| נשלח ב-11/4/2011 09:28 |
 |
| |
עיון בפרשת בראשית
בפרשת בראשית (פרק שני פסוקים יח-כג) מסופר על יצירת האשה מן הצלע, משום ש"לא טוב היות האדם לבדו".
תוך כך מסופר על יצירת החיות והבאתם אל האדם על מנת לקרוא להם שמות.
שני הסיפורים האלה שזורים האחד בתוך השני כמקשה אחת, תוך מעבר מהאחד לשני וחזרה לראשון.
התמיהה שעולה לי היא מה הקשר בין שני עניינים אלה של יצירת החיות וקריאתם בשם, והבאת האשה אל האדם כי "לא טוב היות האדם לבדו"?
ברש"י אין התייחסות לתמיהה זו.
עולים לי בראש כמה אפשרויות אבל, לא אביא אותם כרגע.
להלן ציטוטי הפסוקים תוך סימון הנושאים השונים בצבעים שונים.
יח וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ. יט וַיִּצֶר ה' אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ. כ וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת, לְכָל-הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּלְכֹל, חַיַּת הַשָּׂדֶה; ולְאָדָם, לֹא-מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. כא וַיַּפֵּל ה' אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל-הָאָדָם, וַיִּישָׁן; וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה. כב וַיִּבֶן ה' אֱלֹהִים אֶת-הַצֵּלָע אֲשֶׁר-לָקַח מִן-הָאָדָם, לְאִשָּׁה; וַיְבִאֶהָ, אֶל-הָאָדָם. כג וַיֹּאמֶר, הָאָדָם, זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי, וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי; לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה, כִּי מֵאִישׁ לֻקְחָה-זֹּאת.
תוקן על ידי שמניךטובים ב- 11/04/2011 09:32:43
תוקן על ידי שמניךטובים ב- 11/04/2011 09:34:31
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 09:41 |
|
| |
שמניך טובים
תודה על שעוררת אותי לנושא שצריך לומד להבחין בו תוך כדי קריאה.
ראשית, הערה על תופעה מעניינת שקיימת באנגלית ובשפות אחרות אבל לא בעברית שלנו.
באנגלית מבדילים בין עבר קרוב לרחוק. יש CREATED (=ברא) ויש HAD CREATED (ברא לפני מה שמסופר בסיפור כרגע).
הקטע שסימנת בצבע של יוצא דופן הוא שילוב (יש לזה מונח אחר, אולי "דיחוק"?) של מה שכינו פעם "מאמר מוסגר". הקטע הנוסף מספר לנו מידע חשוב לכשעצמו כי ה' ברא את כל הברואים, אבל נראה כאילו "שכח" לספק את הבריאה החשובה ביותר, אשה לאדם.
ניתן לשאול, ושמא זו שאלתך, מפני מה הדברים סודרו בצורה כזו. אני משער, כדרכי, שיש לכך טעם ספרותי. דבר שנלמד כבדרך אגב נקלט ועושה רושם חזק יותר בגלל שהוא בא בעקיפין. שנית, זה מדגיש את הצורך של האדם בבת זוג. ההמתנה למציאת פתרון לזיווג האדם במשך קריאת הקטע המוסגר מגבירה מצידה את המתח של הקורא. הנה, ה' דאג לכל הבריות, ומה עם האדם? התשובה מגיעה והיא מרשימה יותר לאחר יצירת המתח הזו.
כך זה נראה בעיני, וכך אני מפרש זאת מבחינה ספרותית. (וכבר אמר מו"ר ע"ה - הרב גדליה נדל - שהתורה יש בה ספרות ברמה גבוהה, וזה אחד משבחיה).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 10:27 |
|
| |
מיימוני
מה הכוונה 'ספרות ברמה גבוהה'?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 10:45 |
|
| |
"התמיהה שעולה לי היא מה הקשר בין שני עניינים אלה של יצירת החיות וקריאתם בשם, והבאת האשה אל האדם כי "לא טוב היות האדם לבדו"? ברש"י אין התייחסות לתמיהה זו"
הרי המדרש עונה על תמיהה זו ומסביר שלא מדובר רק בקריאת שמות לחיות:
"אדם הראשון בא על כל החיות ולא נתקררה דעתו עד שבא על חווה''...
תוקן על ידי צענערענע ב- 11/04/2011 10:44:29
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 11:13 |
|
| |
כפשט עברי ויקח אחת מצעלותיו- אינה חייבת להיות צלע= עצם מבית חזה. צלע במקרא פרושו צד, מצעלות המשכן- צלע ההר- וכד.
הרי לפני כן התורה כותבת זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמו אדם. זה היה הרי לפני בריאת האשה. אז איך?
יש חז"ל האומרים כי הם נוצרו כתאומים סיאמים. ולאחר מכן ה' הפריד ביניהם .- יצירתו המושלמת של האדם רק כאשר הוא דבק באשה והיו לבשר אחד.
ממילא כל הסיפור שאדם בא על כל חיה ובהמה ולא התקררה דעתו , אינה לענין. בכל מקרה רק אדם עם דמיון פרוע יכול להבין אתו כפשוטו. כרעיון הוא נכון.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 11:25 |
|
| |
שמניך,
ראיתי את ההסבר, שהאדם נברא מיד לאחר בריאת הצמחים, בעוד שאת כל בעלי החיים, ואת האישה, החליט אלוהים לברוא רק משום שהאדם (הגבר) היה בודד בעולמו החדש: "לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב' י"ח). הפתרון הראשון שמצא אלוהים לבדידותו של האדם היה בריאתם של חיות השדה ועוף השמים: "ויצר אלוהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם" (בראשית ב' י"ט). רק לאחר זמן, כשהתברר לאלוהים שאין בעלי החיים יכולים לשמש עזר לאדם - "ולאדם לא מצא עזר כנגדו" (בראשית ב' כ'), החליט לברוא עבורו את האישה, אותה ברא מתוך צלעו של האדם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 11:29 |
|
| |
ירוחם. אם כבר דרוש , אלוקים לקח לאדם את אחד התחומים שבהם הוא צולע וניסה לעזור לו...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 11:32 |
|
| |
ירוחם,
הסיפור על אדם שנברא זכר ונקבה ("זכר ונקבה בראם") והאלים הפרידו בין הדבקים, מופיע גם אצל אריסטו בשם פילוסוף (ומחזאי) בשם אריסטופנס.
אריסטופנס טוען, שהחיפוש אחר אהבה הוא החיפוש אחר המחצית שנחתכה מכל אדם. מה שמקביל בעיני ל"דבק באשתו" - במשמעות של החזרת החלק החסר למקומו.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 13:40 |
|
| |
פי
לדעתי הסיפור כי ה' הוציא צלע מצלעות בית החזה של אדם הראשון וממנה ברא את האשה- היא אגדה דמיונית ולא נכונה.
הכנסיה הנוצרית רק בסוף ימי הבינים הבינה כי לגבר אין צלע אחת פחות. צלע זה צד. והיתר סיפורי גננת.
השכן
אני שמח שאריסטופנס הבין נכונה את מה שכתוב בתורה.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 14:24 |
|
| |
[השכן,
האם אינך מתכוון לאפלטון? (המשתה, עמוד 112 בת' ליבס)]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 17:55 |
|
| |
| צענערענע כתב: |  | "התמיהה שעולה לי היא מה הקשר בין שני עניינים אלה של יצירת החיות וקריאתם בשם, והבאת האשה אל האדם כי "לא טוב היות האדם לבדו"? ברש"י אין התייחסות לתמיהה זו"
הרי המדרש עונה על תמיהה זו ומסביר שלא מדובר רק בקריאת שמות לחיות:
"אדם הראשון בא על כל החיות ולא נתקררה דעתו עד שבא על חווה''...
|
|
והם הם הדברים. קריאת השמות עניינה זיהוי הנקודה הפנימית השייכת לכל בעל חיים תוך כדי בדיקת התאמתה אל האדם. זה הפירוש שהאדם התחבר אל כל החיות.
אחרי שסיים בדיקה זאת ולא נחה דעתו, יכול היה הקב"ה לחלץ ממנו חלק שהיה בתוכו ולהעמידו כבחינה בפני עצמה (כנגדו).
והיא כבר נתנה לאדם את אותו פידבק שהיה זקוק לו, ואותו לא מצא בבעלי החיים.
אגב, אור החיים הקדוש אומר שבכך הכשיר אדם הראשון את אפשרות הנחש לפתות את חוה בנפרד ממנו, והוא הממזר ניצל היטב את ההזדמנות ושיקר לה בעניין הוראות האדם ביחס לעץ הדעת, והשאר היסטוריה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 20:54 |
|
| |
הצעת הסבר:
בנוסף לשאלת החיות, השאלה הבסיסית האמורה להתעורר היא - הרי גם החיות כולם זכר ונקבה נבראו, בזוגות.
שלרוב, זה דואג למזון וזו לעולליה, ובמה נתייחד איפה האדם שבתחילה נברא יחיד ואח"כ הפך גם הוא לזוג על ידי סיפור מיוחד. ובקיצור: 1. מדוע היה בתחילה בודד.
ועוד, שהרי לא עלתה על דעתנו שמתחילה לא נועד האדם להתרבות, ובין אם יש לו צלע יתירה ובין אם לא עדיין אינו פרה ורבה. אם כן לכאורה היה אמור בכל אופן לקבל עזר כנגדו. אם כן מדוע נוצרה בדרך זו. ובקיצור: 2. מדוע היה צורך בעסק מיוחד ביצירת האשה.
מדוע היה מתחילה בודד ולא כמו שאר חיות?:
שבעילוי שנתעלה האדם מן החיה בהיותו בר דעת שונה הוא מבעלי החיות. שלדורות, אין החיות מחפשות להן עזר והאדם כן.
שהאדם צריך להתבגר טרם יקח אשה, עד העת שיחוש צורך בעזר כנגדו. שהחיות יכולות להזדווג בשעה שיהיו בשלים לכך גופנית, והאדם רק כאשר יהיה בשל נפשית. שהחיות אינן יוצרות שותפות עם נקבותיהן, והאיש נעשה עמה שותף ליצירת חיים חדשים וכינון דעת הבנים.
מדוע היה צורך בעסק מיוחד ביצירת האשה?:
משום שבעת בגרות האדם, אל יתפתה לקחת לעצמו בת זוג לבנים אף לא ליופי - אלא שיהיה לו טוב עמה: "עצם מעצמי ובשר מבשרי". למדנו איפה שבמציאת אשה לאיש יש להקדיש לכך זמן מיוחד ולברור מתוך כל האפשרויות את האפשרות התואמת ביותר לאדם.
נמצא כי על ידי משל* בריאת האשה מתוך האיש עד כדי שהאיש זיהה בה בפעם הראשונה את אישיותו -"זאת הפעם... לזאת יקרא אשה" - אנו למדים מהו היחס הראוי לבחירת אשה.
--------
נמצינו למדים בפרשיה קצרה זו את מבנה הזוגיות הרצוי בין האדם ואשתו.
האדם יועד לגדל עץ של חיים בעולם, אך שלא כחיות הוא זקוק לאשה עבור חייו עצמו. ולפיכך נברא יחידי - שיקנה דעת וחכמה שיוכל ליצור שותפות של חיים עם המתאימה לו. לאחר שקנה דעת, עד שיש בידו לקרוא שמות ליישויות העולם, והוא יכול להבחין מי היא עצם מעצמיו, עליו לברור לו את האשה הטובה לו ביותר שיחוש בה עצם מעצמיו. נמצאו החיות כאן מבחן לדעתו של אדם, האם הוא בשל להבחין בין אשה לאשתו.
ואחריו מה הכתוב אומר: על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד. לא בשר תאווה אלא בשר הצלע, בשר מבשרו.
כך נראה לי לעומק פשוטו של מקרא.
*[הערה למתנגדים: הקב"ה אינו גוף ולפיכך כל מעשיו הם משל בלבד, לכל הדעות ביהדות]
תיקוני פיסוק, עימוד והערה
תוקן על ידי יהודים ב- 11/04/2011 20:57:31
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 10:42 |
|
| |
מרחביה, ברור שאפלטון. נשתבשתי בגלל הדמיון לשמו של אריסטו. תודה על התיקון.
אפלטון מצטט את אריסטופאנס, אבל עיקר ענינו ב"המשתה" הוא להציג דווקא את הפילוסופיה של סוקראטס.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 17:10 |
|
| |
,
|
|
|
|
|
