| נשלח ב-11/4/2011 19:47 |
 |
| |
הדת כהימור
למאמרו זה של פרופ' שלום רוזנברג:http://hagut.org/6979/ נתקבלה באישי תגובת "רדף השיג" המועתקת כאן ברשותו: אוקיי. קראתי.
עומק גדול [במובן של חריפות] לא מצאתי -- אבל מצאתי "עומק" [במובן של עמימות].
ההבדל בין השניים הוא בתשובה לשאלה "מה עמוק?": האם משמעות המילים קבורה עמוק או שהמילים חופרות עמוק. חוששני שמדובר --- כרגיל אצל רוזנברג --- במקרה הראשון: טשטוש במקום הבהרה. [אגב -- נדב שנרב כתב בערך על אותו נושא דברים יותר חריפים, כדרכו בקודש: http://woland.ph.biu.ac.il/uploaded/382.pdf -- מן הסתם אתה מכיר את המאמר הזה... ]
אבל זה באמת נחמד בתור ווארט --- והלוואי שזה היה סוג הדברים שהיינו שומעים בימינו אצל מטיפים דתיים. כפי שאמרתי --- לא טוב שיותר מידי אנשים יהיו פילוסופים.
היה טוב אילו היהדות לעם היה משהו בסגנון רוזנברג, התיאולוגיה היהודית היותר מקצועית הייתה משהו בסגנון הרב מיכי [וטוב היה אילו הייתה תיאולוגיה יהודית מקצועית! -- ואין כוונתי לחקר מחשבת ישראל באוניברסיטה -- אלא במשהו המקביל ללימודי גמרא בישיבות -- משהו שנהנה מיוקרה וסמכות ברת השוואה ומהוה חלק מהדת ולא מבט עליה מבחוץ] ואילו ה"מרדנים" היו אנשים כמוני --- ככה זה היה מאוזן ויציב.
במקום זה, יהדות לעם זה משהו בסגנון אמנון יצחק, תיאולוגיה יהודית [עד כמה שבכלל יש כזו] זה משהו בסגנון נויגרשל, והרב מיכי, ורוזנברג ועוד שלל רבים וטובים, אנו ה"מרדנים"...
בכל אופן -- כמה הערות לגוף הטקסט:
(1) ה"ביקורת" שלו על הפוזיטיביזם עובדת רק משום שלקוראים יש מושג קלוש בלבד במה מדובר. אני ממליץ בהקשר זה לקרוא את המאמר הבא של רודולף קארנאפ:
ואז לשפוט אם ביקורתו של רוזנברג עומדת.
[יש אגב שלל בעיות עם הפוזיטיביזם -- אבל לא זו שרוזנברג הפנה אליה. והבעיות שכן יש לא היו עוזרות לרוזנברג...] עוד יש להעיר: ההימור שהוא מדבר עליו -- אחד מהשניים [לדעתי]: או שהוא בכלל לא ייחודי לאמונה דתית אלא לכל השקפת עולם בכל נדון או שהוא משהו עמום או חסר פשר.
(2) מעניין היה לקרוא שהריא"ם הגה את ההימור של פאסקאל לפני פאסקאל. מעניין אם יש תקדימים גם למודנה...
אני מכיר את מודינה מהקשרים אחרים -- התנגדותו לקבלה ותמיכתו במוזיקה מקהלתית בבית הכנסת [מאתיים וחמישים שנה לפני הרפורמה] ותמיכתו בלימוד פשט התנ"ך [קראתי קטעים מתוך השו"ת שלו בנדון] וחייו הסוערים. אגב, שמע דוגמית יפה של קדושת "כתר" מאת שלמה מן האדומים, שהריא"ם שר אצלו במקהלה [!] בהיותו הרב של וונציה:
בכלל -- ישנן דמויות יקרות אבל נשכחות בהיסטוריה של היהדות: ריא"ם, שד"ל, שי"ר: שמויות שניסו לשמור על איזון עדין ולא להסחף לשום קיצוניות. אולי בגלל זה נשכחו -- כי העם אוהב דראמה. היה טוב אילו היהדות הייתה מונהגת ע"י אנשים מתונים כאלה ואילו אוהבי הדרמה [וזה כולל אותי] היו בשוליה [ונסבלים ע"י ההנהגה הדתית ---- אבל עצמם לא מנהיגים]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 20:25 |
|
| |
| ספרן כתב: |  |
היה טוב אילו היהדות לעם היה משהו בסגנון רוזנברג, התיאולוגיה היהודית היותר מקצועית הייתה משהו בסגנון הרב מיכי [וטוב היה אילו הייתה תיאולוגיה יהודית מקצועית! -- ואין כוונתי לחקר מחשבת ישראל באוניברסיטה -- אלא במשהו המקביל ללימודי גמרא בישיבות -- משהו שנהנה מיוקרה וסמכות ברת השוואה ומהוה חלק מהדת ולא מבט עליה מבחוץ] ואילו ה"מרדנים" היו אנשים כמוני --- ככה זה היה מאוזן ויציב.
במקום זה, יהדות לעם זה משהו בסגנון אמנון יצחק, תיאולוגיה יהודית [עד כמה שבכלל יש כזו] זה משהו בסגנון נויגרשל, והרב מיכי, ורוזנברג ועוד שלל רבים וטובים, אנו ה"מרדנים"...
|
|
[אם יורשה לי (אני יודע שלא...) להעיר:
בר מזה שלדעתי התיאולוגיה המיכי-ית אינה הגיונית יותר מהתיאולוגיה הנויגרשלית או מאתאיזם, ולוקה הרבה יותר מהן בכשלים בתחום ההיסטורי (אבל זו דעתי שלי וניתן כמובן לחלוק עליה),
נדמה לי שאין שמץ של ספק בכך שלולא ההטמעה בילדות המוקדמת של היהדות האמנון יצחק-ית והתיאולוגיה הנויגרשלית (והרי אי אפשר להטמיע יהדות רוזנברגית ותיאולוגיה מיכי-ית אצל ילדים טרום שלב האופרציות הפורמליות, שלדברי פיאז'ה המצוטטים שם לא כולם בכלל עוברים אליה וגם אם כן לא בכל הבטי החיים {דוגמה - בתיאוריה של קוהלברג על התפתחות המוסר המוכרת לחלקנו מהסיפור של אשתו של היינץ החולה אנושות וזקוקה לתרופה שכדי להשיגה יש לפרוץ לבית המרקחת ולגנוב את הרוקח. סליחה שזה באנגלית - הערך העברי פשוט דפוק} ), אף אחד לא היה מקבל את האינטואיציה שהדת היהודית נכונה, אינטואיציה שגורמת לו (ולפי חלק ממשתתפי פורום זה אין בכך כל פגם) לאמץ את היהדות בגירסה זו או אחרת עם שינויים קוסמטיים לפי רצונו - תיאולוגיה מיכי-ית ויהדות רוזנברגית.
כפי שכתב ידידי סוסרטי (אנחנו לא מקיימים יחסי זהות) - בכל פילוסוף העצכחי מסתתר ילד עם חשיבה אינפנטילית על לוויתנים אכילים וישבנים בוערים לעתיד לבוא, המכתיב לו לעשות רציונליזציה למה שהוא עושה.
בעצם - הקרדיט הראשוני מגיע לרמב"ם, שהגיע למסקנה שספר ויקרא נוצר לצרכים פסיכולוגיים נחותים וחלק גדול מהיהדות נוצר בשביל הנשים והילדים (שזה, בשפתו, הדיוטות).
אפשר להתווכח על הנכונות האונטולוגית-תיאולוגית של הגישה הזו ליהדות, אבל מהבחינה הפסיכולוגית-אמפירית אין ספק שכך הוא]
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 21:07 |
|
| |
תראו איזה פלא, היהדות היא ברסלב או אמנון יצחק או דת ההשקפה,
ותומכים בדעה הזאת (ורוצים בכל מאודם לקיים את הדעה הזאת) כדי לתקוף את היהדות מחד,
ומצד שני לתקוף את הרציונליות ביהדות,
ומי שמעיז לומר שהיהדות היא דווקא משה רבינו (מול עובדי אלילים והעגל) שלמה המלך (מול חוסר רציונליות) ור' עקיבא ( מול הצדוקים ובעלי המדרשים למינייהם, מספרים חצוניים "חנוך" "היובלות" "בן סירא" ועד מדרשים שלנו) והרמב"ם (מול דת ההשקפה וטימטום הנצרות שהצליחה להכנס אלינו)
דווקא הוא אפיקורס או מקים דת חדשה,
למה באמת שני הצדדים רוצים לשמר את הטמטום וכל אחד מסיבות שלו ???
הרי כאן עוצרים וחושבים, לא שבאים כאן לפרסם כל אחד את המפלגה שלו,
התורה מגדירה אותנו כאומה ולא כדת, היהדות היא לא דת היא אומה, נקודה,
דת זה משהו אחר לגמרי, דת זה הנצרות והאיסלם וכמובן דת ההשקפה, אין צורך לדון בהם כלל, הם טיפשים ודם אצלהם היא מים, כלומר לא רק טיפשים רק גם רשעים,
תוקן על ידי maxmen ב- 11/04/2011 21:09:32
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 21:09 |
|
| |
רדף, חן חן (אך אצטרף בעל כרחי להווה: המחמאות בהחלט מופרזות).
לעניין ההימור של פסקל, איני זוכר אם כבר כתבתי על כך בפורום הזה. הטעות שלו אינה רק תיאולוגית (האם קיום מצוות מתוך הימור שווה משהו, אם אין ברקעו אמונה) אלא גם סטטיסטית, מה שפחות נסבל אצל אחד מאבות התחום. אביא כאן קטע מתוך ספרי על האבולוציה, שעומד לצאת לחושך בסוף החודש הזה ב'ידיעות ספרים' (הנה, עשיתי גם פרסומת).
אקדים ואתנצל על כך שעל אף שלפי הדיאגנוזה העדכנית של הווה אני תקוע בין השלב הסנסורי-מוטורי לבין שלב האופרציות הפורמליות, אני מקווה שבכל זאת הצלחתי להבין את פרדוכס סנט פטרסבורג. בכל אופן, אם אני מדבר אז תקוותי היא שהשלב האוראלי כבר מאחוריי.
פסקל מניח שההתנהגות הרציונלית הנדרשת מאיתנו היא לפעול על פי תוחלת הרווח (הרווח הממוצע). חוקרי רציונליות כבר עמדו על כך שבדרך כלל אנחנו לא פועלים כך, ובעצם גם לא נכון לפעול כך. לדוגמה, אם יאמר לנו אדם שבאי מסוים באוקיאנוס השקט מצוי אוצר אדיר של כסף, האם נלך מיד לחפור שם? וגם אם נעריך שהסיכוי לכך הוא אחד למיליון, אבל הוא אומר לנו שערך האוצר הוא מיליארדים רבים של דולרים, כך שתוחלת הרווח ודאי שווה את המאמץ, האם באמת אמור כל אדם רציונלי לצייד ספינה וללכת לחפור שם? בהחלט יש מקום לנסח קריטריון רציונלי אחר, שאינו מתחשב רק בתוחלת אלא בהתפלגות כולה. למעשה, גם בלי שיגיע אלי אדם כלשהו ויאמר לי שטמון שם אוצר, עדיין יש היגיון בטענה שישנו סיכוי מסוים לכך שיש שם אוצר, קלוש ככל שיהיה. אם נכפיל את הסיכוי בשוויו האדיר של האוצר המדומיין הזה, נגיע לתוחלת רווח שבהחלט שווה לעבוד בעבורה. האם די בזה כדי לצאת לדרך? המוצא היחיד הוא לטעון את הטענה הספקולטיבית שלעולם הסיכוי שיימצא שם אוצר הוא בפרופורציה הפוכה לשוויו, אך מנין לנו זאת?[1] כדי להבין את הבעייתיות ההסתברותית בטיעון הפסקלי, נגדיר את המושג "תוחלת רווח", העומד במוקד הטיעון של פסקל. תוחלת היא מה שנקרא בלשון העממית "ממוצע". תוחלת הרווח היא הרווח הממוצע. אם מציעים לנו הגרלה ובה מטילים מטבע, בסיכוי 1 ל-2 מתקבל עץ ואז נרוויח עשרה שקלים, ובסיכוי 1 ל-2 יתקבל פָּלי ואז נפסיד שמונה שקלים. תוחלת הרווח מחושבת על ידי מכפלת הסיכוי של כל אפשרות ברווח שבצִדה. ובמקרה הזה תוחלת הרווח היא: 1 = (8-) x ½ + 10 x ½. לפי קריטריון התוחלת, המחיר שאותו סביר לשלם בעבור כרטיס להשתתפות בהגרלה כזו הוא לכל היותר שקל אחד. גם במקרה האוצר באי נחשב את תוחלת הרווח באותו אופן. מצב כזה שקול להגרלה שמוצעת לנו, שבה יש סיכוי של אחד למיליון להרוויח מאה מיליארדי שקלים. תוחלת הרווח במקרה זה היא מאה אלף שקלים. כמה כסף נהיה מוכנים להשקיע בקניית כרטיס ל"הגרלה" כזו (או בנסיעה לחפור באי)? האם נהיה מוכנים לשלם בעבורו עשרת אלפים שקלים? לכאורה, ודאי שכן, שהרי תוחלת הרווח היא פי עשרה מזה. אך בכל זאת נראה בבירור שאף אדם רציונלי לא יעשה זאת. הסיבה לכך היא שהכרעה רציונלית אינה בהכרח מבוססת על שיקולים של תוחלת הרווח. במקרים שבהם הסיכוי להשיג את הרווח הממוצע הזה הוא מזערי, האפשרות הזאת אינה נתפסת בעינינו בסיס רציונלי לפעולה. העובדה שמדובר ברווח הממוצע, אינה אומרת שהסיכוי לקבל אותו הוא ריאלי. את התופעה הזאת מדגימים בדרך כלל באמצעות מה שקרוי אצל הכלכלנים (ובעיקר אצל אנשי השקעות) "פרדוקס סנט פטרסבורג". פרדוקס סנט פטרסבורג הקלאסי מוגדר כך: מוצעת לך הגרלה שמתנהלת בהטלת מטבע. אם המטבע נופל על פָּלי המשחק מסתיים, ואתה מקבל שני שקלים. אם הוא נופל על עץ, אתה מטיל שוב את המטבע. אם כעת הוא נופל על פָּלי המשחק מסתיים, ואתה מקבל ארבעה שקלים. אם הוא שוב נופל על עץ, אתה מטיל שוב. וכך הלאה, כאשר סכום הזכייה מוכפל בכל פעם פי שניים. כעת נשאל: כמה כסף היית מוכן לשלם על השתתפות במשחק כזה (קניית כרטיס השתתפות)? נראה שסכום של עשרה שקלים היה מתקבל (בקושי) כסכום סביר, אבל ודאי לא למעלה מזה, שהרי כמעט אין סיכוי שהמשחק יסתיים ברווח גדול יותר מסכום זה. כעת נבחן, לשם השוואה, מה תוחלת הרווח למשחק כזה? התשובה המפתיעה היא... אינסוף שקלים. לא פחות! החישוב הוא מאוד פשוט (ראו באיור למטה). כפי שראינו, התוחלת היא סכום של מכפלות הסיכויים של כל אפשרות ברווח שמתקבל ממנה. במשחק שהוגדר כאן, לא ברור מראש כמה הטלות תהיינה, כל מספר הטלות הוא אפשרות אחת, וחישוב תוחלת הרווח מתקבל מסיכום של הרווח הצפוי (כפול הסיכוי) מכל האפשרויות, כאשר אנחנו עוברים על כל הסיומים האפשריים של המשחק. ברור שלאפשרות שבה מספר הטלות גדול יותר יש סיכוי קטן יותר. לדוגמה, הסיכוי שהמשחק יסתיים אחרי הטלה אחת, ואז נקבל שני שקלים הוא 1 ל-2, ולכן המכפלה של הרווח בסיכוי למקרה זה היא שקל אחד. כעת עלינו להוסיף את האפשרות שהמשחק יסתיים אחרי שתי הטלות, ואז נקבל ארבעה שקלים ( 1=2 1/2 ). הסיכוי למצב כזה הוא 1 ל-4, ולכן גם כאן המכפלה של הסיכוי ברווח היא שקל אחד (1=41/4). הסיכוי שהמשחק ייעצר אחרי שלוש הטלות, ונקבל שמונה שקלים הוא 1 ל-8, ולכן גם כאן המכפלה של הסיכוי ברווח היא שקל אחד. ברור שכך הוא גם בעבור כל האפשרויות הבאות.
כפי שהסברנו, חישוב התוחלת הכולל למשחק כזה הוא סכום של כל האפשרויות, כאשר בכל אחת אנחנו לוקחים את תוחלת הרווח שלה (מכפלת הסיכוי ברווח). סכום כל המכפלות הללו הוא 1+1+1+1+1+1... עד אינסוף, כלומר אינסוף שקלים. לפי הקריטריון שמציע פסקל להחלטה רציונלית, עלינו לבחור את הצעד, או ההחלטה, שבו תוחלת הרווח היא מקסימלית (קריטריון התוחלת). לפי זה, על כל אדם רציונלי להיות מוכן להשקיע בהשתתפות במשחק כזה כל סכום שיידרש ממנו, שהרי תוחלת הרווח היא אינסוף. מובן שאדם רציונלי לא היה נוהג כאן על פי המלצתו של פסקל. נציין שאם ייערכו אינסוף משחקים כאלה, אכן יהיה רציונלי להשקיע כל סכום בכרטיס ההשתתפות, שכן במקרה של אינסוף ניסיונות התוחלת (הממוצע) היא גם התוצאה שמתקבלת בפועל. במקרה כזה, ללא ספק המשקיע ירוויח רווח גדול מאוד. אז מדוע במשחק אחד החישוב הזה אינו נכון? התשובה היא שהחישוב עצמו הוא נכון, שכן התוחלת היא אכן אינסופית, אבל הקריטריון להחלטה רציונלית אינו תלוי רק בתוחלת. ושוב, בדיוק כפי שהוסבר לעיל: כאשר הסיכוי לקבל את הרווח הממוצע הוא מאוד קטן, אין טעם לקחת אותו כקריטריון הקובע להחלטה שלנו. כבר ראינו שהרווח הממוצע אינו בהכרח הרווח שמתקבל בסיכוי הגבוה ביותר. במקרה זה הסיכוי לקבל את הרווח הממוצע (אינסוף שקלים) הוא מזערי, ולכן הרווח הממוצע אינו הקריטריון להתנהגות רציונלית. זה לא הרווח הצפוי באמת במשחק הזה. המסקנה היא שהקריטריון לרציונליות אינו נקבע תמיד על פי תוחלת הרווח. אדם רציונלי אינו רוצה לבזבז את כל ימיו, או את כל כספו, במרוצה אינסופית אחרי סיכויים אפסיים לרווחים אדירים. תוחלת רווח שהסיכוי לקבל אותה הוא נמוך מאוד אינה מדד טוב לקבלת החלטות. אנו רואים שהמעבר מחישוב סטטיסטי לקבלת החלטות הוא עדין מאוד, והקריטריונים הפסקליים לרציונליות אינם בהכרח נכונים. פסקל היה איש הסתברות מוצלח מאוד, כמובן, אבל לא בהכרח מומחה מומלץ לקבלת החלטות רציונלית. גם בהגרלה המקורית של פסקל יש אולי תוחלת רווח אדירה, אבל הדבר תלוי בהערכה האפריורית של האדם באשר לסיכוי שהרווח הזה אכן יתממש. אם ההערכה שלי לסיכוי שיש אלוהים היא קטנה מאוד, אזי הדבר דומה להגרלה שהוצעה למעלה, או למקרה של האוצר באי. זהו סיכוי זעום להרוויח רווח אדיר, ורוב בני האדם הרציונלים לא היו פועלים לפיו גם במישורים אחרים. מה עוד שכאן הניסוי נערך פעם אחת בלבד (כידוע, חיים רק פעם אחת), ולכן התוחלת היא מדד גרוע מאוד לקבלת החלטות במקרה כזה.
[1] להפך, ככל שערך האוצר גבוה יותר, כך יש סיכוי שטמנו אותו היטב במקום שמור ורחוק יותר (הן מחמת העובדה שהחשש שימצאו אותו הוא"'מחיר" כבד יותר, והן מחמת העובדה שקיימת הצדקה לעבודה כה קשה רק אם אנו עוסקים בשמירה על אוצר יקר ערך). אז רוצו לחפור!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 21:53 |
|
| |
רבי מיקי
לא התכוונתי לאבחנך, ואף לא כתבתי דבר שמשתמע בכגון דא (או הא), וחזקה על לוגיקן כמוך שאינו מבין דברים שלא נכתבו (בעצם, לא בדיוק: ריקנות האנליטי...)
בכל מקרה, הגישה האנליטית (הריקנית) מצביעה על כך שכתבתי ש:
הנחות (לפי רבי מיקי):
1. לא ניתן להוכיח את אמיתותה של היהדות-האורתודוקסית
2. האמונה ב (1) מבוססת על אינטואיציה
3. אינטואיציה (2) מוכתבת לנו בילדות המוקדמת ואחריה
(4. הנחה שאיננה נצרכת לדיון אבל חשובה מהבחינה הרטורית: אין בכך כל פגם. גם העמדה שחומר קיים אינה אלא אמונה המוטבעת בנו בילדות המוקדמת [למרות שאת זה עושה הטבע ולא ההורים])
הנחות נוספות (לפי thepresent):5. כשההורים יוצרים את האינטואיציה לילדיהם, הם עושים זאת דרך תקשורת מילולית ופיזית, ולא דרך טלפתיה.
6. אדם לא יכול לקלוט מה שמעבר למסגרת התפיסתית שלו (הוא יכול לקלוט שיש דברים מעבר אבל זה בתנאי שאמירה זו היא חלק מהמסגרת התפיסתית שלו)
7. ילדים הם מקרה פרטי של אדם, ולכן טענה נכונה לגביהם.
8. חוק הסיבתיות קיים
9. המתודה המדעית היא דרך טובה להשיג מידע מהותי על חוקי הסיבתיות בטבע (כלומר - איזה X מקדים תמיד לאיזה Y)
נתון:
10. לפי המתודה המדעית, ילדים לפני גיל 12 בממוצע אינם יכולים לקלוט דברים מופשטים מדיי.
11. היהדות הרוזנברגית והמיכי-ית היא מופשטת ומעורפלת.
מסקנות (thepresent בהודעתו הקודמת):
11+10=12. ילדים לפני גיל 12 אינם יכולים להבין יהדות רוזנברגית ומיכי-ית.
12 + 1-7 =: לא ניתן ליצור אינטואיציה בעזרת יהדות רוזנברגית ומיכי-ית, אלא רק אמנון יצחקית ונויגרשלית.
הנחות
13. אנשים יכולים לעבור לשלב האופרציות הפורמליות
14. לפי מקרה פרטי של הנחות 8-9, רובם עוברים.
מסקנה
15. לא ניתן בשום דרך להסיק מהנחות 1-12 אם רבי מיקי מיכי עבר או לא עבר לשלב האופרציות הפורמליות (אם כי סביר מבחינה סטטיסטית, ובהינתן העובדה שהוא מדבר על דברים מופשטים, ובהתאם למקרה פרטי של חוק הסיבתיות הטוען שאנשים שלא עברו לשלב זה אינם יכולים לדבר על דברים מופשטים, שהוא עבר).
16. מאחר ולא כתבתי בהודעתי הקודמת דבר מעבר להנחות 1-12, ואף לא כתבתי את זה (>) במפורש, לא ניתן לומר שטענתי שרבי מיקי לא עבר לשלב הנ"ל.
17. דבר זה נכון גם לגבי השלב הסנסורי מוטורי והאוראלי (שמגיעים בכלל משתי תיאוריות שונות בתחומי העניין שלהם וברמת האישוש האמפירי שלהן, כידוע לך)
הוי, זה מעייף להסביר... איך רדף מתמודד עם זה אני לא יודע
דבריך על ההימור של פסקל:
1. מי אמר לך שאלוהים לא מעוניין שאגנוסטיקנים יקיימו מצוות? יתירה מזו, הרי תכל'ס כולם אגנוסטיקנים, אלא ש'בוחרים' לקיים יחסי האמנה עם p (כאשר p = א-לוהים קיים והוא מעוניין שנקשור רצועות עגל כל בוקר). מה פשר קיום יחסי האמנה אם לא מעשה של פעולה לפי p ודחיית מחשבות אובססיבית (שאף היא מעשה אם חושבים על כך) אודות לא-p?
2. דבריך אינם שומטים את הקרקע מתחתיו, למרות האריכות היפה והאזכורים המחוכמים. לפעמים אריכות אינה ערובה לטיעון לוגי (בדרך כלל - להפך, למעט הטיעון שהצגת לך קודם כי כנראה לא הבנת בקיצור).
הם רק מצביעים על כך שבמקרים אחרים לא מקובל (=נחשב ללא רציונלי) להשתמש בשיקול הזה. הבדלים בהתנהגות בני אדם ובתפיסתם את הרציונליות יש לחפש במישור הפסיכולוגי-אמפירי, ולא לגזור לוגיקה מהמעבדה (הפסיכולוגית).
אשר למה שכתבת בסוף - צדקת לחלוטין.
ניסוח אחר שראיתי:
אם יש לך 10000$, ובלעדיהם לא תוכל להשיג בחודש הבא לחם חלב וקורת גג (וודאי וודאי אם חיי אחרים תלויים בך), לא תהמר על קוביה הוגנת (סיכוי של שישית בסך הכל) שאם תקבל 6 תצא עם מיליון דולר, למרות שתוחלת הרווח היא אדירה.
_________________
תוקן על ידי thepresent ב- 11/04/2011 22:05:16
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 21:58 |
|
| |
את העיקר שכחתי לומר,
והיות שהיהדות היא אומה ולא דת, במילא אין כאן הימור,
פשוט מצחיק אותי כל הפילפול המיותר הזה, יהודי נולד יהודי ואין כאן שום הימור, יש כאן יושר או חוסר יושר,
כלומר האם אתה ממשיך לעשות לטובת האומה שלך שהולידה אותך, או שאתה מתכחש בה ובוגד בה,
אין כאן הימור יש כאן חיוב מוסרי לאומה שלך,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 22:01 |
|
| |
כמה הערות,
1. בנוגע לנהיית ההמון אחרי בעלי כריזמה בהקשר הדתי, צריך לזכור שכיום הרוב פשוט לא דתי, ולכן טבעי שרק תפיסה שתציג את העולם הדתי באור פשטני יחסית אך סוחף ומהווה אלטרנטיבה לתפיסות השגרתיות והאפורות (לכאורה ?) תתפוס את הרבים., ומכאן גם הצלחתו הסוחפת של ר' נחמן.
2. בנוגע למאמר עצמו לא הבנתי למה הוא מדבר על הימור, הימור הוא עשיה לשם רווח, לי נראה הרבה יותר פשוט ומסתבר לדבר כיום על בחירה באשר בחירה דתית אמיתית נעשית לענ"ד מתוך הזדהות ערכית (גישה רציונלית יותר) ו/או מתוך הזדהות אישית (גישה חסידית יותר), במיוחד כאשר בדורות האחרונים (בעצם כבר אלפים שנה לפחות אבל דומני שבכ"ז בתקופה האחרונה זה הגיע לשיאים חדשים ולהפנמה תודעתית) התפיסה הדתית הנאיבית שמצפה לגמול באופן פשוט התנפצה אל מזח המציאות באופן כואב כמה וכמה וכמה פעמים.
בכל מקרה די משעשע (אך לא מפתיע) איך גישה שכלתנית לכאורה של ליבוביץ' מתחברת עם גישה אקזיסטנציליסטית השוללת ביקורת שיכלית באשר היא.
אם כבר האבסורד חוגג למה לא לעשות איתו עוד סיבוב ?
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 22:45 |
|
| |
הווה, חבל על האריכות ועל ההתשה. הבנתי היטב את דבריך. מה שכתבתי היה פארודיה על סוף דבריך (ולא על ההתחלה), שם כתבת שחכמי עצכ"ח הם בעלי חשיבה אינפנטילית (לווייתנים וכדו'). תיארתי זאת תוך שימוש במינוח הפסיכולוגי ששימש אותך בתחילת דבריך.
ועל אף שאיני פסיכולוג, אני אכן יודע היטב שהמינוחים שאובים משתי תורות שונות לחלוטין. זה גופא היה אמור לרמוז שאין כוונתי לתיאור של דבריך אלא לפארודיה עליהם. יתר על כן, ככל הידוע לי השלב האוראלי אינו שייך ליכולת הדיבור) העובדה שאני מדבר אינה בהכרח אומרת שעברתי את השלב האוראלי).
באשר לפסקל, עוררת שאלה מעניינת: האם קבלת החלטות שייכת לתחום הפסיכולוגיה בלבד. אני בכלל לא בטוח שזה נכון. הטענות של כהנמן וטברסקי מתבססות על הטיות פסיכולוגיות, אבל הן אמורות לשקף טעויות במובן אובייקטיבי לגמרי. נכון שקבלת החלטה לפי התוחלת אינה אוביקטיבית באותה מידה, אבל לדעתי זו לא רק בחירה סובייקטיבית פסיכולוגית לא לקבל החלטות על פי התוחלת כאשר הסיכוי להגיע אל התוחלת הוא נמוך מאד. כאן יש טעות במובן אובייקטיבי. נכון שההנמקה לזה אינה כה פשוטה (כמו שראיית הסיבתיות או התוצאות המדעיות כמשהו אובייקטיבי אינו כה פשוט).
לגבי הניסוח האחר שהבאת להתנגדות לפסקל, שם אני דווקא לא ממש מסכים. במקרה כזה קריטריון התוחלת הוא דווקא כן הקריטריון הנכון להחלטה, אלא שהתוחלת אינה נמדדת רק בכסף אלא גם בחיים (ושובע). זה לא נכון עבור רוב האנשים במקרה של פסקל. אבל זה לא חשוב.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/4/2011 23:42 |
|
| |
| mdabraham כתב: | | הווה, חבל על האריכות ועל ההתשה. הבנתי היטב את דבריך. מה שכתבתי היה פארודיה אה, טוב לדעת על סוף דבריך (ולא על ההתחלה), שם כתבת שחכמי עצכ"ח הם בעלי חשיבה אינפנטילית (לווייתנים וכדו'). תיארתי זאת תוך שימוש במינוח הפסיכולוגי ששימש אותך בתחילת דבריך.
ועל אף שאיני פסיכולוג (וואלה. אז מניין היומרה לנסח תיאוריות פסיכולוגיות, כמו זו על ההפרדה המדורית בין תחום הרגש לתחום הקוגניציה?) אני אכן יודע היטב שהמינוחים שאובים משתי תורות שונות לחלוטין. זה גופא היה אמור לרמוז שאין כוונתי לתיאור של דבריך אלא לפארודיה עליהם. יתר על כן, ככל הידוע לי השלב האוראלי אינו שייך ליכולת הדיבור) העובדה שאני מדבר אינה בהכרח אומרת שעברתי את השלב האוראלי). אתה צודק אמנם שיכולת הדיבור אינה קשורה לשלב האוראלי אבל לפי פרויד, בכל אופן, ציניות קשורה לקיבעון אוראלי ומבטאת את החלק התוקפני שבשלב האוראלי. למען ההגינות - זה נכון לגבי שנינו. בא לך על מסיבת מוצצים?
באשר לפסקל, עוררת שאלה מעניינת: האם קבלת החלטות שייכת לתחום הפסיכולוגיה בלבד. אני בכלל לא בטוח שזה נכון. הטענות של כהנמן וטברסקי מתבססות על הטיות פסיכולוגיות, אבל הן אמורות לשקף טעויות במובן אובייקטיבי לגמרי. נכון שקבלת החלטה לפי התוחלת אינה אוביקטיבית באותה מידה, אבל לדעתי זו לא רק בחירה סובייקטיבית פסיכולוגית לא לקבל החלטות על פי התוחלת כאשר הסיכוי להגיע אל התוחלת הוא נמוך מאד. כאן יש טעות במובן אובייקטיבי. נכון שההנמקה לזה אינה כה פשוטה (כמו שראיית הסיבתיות או התוצאות המדעיות כמשהו אובייקטיבי אינו כה פשוט).
אתה מוכן גם לנמק את דעתך? או שמדובר בלוּפּ אינסופי של הסתמכות על האינטואיציה שלך כמדד לרציונליותם של אינטואיציות אחרות (שאותו חותכים בשלב "מיקי", כשם שאת הלוּפּ התאיסטי חותכים בשלב ה"א-לוהים" ולא "הטבע")?
לגבי הניסוח האחר שהבאת להתנגדות לפסקל, שם אני דווקא לא ממש מסכים. במקרה כזה קריטריון התוחלת הוא דווקא כן הקריטריון הנכון להחלטה, אלא שהתוחלת אינה נמדדת רק בכסף אלא גם בחיים (ושובע). זה לא נכון עבור רוב האנשים במקרה של פסקל. אבל זה לא חשוב.
לא נותר לי אלא להסכים איתך שזה לא ממש חשוב, לאור העובדה שיש חלק מהאנשים ו/או חלק מהסיטואציות (למות על קידוש השם) שזה דווקא כן נכון בהם, ושגם לאלו שזה לא נכון זה נובע מהעובדה שבאופן מקרי לחלוטין הם חיים בסיטואציה שבה הדת נוחה יחסית (בערך כמו שבמקרה אי המטמון שלך האי יהיה בקריביים כך שהטיול לשם הוא אופציה נחמדה והעלות אינה גבוהה באופן מוגזם)
|
|
ומה לגבי הערה (1.)?
תוקן על ידי thepresent ב- 11/04/2011 23:49:23
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2011 00:20 |
|
| |
לגבי הערה 1, כתבתי שאיני נכנס לזה כאן כי זה יפתח דיון אחר. בקצרה, אני לא חושב שכל מי שאינו משוכנע ב-100% נקרא מהמר. מהמר הוא מי שאין לו עמדה ולא מי שאינו משוכנע לגמרי. ההבדל אינו ברמת ההימור אלא בשאלה האם הוא נקרא מהמר או מאמין.
לשאר הערותיך:
א. אני לא רואה מדוע יש לפסיכולוגים יתרון כלשהו ביחס לשאלת היחס בין רגש לקוגיניציה. זה סתם סוג של אד הומינם. אמנם טבעי להיכנס לטיעונים כושלים כשאין טענות ממשיות.
ב. כבר הזכרת את הבעייתיות ברמת הביסוס של הפסיכואנליזה, אז לגבי מסיבת המוצצים אשאיר זאת לפעם אחרת.
ג. העובדה היא שאם אדם ישקיע את זמנו ברדיפה אחרי אוצרות שהסיכוי לזכות בהם הוא אפסי, ברוב מוחלט של המקרים הוא ימות אביון גמור (גם במצב בו התוחלת היא עצומה). יהיה אדם אחד למיליארד שיהיה מיליונר. כשיש סיכוי אפסי להצליח אז שוטה מי שנוקט בדרך הזאת. כמובן שאדם עשוי להעדיף אביונות, וזו זכותו. אבל אם אנחנו מגדירים התנהגות רציונלית לפי המדדים המקובלים אז זוהי גישה לא רציונלית בעליל.
יש לדעת כי כל רציונליות מוגדרת על בסיס מטרות וערכים נתונים (אדם רציונלי זה אדם שפועל בצורה אופטימלית להשגת מטרותיו. המטרות כשלעצמן יכולות להיות סובייקטיביות כמובן). לכן אם אדם רוצה להיות אביון הוא כמובן צריך לפעול לפי קריטריון התוחלת גם במצבים כאלה. אתה בדרך הנכונה.
לשיטתך, פרדוכס סנט פטרסבורג גם הוא פסיכולוגיה. כלומר אתה ממליץ על מדיניות השקעה של קניית כרטיס להגרלה שתיארתי במחיר של מיליארד דולר. זה לא רציונלי במובן אובייקטיבי לגמרי, אם המטרות שלך הן הגדלת ההון. אם מטרתך להשליך את ממונך לאבדון אז כמובן זו הדרך הרציונלית והנכונה לעשות זאת.
לשיטתך, גם טענת קנקן התה השמיימי של ראסל אינה אלא פסיכולוגיה, כי אולי באמת יש קנקן כזה. וכך גם כל חוק מדעי שהוא (שהרי תמיד יכולה להיות תיאוריה מורכבת יותר שהיא אולי נכונה. לשון אחר: גם התער של אוקאם הוא פסיכולוגיה בעלמא).
כל זה אכן אפשרי (אם כי לא נכון), אלא שאם אתה מאמץ עמדה כזו, זה מרוקן את הרציונליות מכל תוכן. במצב כזה באמת אין משמעות לטענה שמשהו או מישהו אינו רציונלי.
ד. אני מציע שלא ניכנס שוב לאי ההבנות המתמשכות שלך לגבי לופים ואינטואיציות. אם עד עכשיו לא הבנת, אז אין הרבה סיכויים שתבין גם בהמשך (למרות שהרווח אם תבין זאת הוא עצום, ולכן לפי קריטריון התוחלת החביב עליך כל כך - כדאי לך להמשיך לנסות). לכן כאן אסתפק בנקודות שנוגעות לאשכול הזה.
תוקן על ידי mdabraham ב- 12/04/2011 00:24:50
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2011 00:41 |
|
| |
| mdabraham כתב: | |
לגבי הערה 1, כתבתי שאיני נכנס לזה כאן כי זה יפתח דיון אחר. בקצרה, אני לא חושב שכל מי שאינו משוכנע ב-100% נקרא מהמר. מהמר הוא מי שאין לו עמדה ולא מי שאינו משוכנע לגמרי. ההבדל אינו ברמת ההימור אלא בשאלה האם הוא נקרא מהמר או מאמין.
ומה יעשה מי שאינו יודע? עסק אבוד? הרי הידיעה שלו אינה נתונה לבחירה. ואם כדבריך אגנוסטיקן שומר מצוות (אפרופו האבחנה של דוקינס על אגנוסטיקן תאיסט או אתאיסט) יירש גיהנום / לא יירש גן עדן, מדובר בדטרמיניזם מוחלט, כרוניקה של אסון ידוע מראש. מקביל לטענה שא-לוהים יתגמל אנשים בעלי עיניים כחולות ולא יתגמל אנשים בעלי עיניים חומות.
לשאר הערותיך:
א. אני לא רואה מדוע יש לפסיכולוגים יתרון כלשהו ביחס לשאלת היחס בין רגש לקוגיניציה. זה סתם סוג של אד הומינם. אמנם טבעי להיכנס לטיעונים כושלים כשאין טענות ממשיות.
חן חן על האבחנה הפסיכולוגית (!) למה נכנסתי לטיעונים כושלים.
לתורף העניין - לא הבנת את הטיעון; הוא אינו כושל ולכן אין טעם של ממש לחפש למה אמרתי אותו (גם אם הוא היה כושל לא היה טעם, לאמיתו של דבר [משהו עם אד והומינם]. אבל שנינו מכירים את סיטואציית הטסטוסטרון הגועש...).
לפסיכולוג כפסיכולוג אין שמץ של אמינות, רק נתונים הם דבר אמין (אתה דווקא טענת באשכול אחר שלאינטואיציה של איינשטיין יש משקל רב יותר מזו של באסטיונר, אבל אני לא מסכים איתך בכך, ואני מתייחס לטענותיך כאן באופן מבודד מטענות שונות שלך, בגלל אותה מנטרה עם האד וההומינם).
באופן עקרוני, כשם שthepresent יכול למצוא את התיאוריה המאחדת בין מכניקת הקוונטים לתורת היחסות (למרות שהבנתו בכל אחד מתחומים אלו שואפת ל0), גם פיזיקאי או בסטיונר יכול לצטט מחקר פסיכולוגי תקף תוך שהוא מגלה באופן מפתיע הבנה במתודולוגיה של מדעי החברה, מכיר כשלים והסברים חילופיים אפשריים מתחומי הפסיכולוגיה הנרחבים ובוחן את קיומם או העדרם, ואז מסתמך עליו. אלא שבדרך כלל פסיכולוגים הם אלו שיכולים לעשות זאת ופיזיקאים פחות (ואכן טענותיך מעידות על חוסר ידע/הבנה בסיסי, שלא לדבר על כך שהן לא מסתמכות על נתונים).
ב. כבר הזכרת את הבעייתיות ברמת הביסוס של הפסיכואנליזה, אז לגבי מסיבת המוצצים אשאיר זאת לפעם אחרת.
ג. העובדה היא שאם אדם ישקיע את זמנו ברדיפה אחרי אוצרות שהסיכוי לזכות בהם הוא אפסי, ברוב מוחלט של המקרים הוא ימות אביון גמור (גם במצב בו התוחלת היא עצומה). יהיה אדם אחד למיליארד שיהיה מיליונר. כשיש סיכוי אפסי להצליח אז שוטה מי שנוקט בדרך הזאת. כמובן שאדם עשוי להעדיף אביונות, וזו זכותו. אבל אם אנחנו מגדירים התנהגות רציונלית לפי המדדים המקובלים אז זוהי גישה לא רציונלית בעליל.
הטענה שלך נכונה רק כאשר אתה מחליט שסיטואציה מסוימת כלולה בתוך סיטואציות אפשריות אחרות ומודד את שכיחותן (כך אתה בעצם מוסיף אינסוף ערכים לפונקציית ההסתברות וכך מכסה על האינסוף של ההסתברות) מקרה הדת אמור להיות הכל או כלום. אבל למען ההגינות יש להודות שיתכן ויש משהו בדבריך - אני לא סגור על זה.
יש לדעת כי כל רציונליות מוגדרת על בסיס מטרות וערכים נתונים (אדם רציונלי זה אדם שפועל בצורה אופטימלית להשגת מטרותיו. המטרות כשלעצמן יכולות להיות סובייקטיביות כמובן). לכן אם אדם רוצה להיות אביון הוא כמובן צריך לפעול לפי קריטריון התוחלת גם במצבים כאלה. אתה בדרך הנכונה.לשיטתך, פרדוכס סנט פטרסבורג גם הוא פסיכולוגיה. כלומר אתה ממליץ על מדיניות השקעה של קניית כרטיס להגרלה שתיארתי במחיר של מיליארד דולר. זה לא רציונלי במובן אובייקטיבי לגמרי, אם המטרות שלך הן הגדלת ההון. אם מטרתך להשליך את ממונך לאבדון אז כמובן זו הדרך הרציונלית והנכונה לעשות זאת.לשיטתך, גם טענת קנקן התה השמיימי של ראסל אינה אלא פסיכולוגיה, כי אולי באמת יש קנקן כזה. וכך גם כל חוק מדעי שהוא (שהרי תמיד יכולה להיות תיאוריה מורכבת יותר שהיא אולי נכונה. לשון אחר: גם התער של אוקאם הוא פסיכולוגיה בעלמא).כל זה אכן אפשרי (אם כי לא נכון), אלא שאם אתה מאמץ עמדה כזו, זה מרוקן את הרציונליות מכל תוכן. במצב כזה באמת אין משמעות לטענה שמשהו או מישהו אינו רציונלי.
ד. אני מציע שלא ניכנס שוב לאי ההבנות המתמשכות שלך לגבי לופים ואינטואיציות. אם עד עכשיו לא הבנת, אז אין הרבה סיכויים שתבין גם בהמשך. לכן כאן אסתפק בנקודות שנוגעות לאשכול הזה.
אתה לא מסכים איתי ואני טוען שזה בגלל שאתה לא מבין. ועל זה נאמר: מ.ש.ל.!
וזה נוגע למסיבת המוצצים (המסתמכת על התיאוריה של פרויד שלטענתו מי שלא הסכים איתה מקובע אדיפלית או לוקָה בקנאת פין) - אתה בא?
|
|
תוקן על ידי thepresent ב- 12/04/2011 00:49:14
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2011 01:12 |
|
| |
הווה,
א. למה דטרמיניזם? אדם מחליט האם לקיים או לא לקיים מצוות. זו בחירה חופשית. ואם הוא טועה באמונותיו (באונס, לא בגלל זלזול), זו טעות שאינה מחייבת עונש. אז תנוח דעתך.
ב. הטיעון דווקא כן כושל, והאבחנה הפעם חינם. והרי ציטוט מלשונך הפנינים:
על אף שאיני פסיכולוג (וואלה. אז מניין היומרה לנסח תיאוריות פסיכולוגיות, כמו זו על ההפרדה המדורית בין תחום הרגש לתחום הקוגניציה?) כלומר אתה תוקף את העובדה שאני לא פסיכולוג, ולא את היעדר השימוש בנתונים. כמה חבל שההודעות הקודמות שמורות כאן ולא נמחקות מייד. אולי אפשר לארגן משהו עם הנהלת הייד פרק, תמיד יש מקום לשיפור.
ועוד שתי תובנות כבונוס חינם: 1. אם אין משקל יתר לאינטואיציה של איינשטיין, אז אתה (גם כמי שאינו פיסיקאי) יכול לזרוק את תורת היחסות לפח. כל הכללה כזו מבוססת על אינטואיציה. 2. הסיכוי שפיסיקאי יגלה הבנה במדעי החברה ובמתודולוגיה שלהם גבוה לאין שיעור מהסיכוי שמי שאינו פיסיקאי (וגם מי שכן פיסיקאי) יצליח למצוא את תורת השדה המאוחד. למעשה, ברוב המקרים הסיכוי הזה אפילו לא שונה מהותית מהסיכוי שפסיכולוג יגלה הבנה דומה (זה רק כאות הוקרה למדעי החרתא).
ג. ולגבי מסיבות, כידוע נקיי הדעת בירושלים היו בודקים מי יושב איתם לסעודה, קו"ח ממי הם לוקחים את המוצץ.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2011 01:25 |
|
| |
חחח רבי מיקי הטסטוסטרון גועש...
| mdabraham כתב: | |
הווה,א. למה דטרמיניזם? אדם מחליט האם לקיים או לא לקיים מצוות. זו בחירה חופשית. ואם הוא טועה באמונותיו (באונס, לא בגלל זלזול), זו טעות שאינה מחייבת עונש. אז תנוח דעתך.
בגלל עניין ההודעות השמורות בהייד פארק, אפנה את הקוראים לשורה שנייה בהודעה זו
ב. הטיעון דווקא כן כושל, והאבחנה הפעם חינם. והרי ציטוט מלשונך הפנינים:על אף שאיני פסיכולוג (וואלה. אז מניין היומרה לנסח תיאוריות פסיכולוגיות, כמו זו על ההפרדה המדורית בין תחום הרגש לתחום הקוגניציה?) כלומר אתה תוקף את העובדה שאני לא פסיכולוג, ולא את היעדר השימוש בנתונים. כמה חבל שההודעות הקודמות שמורות כאן ולא נמחקות מייד. אולי אפשר לארגן משהו עם הנהלת הייד פרק, תמיד יש מקום לשיפור.
אתה צודק שהניסוח אד הומיני במידת מה, ואני מתנצל בפני האידיאות "לוגיקה" ו"דיון רציונלי" ובפני אפלטון שהמציא אותן ומאמיני קיומן בימינו. הטענה היא ש, כפי שכתבתי, אם היית פסיכולוג היית יודע שלאבחנה מדורית כזו אין קצה קצהו של בסיס ויש לה אינספור סתירות אמפיריות. אני לא אצטט לך כי זה כמו שאני אגיע למעבדה פיזיקלית ואטען שאלקטרונים לא נעים סביב גרעין האטום, טענה שמראה שדוברה לא ראה אפילו עטיפה של ספר בתחום הנדון.
ועוד שתי תובנות כבונוס חינם:
1. אם אין משקל יתר לאינטואיציה של איינשטיין, אז אתה (גם כמי שאינו פיסיקאי) יכול לזרוק את תורת היחסות לפח. כל הכללה כזו מבוססת על אינטואיציה. שיהיה... בקורס של שיטות מחקר במדעי החברה קראתי את פופר ולטענתו איששו אותה בליקוי חמה או משהו כזה. אבל שיהיה... אני לא צריך להאכיל אותה (אני מניח שאתה מטעה אותי, כמו שקרה פעמים אחרות בתחומים שלא היה לי מספיק ידע בהם וכשלמדתי הוכחתי לך את טעותך ולא הצלחת - לטעמי - להוכיח שהצדק איתך, כולל בפיזיקה, אבל אין לי את הידע הנדרש בתחום זה כדי להראות זאת).
2. הסיכוי שפיסיקאי יגלה הבנה במדעי החברה ובמתודולוגיה שלהם גבוה לאין שיעור מהסיכוי שמי שאינו פיסיקאי (וגם מי שכן פיסיקאי) יצליח למצוא את תורת השדה המאוחד. למעשה, ברוב המקרים הסיכוי הזה אפילו לא שונה מהותית מהסיכוי שפסיכולוג יגלה הבנה דומה (זה רק כאות הוקרה למדעי החרתא).
תמשיך לטפוח לעצמך על השכם השמאלית חחח. ולתורף הדברים: למה האינטואיציה של אינשטיין בתחום הפיזיקה תקפה כהוכחה (יותר משל כל הדיוט) יותר מהאינטואיציה של פרויד בתחום הפסיכולוגיה (יותר משל כל הדיוט)? לטעמי, אם כבר, המצב הוא הפוך בדיוק, ואני יכול לנמק זאת אם תבקש יפה. אבל כל עוד לא נימקתי - הן תישארנה טענות שקולות.
ג. ולגבי מסיבות, כידוע נקיי הדעת בירושלים היו בודקים מי יושב איתם לסעודה, קו"ח ממי הם לוקחים את המוצץ.
אין לי איידס. לא כל הסמולנים/מדעני החרטא הם הומואים (הם רק פרו-הומואים)
|
|
לילה טוב לך :)
_________________
תוקן על ידי thepresent ב- 12/04/2011 01:52:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2011 01:59 |
|
| |
ר' מיכי
אולי תוכל להבהיר לי משהו שלא הבנתי מעולם בהימורו של פסקל, מה עניין הימור אצל אמונה, וכי אפשר להיות סבור במשהו בגלל שהנזק אם האמת שלא כדעתי גדול ?
לכאורה המשמעות היחידה שאפשר לתת להימור, היא קבלת עול תו"מ אבל לא האמונה בה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2011 07:11 |
|
| |
| thepresent כתב: | |
נתון:
10. לפי המתודה המדעית, ילדים לפני גיל 12 בממוצע אינם יכולים לקלוט דברים מופשטים מדיי.
11. היהדות הרוזנברגית והמיכי-ית היא מופשטת ומעורפלת.
מסקנות (thepresent בהודעתו הקודמת):
11+10=12. ילדים לפני גיל 12 אינם יכולים להבין יהדות רוזנברגית ומיכי-ית.
12 + 1-7 =: לא ניתן ליצור אינטואיציה בעזרת יהדות רוזנברגית ומיכי-ית, אלא רק אמנון יצחקית ונויגרשלית.
|
|
הדברים עתיקים עיין רמב"ם פ"י מהלכות תשובה אין ראוי לעבוד את ה', על דרך זו: שהעובד על דרך זו, הוא עובד מיראה; ואינה מעלת הנביאים, ולא מעלת החכמים. ואין עובד את ה' על דרך זו, אלא עמי הארץ והנשים והקטנים, שמחנכין אותן לעבוד מיראה, עד שתרבה דעתן ויעבדו מאהבה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2011 08:35 |
|
| |
אגוסט, זהו בדיוק הסעיף הראשון שהזכרתי, עליו אמרתי שלא ארחיב (כי כבר עסקו בו רבים).
|
|
|
|
|
