יו"ט שני של גלויות – עד מתי?

תחילת עניינו של יו"ט שני של גלויות הוא בזמן שהיו מקדשין החודש על פי הראיה ומאחר שקלקלו הכותים והיו משיאים משואות כדי להטעות את העם, היו שלוחים יוצאים בחדשי המועדות והצומות ומודיעים לעם על קביעות החודש אם מלא הוא או חסר "ומקומות הרחוקים שאין השלוחין מגיעין אליהם היו עושים שני ימים מפני הספק לפי שאינם יודעים יום שקבעו בו בית דין ראש חודש איזה יום הוא" (רמב"ם קיהו"ח פ"ג הי"א)

כל זה היה נכון בזמן שהיו מקדשין על פי הראיה. כידוע, "מסוף חכמי התלמוד בעת שחרבה ארץ ישראל ולא נשאר שם בית דין קבוע" (רמב"ם שם פ"ה ה"ג) התחילו לקבוע את החדשים על פי חשבון.

ואכן כך אומרת הגמ' במסכת ביצה (ד:) "ואילו בטלו כותים עבדינן חד יומא" פירוש, אם היה מפסיק החשש מקלקול הכותים היו חוזרים למשואות בראשי ההרים והכל היו יודעים מתי נקבע ראש חודש, היינו עושים יום אחד יום טוב. וא"כ שואלת הגמ', "והשתא דידעינן בקביעא דירחא מאי טעמא עבדינן תרי יומי" פירוש, כיום שאנו בקיאים בקביעות החודשים מדוע אנו עושים יומיים יו"ט? מתרצת הגמ'  "משום דשלחו מתם הזהרו במנהג אבותיכם בידיכם, זמנין דגזרו המלכות גזרה ואתי לאקלקולי". פירוש, בגלל ששלחו משם (א"י?) הזהרו וכו' אולי יהיו זמנים שהמלכות תגזור לא לעסוק בתורה וישתכח סוד העיבור (רש"י) ויצא קלקול של אכילת חמץ בפסח.

(אמנם  דעת רב אסי בסוגיא "נולדה בזה אסורה בזה" בכל יו"ט, ור' זירא פירש דהרי גם היום שמקדשין על פי חשבון נוהגים יו"ט שני וע"כ "חק קבוע הוא מתקנת חכמים על ישראל הרחוקין... ואפילו בלא ספק (רש"י) וביום טוב של ר"ה זו דעת כולם " שהם ודאי חוק קבוע להיות כיום ארוך מדרבנן שמתחילה לא מחמת ספק התחילו לעשותן" (רש"י). אם כי יש מחלוקת גדולה אם בא"י נהגו לעשות שני ימים בראש השנה (עי' בעה"מ ומלחמות ה' שהאריכו בזה). לפי"ז יו"ט שני הפך לחוק קבוע ועדיין אנו צריכים לבאר על מה ולמה הוקבע דבר זה לעשות יומיים יו"ט ורק בחו"ל).

כיום שהלוחות מצויים בכל מקום, גם באינטרנט, לאלף שנים ויותר, לכאורה בטל החשש. וכפי שהגמ' אומרת "אילו בטלו כותים עבדינן חד יומא", עכשיו שבטל טעם, לכאורה תבטל גזירה.

אם הסיבה היא שאנו חוששין לדעת ר' אסי ור' זירא, אפשר להבין מדוע עדיין נוהגים יו"ט שני, אבל עדיין צריכים להבין מה סברת ר' אסי ור' זירא.

ישאל השואל, מדוע לא להחמיר מספק. ראשית, יש כאן חומרא דאתי לידי קולא. ברכות לבטלה (מצה, סוכה, לולב, שופר) תפילות לבטלה, אי הנחת תפילין, הזכרת היום בברהמ"ז ועוד. שנית, קיום שני ימים יש בו טעם לפגם מבחינת הקיום התודעתי. שני לילי סדר דומים כחוכא ואטלולא. שני ימי ראש השנה במשמעות יום דין, הביאו למבול רעיונות יצירתיים ובעייתיים.

עד לדורינו, למרות הלוחות לאלף שנה, עדיין היה אולי מקום לחשוש לעמי הארץ במקומות הרחוקים שלא ידעו את החשבון. כיום, בעידן התחבורה המהירה והתקשורת במהירות הקול, דומה כי יש מקום לשקול מחדש את כל נושא יום טוב שני של גלויות.

יודע אני כי הדברים רק בגדר דרוש וקבל שכר. מפתחות ההלכה בדורנו הופקדו, מתוקף הגלות, בידי מי שימצאו כל טצדקי מדוע לא לעסוק כלל בשאלה. אין זו סיבה לא לנסות לברר את האמת.

ברמה המעשית הייתי ממליץ לכל בן חו"ל השוהה בארץ ישראל בחג, לנהוג כמנהג המקום עפ"י פסק ה"חכם צבי" ושו"ע הרב.

הרב מיכי,

לכאורה יו"ט שני אינו בגדר תקנה. אנו מכירים כמה סוגים של "דרבנן". א. גזירה. משמרת למשמרתי. חז"ל גדרו גדר כדי לקיים את הדאורייתא. ב. תקנה. חז"ל תקנו דברים שונים מסיבות שונות. דוגמת חזרת הש"ץ. מים אחרונים וכיו"ב. ג. הנהגה. לא ללבוש מנעל מסומר מפני מעשה שהיה. מים מגולים וכיו"ב. ד. ספק. במקרה שאיננו יודעים בברור מה כוונת התורה. תקיעת שופר וכיו"ב. יש גם תקנות גבוליות מבחינת הסוג ותקנות מעורבות.

כל אחד מהסוגים מתאפיין בכללים משלו וברמת חומרתו. יש דיון בתוס' (ב"מ נה: ועוד) מתי עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה ומתי עשו אפילו יותר משל תורה. תוס' מחלקים בין "היכא דשייך לקנוס" לבין תרומת מעשר של דמאי שהעמידו דבריהם על דין תורה ללא קנס. אפשר להאריך בזה הרבה ואכ"מ.

יו"ט שני שונה מהותית מכל "דרבנן". אין זה תקנה מטעם כלשהו. אין זה גזירה לשמור על הדאורייתא. אין כאן ספק מה כוונת התורה. זה סוג של הנהגה, אבל לא מטעם מעשה שהיה אלא מסיבה פרקטית לחלוטין של אי ידיעה וספק במציאות. אם אינני טועה אין עוד דוגמא כזאת.  

יתירה מכך, הגמ' עצמה אומרת שאם יבטל הטעם תתבטל התקנה. "ואילו בטלו כותים עבדינן חד יומא". אך כיון שעדיין יש חשש גזירת מלכות, התקנה נשארת.

לכאורה, גם אם נאמץ את הגרסה המחמירה של דרישה למניין אחר כדי לבטל, יום טו שני אינו המקרה.

(מים מגולים, אילולי הגר"א היה האיסור בטל. גם כך, רוב העולם אינו מקפיד).

מקס,

לא נראה לי שיש מי שמכניס לסל השיקולים האם לגור בא"י או ח"ו בארץ העמים, את עניין יו"ט שני של גלויות.

מר בר רב אשי,

גם אם יש ממש בדבריך, עדיין עריכת אותו טקס פעמיים, יש בה מן התימא. חבל שאין דרך לעשות את הסדר השני לפני הראשון ואז כבר לא יהיה שום נימוק לעשות שוב את הראשון....

בעל,

לא עיינתי בירושלמי בפנים, הציטוט שאתה מביא מדבר על עונש לא על זרז. לא ברור לי אם העונש הוא, קיום יומיים וקבלת שכר על יום אחד, או שמא העונש הוא עצם הגלות.

דבריך בעניין הסוד נכונים. אם כי בתפילין יש שתי שיטות היכולות להיות אמת וכן בתקיעות. יו"ט שני הוא מספק טכני לחלוטין. אמנם ראש השנה אולי שאני ותלוי בדעות הראשונים.

ירוחם,

מבלי להיכנס לכל הדיון על בל תוסיף, עיקר תקנת יו"ט אין בה משום בל תוסיף. כאשר אין יודעים באיזה יום החג חל ונוהגים יומיים ברור שלא שייך כלל בל תוסיף.