תחיית המתים מן התורה?!

המטרה של תחיית המתים הוא כמו המטרה של כל הניסים של התורה שהוא בשביל להחזיר העולם לרשות הבורא בשביל שלא נרגיש על ידי שהתרגלנו אליו כאילו הוא שלנו באופן בלעדי
ומהסיבה הזאת תחיית המתים כנס כשהיא עומדת בתוך האמונה הבסיסית שלנו על העולם היא מקיימת אצלינו את המציאות של הבורא שעליו נאמר ש"אין העולם מקומו" ושלכן מבחינת היחס אליו אכן אין דבר קבוע שהוא חוק ולא יעבור
ולכן כמו שאתה יכול להאמין בקיומו של חסד ה' כדבר שהוא מציאות חיצונית לעולם שדווקא היא היוצרת את ההצדקה העצמית לקיום שלו בעצמו במידה שווה את יכול [וגם מחוייב] להאמין במציאות של נס שמתנגדת לצורת הקיום של העולם שמוכרת לך על פי הנסיון

_________________

זה שהאדם התרגל לחשוב שאין ניסים הוא כתוצאה מזה שה' ברא את העולם בחוקים קבועים שהוא דבר שגורם לכך שהאדם לא מתפעל כיון שהכל מוכר לו
אלא שחוסר ההתפעלות לא אמור לגרום לו להשתמש פחות בהכרה של המציאות עצמה בחלק המהותי שלו שהוא הדבר שהיה במטרה של הניסים ושהוא המטרה בנס של תחיית המתים
הא-ל הוא לא רק הסיבה הראשונה אלא הוא "המחדש בטובו בכל יום משה בראשית" ובשביל שאכן יהיה בו חידוש בכל יום גם בהכרת עצמינו יש צורך בהתבוננות וההעמקה בתפיסה הבסיסית של העולם שהוא מתקיים בחסד ה' ולא רק בהסתכלות החיצונית על החוקים שיש בו שאפשר למדוד אותם בכלים מדעיים

_________________

באימרה תחיית המתים מן התורה ישנם שני חלקים 
חלק אחד מדבר על תוכן העולם שתהיה בו תחיה למתים בעתיד וחלק נוסף פנימי יותר ועמוק יותר מדבר על תכונת התורה
ישנו את הרובד של "חיים כולכם היום" שאפשר לחוש אותו מחדש בכל יום ומאידך רובד נוסף שכולל בו הסתכלות כללית על העולם כולו שכולל את הרובד החיצוני המציאותי שלו שגם הוא צריך להתאים לרובד הפנימי שחיים אותו בכל יום
הרובד החיצוני לא בא אלא לשם הרובד הפנימי לתאר אותו ולהפוך אותו למציאות שגם אנשים שאינם בגובה הרצוי, והתוכן הזה לא קיים בהם עצמם כל כך, גם הם יוכלו להבחין בו להכיר בו ולהאמין שהוא אמת על ידי שהיא תכונת הבריאה כולה שיש בה ניסים מחודשים שהעיקר בו הוא חידוש העולם עצמו על ידי ה'

אני כן חושב שעניתי כבר בהודעה שלי הקודמת ובכל זאת אפרוט את התשובות שיהיו מוצמדים לשאלות

ירוחםשמ כתב: כן אבל כאן אתה מדבר על נס של שינוי סדרי בראשית- שכבר המשנה חתמה ואמרה כי כל השינוים נבראו בע"ש בין השמשות, שלא יעלה על הדעת כי תתכנה שינויים אחרים. כיון שתחיית המתים הוא הקיום והביטוי של ניסי יציאת מצרים גם עליו נאמר שהוא נברא בין השמשות, ויותר מכך, תחיית המתים כיון שהוא לאחר העולם שלנו מבחינת ההגדרה שלו עצמו הוא דומה יותר לבין השמשות מאשר לאחרי השבת של הבריאה בכל מקרה  אתה לא מדבר פה על נס שקרה קורה או יקרה מחר- שהאדם יוכל להתרשם מאמיתותו או מאי אמיתותו. כאן הרי מדובר על נס עתיד בעתיד הרחוק בלי זמן מוגדר משהו ערטילאי אבסטרקטי, דברים מוגדרים מתאימים יותר לעולם שלנו ולא לעולם הבא שההגדה העצמית שלו הוא שהוא מעבר לכל הגדרה ורק ה' לבדו נשגב ביום ההוא בלי הגיון ובלי כל טעם וריח. את ההגיון שקושר את המושג הזה לעולם שלנו זה מה שאני משתדל להסביר בכל ההודעות שכתבתי באשכול הזה עד כאן [אני מבין שבעינך לא כל כך הצלחתי..?] סתם שאלה- כשהמתים יקומו לתחייה(בשביל מה זה טוב?) אישה שהיתה נשואה לשלשה גברים עם מי היא תחייה אז? הלכתא למשיחא?!

הלכתא למשיחא הכוונה היא שהעמל שיש בהכרעה המעשית היא דבר שלא שייך בשאלה תאורטית ואמנם שהרמב"ם פסק הלכות גם בהלכות קרבנות אלא שכל העבודה שלו ביצירת המשנה תורה לא היה בשביל להכריע את ההלכה אלא בשביל לתמצת את דברי המשנה והתלמוד וכמובן שגם ההכרעה במחלוקת מקצרת
ויש חילוק בין הכרעות הרמב"ם להכרעת ההלכה בגמרא כיון שהרמב"ם כל ההכרעות שלו הם על פי הכללים הנהוגים בכל חלקי הש"ס לעומת זאת כשהגמרא אומרת "הלכתא למשיחא ?!" היא מדברת על הכרעה מסברא מתוך העניין עצמו והדבר הזה צורך עמל מיוחד שרק שאלות מעשיות יכולות לגרום לממש אותו
התורה כולה המטרה שלה לישראל הוא בשביל שיהיו דורשי ה' "דעת דרכי יחפצו" ודרישת ה' מתקיימת בעיקר בחיים המעשיים ולא ברעיונות מופשטים לחוד שאין בינם למציאות דבר
אלא שגם דרישת ה' שבעבר עדיין היא תורה שללמוד אנחנו צריכים כיון שרק מתוך תקדימי העבר אפשר לשפוט בהווה כיון שהמעשים הנכונים אין בהם אמת כל עוד הם תיאוריה ולכן רק מציאות שכבר הוכרעה יכולה להוות בסיס לקיום האמת שבהווה 

ירוחם
בעיה טכנית ערכית הריהי בעיה הלכתית, ואם הלכות לימות המשיח הם דברים שאין בהם הכרעה ק"ו לתחיית המתים 

_________________

את עיקר הדברים שלקמן כתבתי כבר קודם ולא נשנתה פרשה אלא בשביל דברים שהתחדשו בה והתחדדו קצת יותר וכל זה בזכות ירוחם וינוח שהעלו אותו מחדש

המטרה של האמונה בתחיית המתים הוא האמונה שהמציאות והמימוש של החיים הוא לא כאן ועכשיו "אכול ושתה כי מחר נמות" אלא שבהיותינו ניצבים בפני ה' החלק שלנו הוא בחיים עד עולם וכמו שאת הרעיונות הגדולים של אהבת ה' ויראתו אנחנו מממשים במציאות על ידי הצדקה והמשפט שאנחנו עושים בארץ כמו כן האמונה שלנו היא שיש מימוש לאמת ה' גם בעולם הממשי שאנחנו עומדים על גביו
כאן השאלה שלכם היא כיון שהאמונה הזאת היא לא אמונה טבעית איך אנחנו כבני אדם נמציא על ה' מציאות שלא ראינו איך לרצון שלנו באמונה יש חלק בקיום שלה בפועל הרי אמונה כזאת אין לה תוקף משמעותי מעבר לרצון של עצמינו שעל פי הניסיון שלנו הוא מוגבל בעצמו ואין לו השפעה על גוף המציאות
אכן, השאלה היא שאלה גדולה, היא השאלה שעל פיה תקום או תיפול האמונה, היא המודד האם לאדם יש חלק בה' או שהוא מנותק ותלוש בעצמו
והתשובה היא שאכן הכל תלוי ברצון
המאמין שאין תחיית המתים מן התורה אין לו חלק לעולם הבא כיון שבשביל שלאדם יהיה חלק בה' ובתורתו הוא צריך להאמין בה שהיא פועלת ויוצרת בגוף המציאות עצמה אחרת אין בה טעם
מליארדי דגים ברא ה' וכן מליארדי בני אדם הדומים לדגים האמונה שלנו היא ש"אתה הבדלת אנוש מקדם ותקריבהו לעמוד לפניך כי מי יאמר לך מה תפעל" והדגש הוא על ההרגשה שכך הוא רצון ה' ובשביל זה אנחנו כאן - אין הכרח להאמין בדבר וכמו כן אין שום אפשרות לכפות את האמונה הזאת על אחרים - אלא שהאמונה שבחרנו בה במודע שאותו אנחנו חפצים לשמר בקרבינו היא האמונה ששם ה' שבקרבנו הוא הבסיס החיוני ביותר של החיים עצמם כיון שברור לנו שכך הוא רצון ה' שברא אותנו
המשנה הראשונה שאמרו חכמים מאחר שהסתיים זמן אנשי הכנסת הגדולה שחלקם היו נביאים הוא המשנה שאמרו אנטיגנוס איש סוכו "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס אלא כעבדים המשמשים את הרב שלא על מנת לקבל פרס ותהא יראת שמים עליכם" ויש כאן שני חלקים שמשלימים זה את זה מצד אחד יש את העשייה לשמה בשביל לקיים את רצון הרב ושהעשייה הזאת היא בהכרח הביטוי החיוני ביותר של החיים עצמם כיון שבאם אכן הפרס היה קיים לנגד עינינו ודאי שאין כל אפשרות מציאותית שלא לפעול בשביל לקבל אותו ולכן כל עשייה הייתה טפלה למטרה העיקרית הזאת של הקבלה שלו
ומצד שני כתוב כאן שיראת שמים היא דבר מציאותי והוא לא דבר שהמקור שלו הוא מפנמיות הנפש אלא מגורם חיצוני שיוצר לחץ
והאיזון ביניהם הוא הדבר הגדול ביותר של החיים ובו היא האמונה שהוא השילוב בין היראה שבאה מהמציאות החיצונית  לבין החיוניות הפנימית שבה החפץ והרצון "רצוננו לעשות רצונך ומה מעכב וכו'" והאיזון ביניהם הוא דבר דק שאדם שאין לו אותה כבר אמרו עליו בגמרא "אדם ובהמה תושיע ה' אלו בני אדם הדומים לבהמות" 
וכאן עומד האדם יש לו אפשרות להתייחס לכל התורה כאבסורד והרגש המציאותי המוחצן תומך בו ומצד שני יש לו את האפשרות להיות אדם ולהפנים להרגיש את העולם מהצד הפנימי שלו "שאין החוש עוזר לו כלל" ובכל זאת רק הוא היות האדם על הארץ ואלו הם הבני אדם שזכו ו"משתמשים בכבודי"
ישראל כעם זכו לקרבה הזאת והבחירה שלהם כבר נעשתה אלא שכיון שלא לכל אחד ישנה יכולת להשתמש בכבוד ה' בעצמו לכן יש צורך בהמחשה ובמילים עבות יותר שגם הם אמת אלא שהם לא המילים המקוריות אלא תרגום שלהם לשפה של מציאות ולכן כל המאמין לחכמים יש לו חלק בעולם הזה וכל הפורש הרי כרת את עצמו מתוך קהל ה'

_________________