| נשלח ב-12/4/2011 23:00 |
 |
| |
הסכנה העיתונאית
אני חדש פה, מקווה להשתלב אט אט בדיונים...
יש פעמים שבהם פרספטיבה של זמן נותנת לנו יכולת להסתכל על אירועים באופן אחר, ממרחק של מס' חודשים אני רוצה לשתף אתכם בכאב גדול שלי ובתקווה גדולה שלי.
אשמח לשמוע את דעתכם גם אם היא שונה מדעתי (ובוודאי אם אתם חושבים שהדברים נכונים :-) )
על הדרך אתם מוזמנים גם לבלוג שלי- http://93728.blogspot.com/
ניתן להגיב על הדברים גם בבלוג.
חיים טובים,
אסף.
כאב, זעזוע, עצב ובעיקר בושה-
אלה התחושות שליוו אותי כאשר צפיתי בטקס האזכרה הממלכתית להרוגי הכרמל.
צפיתי במהומה הראשונה שנוצרה ובאלה שבאו אחריה, ראיתי את פניהם של מנהיגנו- נשיא המדינה, נשיאת ביהמ"ש העליון, ראש הממשלה, שרים, רבנים ראשיים. ראיתי את פניהם של המשפחות השכולות- אלה שצעקו ואלה שניסו להחרישם, ראיתי את כוחות הביטחון ואת המאבטחים עומדים דרוכים איש אל אחיו והתביישתי.
משהו רע קורה לנו כחברה. אני ממש לא מהאנשים שמתרפקים בנוסטלגיה ואומרים כמה טוב היה פעם, איזה נוער יש לנו היום וכמה טוב היה לפני שנולדתי. אך הפעם הרגשתי שנחצה קו אדום, קו שנחצה בעקבות טפטוף ארס יום יומי- במערכות השונות של התקשורת, בעולם הפוליטי והמשפטי, ברחוב.
בציונות הדתית קיים מושג שנקרא "ממלכתי" (במלעיל) שמשמעותו קיום חוקים מתוך אמונה ורצון לקיים את צו המדינה. ה"ממלכתי" נעמד ברמזור אדום גם ב3 לפנות בוקר לא בשל פחד שוטר,אלא מתוך אמונה שחוקי המדינה הם חלק בלתי נפרד ממארג חייו של אדם- על אובדן הממלכתיות אני מבכה.
אני מבכה על אובדנה כיון שהיא טבעה בחיינו בין היתר את הכבוד למנהיגים, את ההבנה שחברה תקינה צריכה לתת דרור למנהיגיה, את העובדה שגם כאשר "מלך פורץ לו גדר" עלינו כעם מוטלת החובה לקבל זאת בהבנה- לא כי אנו כהי חושים, אלא בשל הרצון לקיים מדינה.
הממלכתיים נעלמים אט אט ממחוזות הציבור, את מקומה של הממלכתיות תופס יותר ויותר האינדיבידואל, אנו מאוכזבים מהמדינה, אנו מאוכזבים מהממשלה, אנו מאוכזבים מהצבא ומהמשטרה, אנו מאוכזבים מכולם.
אנשים חסרי אידיאולוגיה וחסרי חוט שדרה תופסים את מקומם של אלה שאידיאולוגיה הייתה לחם חוקם. פושעים מימין ומשמאל מנצלים את הריק הזה ומתסיסים עוד ועוד. אינני מתכוון לפוליטיקאים, האנשים עליהם אני מדבר מסתובבים בינינו עם מיקרופונים ותעודות עיתונאי, הם אלה המשמידים כל חלקה של טוב שצץ מדי פעם בארץ הזו.
הם קובעים את סדר היום, הם מחליטים מה הוא שלום ומה היא מלחמה, מי הם הרעים ומי הם הטובים, מתי צריכה להיפתח וועדת חקירה ומתי לא, איזה טייקונים הם אנשי חסד ואיזה הם אנשי בצע- הם הרשות השופטת והמבצעת, הם גוזרי הדינים וגוזרי הקופונים. והם, הם אף פעם לא טועים.
אני מאשים היום את התקשורת בהתדרדרות מדינתנו לתהומות. אני מאשים בכך שבעלי אינטרסים מעולם התקשורת קובעים לנו את סדר היום, אני מאשים בכך שבעקבות שטיפת המוח של אנשי התקשורת הפכנו לאנשי דין, הפכנו לחסרי לב, הפכנו לכפויי טובה, מתוך טפטוף יום יומי של ארס אנו מחפשים את הרע ולא רואים את הטוב.
אינני דן את המשפחות השכולות, אינני דן אדם בשעת צערו ודחקו- אני מצר על החבורה שמסביב, זו המוחאת כפיים ומשחרת לטרף, חבורה קטנה שהורסת מדינה שלמה.
אני מאמין באמונה שלמה במדינה שלי, אני גאה להיות חלק מהעם הזה ומהמקום הנפלא הזה שיש בו כל-כך הרבה טוב. אני מאמין שיש ביכולתנו לתקן ולשנות, אם רק נחזור אל הממלכתיות- נכבד ונוקיר את מנהיגנו ואת הנלחמים על קיומנו, נהיה מוקירי טובה ולא כפויי טובה, נעמוד דום אל מול דגלנו ונכבד את הסמלים היהודיים והכלליים המייצגים אותנו, נחפש את המעט טוב שיש בכל אחד מאיתנו, נאמין שאפשר לתקן בדיוק כפי שאפשר לקלקל.
בראיון של הרב חנן פורת שהתפרסם לפני מס' שבועות שאלו אותו מה ירצה שיזכרו ממנו, התשובה של חנן הייתה בעיני סמל של תום, סמל של משהו שחשוב שנדע- "עשיתי טעויות בחיי, לא אומר שהייתי צדיק כי לא תמיד הייתי, לא אומר שעשיתי רק טוב כי לא תמיד עשיתי, אבל אם ארצה שיזכרו מחיי משהו הוא שרציתי להיות טוב, רציתי להיות טוב."
אני מאמין שהרבה ממנהיגנו רוצים להיות טובים, אני מאמין שהרבה מאזרחי מדינת ישראל רוצים להיות טובים, ואני מאמין שהגיע הזמן שהזרקור יופנה אל אותם אלה- ואם התקשורת לא תהיה מוכנה לעשות זאת, נעשה זאת אנו.
נכתב סמוך לאזכרה על הנספים בכרמל, תשע"א.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/4/2011 23:22 |
|
| |
אסף
ברוך הבא אל הפורום!
בחרת נושא לפתיחה שהוא נפיץ...
נראה אם האשכול יצליח לשרוד ולא להפוך לזירת קרב פוליטית...
ולגבי מה שכתבת, הרי כאן נתאמת כי דברים היוצאים מהלב נכנסים ללב.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 00:03 |
|
| |
הנושא הזה נפיץ גם אצלי... אני מאמין שאם ניגש אל הדברים בלי אמירות חיצוניות אלא עם האמת שלנו יהיה דיון ולא בזבוז זמן. אנחנו לא עיתונאים (הספיק לי לערוך כמה כתבות כדי לדעת שאני לא רוצה להיות עיתונאי, אולי בהמשך עוד אפרט) ואשמח להשתכנע גם בדברים שלא נראים לי כרגע. כל טוב, אסף http://93728.blogspot.com/
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 07:45 |
|
| |
מה זה קשור ליהדות?
באותה מידה אפשר לפתוח אשכול על ביבי או על העובדת הזרה של ברק.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 08:04 |
|
| |
דייר
גם בעיני זה תמוה, אבל אסף הוא אורח ואני מקוה שיהיה לדייר. עד כמה שהבנתי, הוא מבקש להצביע על התמימות של חלק מאחינו ועל הקלקול שפגע בה, שנובע מן החטטנות האופיינית לתקשורת, שמהווה דגם שלילי. וזו טענה על תפקוד התקשורת בעולם המודרני. וזה כבר נושא סוציולוגי.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 08:59 |
|
| |
אסף
הבה ונסתכל מזווית שונה?
איך היתה נראית חברה ללא כלב השמירה של התקשורת שגם נושך?
האם פוליטיקאים ציניים לא היו יכולים לנצל את הצבור אם לא היתה עליהם אימת התקשורת?
בנערותי קראתי ראיון עם פוליטיקאי חרדי שיצאו עליו רינונים, לסיום שאלו אותו האם לא איכפת לו מה שכותבים עליו בעתונטות החילונית והוא ענה שכל זמן שלא כובים עליו בעיתון המודיע, זה לא איכפת לו.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 10:46 |
|
| |
אסף,
פעם, כשעוד היה טוב, לא היו משמיצים בצורה כזו את התקשורת. מדינה נבחנת בזה שהיא נותנת דרור לעיתונאיה ולא משמיצה אותם ותולה בהם את חולאיה.
טוב, זה נכתב באירוניה. כוונתי לומר שהחולאים הם בנו ולא רק בעיתונאים. אם לא היינו (אנחנו ופוליטיקאינו ופוליטיקאי פוליטקאינו וכל פוליטיקאי עמך בית ישראל כולנו יודעי שמך וקוראי עיתוניך לשמה, ברוך אתה...) מושפעים לא היתה להם השפעה. עוד אומר, שאם הפוליטיקאים היו ראויים אני מניח שההתייחסות אליהם היתה שונה.
ולגבי השאלה מה זה קשור לפורום, איני מבין אותה. זה בהחלט קשור, אף שאכן צריך לשים לב שלא יידרדר. יש כאן דיון על חולאים של החברה בישראל, וזה לגמרי בשטח שלנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 11:36 |
|
| |
העיתונות והזנות הן המקצועות העתיקים ביותר- וכבר אצל נח כתוב וירא חם את ערוות אביו- וירץ ויגד לאחיו- לקיים מה שנאמר- זכות הציבור לדעת! וכאן שואל התם- האם גם חובתו לדעת?
הזנות משמשת אנשים לניקוז דחפים ויצרים אפלים, וכך העיתונות, היא מנקזת את היצרים האפלים של המציצנות, של מתכבד בקלון חברו, ושל המאמר- אין שמחה- כשמחה לאיד- ויתר המרן בישין.
סרן קירקגור-הדני. כתב-אם ביתי תהפך לזונה- לא אאבד תקווה. אבל אם תהפך לעיתונאית- אאבד כל תקווה.
אבל כאמור. במשטרים דמוקרטיים העיתונות היא צורך קיומי- האדם הבוחר את נבחריו- חייב לדעת את מי הוא בוחר,
כשהפרסומת והיחצנות כה משוכללת וחודרנית- צריכים לדעת גם מי עומד מאחורי התמונות והמאמרים של החברות המסחריות.
כש בכל פינה ותחת כל עץ רענן קמים מורי דרך -מורי הוראה וסוררים ומורים שונים. חיוני לדעת עליהם כמה שיותר.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 11:52 |
|
| |
.
ואני תמיד חשבתי, שהמקצוע העתיק בעולם זו החקלאות - כך סיפרו לי קין והבל.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 11:57 |
|
| |
אני דיברתי על מקצועות חופשיים, שעיסוקם במדעי הרוח.
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 12:01 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | העיתונות והזנות הן המקצועות העתיקים ביותר- וכבר אצל נח כתוב וירא חם את ערוות אביו- וירץ ויגד לאחיו- לקיים מה שנאמר- זכות הציבור לדעת! וכאן שואל התם- האם גם חובתו לדעת?
האם האחים הם ציבור? הרי מדובר במשפחה ולא כל מה שאח אומר לאחיו הוא עיתונות.
הזנות משמשת אנשים לניקוז דחפים ויצרים אפלים, וכך העיתונות, היא מנקזת את היצרים האפלים של המציצנות, של מתכבד בקלון חברו, ושל המאמר- אין שמחה- כשמחה לאיד- ויתר המרן בישין.
סרן קירקגור-הדני. כתב-אם ביתי תהפך לזונה- לא אאבד תקווה. אבל אם תהפך לעיתונאית- אאבד כל תקווה.
אבל כאמור. במשטרים דמוקרטיים העיתונות היא צורך קיומי- האדם הבוחר את נבחריו- חייב לדעת את מי הוא בוחר,
כשהפרסומת והיחצנות כה משוכללת וחודרנית- צריכים לדעת גם מי עומד מאחורי התמונות והמאמרים של החברות
המסחריות.
האם במשטרים אפלים העיתונות איננה צורך קיומי?
העובדה שאין עיתונות חפשית במשטרים דיקטטוריים איננה מוכיחה שאין שם צורך בעיתונים אלא להפך.
עובדה זו היא חלק מהדיקטטורה.
כש בכל פינה ותחת כל עץ רענן קמים מורי דרך -מורי הוראה וסוררים ומורים שונים. חיוני לדעת עליהם כמה שיותר.
כלומר גם אתה מודה שלא כל קורא עיתון מתכוון להתכבד בקלון חברו או שאר מרעין בישין שתארת. _________________ מודה ועוזב |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 12:17 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | אני דיברתי על מקצועות חופשיים, שעיסוקם במדעי הרוח. _________________ מודה ועוזב |
|
אני מודה שאינני מבין גדול בזנות, אבל מעולם לא סיווגתי אותה כאחד ממדעי הרוח.
איכשהו, בתמימותי, חשבתי שזה קשור פחות לרוח ויותר לגוף.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 12:21 |
|
| |
צענע
האם האחים הם ציבור? הרי מדובר במשפחה ולא כל מה שאח אומר לאחיו הוא עיתונות.
אני לא בטוח אם את זוכרת- אבל האחים היו הציבור היחיד אז בעולם,
האם במשטרים אפלים העיתונות איננה צורך קיומי?
העובדה שאין עיתונות חפשית במשטרים דיקטטוריים איננה מוכיחה שאין שם צורך בעיתונים אלא להפך.
עובדה זו היא חלק מהדיקטטורה.
וכי למה מי שגר במשטר דיקטאטורי יהיה זקוק לעיתונות? מה? הוא בוחר את השלטון? הוא יכול לנצל את הידע הזה
כלומר גם אתה מודה שלא כל קורא עיתון מתכוון להתכבד בקלון חברו או שאר מרעין בישין שתארת.
מה זאת אומרת גם אתה מודה? אני כמו כולם מודים כי לא כל קורא מתכון לכל הדברים. - אבל יש מצוות שעושים אותם בלי כונה. ויוצאים ידי חובה
_________________
מודה ועוזב
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 12:21 |
|
| |
הויכוח מהו המקצוע העתיק בעולם אינו חדש. יכול להיות אפילו, שהוא הויכוח הכי עתיק בעולם. מספרים, שפעם ישבו אנשים סביב שולחן אחד, וכטוב לבם במשקה, ניסוי להוכיח כל אחד לפי מקצועו, מהו המקצוע העתיק בעולם.
בעל האכסניה התכבד לפתוח את הדיון, וטען שנח, כמוזג שתיין ושיכור, היה בעצם הבר-מן הראשון. "אבל קודם הוא היה רב חובל", טען הימאי. "וקודם הוא בנה ספינה", טען הנגר. "על מה אתם מדברים?" שאל האיכר "הלא קין והבל היו שניהם חקלאים". "גנן, הלא כתוב שהאל נטע גן בעדן מקדם", אמר הגנן. "בנאי", נשמע קולו של הבנאי שישב בפינה. "האל הכל יכול בנה את העולם מתוהו ובוהו".
"אהה!" קרא עורך הדין, "ומי לדעתכם יצר את התוהו ובוהו?!?"
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 12:23 |
|
| |
| דייר כתב: | | | מה זה קשור ליהדות? |
|
השאלה שמעורר האשכול היא אודות פיזור מקורות הצגת האינפורמציה וניתוחה בידי אנשים וקבוצות רבות, אשר התחרות על תשומת לבם של הצרכנים גורמת לתוצאות טובות יותר או רעות יותר מהמצב בזמנים קדומים.
אין אפשרות לשנות את המציאות, וכל מה שנשאר (אם בכלל) זה לדון על הכוונת התהליך הבלתי נמנע לפסים חיוביים יותר וכו'.
יש לנושא זה קשר גדול לפורום זה, לדעתי.
מה שמאפיין את הדיונים בפורום הוא האפשרות של כל אחד להעלות כל נושא שבעולם ולומר עליו ככל העולה על דעתו, ללא צורך ברקע והכשרה מוקדמים.
היתרונות והחסרונות מובנים מאליהם, בדיוק כמו בסוגיה של העיתונאות בכלל. אמנם כאן השיקול המסחרי לא קיים, אבל עדיין הנטייה לשטחיות ול"סקופים" קיימת, הן מצד הצורך במציאת חן בעיניי הבריות והן מצד חוסר הסבלנות והסובלנות המובנה באורח החיים המודרני.
כאמור לעיל, התהליכים הם בלתי הפיכים ובלתי נמנעים. אולי יש מקום לדיון תיאורטי בעניין. נראה יותר שצריך לבנות תפיסת תקשורת חדשה בין הבריות בעידן המואץ והמבודר שאנחנו דוהרים לתוכו.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/4/2011 12:38 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | צענע
האם האחים הם ציבור? הרי מדובר במשפחה ולא כל מה שאח אומר לאחיו הוא עיתונות.
אני לא בטוח אם את זוכרת- אבל האחים היו הציבור היחיד אז בעולם,
אבל העובדה שהם היו כל העולם לא משנה את הגדרת המילה ציבור
האם במשטרים אפלים העיתונות איננה צורך קיומי?
העובדה שאין עיתונות חפשית במשטרים דיקטטוריים איננה מוכיחה שאין שם צורך בעיתונים אלא להפך.
עובדה זו היא חלק מהדיקטטורה.
וכי למה מי שגר במשטר דיקטאטורי יהיה זקוק לעיתונות? מה? הוא בוחר את השלטון? הוא יכול לנצל את הידע הזה
הוא יכול לנצל את הידע הזה להפיכה שלטונית כפי שקרה במשטרים הדיקטטוריים שנפלו לבסוף.
כלומר גם אתה מודה שלא כל קורא עיתון מתכוון להתכבד בקלון חברו או שאר מרעין בישין שתארת.
מה זאת אומרת גם אתה מודה? אני כמו כולם מודים כי לא כל קורא מתכון לכל הדברים. - אבל יש מצוות שעושים אותם בלי כונה. ויוצאים ידי חובה
_________________ מודה ועוזב |
|
העיתונות היא מגוון גדול של דברים וכל אחד בוחר את העמוד המתאים לו.
כפאראפרזה על אמירה ידועה ניתן לומר:
אמור לי איזה עמוד אתה קורא בעיתון ואומר לך מי אתה.
|
|
|
|
|
