הסכנה העיתונאית

שלום לכולם.

הדיון הזה חשוב מאוד בעיני, וקשור מאוד לפורום. הוא קשור לפורום בשל היותו נוגע באופן בו התורה משפיעה על ראייתנו את העולם. במסר שלה לאופן בו יש לבקר מערכות ואנשים ציבוריים. בתודעה אותה היא יוצרת בנו ביחס למדינה ולמנהיגות.

אני מזדהה מאוד עם דבריו של אסף. אנסה לחזק את דבריו, בכמה רבדים:

התורה מצוה עלינו לדון כל אדם לכף זכות, בצדק תדון עמיתך. לא ניכנס כאן לגדרים המדויקים, אלא לתודעה המבוקשת: תודעה שרואה אדם ומאמינה שהוא אכן מתכוון למה שהוא אומר, שהוא אינו פועל משיקולים אישיים. התודעה העיתונאית השכיחה, מלבד ישראל היום ומקור ראשון המצוינים, היא תודעה הפוכה. מהם נזקיה? רבים. אפרט רק קצת, שיותר נוגעים למה שאני רוצה לטעון: אדם שבטוח שכולם מושחתים לא ימצא בתוכו כבוד לדברים הגדולים, לעם ישראל, למדינה. בדרך כלל הוא יהיה אדם ציני, שדואג בעיקר לאינטרסים האישיים שלו. לעומתו אדם שמאמין בטוב הבסיסי של המציאות, והמדינה היא חלק חשוב ממנה, על פי רוב יהיה אדם מכבד יותר, הוא יהיה מלא בכבוד וברצון ליטול חלק בפרויקט הגדול הזה.

רובד נוסף, קשור יותר, הוא הענין של כבוד המלכות. אליהו שרץ בפני אחאב. שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. לכן טוב בעיני שלא לקרוא לראש הממשלה ביבי, אלא נתניהו. הכבוד לשלטון אינו קשור לראיית המדינה כחלק מתהליך קוסמי, שסופו בגאולה השלמה. זהו פשוט המסר של התורה אלינו כאזרחים: תכבדו את השלטון, יראת הרוממות.

ניתן לחשוב על מספר נימוקים: ראש הממשלה מייצג את האומה בכללותה. זה עדיין נכון: לכן אם למשל מישהו חלילה יירק על רה"מ בעת סיור בחו"ל כולנו ניפגע ונחוש בזלזול בנו.

הרובד הנוסף, הוא מה זה עושה לנו כאזרחים לא לתת אמון בשלטון: הניכור שכל כך פוגע בנכונות לתרום, שכל כך מעכיר את האוירה.

יותר מזה: כבוד המלכות קשור לפיתוח תודעה נפשית של כבוד למציאות בכלל, לא רוח קטנה ושוללת, אלא רוח נדיבה ומאשרת, רוח מלאה בעין טובה.

שלום לכולם. הדיון הזה חשוב מאוד בעיני, וקשור מאוד לפורום. הוא קשור לפורום בשל היותו נוגע באופן בו התורה משפיעה על ראייתנו את העולם. במסר שלה לאופן בו יש לבקר מערכות ואנשים ציבוריים. בתודעה אותה היא יוצרת בנו ביחס למדינה ולמנהיגות. אני מזדהה מאוד עם דבריו של אסף. אנסה לחזק את דבריו, בכמה רבדים: התורה מצוה עלינו לדון כל אדם לכף זכות, בצדק תדון עמיתך. לא ניכנס כאן לגדרים המדויקים, אלא לתודעה המבוקשת: תודעה שרואה אדם ומאמינה שהוא אכן מתכוון למה שהוא אומר, שהוא אינו פועל משיקולים אישיים. התודעה העיתונאית השכיחה, מלבד ישראל היום ומקור ראשון המצוינים, היא תודעה הפוכה. מהם נזקיה? רבים. אפרט רק קצת, שיותר נוגעים למה שאני רוצה לטעון: אדם שבטוח שכולם מושחתים לא ימצא בתוכו כבוד לדברים הגדולים, לעם ישראל, למדינה. בדרך כלל הוא יהיה אדם ציני, שדואג בעיקר לאינטרסים האישיים שלו. לעומתו אדם שמאמין בטוב הבסיסי של המציאות, והמדינה היא חלק חשוב ממנה, על פי רוב יהיה אדם מכבד יותר, הוא יהיה מלא בכבוד וברצון ליטול חלק בפרויקט הגדול הזה. רובד נוסף, קשור יותר, הוא הענין של כבוד המלכות. אליהו שרץ בפני אחאב. שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. לכן טוב בעיני שלא לקרוא לראש הממשלה ביבי, אלא נתניהו. הכבוד לשלטון אינו קשור לראיית המדינה כחלק מתהליך קוסמי, שסופו בגאולה השלמה. זהו פשוט המסר של התורה אלינו כאזרחים: תכבדו את השלטון, יראת הרוממות. ניתן לחשוב על מספר נימוקים: ראש הממשלה מייצג את האומה בכללותה. זה עדיין נכון: לכן אם למשל מישהו חלילה יירק על רה"מ בעת סיור בחו"ל כולנו ניפגע ונחוש בזלזול בנו. הרובד הנוסף, הוא מה זה עושה לנו כאזרחים לא לתת אמון בשלטון: הניכור שכל כך פוגע בנכונות לתרום, שכל כך מעכיר את האוירה. יותר מזה: כבוד המלכות קשור לפיתוח תודעה נפשית של כבוד למציאות בכלל, לא רוח קטנה ושוללת, אלא רוח נדיבה ומאשרת, רוח מלאה בעין טובה. ולבסוף, לרב מיכאל כמודע וכלוחם בהשפעות הפוסט מודרניות: לדעתי הרוח הזאתי היא עצמה תולדה של השפעות צרפתיות, סרטר פוקו ועוד. רוחות קומוניסטיות, מרקסיסטיות. בואו נחזור לשורשינו האמיתים, להגות השמרנית האמריקאית הלאה מרכז שלם.

שלום לכולם.

הדיון הזה חשוב מאוד בעיני, וקשור מאוד לפורום. הוא קשור לפורום בשל היותו נוגע באופן בו התורה משפיעה על ראייתנו את העולם. במסר שלה לאופן בו יש לבקר מערכות ואנשים ציבוריים. בתודעה אותה היא יוצרת בנו ביחס למדינה ולמנהיגות.

אני מזדהה מאוד עם דבריו של אסף. אנסה לחזק את דבריו, בכמה רבדים:

התורה מצוה עלינו לדון כל אדם לכף זכות, בצדק תדון עמיתך. לא ניכנס כאן לגדרים המדויקים, אלא לתודעה המבוקשת: תודעה שרואה אדם ומאמינה שהוא אכן מתכוון למה שהוא אומר, שהוא אינו פועל משיקולים אישיים. התודעה העיתונאית השכיחה, מלבד ישראל היום ומקור ראשון המצוינים, היא תודעה הפוכה. מהם נזקיה? רבים. אפרט רק קצת, שיותר נוגעים למה שאני רוצה לטעון: אדם שבטוח שכולם מושחתים לא ימצא בתוכו כבוד לדברים הגדולים, לעם ישראל, למדינה. בדרך כלל הוא יהיה אדם ציני, שדואג בעיקר לאינטרסים האישיים שלו. לעומתו אדם שמאמין בטוב הבסיסי של המציאות, והמדינה היא חלק חשוב ממנה, על פי רוב יהיה אדם מכבד יותר, הוא יהיה מלא בכבוד וברצון ליטול חלק בפרויקט הגדול הזה.

רובד נוסף, קשור יותר, הוא הענין של כבוד המלכות. אליהו שרץ בפני אחאב. שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך. לכן טוב בעיני שלא לקרוא לראש הממשלה ביבי, אלא נתניהו. הכבוד לשלטון אינו קשור לראיית המדינה כחלק מתהליך קוסמי, שסופו בגאולה השלמה. זהו פשוט המסר של התורה אלינו כאזרחים: תכבדו את השלטון, יראת הרוממות.

ניתן לחשוב על מספר נימוקים: ראש הממשלה מייצג את האומה בכללותה. זה עדיין נכון: לכן אם למשל מישהו חלילה יירק על רה"מ בעת סיור בחו"ל כולנו ניפגע ונחוש בזלזול בנו.

הרובד הנוסף, הוא מה זה עושה לנו כאזרחים לא לתת אמון בשלטון: הניכור שכל כך פוגע בנכונות לתרום, שכל כך מעכיר את האוירה.

יותר מזה: כבוד המלכות קשור לפיתוח תודעה נפשית של כבוד למציאות בכלל, לא רוח קטנה ושוללת, אלא רוח נדיבה ומאשרת, רוח מלאה בעין טובה.

ר' מיכי,
אני חושב שאתה לא צודק.
כלומר ברור שזה שהציבור קונה מראה שגם לו ( כלומר לנו...) יש בעיה.
אבל זה עדין לא משחרר מאחריות את מי שמספק את הסחורה, וברור שמי שמספק סחורה כזו נמצא בבעיה קשה עוד יותר, באשר בנוסף למעמדו כחוטא יש לו גם מעמד של מחטיא. (אני מתייחס בדברי לעיתונות מהסוג החוטא והמחטיא , ומניח שיש כזו מבלי לטעון שכל עיתונות היא בהכרח כזו)
                 קל לתת דוגמאות שיבהירו את הענין הזה ,  אבל נראה לי די מיותר. (בכל זאת אזכיר את ההבדל בחטאם ועונשם של המרגלים אל מול חטאם ועונשם של ישראל שהקשיבו להם ופעלו לפי עצתם-השפעתם...)

_________________

אישציפ,
ודאי יש משקל יתר למסיתים ומדיחים, אבל נראה שיש כאן תלונה רק על העיתונים. הבעיה היא של כולנו.

אייל,
צריך להיזהר מהעתקת דפוסי כבוד מאליהו ואחאב למציאות שלנו. המלכות שלנו היא דמוקרטית, ואין לה את הסמכויות שהיו פעם למלך, וגם דפוסי הכבוד צריכים לעבור התאמה. לקרוא לרה"מ ביבי אין בזה שום בעיה, שכן התפיסה כיום שהוא אחד מאיתנו ונציג זמני שלנו. כך נהוג בכל העולם, ואין סיבה שבישראל יהיה אחרת. בפרט שהוא מייצג את מדינת ישראל ולא את עם ישראל.
ומה שיחושו אנשים כשמישהו יירק על ראה"מ בחו"ל, זה משהו שונה לגמרי. הסיבה היא שהיריקה ההיא נעשית עליו כראה"מ של ישראל, ובזה היא יורקת על כל האזרחים של ישראל. אבל כשמישהו (ובפרט אזרח ישראלי) קורא לו ביבי אין בזה שום בעייה.
לגבי ההגות השמרנית, לא הבנתי את סוף דבריך. מרכז שלם הוא מרכז שמרני, אז מה יש לך נגדם? והשפעות צרפתיות וכדו' זה טיעון אד הומינם. אני מסכים או מתנגד למשהו לא בגלל מקורו אלא בגלל מה שהוא.
אני לא חושב שהזלזול במנהיגות הוא בהכרח חלק מהפוסטמודרניות (כבר בעידן המודרניסטי היה פיחות במעמדם של השליטים, כי הם הפכו להיות נציגים של העם ולא מלכים בזכות אלוקית). נדמה לי שהצורה שמנהיגות לובשת היום יש לה חלק מהותי יותר של פוסטמודרניות, מאשר היחס שלנו אליה.

דומני שאם בראש השלטון שלנו יעמדו אנשים שראויים לכבוד, הם בד"כ יקבלו כבוד. אם עומדים שם אופורטוניסטים ומושחתים ואנשים חסרי חוליות, זה היחס שאותו הם מקבלים. הם הרוויחו אותו בזכות ולא בחסד. אפילו אם נביט עליהם ברוח טובה ועין נהדרת. להיפך, דווקא אם נעצום את העיניים הטובות שלנו יש אולי סיכוי שנתייחס אליהם כפי שאתה מציע, כי אז נתעלם מהמציאות.
נכון שלפעמים יש שם מישהו שראוי לכבוד ובכל זאת הוא לא מקבל אותו, כי התפיסה כיום היא שכל הנמצאים שם הם אנשים חסרי ערך ואם יש מישהו טוב הוא בטל ברוב, וזה חבל.
במדינה שבה יש מפלגות מגוחכות שמקבלות רוב ציבורי משמעותי, פירוש הדבר הוא שהציבור פשט את הרגל ולא שהשלטון פשט רגל.