|
|
| נשלח ב-14/4/2011 10:21 |
 |
| |
יש עוד טעם אחד וכדאי למכירת החמץ והוא הפטור מבדיקת המקומות שנמכרו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 10:26 |
|
| |
הגלוסקא היא דוגמא למשהו שהביטול כלל לא מועיל לגביו כי הוא לא התכוין ברצינות. אבל בנוסף יש חשש שמא יבוא לאכול פירורי חמץ גם אם ביטלם. נכון שבזה מכירה לא מועילה (כי אם לא מסמן ןמניח בצד הוא עלול לבוא לאכול גם את החמץ המכור). אבל אם יש משהו שהביטול מעיקרא לא רציני לגביו, כמו הגלוסקא (מה שראוי לאכילה והוא רוצה להשתמש בו אחרי פסח) את זה ודאי יש לבער או למכור. ולגבי הפפריקה בודאי יש חשש שישתמש בה מבלי משים.
אכן כבר כתבו, שהוא יכול לסמן ולסגור באופן שלא יהיה חשש שישתמש בהם, ואז אין צורך למכור. אבל כדי להיות בטוח שלא פספסנו, או שלא סגרנו כמו שצריך, אנחנו מוכרים.
לגבי ביטול, הרי אם יש חשש שיבוא לאכלו אז גם אם יאכל תערובת חמץ שהחמץ בתוכה היה מבוטל יש בעייה של חמץ במשהו. מדוע הביטול משנה כאן? אלא אם תחלק בין חמץ רגיל שבפסח הוא במשהו לבין חמץ שיש חשש שיבוא לאכלו שאסור מדרבנן, שהוא כן מתבטל, ומותר אף אם הוא אוכל אותו בפסח. דומני שאין להתיר דבר כזה. אבל בכל אופן, לכשאפנה אשנה פרק זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 10:29 |
|
| |
| mdabraham כתב: |  | אכן כבר כתבו, שהוא יכול לסמן ולסגור באופן שלא יהיה חשש שישתמש בהם, ואז אין צורך למכור. אבל כדי להיות בטוח שלא פספסנו, או שלא סגרנו כמו שצריך, אנחנו מוכרים.
|
|
איך בדיוק המכירה עוזרת לוודא שסגרת היטב ולא שכחת כלום בחוץ?!
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 10:34 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: | | יש עוד טעם אחד וכדאי למכירת החמץ והוא הפטור מבדיקת המקומות שנמכרו. |
|
מתי השתדלות להיפטר ממצוה מעידה על חוסר רצינות ומתי היא דווקא סממן לפרומקייט?
האם הקריטריון הוא הלכתי או סוציולוגי? _________________
תוקן על ידי עציוני ב- 14/04/2011 10:38:10
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 10:35 |
|
| |
שותף
לכאורה זה מועיל רק במכירת יג.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 10:40 |
|
| |
עציוני, אתה צודק. טעות שלי.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 10:43 |
|
| |
תודה, הרב מיכאל.
אם הרב המוכר ירויח עוד כמה גרושים השנה (ממני), הוא כנראה יצטרך להגיד לך תודה... :)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 11:12 |
|
| |
| עציוני כתב: | | יש עוד טעם אחד וכדאי למכירת החמץ והוא הפטור מבדיקת המקומות שנמכרו.
מתי השתדלות להיפטר ממצוה מעידה על חוסר רצינות ומתי היא דווקא סממן לפרומקייט?
האם הקריטריון הוא הלכתי או סוציולוגי? |
|
הגדרות הרצינות או הדקדקנות תלויות קודם כל בהבנת עומק האיסור, שהיא חסרה גם בנושא זה.
העניין בפסח הוא שלא תהיה לנו שייכות לחמץ, מסיבות ידועות.
לא מטריד אותנו שיש (וצריך להיות) חמץ בעולם, אנחנו רוצים להתנתק ממנו לתקופה קצרה (ומסוכנת) זאת.
ככל שאני מצמצם את השטח השייך לי אפשרויות החיבור שלי לחמץ הולכות ומצטמצמות, וטוב ויפה הדבר לעשותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 11:42 |
|
| |
| שותפיסוד כתב: | | יש עוד טעם אחד וכדאי למכירת החמץ והוא הפטור מבדיקת המקומות שנמכרו.
מתי השתדלות להיפטר ממצוה מעידה על חוסר רצינות ומתי היא דווקא סממן לפרומקייט?
האם הקריטריון הוא הלכתי או סוציולוגי?
הגדרות הרצינות או הדקדקנות תלויות קודם כל בהבנת עומק האיסור, שהיא חסרה גם בנושא זה.
העניין בפסח הוא שלא תהיה לנו שייכות לחמץ, מסיבות ידועות.
לא מטריד אותנו שיש (וצריך להיות) חמץ בעולם, אנחנו רוצים להתנתק ממנו לתקופה קצרה (ומסוכנת) זאת.
ככל שאני מצמצם את השטח השייך לי אפשרויות החיבור שלי לחמץ הולכות ומצטמצמות, וטוב ויפה הדבר לעשותו. |
|
ומה כל הדרוש הזה שייך לפטור מבדיקת חמץ (הנעשית כידוע עוד לפני זמן האיסור)?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 12:05 |
|
| |
| עציוני כתב: | | יש עוד טעם אחד וכדאי למכירת החמץ והוא הפטור מבדיקת המקומות שנמכרו.
מתי השתדלות להיפטר ממצוה מעידה על חוסר רצינות ומתי היא דווקא סממן לפרומקייט?
האם הקריטריון הוא הלכתי או סוציולוגי?
הגדרות הרצינות או הדקדקנות תלויות קודם כל בהבנת עומק האיסור, שהיא חסרה גם בנושא זה.
העניין בפסח הוא שלא תהיה לנו שייכות לחמץ, מסיבות ידועות.
לא מטריד אותנו שיש (וצריך להיות) חמץ בעולם, אנחנו רוצים להתנתק ממנו לתקופה קצרה (ומסוכנת) זאת.
ככל שאני מצמצם את השטח השייך לי אפשרויות החיבור שלי לחמץ הולכות ומצטמצמות, וטוב ויפה הדבר לעשותו.
ומה כל הדרוש הזה שייך לפטור מבדיקת חמץ (הנעשית כידוע עוד לפני זמן האיסור)? |
|
אם העניין הוא בלהשתחרר מהקשר לחמץ למה לטרוח בביעור פיזי אם אפשר לעשות זאת בסילוק ממוני משם.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 15:28 |
|
| |
בדיקה פיזית בלבד לא יהיה בה כדי לנתק כל זיקה לחמץ, משום ש- א. אולי לא גילית את הכל. ב. אולי עכבר (או ילד או חתול) הביא חמץ מבחוץ. ג. אי אפשר לנקות ולבער את הבלוע בכלים. ודבר רביעי מה עם מניות אג"ח וכדו' הקשורות לחמץ?
לכן, מכירה מכסה את כל האפשרויות הנ"ל, כולל אם שכחת, התרשלת, טעית, לא רצית לבער, עכבר הכניס חמץ וכו'
אבל למען האמת, החיוב ההלכתי אינו ככה (כמו שאמרתי בהודעתי הקודמת) אלא זה יותר בתודעה של האנשים ולא בתודעה של ההלכה.
מספיק לקרוא בשו"ע את הדינים הנוגעים לנושא ולהיווכח שאם בדקת מספיק טוב, אז זה מספיק טוב, ושיש מענה הלכתי לכל המקרים כנ"ל, ושאין צורך "להתנתק" מהחמץ אלא לפי גדרים הלכתיים ברורים ומציאותיים.
ושמכירת חמץ היא על דבר שמקובל למוכרו ולא על פירורים בהם לא הבחנת וכו'
תוקן על ידי שמניךטובים ב- 14/04/2011 15:32:02
תוקן על ידי שמניךטובים ב- 14/04/2011 15:41:26
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 15:32 |
|
| |
ר' מיכי,
למיטב זכרוני בענין גלוסקא ממש לא ברור שאתה צודק , החשש אינו שהוא "לא התכוון" לביטול ויעבור בב"י וב"י, אלא שמתוך הרגל דבר (שהרי בימים כתיקונם זה מותר) הוא יבוא לכדי אכילה (!) , ובאכילה כל הענין של הביטול לא רלוונטי.
אם כי ייתכן שחלק מהראשונים הבינו כמוך, אני לא לגמרי זוכר ו/או בקי.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 17:30 |
|
| |
איש ציפור, גם אני תמיד חשבתי כמו שכתבת, אך הנה לשון הגמ', ממנה מוכח לכא' כדברי הר' מיכי:
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף ו עמוד ב
אמר רב יהודה אמר רב: הבודק צריך שיבטל. מאי טעמא? וכו', אמר רבא: גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתיה עילויה. - וכי משכחת ליה לבטליה! - דילמא משכחת ליה לבתר איסורא, ולאו ברשותיה קיימא, ולא מצי מבטיל.
אי נימא שהחשש הוא מצד אכילה, מה שואלת הגמ' 'וכי משכחת' לה לבטליה?
וכ"כ רש"י להדיא: "דעתו עליה - חשובה היא בעיניו, וחס עליה לשורפה, ומשהה אפילו רגע אחד - ונמצא עובר עליה בבל יראה ובבל ימצא, אבל משבטלה - אינו עובר, דלא כתב אלא תשביתו.
וגם בתוס' שם שנחלקו הרש"י, לא סברו שכוונת רבא משום חשש אכילה, עי"ש.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 17:41 |
|
| |
ב"ה.
אישציפור,
למיטב זכרוני - אלו ואלו דברי אלוקים חיים. (יש המפרשים את טעם הבדיקה שמא ימצא גלוסקא יפהפיה ויימלך עליה לאוכלה, ובכך "יבטל" את הביטול ויעבור על בל ייראה ובל יימצא (- רש"י), ויש המפרשים את טעמה שמא ימצא גלוסקא יפהפיה ויבוא לאוכלה, שכן חמץ הוא דבר שאינו בדל ממנו במהלך השנה (- ר"י).)
|
|
|
|
| נשלח ב-14/4/2011 17:51 |
|
| |
ירמי', איך תתפרש שאלת הגמ' 'וכי משכחת ליה לבטליה'?
|
|
|
|
|
