"יש מאין" מובן?

הובס, אז מה קרה לפני 5771 שנה? האם האירועים שבתחילת ס' בראשית מתרחשים בכל רגע גם כיום?

הובס

איני מצליח להבינך.

אם העולם היה קיים תמיד, אז אין למעשה בריאה כלל. הלא כן?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הובס. מותר לך לכתוב תניא משלך והוא גם יוכל להתחדש בכל רגע או שבעצם יתברר שהוא נכתב בשלב אינסופי כלשהו. אבל בתניא של הרב מלאדי אין זכר לרעיונות כאלו.

_________________

[quote]הובס. מותר לך לכתוב תניא משלך והוא גם יוכל להתחדש בכל רגע או שבעצם יתברר שהוא נכתב בשלב אינסופי כלשהו. אבל בתניא של הרב מלאדי אין זכר לרעיונות כאלו.

_________________

הובס, ועדיין עולה השאלה מה קרה לפני 5771 שנה? מה מועילה לנו הסתכלות אנתרופוצנטרית וכדו'. מדובר כאן בשאלה היסטורית-עובדתית. מבחינות מסויימות מחיית עמלק מבחינה פסיכולוגית היא כנגד העמלק שבתוכנו ויצה"ר. אבל להלכה יש למחות את עמלק הריאלי.
לגבי המקור, הדברים נמצאים ברמב"ן פ' בראשית ובבית הלוי (סוף הבריאה) והראי"ה (איפה?), שכותבים שבשבת התחדשה הבריאה המתמדת, ומשם והלאה העולם נברא בכל רגע מחדש. אבל ברור שהיסטורית-עובדתית (מבחינת המסורת, אם אתעלם מהסתירה לממצאי המדע וכדו') זה התחיל לפני 5771 שנה. לכן אין כאן אלטרנטיבה לטענת הבריאה.
וגם הטענה שהעולם נברא בכל רגע מחדש אין לה משמעות רבה. עיקרה הוא שבכל רגע העולם תלוי בקיומו בקב"ה. השאלה האם הוא נברא בכל רגע או לא מפסיק בכל רגע נראית לי חסרת משמעות. פעם שמעתי דרשן שרצה לומר שבגלל זה בעצם ראוןי שלא תהיה חזקת חיים (כלומר מי שידוע שהוא חי, והתעורר ספק, האם מחזיקים אותו כחי מחזקה דמעיקרא. לשמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן). ומכלל דרשה (שסותרת את ההלכה) לא יצאנו.
 

עד כמה שידוע לי השאלה של "יש מאין" או "יש מיש" לא נזכרת בחז"ל (תקנו אותי בבקשה !), אלא הופיעה בימי הביניים כאשר נצרכנו להתמודד עם הפילוסופיה של אריסטו. על פי אריסטו העולם הוא קדמון וחוקי הטבע הם חוקים לוגיים שנכפו על אלוהים (אבן היא אבן כי היא מתנהגת כמו אבן וכו'...). היום, כשצילו של אריסטו סר מאיתנו, השאלה כבר פחות רלוונטית. לא נראה לי שמישהו חושב שחוקי הפיזיקה הם הכרחיים לוגית.

הובס,
סיפור בראשית הוא מסתרי תורה ולכן אין הכרח להבין אותו כלל במושגים פיזיקליים - טבעיים. אתה יכול, לדוגמא, להצביע על הרקיע ולומר היכן הם המים העליונים?

_________________

1. אני לא חושב שכדי להתמודד עם היקום האריסטוטאלי היו צריכים לייבא את המושג יש מאין. מספיקה התיאוריות הבראשיתית שאלוהים ברא (באיזה מובן שתהיה המילה בריאה) את השמים והארץ וכל צבאם. ניתן ליחס לה מקסימום בריאה אפלטונית (וכבר נרמז על וויכוח כזה בתחילת בראשית רבא). עיין כאן http://bhol-forums.co.il/topic.asp?whichpage=1&topic_id=2873277&forum_id=1364
נדמה לי שהסיבה לכניסת יש מאין לשיח הדתי-יהודי, הייתה החקירה הפילוסופית/תיאולוגית שחודדה מאוד בימי הביניים. מעמד היקום ביחס לאל, הוא אחד מעקרונות הדיון, וחלק ממוחלטות האל היא שלילת כל מציאות קדומה אחרת לצידו.

2. אם הוראת המילה "ויהי" היא התהוות מה שלא היה קודם (בניגוד ל"ברא" שיש שפירשוהו כיצר ועשה). הרי שפסוקים אלו מתהילים לג מרמזים על התהוות הארץ על-ידו
ו  בִּדְבַר יְהוָה, שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ;    וּבְרוּחַ פִּיו, כָּל-צְבָאָם.
ז  כֹּנֵס כַּנֵּד, מֵי הַיָּם;    נֹתֵן בְּאוֹצָרוֹת תְּהוֹמוֹת.
ח  יִירְאוּ מֵיְהוָה, כָּל-הָאָרֶץ;    מִמֶּנּוּ יָגוּרוּ, כָּל-יֹשְׁבֵי תֵבֵל.
ט  כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי;    הוּא-צִוָּה, וַיַּעֲמֹד.

כהוספה.

לביאור המילה "ברא".

פעם שמעתי מאלונה איינשטיין בשם איזה מחב"ת (שחלק מה שהוא שכנע אותה לחזור בתשובה, היה הרעיון דלהלן).

לדעתי הרעיון בהרבה מאוד מילים די עקבי (וכשלא מסתדר, צריך ליישב את השימוש של המילה בהקשר שלה, וישנם הפתעות מעניינות. או ייתכן והמילה הזו חדרה משפות זרות ושונות מבסיס הלשון העברית).

המחב"ת ניסה להראות את המקור האלוהי של השפה העברית, ולדעתי הוא מראה דווקא את המקור הפרימטיבי והתחיליתי של השפה.

הנה הרעיון.

כל שורש - שתי אותיותיו הראשונות הם משפחת העניין עליו מורה השורש, והאות האחרונה היא השימוש וההקשר הפרטי.

לדוגמא

פ.ר. שתי אותיות האלו בתחילת שורש מורים על דבר מה מכונס שמתפרץ ומתחלק לכל סביביו.

פרא = תכונת התפרצות
פרד =שלם המתחלק לפרודות
פרח =פריחת ופתיחת הניצן.
וכדומה יורד בטור א"ב. פרט, פרי, פרך, פרם, פרץ, פרק, פרש.

דוגמא נוספת מסובכת יותר

ח.ר. שתי אותיות האלו מורים על היווצרות פער על פני או בתוך דבר או משטח שלם.

חרב = שימו לב, היפרדות מקשת הבית שהביאה לקריסתו -הקנתה את השם חורבן. (אלוהי או פרימטיבי ?)
חרג = היווצרות פער בשלם (שוב, השימוש היום חרג... מההוראה הפשוטה שלו)
חרט = יצירת הפער על משטח (בלשון התורה חרט הוא כלי החריטה)
חרס = ע"ש היווצרות פערים על פני המשטח היבש
חרץ = חריץ (לא יחרץ כלב לשונו, לשון בין שתי טורי שיניים)
חרש = חריץ קרקעי

שרשים כמו חרף נפשו למות, חרק שיניו, חרם. יש לבקשם בתיאור מציאות פשוטה התואמת את ההקשרים הנ"ל.


דוגמא נוספת מסובכת (המראה כמה ההוראות השימושיות הלשוניות, נובעות ממצבים תיאוריים פשוטים).

פ.ג שתי אותיות ראשוניות המראות כנראה על הגעת משהו במשהו אחר

פגע, פגש, פגם =(נוצר ע"י פגיעת חפץ קשה בחוזקה. שימוש מורכב שנולד מהוראה פשוטה)
 לפי"ז ייתכן ן-פגר הוא על שם שהמת פוגע בקרקע במותו (ואכן הוא שכיח יותר בהקשר לבע"ח)



לפי הרעיון הנ"ל

ב.ר. הוראתו -דבר קיים שהתפעל או נפרד למשהו נוסף (בדומה ל-פ.ר.  ולא ברור מה החילוק ביניהם,).

ברכה, ברק, ברר, ברח, (אולי גם ברץ וברש)

א"כ יוצא שבריאה לא מוסבת על יציאת יש מאין אלא על יש מיש.

תוקן על ידי ראשישיבע ב- 20/04/2011 17:30:56