שותפיסוד מתכוון לשיטת המקובלים, ש"אין" היא "כתר" וכתר הוא "אין סוף" (הוא עלול למחות ולטעון שכתר אינו אין סוף, אבל כן היתה דעת הרבה מקובלים, ומה שאחרים טוענים לא כן היא קושיה על הקבלה איך יש בה מחלוקות). ולמעשה זו שיטת הפילוסופים האפלטוניים של האצלה, (מפורש ברמב"ן על התורה שזו משמעות שחידשו הפילוסופים), שהבריאה נאצלה מהבורא ולא חידש דבר מחוץ לו, ועל כן אמרו ששיטתו מביאה לפנתאיזם. וקרובה לומר שיש בו שינוי, רח"ל, (ומכאן, שהקבלה אינו אומרת שהקב"ה נעלה יותר ממה שהפילוסופיה אומרת, אלא הפילוסופיה של אריסטו גבוהה מן הקבלה)
מבחינה היסטורית זה אחד מהדברים הנלעגים בקבלה: בחז"ל לא נזכר המושג הזה, וראשוני הפילוסופים הערבים, האריסטוטלים, אמרו שהעולם נברא יש מאין. אחר כך בדורות הבאים הבחינו שמשמעות הביטוי היא שהאין נעשה יש, שהיה דבר שהוא אין ועשאו הקב"ה יש. הפילוסופים האריסטוטליים פשוט החליפו ניסוח: הקב"ה ברא יש לא מיש. המקובלים, (כבר ר' יצחק בן הראב"ד), המציאו פירוש חדש לביטוי, שהעולם, היש, נברא מן הדבר הנקרא "אין", ומה הוא- זה הקב"ה. אבל זה אינו לשון מקרא או משנה אלא לשון הפילוסופים, ואם המקובלים עושים בו סודות, שוודאי אינם דעת האומר, בא זה ולימד על השאר.
אגב. בספר יצירה פרק ב' משנה ט' כתוב "יצר ממש מתהו, ועשה את שאינו ישנו ". כמדומה שאי אפשר להתאים אותו לדברי המקובלים.
 |
|
|