האמנם כלים בולעים?

בדיקה למה לי? ישנם בשוק מוצרי פרווה, שבאזהרה שעליהם לאלרגנים נכתב "עלול להכיל חלב". ההסבר הוא פשוט: מצד ההלכה, כלי שהוגעל, מה שבושל בו אינו חלבי. יותר מכך: גם אם נשאר בו עד אחד משישים אינו אוסר בבשר. מבחינה כימית, הרי הוא מכיל חלב ומסוכן לרגישים.

אין בהלכה או בפולקלור הכשרות כל קשר למושגים מדעיים של טמיעה, או בכלל שייכות לבדיקה מדעית של מציאות כלשהי. מיסודות האמונה היהודית הוא, שטעם הבשר נבלע בסיר, והופך לאחר 24 שעות לטעם לפגם, ונעלם בהגעלה במים רותחים בתוך שניה. ולא רק זאת! סיר אלומיניום הטעם שבו יעלם, על המולקולות הבשריות, בהגעלה במים רותחים. אבל תבנית אמייל מהתנור, טעם העוף יעלם ממנה רק בליבון קל. אם נעשה בה הגעלה בלבד, יהיה ניתן לראות במיקרוסקופ את גלעיני השזיפים בהם נצלה העוף. ומי שלא מאמין, שיבדוק.

כשרות היא פולקלור, גם כשהיא מכונה הלכה. למשל, חלק פולקלורי חשוב הוא הצורך להחמיר בפסח. ידוע הדבר, אבל גם מגוחך. בימי אבותינו, היה להם על מה לעבוד קשה. הכלים היו יקרים, משטח העבודה במטבח היה עץ, הריצפה לא היתה קרמיקה המתנקה בקלות, והנקיון וההכשרה גזלו זמן רב. אם ננקה אנחנו כמו אמותינו וסבתותינו, נגמור את הנקיון ב-5 דקות. כלי החשמל ניתנים לניקוי והכשרה של דקות. הכיריים אינם ברזל יציקה אלא סגסוגת מופלאה, שבסקוטצ' וסבון כלים יורדים ממנה בקלות כל חמירא וחמיעא. השיש ניתן להכשרה בעירוי מים מהקומקום, והסכום עשוי פלדת אלחלד - קפיצה קלה לסיר המים הרותחים, והוא גם כשר וגם מחוטא.

אז מה עושים? ממציאים. את השיש יש להכשיר עם אבן מלובנת. למה? כדי שיהיה קשה עד בלתי אפשרי. איך בדיוק מלבנים אבן? האם כל אבן כשרה, או שיש לקנות אבן בהכשר הבד"צ בשיעור חזוניש? ומה בדיוק התפקיד של האבן, בשעה שהמים בקומקום שלי חמים יותר מהאבן? ומתי כבר מישהו ילמד לעשות מזה כסף?

את השולחנות מצפים בניילונים, את השיש בנייר כסף, את המדפים במקרר בנייר, ואת ההלכה בשטויות.

ובעזרת ה' נזכה בשנה הבאה לאכול מן הפסחים ומן הזבחים, ונמציא לפניו חומרה חדשה, הללויה.

_________________

נכון שלא קראת מה שכתבתי?
[או שקראת ולא הבנת...]

_________________

לאו דווקא שכני היקר. קראתי היטב.
בעוד החומרות החדשות נראות לך מגוחכות, והשחזת לשונך היטב כדי ללעוג להן, (אני מניח ש-) אינך מבשל בשר וחלב בסיר אחד בזה אחר זה אחרי שטיפה במי ברז. וזאת למה?

כל כך הרבה מלל שפכת, לא כל כך ברור איפה הנקודה שבה אתה מתייחס לשאלה שנשאלה כאן.
כתבת שיש כאן פולקלור. אוקיי. ואיך כל זה התחיל? רבא גם חיפש פולקלור? חשבתי שהוא היה איכר עסוק, לא אברך בני ברקי מ'צועמם.
אז כדי לענות על זה, כתבת באמצע איזו פיסקה פארודית מעורפלת שלא ברור מה רצית בה. 
אחד מהשניים:
1. ניסיון לברוח מהתמודדות עם נושא בעייתי ע"י לעג (בלשון חז"ל "ליצנות") - ערפול התובנה הפשוטה שמדובר בטעות שנשמרת באדיקות רק בגלל שהפכה לפולקלור ומספקת עניין לנשים וכסף לרבנים ולחברת סנו,
או
2. או שניסית לתת איזשהו רעיון עצכחש"חי לא ברור.
שפטתי אותך לחסד שהתכוונת ל2. למרות שגם 1 היא סוג של התמודדות עצכחשח"ית נפוצה.

_________________

למרובקה, נא עיין בספר דרך כוכב לזכרו של הרב פוייפר מדרום אפריקה שם מובא שהוא התקשה בענין זה של בלעית מתכות כיום, ועי"ש במכתבו של המומחה למתכות, והשאלה היא מה היא ההשלכה ההלכתית. ואולי יש לשאול האם יסודות בלעיה ופיטה הינם מציאות או דינים.

הבית יוסף כותב שזכוכית כיוון שהיא חלקה היא לא בולעת כלל.
לו יצויר שהמדענים יקבעו היום שמתכת מסוימת אינה בולעת, דינה יהיה כמו זכוכית. כמובן שההתיחסות צריכה להיות ספציפית לסוגי המתכות השונות כיוון שיש הבדל בצפיפות שלהם וכו'.
אמנם אם אין טעם אז מותר, אולם בשביל לקבוע שלכתחילה אפשר להשתמש בבשר אחרי חלב ולהיפך - צריכים קביעה של מומחים שיגידו שסוג זה של מתכת לא בולע כלל.

_________________

המצטט

<אולם בשביל לקבוע שלכתחילה אפשר להשתמש בבשר אחרי חלב ולהיפך - צריכים קביעה של מומחים שיגידו שסוג זה של מתכת לא בולע כלל>

ראה מה מצאתי בתשובת הרב:

http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=63128

שיניים תותבות בולעות ?

http://www.medethics.org.il/articles/ASSIA/ASSIA59-60/ASSIA59-60.17.asp

נישט; יגעת ומצאת. אכן משם ציטטתי את הקטע - בלי להזכיר שם אומרו. כשמי כן אני.

_________________

בואו נצא מתוך השערה שסירים באמת בולעים.

נניח שבישלתי גולש בסיר של איסור. נניח 60 חתיכות גולש כל אחת מהן 100 גרם.
הגולש אינו כשר.

מצד שני, אם בישלתי את אותו גולש בסיר כשר ונפלה בטעות חתיכת איסור  שאיני יכול לזהות בין החתיכות הכשרות שבסיר, החתיכה בטלה ב 60 למרות שברור לגמרי שאחד האורחים שלי יקבל חתיכה דיסקרטית של בשר איסור על הצלחת..

הבעיה היא המתמיטיקה של הבליעה, חישוב כמות הבליעה שבסיר נעשית לפי נפח הסיר.
כמות ה"בליעה" של סיר היא כמות המים שדוחה הסיר (ללא הקיבולת שלו), כאילו הסיר כולו עשוי מאיסור ולא ממתכת וכל האיסור מהסיר עבר אל התבשיל.

שבוע וחודש טוב,
היום קראתי בעלון  "צהר לשבת" תשובות של הרב דב ליאור לגבי הכשרת תבניות אפייה לפסח. הוא פוסק שיש מקום להקל בשעת הדחק בין היתר: "מכיוון שכלי המתכת בימינו עשויים מחומרים צפופים יותר מאשר בימי חז"ל והם בולעים פחות (או שאינם בולעים כלל) " 

_________________

לעיר שבה אני גר הגיע אחד שיש לו "חברת הסמכה לרבנות", ושמעתי אותו מעביר שיעור  למספר אברכים, וכשעסק בבליעת כלים, שמעתי אותו אומר: "אפילו פלדת אל חלד בולעת, "חבר" שלי סיפר לי, שכשאירים ביצה בסיר למשך לילה, רואים בבוקר שהיא הכתימה את הסיר, ועובדה זו היא הוכחה שגם כלי ממתכת אל חלד בולעֱ! וחשבתי: לפני שהוא חוזר על השטויות הללו, למה הוא לא שאל את ה"חבר" שלו, אם הוא בדק אם ה"כתם" נעלם כששוטפים את הסיר במים מהברז, או כשמנגבים אותו בספוג עם קצת חומר ניקוי, מפני שייתכן שהכתם אינו בלוע, אלא "יושב" על פני השטח, ובאם אינו יורד בשטיפה, האם בדק אם אותו הכתם נעלם אחרי הגעלה של שניה?