פרדוקס האם היהודיה

רדף,
אני מתכוין לומר שבלשון בני אדם טענה מטיפוס 'אם אז' אינה במשמעות המטריאלית אלא במשמעות מהותית-סיבתית, כלומר מדובר כאן על קשר תוכני (לאו דווקא של גרימה סיבתית) בין הרישא לסיפא, ולא רק יחס בין ערכי אמת (במישור הלוגי).
אמנם ברגע שיש גרימה נכנס ציר הזמן, אבל בנדון דידן זה לא בהכרח כך, כי מדובר בקגשר תוכני ולא בהכרח בגרימה. זהו קשר מהותי ברמה הלוגית.
לדוגמא, הטענה אם ישראל הוקמה בשנת 1948 אז נשיא ארה"ב הוא אובמה היא אמיתית במובן המטריאלי (1 גורר 1). אבל אף אחד לא מתכוין לטעון כאן טענה במשמעות הזו. בכל מובן שהוא מדובר בטענה שקרית, כי אין קשר סיבתי. לדעתי ניתן לנסח גם רישא שמאוחרת בזמן לסיפא באותה משמעות לא מטריאלית, כלומר ציר הזמן אינו חשוב כאן. לא מדובר בפיסיקה אלא בלוגיקה, אבל לוגיקה לא מטריאלית.

אגב, ביחס לפתרון הלוגי של הרש"ש לפרדוכס נשוא האשכול, ניתן להציג זאת בצורה פשוטה יותר. עלינו לראות את ציר הזמן כזורם קדימה כל הזמן. ברגע שהדיין התגייר הוא יהודי. זה לא מותנה בכלום (בהנחה שהביטול בפסה"ד הוא קונסטיטוטיבי, כלומר מחולל את הביטול ולא רק טוען שהגיורים היו בטלים מאז ומעולם). כעת הוא התמנה לדיין, וגם זה בסדר (אם נתעלם מעובדת היותו גר). כעת הוא בא לבטל את הגיורים, אבל את זה הוא לא יכול לעשות כי ביטולם יעקור את תוקף הפסק הזה עצמו. לכן הפסק הזה בטל. והלולאה כעת לא יכולה להמשיך. היא נעצרה. אנחנו לא חוזרים אחורה לנקודה בה ניתן הפסק, לאחר שהגיור שלו בתוקף וטוענים שמכאן עולה שגם הפסק תקף. זוהי חזרה בזמן, ואת זה לא עושים. כבר עברנו את נקודת הזמן הזו.

אני מניח שהרב מיכי התכוון לומר אביו מישראל. אם אמו מישראל הוא יהודי כשר לכל דבר ואין כאן לא גירות ולא ביטול גירות.

טיעונו של ר' שמעון נועד לפתור בעיה משפטית לא בעיה לוגית. המשפט מדרך הטבע חייב להכריע, ואינו יכול להיות כפוף ללוגיקה או לכל כלל מוחלט אחר. אין זה אומר שהמשפט מתעלם מההגיון, אך במקרים מעין אלו הצורך בהכרעה מעשית מכריח לקבוע כלל משפטי ולפעול לפיו.

יבמות דף מ"ז
מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה, ואמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי. (-וממילא הגיור שלי פסול). א"ל רבי יהודה, יש לך עדים? אמר ליה לאו. יש לך בנים? א"ל הן. א"ל נאמן אתה לפסול את עצמך, ואי אתה נאמן לפסול את בניך.
ומי א"ר יהודה אבנים לא מהימן? והתניא יכיר יכירנו לאחרים, מכאן א"ר יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא, וחכ"א אינו נאמן.
א"ר נחמן בר יצחק ה"ק ליה לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי.