ב"ה
טוב, אז ספירת העומר היא זמן מתאים לסקר את האלבום המקסים הנ"ל, למרות שהאלבום בפירוש מומלץ לשמיעה חופשית גם בימים רגילים.
הפילוסופיה של המכביטס על רגל אחת היא - שילוב ה"חכמה בגויים תאמין" עם מסר יהודי - ובמילותיו של עמנואל שליו ליוני קמפינסקי: "זה מאוד כיף לשמוע את הדברים, אבל חשוב שיהיה גם מסר".
רציתי להוסיף תמונה שלהם כדי שיהיה ברור יותר מי כל סולן ועל מה אני מדברת, אבל חסרה לי האופציה. מי שיכול להוסיף תמונה - יבורך...
אני לא מכירה את הביצועים המקוריים לשירים באלבום, ולכן אתייחס לביצועי המכביטס כעומדים בפני עצמם.
1. מה רבו
עיבוד - ג'וליאן הורביץ.
השיר מתחיל עם פתיחה "אינסטרומנטלית" מצויינת, וכמוה מעולים גם שאר הקטעים האינסטרומנטליים והפזמון. הבית הראשון מעובד באופן חדגוני במקצת, אבל בשביל הרגעים הספורים שנמשך הבית ההוא - זה באמת לא נורא.
המקצב מתוק.
הסולנים כאן הם מהבסיסטים שבחבורה - ברי רוזנברג (זה שפותח את קליפ פורים) וג'וליאן הורביץ, ולקראת סוף השיר הם יורדים עד מה שנראה כמו קצה גבול היכולת שלהם (כלפי מטה...) - וזאת בניגוד קוטבי לביצוע המקורי, שעל פי הכתוב שייך ל London Girls' Choir.
2. ארים ראשי
השיר מוקדש ע"י מייקל גרינברג, מייסד הלהקה, לאימו - ג'ודי גרינברג ע"ה.
עיבוד - חנינא אברמוביץ.
בניתוחים ספרותיים יש מושג של "תמונה ספרותית" - הכוונה בזה היא שכשקוראים שיר (poem, לא song) מצטיירת מול עיני הקורא תמונה מוחשית של המתואר בשיר. חנינא, באומנות בלתי רגילה, לקח את השיר ועשה ממנו "תמונה מוזיקלית". אפשר ממש לראות בחוש את הפרחים בצידי הדרכים שכאילו איבדו את זהותם... אם אגיד שהעיבוד עשיר, זה רק יוריד מהאומנות.
השיר נפתח בסולו של חנינא, ממשיך עם ג'פרי ריטהולץ ובהמשך - הבריטון הקומי של מייקל עצמו, מלווה בטנור ה"צבוט" והחזני במקצת של יונתן שפע - וכל זה רק מוסיף לתמונה המוזיקלית של השיר שלדעתי יצא המוצלח ביותר באלבום.
חנינא - יש כבוד.
3. עלינו לשבח
עיבוד - עמנואל שליו וג'וליאן הורביץ.
העיבודים טובים ומלאים.
הקטע המעניין בשיר הוא הסולנים - על הקול הראשון אחראי הטנור השני הלירי דייויד בלוק, כשהרמוניה גבוהה יותר מבוצעת ע"י הבריטון מאיר שפירו. התוצאה שהתקבלה מרעננת ובלתי שגרתית בעליל, כשמאיר שפירו "נקרע" בטונים שדייויד בלוק לוקח בלי להרגיש בכלל, בזמן שדייויד בעצמו ממשיך לשיר בנחת את הקול הראשון. מה שיפה הוא הדרך שבה מאיר עולה - הוא לא צורח אלא עובר לפלאסטו ("צלילי ראש", לקיחה לא מלאה של צליל הגבוה מהתו המקסימלי) נעים לאוזן.
בסיום השיר, בכל אופן, לוקח הטנור השני את חלקו בעלייה מרשימה, כחתימה מעולה לשיר מרענן.
4. עושה שלום
עיבוד - ג'וליאן הורביץ.
שיר מרגיע ומעובד היטב.
השיר נפתח עם "תזמור" לא רע בכלל ובסולו של חנינא. אחריו יונתן שפע החזני במקצת, שבמינונים נכונים מוסיף צבע מיוחד. הרמוניה עפ"י הכתוב על העטיפה - מאיר שפירו וארי לואיס, אבל לכשעצמי לא הצלחתי לזהות - אולי מפני שהיה שילוב של שניהם. בכל מקרה, ההרמוניות בהחלט טובות ומלאות.
5. לכה דודי
עיבוד - ג'וליאן הורביץ.
השיר מושר במלואו ע"י סולן יחיד - ג'פרי ריטהולץ, טנור שני.
המכביטס עצמם מגדירים את השיר כפסגת ההשראה שלהם, אבל לצערי אני מוצאת את הלחן, וממש לא אכפת לי מאיפה הוא לקוח, מונוטוני במקצת.
בכל מקרה, העיבודים מצויינים והתזמור מצויין, והקול של ג'פרי שלא "מתבדל" אלא משתלב עם המקהלה בהחלט מוסיף להרמוניה.
6. המלאך הגואל
עיבוד - ג'וליאן הורביץ.
זו בעצם מחרוזת המורכבת משלוש מנגינות שונות, ושלושתן מושרות כאן על מילות "המלאך הגואל". המחרוזת נפתחת בנעימת לילה קלאסית מפורסמת ובקול הבריטון הלירי הרך והמרגיע של ג'וש ג'יי, שאין מתאים ממנו לשיר לילה יפהפה. דא עקא, העיבודים לא משהו ולא כל כך מלאים - אבל אולי המשורר (כלומר, המעבד...) התכוון כאן לבצע משהו שיישמע כמו שיר ערש חביב של אבא לבנו, מי יודע.
השיר ממשיך עם הלחן המפורסם ביותר ל"המלאך הגואל" - של אייבי רוטנברג, ומסתיים במנגינה שלא הכרתי אבל מיוחסת על העטיפה לשלומי דקס.
בכל אופן, ג'וש ג'יי הוא הדבר המוצלח ביותר שקרה לשיר הזה.
7. Go the Distance
עיבוד - עמנואל שליו.
אח, זה שיר.
העיבוד קליל ואוורירי, ועם זאת מלא ועשיר.
השיר מושר במלואו ע"י סולן יחיד - הטנור השני הלירי והעדין במיוחד דייויד בלוק.
לשיר הזה קיימת גרסת צפייה (לא קליפ מקצועי אלא הסרטה מהופעה), אבל הביצוע בהופעה לא מתקרב אפילו לקרסולי הביצוע באלבום. נראה שעל הבמה קשה יותר לדייויד להיפתח ולבטא את עוצמת הרגש שביטא באולפן. ואיזה רגש, איזה. גם המסר של השיר - לפי דעתי, המסר המרכזי הוא שכוחו של הגיבור נמדד על פי הלב שלו - מובע ע"י דייויד באופן המושלם ביותר שיכול להיות.
שיר מעולה עם סולן משובח במיוחד, ששניהם יחד לוקחים את המאזין למחוזות רחוקים...
8. Shaleshudis Medley
עיבוד - מעבד חיצוני בשם דני לנדמן.
המחרוזת מורכבת משירים שקטים מוכרים. היא נפתחת ב"אין ערוך לך" המפורסם של מב"ד, בעיבוד שבשמיעה ראשונה הוא מאוד מוזר, אבל אחרי כמה שמיעות מתרגלים. הסולן כאן הוא מייקל גרינברג, שהבריטון הקומי שלו משמש כאן כנוסטלגי והולם בהחלט.
המעבר ה"אינסטרומנטלי" מכניס לאווירה מוכרת יותר ולנוסטלגיה האמיתית של "קול ברמה" המוכר של אייבי רוטנברג ולהקת "דבקות".
הסולו כאן מבוצע באופן מפתיע לא ע"י אחד מחברי הלהקה, אלא ע"י ריצ'רד ג'ואל, נשיא הYU. הקול הבוגר והעמוק שלו עושה אסוסיאציה מיידית לביצוע של להקת "דבקות" בהאסק 4. ההרמוניות הצעירות ברקע מוסיפות הרבה, אם כי נראה שמישהו שם לקח לרגע אחד את הקטע הגבוה באופן לא נכון וכמעט הגיע לצרחה. בכל אופן, השילוב בין הקול הבוגר להרמוניות הצעירות מלבב בהחלט.
9. Bad Day
עיבוד - עוד מעבד חיצוני, מייק בוקסר.
גם השיר הזה מושר ע"י סולן יחיד - ארי לואיס, שגם הוא כמצופה טנור שני.
העיבוד מעולה, קליל אבל עשיר. גם בשיר הזה מובעת תמונה מוזיקלית קלילה (מבחינת הכובד, לא מבחינת המשמעות) (ב"ארים ראשי" התמונה עמוקה יותר). השיר מצויין והביצוע של ארי לואיס נאה ביותר.
10. מה אברך
מה אומר ומה אדבר, לא הייתי רוצה לכתוב את זה - אבל בעיבוד של השיר הזה נעשתה כל טעות אפשרית.
קודם כל, העיבוד גרוע והתזמור דל ביותר.
שנית, השיר נפתח בסולו של חנינא ששר לבד כמעט את כל השיר - עד הבית האחרון המתאר את הילד שבגר והפך לגבר - וכאן מחליף את חנינא ג'וש ג'יי הזכור לטוב מ"המלאך הגואל", אבל כאן הבריטון הרך שלו ממש לא מתאים.
לענ"ד, כך היה צריך להיות:
חנינא עם הטנור הדרמטי העוצמתי שלו לא היה צריך לקחת את תחילת השיר המתארת את הילד הרך עם עיניו הגדולות המוקסמות מיפי הפרחים וכו', אלא קול עדין יותר - דייויד בלוק היה המתאים ביותר, ואת"ל שהוא לא מעז לקחת סולו בעברית - ניחא, אבל גם ג'וש ג'יי היה מתאים כאן יותר מחנינא, כי למרות שהקול שלו (של ג'וש) לא דק - הוא לפחות רך וחלומי.
חנינא מתחיל להיות מתאים בבית השלישי, המתאר את העלם הלומד את "עוצמת הפלדה" - כשהוא שר "פלדה" ממש שומעים את הפלדה...
העיבודים היו צריכים להיות עשירים הרבה הרבה יותר, וכמה חבל שלא נתנו לחנינא לעבד גם כאן וליצור תמונה מוזיקלית - שהיתה מעניקה לשיר נשמה ורוח, כמו שהתכוונה רחל המשוררת כשכתבה את השיר.
בנוסף, הבית האחרון - שהולך כך:
מה אברך לו, במה יבורך זה הגבר? - שאל המלאך.
נתתי לו כל שאפשר לי לתת, שיר וחיוך ורגליים לרקוד... (וכו')
ומה אברך לך עוד?
מה אברך לו, במה יבורך זה הגבר? - שאל המלאך.
הנער הזה - עכשיו הוא מלאך; לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך.
אלוקים, אלוקים, אלוקים - לו אך ברכת לו חיים.
דווקא את הקטע הזה - "אלוקים אלוקים" - היה צריך לקחת חנינא עם העוצמות שלו! לא ג'וש בקולו הרך.
העיבוד פה לא סתם לוקה בחסר. העוול שנעשה לשיר זועק לשמים.
"אלוקים, אלוקים, אלוקים" - הקטע הזה לא אמור להיות מושר ברוגע עם תזמור ממולמל ברקע. הקטע הזה צריך להופיע בקרישצ'נדו (התחזקות) נוראי! כל הקולות היו צריכים לקחת כאן חלק - הבסיסטים היו צריכים לרדת למעמקים והטנורים השניים היו צריכים לעלות עד התו המקסימלי שלהם!
לאחר ההפסקה לשנייה בסיום הקרישצ'נדו של "אלוקים, אלוקים, אלוקים" - באמת מתאים ג'וש ג'יי שינגן את "לו אך ברכת לו חיים" בליריות רכה, אבל רק לאחר הקרישצ'נדו.
איי, איזה פספוס של שיר עם פוטנציאל כל כך אדיר.
11. התקווה
בד"כ אני לא מקשיבה לשיר הזה, כך שלא אוכל לסקר אותו.
12. One Day
עיבוד - מייק בוקסר.
זה השיר הזכור לטוב שאיתו המכביטס נכנסו בכלל לתודעה, הרבה לפני שחלמו בכלל על מיליוני צפיות ביוטיוב.
תזמור מעולה, עשיר, מלא וסוחף.
בשיר הזה יש הרבה מאוד סולנים שכל אחד שר קטע די קצר, ככה שאין טעם לציין כאן את השמות - גם ככה די קשה לזהות כשהם מתחלפים כל רגע, אולי חוץ מקולות שאי אפשר לפספס כמו דייויד בלוק.
שיר מקסים שמהווה בחירה אולטימטיבית לסיום אלבום מעולה כל כך.
מכביטס - עשיתם את זה.
|
