האם הגרמנים לא צדקו? הלא הבא להרגך השכם להרגו.

הנוכח

אני משער שפנית אלי בשם חיבה?

העלית את השאלה מה הייתי עושה אילו הייתי מקבל ציווי להרוג עמלקי. היית יכול להוסיף: לשחוט את בני האהוב יצחק...

אני מניח שהייתי חושב שלא הבנתי את דבר האלקים.

אולי צריך לברר מהו דבר האלקים ואיך הוא מתקבל בנבואה, והאם תיתכן נבואה למעשה אכזריות ורשע. לפחות בעינינו.

יש לי דוגמא לכך שאביאנה לקמן.

בכל אופן, לו יצוייר שאקבל נבואה כזו כפי שתארת, אני משער שיעמדו בפני האפשרויות הבלתי מרנינות הבאות:

א. להרוג את העמלקים. ולעשות מעשה שנראה לי מרושע ואכזרי.

ב. לסרב.

ג. להתלבט ולא לעשות כלום. זה דומה מאד לב' בלי לסרב ממש.

אולם אפשר שהצגת השאלה על ידך לוקה בפשטנות יתר. אולי אפרש שהדרישה של ה' ממני לשחוט עמלקים היא רק נסיון, והעמידה בנסיון היא באמת לסרב לעשותו?

(שמא תקשה מן העקידה? ואולי מה שאברהם היה אמור לעשות הוא לסרב? אבל אני מרחיק לכת...).

***
האם מה שאנו כותבים כאן, אני ואלו שמנסים להימלט מן המצוקה של מצוה לרצח עם, האם עמדה זו מקובלת על רוב בני ישראל האורתודוכסים היום?

שאלה נגדית: מי הוא שדעתו אמורה לקבוע, אלו שלא למדו ולא עיינו, או המומחים?

לעתים מתבצעים מהלכים פרשניים, והם מחלחלים "החוצה" לרוב הציבור לאט לאט. יתכן שזה מה שקורה כעת עם השאלה לגבי מחית עמלק.

לפי זה, העובדה שיש בציבור רבים שיחשבו לא כך, כפי שיש גם ראשי ישיבות שחשבו שהמצוה נועדה לקיום כפשוטה, היא רק כיון שהפירוש הנכון לא התפרסם דיו.

***
בדקתי בויקי מה זה "פתטי" ומצאתי שזו לשון לועזית ל"מעורר רחמים". ואני חשבתי שמה שאני כותב זה דיון אנליטי. חבל שטעיתי. ואולי לא אני הוא שטעיתי? (אילו היתה לי גישה לאיקונים, הייתי מצרף איקון עומד על הראש ומחייך).

אני סבור שאני יודע מה אתה יכול לטעון, וכבר טענת זאת. הפירוש שהצעתי כאן הוא יוצא דופן במסורת הפירושים שלנו. גם אם זה לא הופך אותו לשקרי, זה עדיין הופך אותו למחודש, האין זאת?

וכיון שאני יודע שזה פירוש "מחודש", הכיצד אני מרשה לעצמי "לרמות" ולטעון שזו כוונת ה' בנתינת מצווה זו?

אני משער שהנסיון להעלות טיעון כזה הוא שנראה לך "מעורר רחמים".

ואולי במקום לעורר רחמים הפרשנות הזו צריכה לעורר התפעלות? אולי עלינו להבין שאם אנו גדלנו והתבגרנו ואנו בעלי ערכים ואנו מאמינים בהם באמונה שלימה, אזי עלינו להשתמש בהם בפרשנות התורה, וזה מה שה' רוצה מאיתנו?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הג'נוסייד הראשון היה המבול כמדומני... (אם נניח לבדיחה הידועה על קין שהרג רבע עולם)

ירוחם

חשבתי להעלות את הטענה הזו נגד גישתו של שותף סוד, אבל חזרתי בי. כמדומה שלפי קבלת האר"י ברגע שגוי מתגייר, נכנסת בו נשמה חדשה. נשמה זו תאפשר לו ללמוד תורה ואף ללמד.

עוד יש לומר שדווקא בני בניו של המן לימדו תורה מפני שהיה בהם ניצוץ שבקדושה, ולכן לא רצה יעקב להרוג את עשו כדי שלא לאבד את הניצוץ הזה... (יש אפילו ווארט חסידי כזה, שכחתי של מי, שיעקב חשש פן יהרוג אחרים, כלומר "אחרים" הוא רבי מאיר...).

בין כך וכך, שערי תירוצי קבלה לא ננעלו ושם קל מאד לתרץ. (גרשם שלום עצמו כתב שיש הסברים קבליים שהם כה יפים וספרותיים, מעשה ידי אמן, עד שהם מעוררים התפעלות. אילו הייתי שותף סוד, הייתי מביא זאת כראיה שאפילו חוקר הקבלה והמתנגד לה הכיר באלקיות שבה...).

לכן העדפתי להקשות מצאצאי עמלק שלא התגיירו ולשאול איך מתבטא הרע הקוסמי שבתוכם. ולזה אין לי תשובה. ועלינו לחכות לשותף סוד שילמדנו דעת.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

כנראה שכשהקב"ה מדבר אליך אתה בטוח שזה הוא ולכן אתה מקיים בלי לשאול שאלות..
(מצד שני גם חולי הנפש בטוחים במאה אחוז שדיברו עימהם..)

יונתן

זה בדיוק המקור שרציתי להביא. הוא מעורר קושיות גדולות לפי הגישה הפרשנית שלי. וכי היה על חברו של בן הנביאים להכותו? ומדוע נענש?

***

חכם לעצמו

לא נראה לי ששאול הפסיד את המלוכה בגלל שלא השמיד את כל עמלק.

להזכירך, הוא כן הרג את כולם, והשאיר בהמות שעליהן חמל (=בעברית מקראית: התקמצן) ובגלל שפחד מהעם ולא היה מסוגל להשתלט עליהם.

ובעיקר משום שלאחר ששמואל הוכיח אותו, הוא התכחש ושיקר לעצמו ואמר שבכל זאת עשה את דבר ה' והכל בסדר.

(ועל זה אמרו חז"ל ששאול בפעם אחת ולא עלתה לו ודוד בשתים ועלו לו, כי דוד הודה מייד וחזר בו, במעשה בת שבע ונתן הנביא).

כלומר, מה שהפיל את שאול לא היה החטא של אי מחית עמלק (או לא רק) אלא הפסול במידות שאינן מתאימות למלך, חוסר יכולת לשלוט באחרים, ועוד יותר חוסר יכולת לשלוט בעצמו ולהודות על האמת לעצמו.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

הנוכח

יפה שאלת! לא חשבתי מספיק ולא ראיתי שדברי מביאים לעמדה כזו שהצגת.

עלי לחשוב. 

אני מסכם בינתים את מה שאני מוצא בדבריך:

1. האם הערכים של התחשבות בזולת אינם מצריכים להתיר להומוסקסואלים לחיות כחפצם.

2. אם יש "נסיון הפוך" אז אולי הנסיון של היהודים הוא להתמרד נגד ה'? או לפחות להודות בשעה שאין להם תשובה ולהפוך לאגנוסטיקאים?

ועל זה הוספת:

איך מזהים ערכים מוחלטים להבדיל מ"ערכים תרבותיים" (=של שכונה)?

לגבי השאלה האחרונה, אני מקוה לענות ליתכן באשכול מיוחד. מקוה שאמצא זמן. טרם מצאתי.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");