| נשלח ב-1/5/2011 01:26 |
 |
| |
"אל תחלל את בתך להזנותה" - למי?
הפסוק הזה הזכיר לי נושא שהתחבטתי בו רבות לפני הרבה שנים.
ישנה מחלוקת ידועה מי נקראת זונה לפי התורה. לפי ר' אליעזר כל פנוי הבא על הפנויה שלא לשם קידושין עשאה זונה ואילו לפי חכמים רק מי שנבעלה לישראל האסור לה (חייבי כרת/ממזר) נקראת זונה.
אם כן הלאו הנאמר בפרשתינו "אל תחלל את בתך להזנותה" אומר לאב כך: "אל תתן את בתך לקרובי משפחה מדרגה ראשונה או לכמה טיפוסים די נדירים (כגון ממזר, עמוני/מואבי וכיו"ב) אבל לשאר בני ישראל אין שום בעיה" (לפחות לפי הלאו הזה)
כמו כן בפרשה הבאה "ובת כהן כי תחל לזנות" הכוונה תהיה שאם עד עכשיו היא יכלה לשכב עם כל יהודי כשר, עכשיו שהיא "התחילה" לשכב עם גוי או ממזר וכדו' צריך לשרוף אותה. (אבל היא יכולה לשכב עם כל יהודי כשר (?)
בלא שום עונש)
הלאה: "אתנן זונה ומחיר כלב לא תביא.." כמובן אתנן של אשה שנבעלה לישראל האסור לה. האם הכהן צריך לבדוק את הקליינטורה שלה? "אה, אני רואה שאת מקבלת רק יהודים מתמנת חרס. אין בעיה גיברת..."
שוב, דיעה אישית שלי, אני מזדהה יותר עם ר' אליעזר שכל פנויה שבאים עליה שלא לשם אישות זה נחשב זנות וכך משתמע מפשטי הכתובים. הרי הגמרא בעצמה אומרת ש-"חזקה שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות"
ואם היא לא נעשית זונה אז למה זה נקרא בעילת זנות?
אנקדוטה מעניינת: שאלתי דיין פעם האם מותר לתת גט לאשתו על תנאי שהגט יכנס לתוקפו אם הוא ימות מעכשיו עוד 80 שנה (שזה כמעט בטוח) וממילא לא יהיו ממזרים וכדו' (דוד ובת שבע?) אז הוא ענה לי שבתי הדין לא מתירים גט כזה כי אז כל בעילותיו יהיו בעילות זנות.. (האמת שזה יקרה אחרי שהוא ימות ולא נראה לי שאפשר לחייב מישהו כשהוא לא בר חיובא יותר..)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 06:01 |
|
| |
יlנתן
ברוך הבא לעולמה של תושב"ע!
ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, נפש בנפש עין בעין שן בשן ולא תחוס עיניך - כסף, כמובן. איך אפשר לחשוב אחרת?
(כאן אעשה מעשה האובססיבי התורן שיעיר לך על מה שכתבת בסוף כי לפחות בחלק מסוגי התנאים הרי שיתברר למפרע שכל בעילותיו בחיים בעילות זנות ולכן שפיר מחייבים אותו אחרי מותו על מה שקרה בחייו)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 08:39 |
|
| |
יונתן
אומרים לאדם שיש לו ל"ע אח שוטה
אתה הולך לקדש אשה, ויתכן שתיפול לייבום ותתעגן כל ימיה.
מה אתה מעדיף? שאשתך תתעגן לעד או שבעילותיך תהיינה למפרע בעילות זנות, מה עדיף?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 01/05/2011 08:42:28
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 09:06 |
|
| |
ליונתן. יש כמובן דרגת בינים בין מיוחדת לזנות לבין ביאה שלא לשם אישות והיא הפילגש שמיוחדת לו ולא לשם אישות ואותה לא אסרתה תורה כאן.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 09:44 |
|
| |
החשש של בעילות זנות אינו המצאה של פוסקי הדור הזה. קי"ל שאין תנאי בנישואין בדיוק בגלל זה. האומדנא היא שאדם לא עושה את בעילתו בעילת זנות (אגב, זו לא הנחיה הלכתית, אלא אומדנא בדעת בני אדם), ולכן גם אם הוא מתנה על הקידושין התנאי בטל מעת שנישאו כי לדעתנו הוא לא התכוין ברצינות. אמנם אם זה ישתנה עובדתית יש מקום לשינוי ההלכה הזו.
ולגבי עבירות למפרע, גם זה דיון עתיק. ראה ריטב"א חולין קטו ע"א שדן האם כשאדם בירך יש עליו חובה לאכול כדי 'להציל' את הברכה. וכן נדרים יד לגבי לא אשן היום אם אשן מחר. ועוד הרבה. יש תשובה של הראי"ה קוק על כך.
אני פעם תהיתי בגירושין על תנאי, כשאישה מתגרשת מעכשיו על מנת שלא תשתה יין עשר שנים. היא נישאת ונולדים לה ילדים (זה מותר כי התנאי בידה). לאחר שמונה שנים היא תוהה האם לשתות יין. לכאורה אין כל איסור בכך, שהרי תנאי אינו מטיל איסורים על האישה, שכן הבעל אינו הקב"ה. הוא יכול רק להתנות את הגירושין אבל לא להטיל עליה איסורים. אם כן, מותר לה לשתות יין, אף שבכך היא הופכת את ילדיה לממזרים ואת בעילותיה לבעלה הנוכחי לבעילות ערווה (אשת איש). יתר על כן, כעת היא עוד חיה ולא מתה.
אמנם פשיטא שיש בזה איסור בין אדם לחברו (שכן היא הופכת את ילדיה לממזרים), אבל השאלה האם יש בזה איסור בעילה אסורה (ניאוף). וכי שתיית יין היא בעילה? אגב, מה יקרה אם גירושיה מותנים בשתיית יין שלי? האם כשאני אשתה יין זו בעילה אסורה (של האישה ובעלה)? זה בלתי סביר בעליל.
הנפ"מ היא לדין ייהרג ואל יעבור על שתיית היין הזו. אם יש בזה איסור ערווה הרי שאסור לשתות אף כשמאיימים על חייו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 09:54 |
|
| |
הרב מיכי
שאלתי היתה האם זו חזקה שעשויה להשתנות, או שזו כעין החזקה המטאפיזית של טב למיתב טן דו.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 10:07 |
|
| |
יונתן,
כפי שמתברר מהמקורות (שר' מיכי הביא את חלקם) בחז"ל משתמשים במושג אחד לכמה פנים באופנים קצת שונים. כך זנות לענין קדושת הכהונה להלכה היא לפי הוראה מסוימת יותר של המילה ולענינים אחרים היא כללית יותר , לדוגמא פסוקים שציטטת, שלא לדבר על "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עינכם אשר אתם זנים אחריהם" או "וְלֹא-יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת-זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה-זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם." שם ברור שלמושג זנות הקשר רחב יותר מאשר מעשה ספיציפי.
זו גישה קבועה בחז"ל ולענ"ד היא מתבקשת , למילים יש הוראה כללית , שמצריכה התאמה נקודתית להקשר שלהם בפסוק, ראוי לראות גם את גישת הרמב"ם בענין שמות משותפים בהקשר הזה (שהולך לכיוון קצת אחר בענין) אם רוצים להרחיב את הנושא יותר.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 10:22 |
|
| |
הרב מיכי,
בתשובתך בתחילה ענית על תנאי בקידושין. זה אינו דומה להמשך - תנאי בגירושין. ואין בידי להאריך.
אצטט פס"ד של הרב איזירר דיין ביה"ד הגדול (אין בידי כעת ליתן מראי מקומות, ולכן שלפתי מהאינטרנט):
"נבהיר עוד כי הזכות להתנות תנאים איננה רק בתחום הממון אלא גם בתחום ההתנהגות כגון: שלא תאכל מאכלים מסוימים או שלא תלבש בגדים מסויימים. גם בית דין רבני לא יכול לחייב את האשה בדרישות אלו אולם בתנאי גט הן חלות ומחייבות ואפילו במקום שעל הבעל מוטל חיוב גט או כפית גט. כל אלו תנאים שהאשה יכולה לקיימם אף על פי שאין מחויבות משפטית כלפי הגרוש לקיימם...
...אולם בבעל המגרש מכח חיוב גט או דיני כפיה, נראה שלא יוכל להתנות תנאים על התנהגות האשה במאכל או בביגוד, אפילו בתנאים שיש להם הצדקה כגון שלא תאכל מאכלים מזיקים ותחלה (ולא תוכל לטפל בילדים), או שתלבש מלבושים צנועים... בכל תנאי שהמחויב בגט מתנה הגט, יש צורך בקביעת בית דין מיוחדת, לאור המציאות בימינו, שתקבע אם יש סיכוי שהאשה תוכל לקיים את התנאי ולא להפר אותו פעם אחת. באם אין סיכוי - לא יאשר בית הדין את התנאי. בתנאים של קום ועשה, שקיומן נעשה על ידי פעולה חד פעמית - קל יותר לכל אשה לגייס את כחותיה פעם אחת, אפילו אם זה נעשה בהתרסה ובשנאה, ולכן יש מקום לקבל תנאי זה. ... ...כאשר בית הדין בדק את התנאי הכספי ומצא שהוא סביר מאד, הן מצד צרכי הילדים, כפי שהדבר בנדון שלנו, והן מצד יכולת הבעל לעמוד בו, וגם קיומו יהיה בהסכם חד פעמי עובר לגט, עם ערבים כנדרש - אזי אין חשש שהגט לא יקויים, ולא יגרם לאשה בטול הגט, לכן יכול הבעל להתנות..."
לטעמי הרב איזירר מסכם יפה את ההלכה הנוהגת. אציין שהרב דייכובסקי באותו פסק דין חלק עליו וכתב שהשימוש בתנאים ע"י הבעל הוא פסול, כיוון שמדובר בעיגון של האשה, ולפיכך הוא אינו מאפשר לתת גט בתנאים.
מבחינה הסטורית, הרב דייכובסקי מייצג את ההלכה שנהגה בעשרות השנים האחרונות בארץ, ולפיה אין מאפשרים גט בתנאים, ואף לעתים נהגו להכתיב לבעל "ביטול מודעה" עובר למתן הגט, באופן שגם אם לא גמר בלבו הרי דברים שבלב אינם דברים. ועוד נהגו בעבר, שבעל שטוען טענות נגד גמירות הדעת שלו בעת מתן הגט, ביה"ד היה מסתלק מלדון ולא מאפשר לו לטעון.
גישת הרב איזירר מבטאת לא רק דווקנות בפורמליות ההלכתית, אלא גם מגמה חדשה (וחרדית), לתת לבתי הדין כח לביטול גט. הדבר מתבטא במקומות בהם האשה פונה לבימ"ש למשפ', והבעל טוען בבי"ד אחרי הגט, שהפניה לבימ"ש אזרחי (חילוני!!) מהווה הפרה של תנאי (מופרך ככל שיהיה - במקרה אחד פסק בי"ד אזורי שיש תנאי "מכללא" בין בני זוג שהכל ידון בד"ת, ועצם הפניה לבימ"ש חילוני מהווה הפרתו. ביה"ד הגדול ביטל את ההחלטה הזו).
כיוון שדעתי על כוחם של בתי הדין כבר נאמרה, ולא מעט, אומר לעטי הרף.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 13:17 |
|
| |
האובססיה הפכה לנחלת הכלל...
הוא פתח בנושא אחד וחוץ ממני רק אישציפור התייחס אליו. כל השאר מתייחסים לאנקדוטה
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 13:36 |
|
| |
| thepresent כתב: |  | יlנתן
ברוך הבא לעולמה של תושב"ע!
ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, נפש בנפש עין בעין שן בשן ולא תחוס עיניך - כסף, כמובן. איך אפשר לחשוב אחרת?
(כאן אעשה מעשה האובססיבי התורן שיעיר לך על מה שכתבת בסוף כי לפחות בחלק מסוגי התנאים הרי שיתברר למפרע שכל בעילותיו בחיים בעילות זנות ולכן שפיר מחייבים אותו אחרי מותו על מה שקרה בחייו)
_________________
|
|
מילא אם הוא היה עושה מעשה שגורם בדיעבד לעבירה (בשבועה למשל או בגט שתנאו ע"י מעשה) אבל כאן מדובר
על מיתה. הוא לא בחר למות, להיפך, אם זה היה תלוי בו הוא היה רוצה להמשיך לחיות. אנוס רחמנא פטריה... :)
ודרך אגב, מאי שנא מהתירוץ התלמודי (המפוקפק לדעתי) על מעשה דוד ובת שבע "הרי זה גיטך מעכשיו אם לא
אחזור"? אם אפשר גט לעוד חודש, אפשר לעוד 80 שנה...
כל העניין של תנאי בגט יכול לתפוס נושא חדש בפני עצמו... (ואני בעד לפתוח טופיק נפרד על זה)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 13:41 |
|
| |
| thepresent כתב: | | יlנתן
ברוך הבא לעולמה של תושב"ע!
ועשיתם לו כאשר זמם לעשות לאחיו, נפש בנפש עין בעין שן בשן ולא תחוס עיניך - כסף, כמובן. איך אפשר לחשוב אחרת?
(כאן אעשה מעשה האובססיבי התורן שיעיר לך על מה שכתבת בסוף כי לפחות בחלק מסוגי התנאים הרי שיתברר למפרע שכל בעילותיו בחיים בעילות זנות ולכן שפיר מחייבים אותו אחרי מותו על מה שקרה בחייו)
_________________
|
|
יש הסברים מעניינים של רס"ג ואבן-עזרא בפרשת משפטים על עין בעין וכו'.
אני אישית רואה את זה ככה: "היו צריכים להוציא לך עין כעונש, אבל כמו בכל דבר אתה יכול לשלם במקום שיוציאו
לך אותה. כמו שאתה חייב לשלם שור אבל אתה יכול להביא דמי שור ולא בהכרח בהמה חיה. כנ"ל "אם כופר יושת
עליו" שהיה ראוי שיהרגו את הבעלים אבל הוא יכול לשלם את "שווי" נפשו במקום" (וזה לא ממש נכנס בקטגוריית
"לא תקחו כופר לנפש רוצח" כי זאת לא רציחה ישירה אלא ע"י ממונו)
כמו"כ לא ידוע לי עדות ש"מוציאה" למישהו שן או עין. מה בדיוק הם העידו שהיו צריכים להוציא לנתבע שן או עין?
איך אתה הבנת את זה??
דברי האבן-עזרא בפרשת משפטים:
אמר רב סעדיה: לא נוכל לפרש זה הפסוק כמשמעו. כי אם אדם היכה עין חבירו וסרה שלישית אור עיניו, איך ייתכן שיוכה מכה כזאת בלי תוספת ומגרעת? אולי יחשיך אור עינו כולו. ויותר קשה הכוויה והפצע והחבורה, כי אם היו במקום מסוכן אולי ימות, ואין הדעת סובלת. אמר לו בן זוטא: והלוא כתוב במקום אחר: "כאשר יתן מום באדם כן יינתן בו"? והגאון השיב לו: יש לנו בי"ת תחת על. והנה טעמו כן יינתן עליו עונש, ובן זוטא השיב לו: "כאשר עשה כן יעשה לו". והגאון השיב: הנה שמשון אמר "כאשר עשו לי כן עשיתי להם", ושמשון לא לקח נשותיהם ונתנם לאחרים, רק גמולם השיב להם. ובן זוטא השיב: אם היה המכה עני מה יהיה עונשו? והגאון השיב: אם עיוור יעוור עין פיקח מה יעשה לו? כי העני ייתכן שיעשיר וישלם. רק העיוור לא יוכל לשלם לעולם. והכלל לא נוכל לפרש על דרך מצוות התורה פירש שלם, אם לא נסמוך על דברי חכמינו זכרונם לברכה. כי כאשר קיבלנו התורה מן האבות, כן קיבלנו תורה שבעל פה, אין הפרש ביניהם. והנה יהיה פירוש עין תחת עין. ראוי להיותו עינו תחת עינו, אם לא יתן כופרו. ואמר הגאון: כי יש שן שהעונש שלו מעט, אם יהיה המוכה נער. כי אם יכרת עוד יחליף. והזכיר היד, כי היא בעלת מלאכה. והזכיר הרגל, שהוא יותר קשה מהיד. כי לא יוכל אדם ללכת ברגל אחת. ולפי דעתי, כי הזכיר אלה האיברים על ההווה ברוב. כי כאשר יכה אדם חבירו. או יכנו בעין שהוא עומד כנגדו. או בפה שעומד כנגדו וישבור שניו. או ביד שבה ילחם. או יגן בעד פניו, או ברגל בבורחו מפניו.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 13:59 |
|
| |
אה, את כל הפרשנויות של חז"ל הבנת חוץ מזו... (דרך אגב, אותו ר' אליעזר טען בב"ק פד. ש"עין תחת עין - ממש". האמוראים כמובן עקרו גם את דבריו ממשמעותם, שהרי לא יתכן שמישהו חושב אחרת מהם [עוד מקור שבו רואים שחכמי הפרושים התייחסו לפרשנויות שלהם כקיימות מאז ומעולם] אבל אולי באמת יש פה קו מנחה של פשטנות לעומת אונס הטקסט). על הפירוש הראשון שלך - אין פה תנאי, גם אם לא ישלם לא יוציאו לו עין (מה שאני מכיר זה שרצו להדגיש את חומרת העניין. אבל איך אתה יודע מתי רק רוצים להדגיש ומתי לא? למה לא נניח ש"מחלליה מות יומת" = ישלם 20 ש"ח? ובפרט שמודגש לך 3 פעמים "לא תחוס עיניך"?)
על הרעיונות של האבן עזרא התייחסו כבר האמוראים (בבא קמא פד.) והסבירו (עד שכבר פעם אחת אני מסכים עם הלוגיקה שלהם אתה בא להוציא ממני את זה?) היטב ש
אביי אומר אתיא מדתני דבי חזקיה דתנא דבי חזקיה (שמות כא, כד) עין תחת עין נפש תחת נפש ולא נפש ועין תחת עין ואי סלקא דעתך ממש זימנין דמשכחת לה עין ונפש תחת עין דבהדי דעויר ליה נפקא ליה נשמתיה ומאי קושיא דלמא מימד אמדינן ליה אי מצי מקבל עבדינן ואי לא מצי מקבל לא עבדינן ואי אמדינן דמצי' מקבל ועבדינן ביה ונפק רוחיה אי מיית לימות מי לא תנן גבי מלקות אמדוהו ומת תחת ידו פטור
תניא אידך רבי שמעון בן יוחי אומר עין תחת עין ממון אתה אומר ממון או אינו אלא עין ממש הרי שהיה סומא וסימא קיטע וקיטע חיגר וחיגר היאך אני מקיים בזה עין תחת עין והתורה אמרה משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם אמרי ומאי קושיא דלמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ופטרינן ליה דאי לא תימא הכי טרפה שהרג את השלם מאי עבדינן ליה אלא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר ופטרינן ליה
ואת השאלה על המשמעות של יד לכל אחד מהאנשים אפשר לשאול גם על כסף - 2000 ש"ח בשבילי זה לחם וחלב ובשביל הנפגע זה סך הכל תזוזה בספרה הרביעית מהסוף בחשבון הבנק (יש לו 7 ספרות). ולכן מה? יש חוקים וזהו.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 14:01 |
|
| |
ואם שאלת מהי עדות שצריך להוציא מהנתבע שן או עין...
אז באמת טחו עיניך.
הם העידו על אדם שהוציא עין חברו, שלפי סעיף אחר באותו קודקס חוקים יש להוציא את עינו...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 14:09 |
|
| |
| thepresent כתב: | | | ואם שאלת מהי עדות שצריך להוציא מהנתבע שן או עין...אז באמת טחו עיניך.הם העידו על אדם שהוציא עין חברו, שלפי סעיף אחר באותו קודקס חוקים יש להוציא את עינו... _________________ |
|
אז היית צריך לשאול על המקור בפרשת משפטים ולא להגיע עד ספר דברים  שוב, אני מנסה להבין דברים כמה שיותר קרוב לפשט הכתוב או להיגיון. שהקב"ה יכתוב לאו ושריפה (אם האב כהן) רק במקרים בודדים ונדירים של ממזר או חייבי כריתות נראה מוזר על פניו.. זה לא המקום היחיד שיש לי שאלות, גם "לא יטמא בעל בעמיו להחלו" מעלה קושיא דומה כי פירוש חז"ל על פניו נראה ממש לא קשור לפשט, אבל זה קשור לפרשת השבוע הבא..
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 21:25 |
|
| |
שכן, במחילה לא הבנת במה דבריך קשורים לדבריי. עוד לא הבנתי, מדוע דברי הרב איזירר שנאמרו לגבי התנייה על גט שניתן בכפיית בי"ד (ולא על כל גט. כך לפחות עולה מהציטוט שהבאת) קשורים לשאלת תנאי בגט באופן כללי.
מה שכתבתי על תנאי בגירושין אינו קשור לדוגמא בה פתחתי לגדבי תנאי בנישואין. מתנאי בנישואין הראיתי שחז"ל כבר חששו שאדם לא מתכוין לעשות בעילתו בעילת זנות (ויש מהפוסקים שהבינו שהחשש אינו של הבעל אלא של חכמים, והנפ"מ להכשיר את התנאי באם האדם מצהיר באופן ברור שהוא כן מתכוין אליו). ודברי לגבי תנאי בגירושין עסקו בשאלת העבירה למפרע. ולא קרב זה אל זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-1/5/2011 21:39 |
|
| |
רבינו מיכאל
הפיסקה הראשונה עוסקת בכל גט, ואילו אח"כ הוא פונה ועוסק בגט בחיוב או בכפיה.
לענין שלנו הוא מתייחס כשהוא קובע, שהתנאי בגט הוא בסמכות ביה"ד, במובן זה שביה"ד לא יאשר את התנאי, היינו: יורה לבעל לחזור בו מתנאו עובר למתן הגט. לכן, תנאי שאינו בר ביצוע, כגון הדוג' שלך לאי שתיית יין הרבה שנים, לא יתקבל על דעת ביה"ד, ממש מהטעם שאתה ציינת.
להרחבת הענין אזכיר את שאר הנקודות שהובאו לעיל:
1. לדעת הרב איזירר רק בגט שניתן לרצון הבעל יאפשר ביה"ד תנאים. בגט שניתן בחיוב או בכפיה לא יאפשר ביה"ד תנאים.
2. לדעת הרב דיכובסקי בשום מצב אין לאפשר תנאים בגט.
3. הזכרתי שבשנים שעברו בתי הדין לא איפשרו תנאים בגט, וגם לא הסכימו לשמוע טענה על מסירת מודעה.
4. הזכרתי שלטעמי השינוי היום, כגון דעת הרב איזירר, היא ניסיון של בתי הדין להרחיב את סכותם.
5. הזכרתי שעצם היכולת של הבעל להציב תנאים לחלות הגט, וביתר שאת - הסכמת בתי הדין לכך, הם מגורמי העיגון של נשים רבות.
|
|
|
|
|
