מה דעתכם על הפתרון הבא לשאלת השאלות צדיק ורע לו רשע וטוב לו

ראיתי בספר אחד שכל השאלה הזאת לא מתחילה בכלל כי בעיני ה' כל מעשינו דומים
לילד שמשחק בחול על שפת הים בונה ארמון ואז בא מישהו ובבעיטה אחת הורס לו את הארמון היפה שהוא בנה.
כמובן שהילד יזעק מרה ואם הייתה לו האפשרות הוא גם היה הורג את אותו אדם אבל המציאות
היא שהאב או האם ינחמו אותו יקנו לו גלידה ובזה נגמר הסיפור כי הם בשכלם מבינים
שכל המשחק הזה הוא נחמד אבל המשמעות שלו היא אפסית.
והנמשל הוא ברור.

יש להודות שדברי דייר נשמעים מעט פשטניים.

אחזור עליהם קודם כל כדי לראות אם הבנתי: דייר טוען כי אם מסתכלים על העולם ממבט של נצח, כלומר שהאדם בעולם הבא יחיה לנצח נצחים, זה לא כל כך חשוב מה קורה בשנים האלו שלנו בעולם הזה, גם אם יש בהן הרבה סבל. זה זניח. אולי זה דומה למי שנזקק לטיפול שינים כואב. זה עובר ואחר כך נשארים בריאים.

אכן, אי אפשר שלא להודות שהפתרון שלו פותר את הבעיה. בעית הרע הקלאסית מורכבת משלוש הנחות שאינן יכולות להתיישב יחד. יש אלקים. כולו טוב, והוא כל יכול, ומצד שני יש רע בעולם. מדוע ה' אינו מבער את הרע ועושה שיהיה רק טוב?

הפתרון של דייר מכחיש את הטענה שיש רע. כלומר, יש, אבל הוא זניח.

זה פתרון יפה.

ובכל זאת יש בו בעיות.

למשל, הכיצד לא חשבו נביאים וחכמים להשתמש בו? כפי שכבר העירו לפני.

ובכל זאת, ובכל זאת.

כאשר אנו צעירים ומלאי תקוות, בריאים ומצפים  לחיות חיים ארוכים שבהם נשיג את האידיאלים והתקוות שלנו, אנו מתלוננים על הרע, נושאים את הסבל איכשהו, ומצפים לשיפורים.

אבל יש גיל שבו מקוים שמחר לא יהיה גרוע יותר. שבו כבר אין יותר תקוות. אותו הגיל שקהלת אמר עליו שהם ימים שאין בהם חפץ. ואולי זה אפילו קודם? בכל אופן, כשאדם מוצא את עצמו במצב הזה, הוא משנה פרופורציות. הוא מוכן לצפות לטוב האמיתי בעולם שכולו טוב. ולו רק בגלל שפה, בעולם הזה, זה כבר לא נראה סביר. 

יותר מכך, היחס שלנו לסבל משתנה עם השנים. הילד הקטן מתמרמר על כל מה שאינו מגיע לידיו מייד, על דקירה של מחט של זריקה, על מטרד כלשהו בבית הספר, על אותם דברים שאנו, המבוגרים, יודעים שהם חלק מהחיים וצריך להשלים עמהם וללמוד לעבור הלאה ולהתעלם.

האם יש גיל/בגרות/תובנה שלפיה כל הסבל (או חלקו) שיש בעולם הזה ייראה זניח מפני שהוא רגעי? מפני שיש עולם מעבר שבו הטוב הוא שלם ונצחי, בלי רע?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

האם אין לתשובת דייר מקור במו"נ, שמי שכל מגמתו במושכלות אין ענייני העולם חשובים בעיניו

מיימוני
התורה נתנה חשיבות רבה לעולם הזה, ולא רק כדברי הרמב"ם שהם היכי תמצי לקנית המושכלות.

לגבי דברי הרמב"ם על איוב, כבר כתבתי שסוף הספר מהווה לכאורה הוכחה נגד גישתו של הרמ"ם.

בימינו אפשר להביא דוגמה טובה יותר - עולמות וירטואליים. ישנם משחקי מחשב שבהם אנשים יכולים לנהל חיים שלמים, אבל מי שיצר אותם יכול לבוא יום אחד ולמחוק את כולם, ולא נוכל לטעון שזה לא-מוסרי, לכל היותר נוכל להציע לאנשים שדמויותיהם נמחקו, שייצרו דמות חדשה במשחק אחר ("גלגול נשמות").