| נשלח ב-4/5/2011 07:33 |
 |
| |
מהי עבודת השם מול (להבדיל) עבודה זרה ??
מהי עבודת השם ??
במילה אחת אפשר לומר "רחמנא ליבא בעי"
כלומר אדם רואה את הטבע ואת הטוב שברא האלוקים ולכן מרוב התרגשות הוא פשוט מתאהב בו ואוהב אותו עד מות,
בודאי שהוא גם מודה לו כל רגע ורגע,
כל זה רלוונטי להאדם אך ורק שזה מגיע מתוכו, ברגע שאני מצווה או מחכים אותו אפי' ?! חסר בהתרגשות קצת !
אבל למען הסדר הטוב נקבל גם אדם שהחכמנו אותו, בכל זאת הוא בסוף מתרגש לבד,
וכן גם ח"ו לא לשנאו אותו משום כל סיבה שהיא, שלא יעלה אפי' על הדעת כלל, כמו על אהוב ליבי אשתי או בנותי ובני,
אבל שוב למי שצריך לצוות על זה או להחכים לזה ?! חסר לו קצת בנקיות הלב,
אבל בכל זאת למען הסדר הטוב נקבל גם אדם שהחכמנו אותו, בכל זאת בסוף יבין לבד ולא ישנא אותו ח"ו,
השלב הבא:
מרוב התרגשות שנתן לי לזכות בלוטו (למשל) אני רוצה לתת לו חלק ניכר מהכסף מרוב התרגשות,
אז מה אני עושה ? שאני יקח את הכסף וישרוף אותו בשבילו ?? זה דבילי !
לתת לו אישית ?! איפה הוא בכלל ? ואפי' שכן, הוא לא יקח כמובן כי אין לו מה לעשות איתם ! הרי כסף היא משחק חברתי לא שבאמת שווה משהוא מחוץ לחברה, היא לא שווה לחתול למשל, ק"ו לא שווה לאלוקים,
אז מה עושים אני מת מהתרגשות ואני רוצה לתת לו,
אבל הוא לא צריך ולא שווה לו כלל,
אחרי מחשבה קצרה אני מבין שאני פשוט טיפש וכופר, הרי אני מתרגם את אהבתי בנתינה ואין נתינה כלל לאלוקים,
בקיצור ע"ז ממש,
אז מבזיק לי רעיון נהדר,
הרי יש בבריאה שלו נשכרים ונפסדים, וכנראה הנפסדים הוא חיסרון בטבע, והנשכרים הם מעלה בטבע,
אז אני כביכול יתן את כספי לאלה שהולכים בכיוון הנפסד, כלומר להציל אותם,
לדוגמא: משפחה עניה שצאציהם הולכים לגדול לפשע בגלל העניות, אז אני יתן להם כסף ואני יקנה להם לימוד וחינוך,
והצלתי משפחה שלמה ומהם הרווחתי שיצא מהם מיליונים של צאצאים,
נו זה כבר באמת עבודת השם לשמה ממש, שגם מגיע מתוכי הפנימי בלי שום מצווה או הדרכה,
אבל אפשר גם להדריך ולחנך לכך, כי בסוף הרי יעשה זאת מתוך עצמו ומתוך תוכו פנימה,
יוצא לי שעבודת השם = הנפסדים ניצלים והופכים לנשכרים,
עוד דוגמא:
קריאת שמע דאורייתא:
מה פירוש ? האם עצם לומר קריאת שמע דאורייתא, או פשוט לאהוב אותו היא מדאורייתא ??
בוודאי לאהוב אותו היא מדוארייתא, והצווי היא חיסרון אפי', אבל בכל זאת אני אצווה לו ובסוף יבוא מתוכו,
אבל ק"ו שעצם לומר בלי לחשוב היא כלום,
אבל שוב יש בעיה של תשומת לב,
כלומר: ידוע כהיום בחקר המוח, שהפיזי לא משדר למוח בלי תשומת לב, לדוגמא: השעון שעל ידי, היד לא משדר למוח שיש שעון שם, רק לפשפש בשעון( = תשומת לב לשעון,) יגרום ליד לשדר למוח שיש שעון על היד
אבל אם אין בכלל שעון ?! אז אין בכלל סכוי שהיד ישדר למוח על שעון שלא קיים,
כך בדיוק מצוות קריאת שמע כצווי לומר כל יום פעמיים,
זה כמו שקיים שעון על היד, והמוח לא מודע לו כי אין שדר מהיד למוח, ורק ע"י נגיע ותשומת לב השדר מתחיל לשדר למוח,
כך עצם הציווי לומר קריאת שמע היא כמו קיומו של השעון על היד, אבל המוח עוד לא מקבל שדר ממנו, עד שישים לב לכך,
ולכן טוב שיש צווי לקריאת שמע, אבל בשום אופן לא מקיים את מטרת המצווה בעצם אמירתם,
רק את תשומת לב זה נותן אם הוא באמת שם לב למה שהוא אומר, ורק אז אם זה יבוא מתוך התרגשות באמת, אז מקיים את המצווה,
אבל שוב יש כאן פלונטר: מה צריך לקיים את המצווה או פשוט לאהוב את האלוקים ?
בוודא שהוא צריך לאהוב את אלוקים וזה העיקר,
לסיכום:
העיקר: היא שהמצווה צריך לבוא בלי מצווה,
הטפל: היא הציווי בעצמו,
וטיפש הוא מי שעושה את הטפל לעיקר והעיקר לטפל, (ולא רחוק לומר שזה ע"ז ממש כנ"ל כלומר עצם אמירת קריאת שמע עושה משהו למעלה)
אז יוצא לי מכל זה,
שאין לתת לאלוקים כלום, רק בטבע עצמו כלומר לעזור לנפסד להיות נשכר,
ואהבתו צריך לבוא מתוכינו, ולא מציווי, ולכן הציווי טפל מול העיקר,
אבל והיות שטבע האדם חייב תשומת לב על דרך והשבת אל לבבך, אז יש ציווי גם כן,
וכן על זו הדרך בעניין יראותו,
לדוגמא: צניעות בשירותים, אף אחד לא שם ולאלוקים אין עיניים במילא מה העניין ?
התשובה היא שבאמת רק לי מתוכי אני מתבייש ממנו אפי' שאין לו עיניים או חוש ריח או הרגשת גועל,
ושוב חוזרים לעניין הציווי,
לא הציווי העיקר, רק הבושה העצמי,
יוצא שעבודת השם בעצם חייב לקדם את האנושות להכי טוב שיכול, ובגשמיות דווקא, בעולם הזה דווקא,
כי אמרנו שכל נתינה לאלוקים היא דווקא לעזור לנפסד להיות נשכר,
ואת מה אנו יכולים לעשות מנפסד לנשכר ?! את הטבע את הזולת את הגשמי את העולם הזה, בהווה ובעתיד לדורי דורות,
אז יוצא לנו דרך לבדוק את עצמינו:
איך אנו יודעים האם אנו עובדים את השם באמת ?! רק אם אנו רואים שהנפסדים ניצלים והופכים לנשכרים, וק"ו שהנשכרים עולים מעלה מעלה,
---------------------------------------------------------------------------------------------------------
מהי עבודה זרה ??
לתת לאלוקים כסף שהוא לא צריך, לשרוף אותו על המזבח,
להתפלל בשבילו כי זה עוזר לו מחניף לו,
או אני אומר מילים מסוימים אותיות מסוימות ואז אני כופה עליו לעשות את רצוני,
למשל פרק שירה או ארבעים יום שיר השירים,
זה כמין אקדח צמוד לראשו של האלוקים, תשמע תתן, ואם לא אני יורה עם השיר השירים עליך, ואז זה יכאב לך,
או בדרך אחרת,
יש עולם רוחני באיזה מקום לא ידוע, ושם יש בנק ואוספים לשם כסף שאחרי שנמות יהיה לנו כסף,
ואיך עושים את הכסף ? פשוט מאוד כל מצווה שאתה עושה כאן אתה מקבל שם כסף, ואחרי שנמות נזכה בהם ונקנה שם יאכטה,
שאני יבין: פשוט שכר מכר אנו עושים כאן בשביל שם,
אז זה עבודה לעצמי לא לאלוקים כלל, ולא לע"ז, פשוט טורח היום בשביל מחר,
לא ולא יענו לי, אם תחשוב כך ?! לא תקבל שם כלום !
אז מה אני יעשה את עצמי כאילו ?? אבל יודע שאני אקבל וכדאי לי לעשות אבל אסור לי לחשוב כי אני לא יקבל,
ברור שלמדנו בחידר שזה לא כך, אנו נהנים מזיו שכינותו, כלומר יש לנו אהבה כל כך גדולה כלפיו עד כדי כך שבסוף אנו באמת איתו ממש ורואים אותו ולומדים איתו,
היי מה אם הגשמה ?? לא זה לא הגשמה זה רוחני ! אז מה זה רוחני ?? אין תשובה !!
בקיצור הגשמה לשמה,
מילא לא היה מזיק כל העבודה זרה הזאת:
אבל אנו מפסידים את התקדמות הבריאה ושלמותו,
הרי אמרנו שעבודת השם גורם לנפסדים להיות נשכרים, ואז הבריאה מגיעה לשלמותו,
כלומר ההתפתחות והטוב שיש בעולם מגיע מאלה שעובדים את השם בזה שעוזרים לנפסדים,
ולכן בסוף הבריאה תבוא לשלמותה שהיא גם "ותמלא הארץ דעה את השם"
לסיכום: יוצא בעצם שכל סוג עבודת השם שלא עוזרת לנפסד להיות נשכר, היא ע"ז ממש,
ועבודה זרה פירושו 1, עצירת השלמות 2, וגרימת הנשכרים להפסד,
הם עושים בדיוק ההפך מעבודת השם,
הם מפסידים את הנשכרים,
כי כל נשכר עובד למשהו לא אמיתי הוא שורף את כספו על המזבח, הוא ממלמל לימוד לריק בלי לזכות בחכמה,
הוא מתפלל לריק כי חושב שהוא משפיע ח"ו על האלוקים כלומר מגשם אותו וגם נותן לו תוארים שהם בעצמם ע"ז,
בסוף הוא גם גוזל כסף מאחרים עם הבטחות של עולם הבא,
כלומר משכנע את האחר שבזכות מלמולו מילים הוא יזכה לעולם הבא,
הוא עושה מהציווים עיקר וגורם לקיצוץ בנטיעות לו ולסביבתו,
כמו שר' חייא זועק "אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת (משלי ל ו), תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ את הנטיעות"
כלומר כל גדר וחינוך ותקנת חז"ל ואפי' מצוות דאורייתא, הם כולם לעניין אחד, שהיא "רחמנא ליבה בעי"
ואם כל אלה לא גורמים למצב שליבינו היא רק לאלוקים ?! כנראה אנו לא עובדים לשם בדרך הנכונה,
והסימן המובהק שאנו באמת עובדים את השם (כלומר שאנו על הדרך הנכונה שאנו באמת אוהבים את אלוקים,)
חייב להיות שהנפסדים נשכרים, ואם זה לא קורה לנו כנראה אנו עובדים ע"ז ולא את האלוקים,
יוצא לנו:
שרק אם הנפסדים נשכרים ?! אז אנו על דרך האמת דרך עבודת השם האמיתי !!
אבל אם ח"ו אנו רק מפסידים ונפסדים כל הזמן (= מצב האומה בגשמיות וברוחניות בחכמה ובתבונה במוסר וערכים)
בוודאי אנו עובדי ע"ז ממש,
ולכן טענתי שאחרי חורבן בית ראשון הפסדנו עשרת השבטים, ואחריו חורבן בית שני ואחריו הגלות הארוך של אלפיים שנה ובתוכו כל דור ודור הפסדנו שוב ושוב את צאצאינו או משום השמדה פיזי או השמדה רוחני,
ואחרי אלפיים שנה האלה אנו רק חמש אחוז בדרך הזאת,
לכן לדעתי אין לנו סימן מובהק יותר מזה שאנו עובדים ע"ז ממש,
משהו השתבש לנו בדרך הארוכה,
אבל בכל זאת איפה היו החכמים כל הזמן ??
ולכן פשוט לנו שהם נלחמו מלחמת הישרדות ולכן לא יכלו לצאת מהגלות הנורא,
שאדם\מנהיג נלחם מחלמת הישרדות אי אפשר לשפוט אותו כלל,
להפך כל מה שעשה להציל אפי' יהודי אחד מגיע לו את כל השכר בעולם,
הרי סוף כל סוף בלעדיהם לא היינו קיימים כלל, כלומר בלעדיהם לא היה אם מי לדבר כמו שקרה לעשרת השבטים,
אפשר לומר שכמו עזרא הסופר הצליח להציל רק שני שבטים,
כך הם במשך הגלות הארוך הצליחו להציל את מה שהצילו, בלעדיהם לא היינו כלל,
אבל מאז שאנו קיימים בארץ אבותיינו והצלחנו להקים מחדש את האומה,
אז במידי חייבים להפסיק לעבוד ע"ז, אחרת נחזור לגלות כמו הבטחת נביאי הזעם,
תוקן על ידי maxmen ב- 04/05/2011 07:47:24
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2011 14:02 |
|
| |
חשבתי בעיניך עבודת ה' היא ע"ז..
אהבת ה', אינה אהבה כשם שהאדם אוהב את אשתו, והעושה כן חוטא בהגשמה.
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2011 15:09 |
|
| |
ישיש עליך אלוקיך כמשוש חתן על כלה- גם אבא ואמא לא אוהבים כמו שאוהבים את ה'. אין אהבה דומה .
כל התורה מדברת על הגשמה,
ההבדל ביו ע"ז לבית עבודת ה'- קטן ביות מזערי, מעטים היודעים להבדיל ביניהן,
כפי שמסביר הכוזרי- מה הבדל בין הכרובים- ובין ע"ז? - את הכרובים ציווה ה' לעשות,
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2011 17:04 |
|
| |
ההבדל הוא במושא העבודה.
עבודת השם היא להשם כלומר למהות שקודמת (לאו דוקא הסטורית אלא קודם כל קונספטואלית) למציאות החומרית-טבעית, עבודה זרה היא לכוחות ספיציפים מוגדרים אחרי שקיבלו גדר במסגרת המציאות.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2011 18:54 |
|
| |
| מריחטוב כתב: |  | | חשבתי בעיניך עבודת ה' היא ע"ז..אהבת ה', אינה אהבה כשם שהאדם אוהב את אשתו, והעושה כן חוטא בהגשמה. |
|
כנראה לא הבנתה, אין עבדת השם, יש מציאות של אהבה השם, ואיך יש כזה מציאות ? הסברתי איך !
כל ציווי לעבוד את השם וכל מי שעובד השם בגלל הציווי ולא מתוכו ?! הוא בעצם עובד ע"ז, הוא עובד לציווי,
ואמרתי שהציווי צריכים רק לתשומת לב, כלומר האדם לא חושב כל יום על האלוקים, במילא טוב שיש ציווי להזכיר לו,
ולכן "חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת לפני התפילה"
בשביל מה ? בשביל לעורר אהבת השם, ולא ח"ו לעשות את עצם הציווי ולקיימו,
אגב: בוודאי שאהבה היא אחידה לכל דבר, מה לי אשתי מה לי אלוקים, מבחינת אהבה אין הבדל,
רק לגבי אהבה התלויה בדבר היא לא אהבה אמיתית,
אבל אהבה שלא תלויה בדבר, אין הבדל בין אלוקים או אשתי
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-4/5/2011 19:23 |
|
| |
| אישציפור כתב: | | ההבדל הוא במושא העבודה.עבודת השם היא להשם כלומר למהות שקודמת (לאו דוקא הסטורית אלא קודם כל קונספטואלית) למציאות החומרית-טבעית, עבודה זרה היא לכוחות ספיציפים מוגדרים אחרי שקיבלו גדר במסגרת המציאות. |
|
תראה, "עבודה" בעצם היא זרה, מכל סוג שהיא,
כלומר אני עובד וזורע זרעים באדמה ומצפה שהאדמה יעשה את עץ פרי,
וכן כל עשייה בעצם אני עובד ומצפה לקבל משהו,
וכן כך זה שאני כביכול עובד את השם,
וזה היא עבודה זרה, משום שהוא לא חוק טבע שאפשר לעבוד בו ולקבל (כמו לזרוע וכדומה)
ולכן יש רק אפשרות להודות לא לעבוד, וזה עמקו של דבריהם זצ"ל שלעתיד יבטלו הכל רק הודאה,
אבל האדם בכל זאת רוצה מתוך התרגשות לתת לאלוקים מהטוב שנתן לו,
ולכן אמרתי שעצם החשיבה לתת לו היא הגשמה, כלומר כאילו האלוקים מתרגש מזה שאתה רוצה ונותן לו משלך,
אז נשאר לנו רק הדרך של לתת ולעזור לנפסדים בבריאה,
וכך אם נעזור לנפסדים בבריאה אנו בעצם משלימים את בריאתו של האלוקים,
ואנו רואים באמת שמאז שהאנושות התחילה לכפור בכל האמונות הטפילות וע"ז, ומתמקדים בעשייה לזולת ולטובה הנפסדים
הבריאה מתקדמת מיום ליום להיות מושלם יותר ויותר,
ואז אפשר כביכול להבין את דברי הנביאים על העתיד יותר טובה, (למה לא דברו על ההווה, ודווקא על העתיד)
כלומר: עצם טוב העתיד תלויה באיך עובדים את השם,
ועובדי ע"ז גורמים לעתיד חשוך ונפסד,
והיות שהיום רואים שכך עובד הטבע, גם מבחינת התפתחות האובוליציונית, וגם מבחינת עבדת השם,
בשניהם אנו רואים שהעתיד תלויה בהם דווקא,
כלומר: עבדת השם לנפסדים להיות נשכרים בהכרח גורם להתפתחות אובוליציונית יותר טובה, בתבונה ובחכמה במוסר וערכים,
וזה מה שהנביאים ראו, כלומר: עצם הדיבור על העתיד (ולא על ההווה) מראה לנו שזה היית כוונתם,
אבל מי שעובד ע"ז בעצם עוצר את כל זה, עוצר את ההתפתחות התבונית, כי אין חכמים יותר מקדמוניינו, אז אין מה לחקור,
ואז הנפסדים נפסדים באמת,
לסיכום:
הברומטר לדעת האם אנו עובדי השם או ח"ו עובדי ע"ז היא בהכרח האם יש עשייה לנפסדים והופכים לנשכרים, או ח"ו נפסדים וגם הנשכרים נפסדים ביחד עם כל הבריאה,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2011 00:34 |
|
| |
מקס,
מוכרח להודות שלא לגמרי הבנתי מה אתה רוצה לומר. הדברים נשמעים מבולבלים ו/או מסובכים שלא לצורך.
אם נחזור לקטע הראשון של דבריך (ממנו איךשהוא הצלחתי לחלץ משהו שמובן לי פחות או יותר) אני חושב שיש לך טעות בהבנה מושג העבודה.
עבודה היא פעולה שמוציאה מחשבה מסוימת אל הפועל.
בעבודה להשם או לאליל, הפעולה שיוצאת היא התחברות אל עצם מחשבת האדם, לכן אם אדם עובד את כח האש חלילה הוא מוציא אל פועל המציאות את מחשבתו הזו ע"י עבודתו וכן לגבי שאר הכוחות, ולהבדיל בענין עבודת השם, שם האדם מוציא אל הפועל את עצם מציאות מחשבתו שהיא גילוי נשמתו.
אמנם עדין צריך עיון בדרכי העבודה, למה הקרבת קרבנות והקטרת קטרת נחשבת כעבודה, ומה היחסים בין עבודת השם לעבודה זרה. (למשל הכלל שאומר שכל עבודה שיש כמותה בפנים דהיינו בעבודת השם חייבים עליה אפילו אם לא נהוג לעבוד כך את אותה ע"ז, אך עבודה שאינה נהוגה בפנים אם אינה נהוגה אצל אותה ע"ז פטור)
בענין הציטוט שהבאת על שלעתיד יהיה די בהודאה, זאת מכיון שמציאות השם תהיה ברורה בפועל בעולם החומרי, ולכן רק בצד הדעת יהיה צורך בחשיפת מציאות השם וזאת ע"י עבודה.
בכל מקרה זה נושא שמצריך עיון דק ומדוקדק יותר לטעמי, לא בכדי אמרו חכמים "חכמת" זהו סדר קודשים, באשר דרכו מתגלים סדרי החכמה שבמציאות, ואכמ"ל.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2011 12:02 |
|
| |
איש
לבקש ישועה והצלחה מה'- היא עבודת ה', לבקש אותו דבר מאדם, בבא, רבי, רב, ידעוני- זו עבודה זרה.
להתפלל בבית הכנסת בבית המדרש- ואפילו בשדות וביערות-(למרות שלפי הגמרא אסור)- זו עבודת ה' להתפלל על הקברים. זו ע"ז.
לקיים מצוות ה'- זו העבודה לבטל את המצוות ולעשות מעשים נגד רוח התורה בציווי אנשים- זו ע"ז
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2011 12:44 |
|
| |
ירוחם,
לך תמיד הכל פשוט.
הלואי עלי ? אתמה.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2011 12:51 |
|
| |
קהלת פרק ז
(כט) לְבַד רְאֵה זֶה מָצָאתִי אֲשֶׁר עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר וְהֵמָּה בִקְשׁוּ חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים:
איש= הכל פשוט, אנחנו מסבכים את החיים בכל המובנים- יותר נכון האנשים שאנו ממנים אותם או ממנים את עצמם
עושים זאת.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2011 14:18 |
|
| |
נכון,
אבל לא הכי קשור לענין.
(הפשטות שאתה מציע היא לא מספיק מתוחכמת בעיני, ולכן נופלת בטעויות טריוויאליות)
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-5/5/2011 19:36 |
|
| |
איש יקר
בוא אולי לנחות על הקרקע לרגע,
העבודה כשמו כן היא, "עבודה"
לא משנה בשביל מה, או בגלל שאני משועמם, או בגלל שאני מצפה משהו ממנו, מי ה"עבודה"
והסברתי מה מביא את האדם לרצות לעבוד לאלוקים,
1, רוצה לחזיר לו טובה,
2, רוצה להחניף לו בכדי שיתן לו משהו,
3, מפחד ממנו ולכן חושב שאם יעשה לו כך או כך הוא לא יכעס עליו,
וכל אלה הם בלתי אפשריים, כי אי אפשר להחזיר לו כי אין לו צורך, לא ברצון שלך להחזיר ואין לו צורך גם במה שאתה מחזיר לו, (= הקרבן המעשר וכו')
בוודאי הוא לא מתרגש שאפשר להחניף לו,
וק"ו שהוא לא מפחיד שאפשר לרצות אותו שלא יפחיד,
מה שנשאר לנו לעשות בכל זאת: זה להסתכל על היקום ולחשוב מה הייתי יכול לעזור לבריאה,
ובכן אני רואה שיש חולים ויש עניים ויש רוצחים וגנבים ויש סובלים מריבית הבנקים, ויש גם נפסדים אחרים כמו החור באוזון, הכחדת מין ממין החיות,
בקיצור: יש הרבה מה לעשות לטובת הבריאה, כאן בוודאי אני יכול לעבוד כביכול לשם,
ברור לי שוב, שאין אצלו חניפה וכדומה, שאני הקבל שכר בשביל מעשי אלה,
אבל אני מודע גם שבסוף כל סוף אני וצאצאי יהנו מהם,
כלומר: אפי' שכל מעשי בשביל הבריאה מגיע מהצורך להודות לאלוקים על כל הטוב שנתן לי,
בכל זאת אני מקבל שכר מעצם זה שצאצאי יההנו מזה,
אז מה היא עבודת השם באמת ??
לחוקק חוקי חברה נכונים, שלא יהיה רוצחים וגנבים, ולהגן על עשקים הסובלים "וְשַׁבְתִּי אֲנִי וָאֶרְאֶה אֶת כָּל הָעֲשֻׁקִים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עשְׁקֵיהֶם כּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם"
מגיעים עובדי עבודה זרה, ועושים הכל בדיוק הפוך,
עושים את הציווי כעיקר, כלומר קריאת שמע דאורייתא, עצם אמירתם הם העיקר אצלם,
לומדים תורה כסגולה ובזכות זה האויב לא ילחם בנו ואלוקים יוריד פרנסה משמים, ולכן לא צריך לעבוד,
מחניפים לאלוקים בתפילות,
עושים מצוות בכדי לקבל גמול, ואם זה לא עובד ולא מקבל גמול ?! הוא מתנחם שיקבל בגן עדן !!
ומה עם העושקים והחולים וכו' וכו' ?? יש השגחה פרטית ואלוקים יעזור להם,
אבל הרגע למדנו קהלת החכם מכל האדם שאומר "וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עשְׁקֵיהֶם כּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם"
כלומר אם לא נעשה בכל בשבילם לא יהיה להם מנחם,
ולכן האלוקים נגד עובדי עבודה זרה, כי הם רק מביאים חורבן לנו ולבריאה,
איש יקר:
אנו חייבים להבין שמתחילה האלוקים לא תכנן כלל שנעבוד אותו,
בהתגלות הראשונה של האלוקים למשה אין שום תוכנית לעבוד את האלוקים,
יש תוכנית להוציאם ממצרים ולתת להם את הארץ האבות,
ועל הדרך לימד אותם חוקי חברה, אין שום הבדל בין דבריו של אלוקים לבין עצת יתרו בעניין, שניהם הם תורה וחוקי חברה,
כל עניין עבודה בקרבנות, היית צורך של העם ולא צורך של האלוקים ח"ו
וכן גם המלכות בישראל, האלוקים היה נגד מלכות, רק דרישת העם גרם למלכות ולבסוף לקרע המלכות ולבסוף לגלות הארוך הזה,
היום כל האומות יודעים שאין צורך במלכות, כלומר ההבנה הזאת הגענו רק במאות האחרונות, ומשה רבינו זעק כבר על זה לפני 3500 שנה,
ומה הבעיה של המלכות ??
אותו עניין של לעבוד בשביל המלכות במקום לבריאה וטובתה,
נכון שרצו מלכות בכדי שיהיה סדר חברתי טוב, אבל אי אמצעי רק,
ברגע שהתבגרנו ומבינים שאין צורך באמצעי הזה, אז ביטלו את המלכות באומות לגמרי,
היום כל מדינה היא כמו ועד בית בשכונה בבנין,
כלומר: כל אזרח הוא אדם לעצמו ומספיק בוגר להיות מלך בעצמו ועל עצמו,
ולכן כל העבודה היא לכולם, תשלום למנקה של חדר המדרגות וכדומה,
וכן כל המיסים למדינה בשביל עובדי המדינה שופטים שוטרים וכדומה,
ומה בעיקר עושים עם המיסים ?? מחקרי מדע ורפואה !!
וכל זה הם לטובת הבריאה,
ואין לך עבודת השם יותר נכונה מזה, ונקי מעבודה זרה,
צריך לומר ולזעוק לכל יהודי (ולכל גוי כהיום בנאורות) שאלוקים כביכול שמח אתכם, ויתן לכם את כל ההבטחות של הנביאים,
תראו כמה ההבטחות התקיימו כבר, כך תתקיים כל ההבטחות של הנביאים,
זה הדרך הנכונה והיא היא הסולם לעלות השמימה, פיזיט ורוחנית,
נ,ב,
אפשר ללכת ללמוד תובנות קודמות שהם היו טובות זמנית לדורם, או אפי רק לקהילה שבאיזור מגוריהם,
אבל אנו מחטיאים את המטרה:
אבל ק"ו בין בנו של ק"ו שאסור לקדש אותם כאמת אבסולוטית כי אז באמת אנו עושים מהם עבודה זרה,
כמו אומן ברה"ש ועוד,
תוקן על ידי maxmen ב- 05/05/2011 19:42:29
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 09:37 |
|
| |
מקסמן
נראה שהדתיים בפורום נחלקים לשניים.אלו שמחפשים את הדת הטבעית היינו הדת שהאדם מרגיש שהיא נותנת לו שלמות כגון התפילה כהודאה וכגון השבתות והחגים והדת הזו מיוצגת כאן על ידי מקסמן בצורה מופלאה, אלא שבדת הזו אין מקום לקטנות כגון חיתוך ניר טואלט לשבת וגם דת זו יכולה להזדהות עם הדת הקונסרבטיבית.
ויש שאצלם הדת היא ההישמעות והכפיפות לצו מבלי שום שיכות לשלמות האדם כדת הליבוביצאית אשר מיצגה כאן הוא הרב מיכי ולפיה אין שום בעיה עם הלכות ללא משמעות ואדרבא דווקא הם נעשות ממש לשם שמים
כל צד חושב את משנהו לעובד ע"ז ליבוביץ יאמר שהראשונים עובדים את עצמם ואת רוחניותם , ועכשיו נתחדש לי שגם מקסמן רואה בעובדים את ה' שכמובן אינו זקוק לעבודה ע"ז ועבודת ה' היא רק עזרה לניזקקים ולהשביח את הבריאה בדרך אבולוציונית.
שורש המחלוקת לדעתי בענין הידוע שלמקס הטבע והיש וההיות הוא התגלות פני האל ופסגת היש הוא האדם המכיר , וכל שלמות או דת היא רק ביחס לאדם ואילו לליבוביץ כל האמונה היא שהיש אינו אלוהות , אלא הכל
כולל האדם המכיר הינו הבל הבלים
ואין שום טעם להתעסק בשלמות האדם אלא רק לעבוד את ה'.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 11:47 |
|
| |
מקס,
קודם כל יש לך טעויות טכניות הקב"ה אומר למשה כבר במעמד הסנה "וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ: בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה. " שלא לדבר על הקרבנות שהקריבו קין והבל נח והאבות (ולפי חז"ל גם האדם הראשון).
מעבר לכך כתבת שהסיבות לעבודת השם הם
"והסברתי מה מביא את האדם לרצות לעבוד לאלוקים,
1, רוצה לחזיר לו טובה,
2, רוצה להחניף לו בכדי שיתן לו משהו,
3, מפחד ממנו ולכן חושב שאם יעשה לו כך או כך הוא לא יכעס עליו, "
ומולם מה שבאמת צריך לעשות דהיינו
"מה שנשאר לנו לעשות בכל זאת: זה להסתכל על היקום ולחשוב מה הייתי יכול לעזור לבריאה,
ובכן אני רואה שיש חולים ויש עניים ויש רוצחים וגנבים ויש סובלים מריבית הבנקים, ויש גם נפסדים אחרים כמו החור באוזון, הכחדת מין ממין החיות,
בקיצור: יש הרבה מה לעשות לטובת הבריאה, כאן בוודאי אני יכול לעבוד כביכול לשם,
ברור לי שוב, שאין אצלו חניפה וכדומה, שאני הקבל שכר בשביל מעשי אלה,
אבל אני מודע גם שבסוף כל סוף אני וצאצאי יהנו מהם,
כלומר: אפי' שכל מעשי בשביל הבריאה מגיע מהצורך להודות לאלוקים על כל הטוב שנתן לי,
בכל זאת אני מקבל שכר מעצם זה שצאצאי יההנו מזה, "
מתוך הנחת יסוד שגויה פעמים, הראשון שעבודת השם נובעת מתוך מבט קטן/קטנוני בהכרח, והשני שהיא אינה חלק ממה שניתן לעשות לטובת הבריאה.
במשפט קצר אומר שלענ"ד מקומה של עבודת השם, היא להפוך את מציאות השם ליותר נוכחת בעולם , כלומר שהיא תהפוך ליותר קרובה אל דעת בני האדם (אם תרצה בטרמינולוגיה הקבלית שביארתי באשכול סמוך שמציאות "זעיר אנפין" תתבטא באופן פעיל ו"עירני" יותר) החשיבות בכך היא הוצאת מציאות השם מחוץ למסגרת של קבוצת מאמינים אל מסגרת מוגדרת ומוחלטת הרבה יותר.
כמובן זה לא סוף פסוק, ובלי גמילות חסדים, ותורה (שבכללה משפט וצדק ועוד) הנוכחות הזו מאבדת מתוכנה ואדרבה היא עלולה להתחלל וכפי שקרה ערב חורבן הבית הראשון (ובמובן מה גם השני) אבל גם בימינו זה עדין נצרך.
יש מה להאריך ולפתח בנידון, אבל לעת עתה אסתפק בזה.
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 19:25 |
|
| |
| רוחדשה כתב: | | | מקסמן נראה שהדתיים בפורום נחלקים לשניים.אלו שמחפשים את הדת הטבעית היינו הדת שהאדם מרגיש שהיא נותנת לו שלמות כגון התפילה כהודאה וכגון השבתות והחגים והדת הזו מיוצגת כאן על ידי מקסמן בצורה מופלאה, אלא שבדת הזו אין מקום לקטנות כגון חיתוך ניר טואלט לשבת וגם דת זו יכולה להזדהות עם הדת הקונסרבטיבית. ויש שאצלם הדת היא ההישמעות והכפיפות לצו מבלי שום שיכות לשלמות האדם כדת הליבוביצאית אשר מיצגה כאן הוא הרב מיכי ולפיה אין שום בעיה עם הלכות ללא משמעות ואדרבא דווקא הם נעשות ממש לשם שמיםכל צד חושב את משנהו לעובד ע"ז ליבוביץ יאמר שהראשונים עובדים את עצמם ואת רוחניותם , ועכשיו נתחדש לי שגם מקסמן רואה בעובדים את ה' שכמובן אינו זקוק לעבודה ע"ז ועבודת ה' היא רק עזרה לניזקקים ולהשביח את הבריאה בדרך אבולוציונית.שורש המחלוקת לדעתי בענין הידוע שלמקס הטבע והיש וההיות הוא התגלות פני האל ופסגת היש הוא האדם המכיר , וכל שלמות או דת היא רק ביחס לאדם ואילו לליבוביץ כל האמונה היא שהיש אינו אלוהות , אלא הכל כולל האדם המכיר הינו הבל הבליםואין שום טעם להתעסק בשלמות האדם אלא רק לעבוד את ה'. |
|
קודם תודה לך על החידוד (אם כי אני לא מכיר את תורת לייבוביץ וכמותו,)
אני מביא חז"ל שאומר שיבטלו בעתיד רוב המצוות ורוב הקרבנות רק הודאה תשאר,
ואין דרך להסביר אותם רק בדרכי (לדעתי)הרי אם עבדת השם העיקר ?! אז למה לבטל ?
דעתי (שהי דעת התורה לדעתי) גם מביא לטוב בכל המישורים, מה שאין כן דת ההשקפה או דעת לייבוביץ שאני לא מכיר,
לגבי קטנות הדינים חיתוך ניר בשבת וכדומה ח"ו:
להפך, ראה איך בתי חולים מקפידים, ראה גם את הנאורות מקפידים בפגיעה מינית מילולית (שאין ביהדות כציווי רק כמוסר)
מה שכן ?! אסור באמת לעשות מהגדר עיקר כמו זעקת ר' חייא "אל תוסף על דבריו פן יוכיח בך ונכזבת, תני ר' חייא שלא תעשה את הגדר יותר מן העיקר שלא יפול ויקצץ הנטיעות"
כלומר אם החילונים היו יודעים מה מותר מדאורייתא (למשל לנגן בכלי זמר בשבת מותר) ומה הם הגדר של חז"ל,
והיו מרגישים יהודים לא חוטאים, ואז היו משמרים את העיקר ?! לא היינו מפסידים אותם,
וזה טענת ר' חייא, שאל לנו לעשות את הגדר כעיקר כי בסוף יקצץ בנטיעות,
וכל המושג הזה (להקפיד על הגדר כעיקר) בא בגלל התזה שאנו עובדים לאלוקים כביכול, ואז לא פלא שכל מצווה וכל השקפה של אחרוני האחרוני הם גם עבודת השם, (כי מה לי במצווה X ומה לי במצווה Y )
במילא מוכנים לוותר על יהודי שלא שומר אותם, כביכול הוא לא יהודי ומצידינו שיתבולל באומות ושיקצץ בנטיעות אם הוא לא בא לטיש של הרבי, או לא לומד כל היום בכולל,
וזה הטעות הגדולה שלנו,
ושוב יש לי את ר' חייא לתמוך בדעתי דווקא, ולא לדת ההשקפה או דעת ליבוביץ כדברך,
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-8/5/2011 19:39 |
|
| |
אגב: מותר לחתוך ניר בשבת (רק לא בסימן חיתוך)
ושאני מקפיד לא לחתוך אני לא מכוון לעבדת השם רק מכוון שכולם ישבתו בשבת וינוחו ויבלו עם משפחתם פעם בשבוע,
וזה עבדת השם האמיתית,
כמו בבית חולים אני מכוון להקפיד על ניקיון בשביל החולים,
_________________
|
|
|
|
|
