מהי עבודת השם מול (להבדיל) עבודה זרה ??

מקס,קודם כל יש לך טעויות טכניות הקב"ה אומר למשה כבר במעמד הסנה "וַיֹּאמֶר, כִּי-אֶהְיֶה עִמָּךְ, וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת, כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ:  בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת-הָעָם, מִמִּצְרַיִם, תַּעַבְדוּן אֶת-הָאֱלֹהִים, עַל הָהָר הַזֶּה. " 

אני מקווה שאתה מודע לפשוטו של מקרא ולא עושה לי דווקא,

רשב"ם שמות פרק ג

(יא) ויאמר משה מי אנכי - מי שרוצה לעמוד על עיקר פשוטו של מקראות הללו ישכיל בפירושי זה, כי הראשונים ממני לא הבינו בו כלל כלל. משה השיב על שני דברים שאמר לו הק' ללכת אל פרעה וגם להוציא את בני ישראל על ידי מצות פרעה. ומשה השיב על ראשון ראשון מי אנכי כי אלך אל פרעה, ואפילו להביא לו מנחה ודורון? וכי ראוי אני ליכנס בחצר המלך איש נכרי כמני?:
וכי אוציא את בני ישראל ממצרים - כלומר ואפילו ראוי אני ליכנס לפני פרעה שוטה אני לשאר דברים, איזה דבר המתקבל לפרעה אומר לו? וכי שוטה הוא פרעה לשמוע לי לשלוח עם רב שהם עבדיו חפשים מארצו? ואיזה דבר המתקבל אומר לו שעל ידי אותו הדיבור אוציאם ממצרים ברשות פרעה? והק' השיב לו על ראשון ראשון ואמר כי אהיה עמך ואתן חנך בעיני המלך ותלך אל פרעה ולא תירא. ומה שאת ירא לפני פרעה, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך. הלא אתה רואה בתבערת הסנה כי שלוחו של הק' אני וזה האות לך הוא להיות בטוח שאהיה עמך. וכן מצינו שאמר לו המלאך הלא שלחתיך. ועל מה שאתה אומר וכי אוציא את בני ישראל ממצרים, כלומר באיזה טענה שאומר לפרעה ישמע אלי להוציאם? בהוציאך את העם ממצרים אני מצוה לך עכשיו שתעבדו את האלהים על ההר הזה ותקריבו עולות, וטענה זו תוכל לומר, כי לזבוח לאלהים יניחם ללכת. ואעפ"י (כן) שכאן לא פירש, לבסוף מפרש ושמעו לקולך ובאת אתה וזקני ישראל אל מלך מצרים וגו' ועתה נלכה נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה. וכן בכל פעם ופעם היה משה אומר כך לפרעה. וכן מצינו בשמואל כשציוהו הק' למשוח את דוד אמר שמואל להק' ושמע שאול והרגני, והק' אמר לו עגלת בקר תקח בידך ואמרת לזבוח לי"י באתי. אף כאן דרך חכמה ציוה למשה בהוציאך וגו' וכן תוכל לומר לו. מי שמפרשים [מקראות הללו על] עיניינים אחרים אינם אלא טועים גמורים:

ולא צריך את הרשב"ם להבין את המקראות כפשוטו, אבל טוב שיש לנו את הרשב"ם לתומך,



שלא לדבר על הקרבנות שהקריבו קין והבל נח והאבות (ולפי חז"ל גם האדם הראשון).

נכון לכן לא השכילו, ואלוקים לא רצה בזה כלל, רק אחרי העגל באין ברירה אחרת,
משל אומרים חז"ל  "רבי פנחס בשם רבי לוי אמר משל לבן מלך שגס לבו עליו והיה למד לאכול בשר נבילות וטריפות אמר המלך זה יהיה תדיר על שולחני ומעצמו הוא נדור (גדור) כך לפי שהיו ישראל להוטים אחר עבודת כוכבים במצרים והיו מביאים קרבניהם לשעירים דכתיב (ויקרא יז) ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים ואין שעירים אלו אלא שדים שנאמר (דברים לב) ויזבחו לשדים ואין שדים אלו אלא שעירים שנא' (ישעיה יג) ושעירים ירקדו שם והיו מקריבין קרבניהם באיסור במה ופורעניות באות עליהם אמר הקב"ה יהיו מקריבין לפני בכל עת קרבנותיהן באהל מועד והן נפרשים מעבודת כוכבים והם ניצולים הה"ד איש איש מבית ישראל וגו'."  

מעבר לכך כתבת שהסיבות לעבודת השם הם "והסברתי מה מביא את האדם לרצות לעבוד לאלוקים, 1, רוצה לחזיר לו טובה, 2, רוצה להחניף לו בכדי שיתן לו משהו, 3, מפחד ממנו ולכן חושב שאם יעשה לו כך או כך הוא לא יכעס עליו, "ומולם מה שבאמת צריך לעשות דהיינו     "מה שנשאר לנו לעשות בכל זאת: זה להסתכל על היקום ולחשוב מה הייתי יכול לעזור לבריאה, ובכן אני רואה שיש חולים ויש עניים ויש רוצחים וגנבים ויש סובלים מריבית הבנקים, ויש גם נפסדים אחרים כמו החור באוזון, הכחדת מין ממין החיות, בקיצור: יש הרבה מה לעשות לטובת הבריאה, כאן בוודאי אני יכול לעבוד כביכול לשם, ברור לי שוב, שאין אצלו חניפה וכדומה, שאני הקבל שכר בשביל מעשי אלה, אבל אני מודע גם שבסוף כל סוף אני וצאצאי יהנו מהם, כלומר: אפי' שכל מעשי בשביל הבריאה מגיע מהצורך להודות לאלוקים על כל הטוב שנתן לי, בכל זאת אני מקבל שכר מעצם זה שצאצאי יההנו מזה, "     

מתוך הנחת יסוד שגויה פעמים, הראשון שעבודת השם נובעת מתוך מבט קטן/קטנוני בהכרח,
 
האם טובת הבריאה והתפתחות האובולוציה נראה לך קטן, ודווקא עבודת השם דמיונית שלא מוביל אותנו לשום מקום רק שוב למקומות דמיוניות כמו עולם הבא וגן עדן וגהינום, ששם נהנה מזיו השכינה שעצם המחשבה ואמירתם היא הגשמה,

אני אולי מסכים לתת לאנשים גאווה שכאילו הם עושים משהו גדול, אבל לא על חשבון האומה ועל חשבון קיצוץ בנטיעות,

אגב: קיצוץ בנטיעות פירושו פרדס עם עצים שזה רק יכול להיות נמשל על הבריאה, וקיצוץ תתפרש כקיצוץ ההיתפתחות הבריאה לטוב, וגרימת רע והתפתחות רעה בבריאה,

והשני שהיא אינה חלק ממה שניתן לעשות לטובת הבריאה.   במשפט קצר אומר שלענ"ד מקומה של עבודת השם, היא להפוך את מציאות השם ליותר נוכחת בעולם , כלומר שהיא תהפוך ליותר קרובה אל דעת בני האדם (אם תרצה בטרמינולוגיה הקבלית שביארתי באשכול סמוך שמציאות "זעיר אנפין" תתבטא באופן פעיל ו"עירני" יותר) החשיבות בכך היא הוצאת מציאות השם מחוץ למסגרת של קבוצת מאמינים אל מסגרת מוגדרת ומוחלטת הרבה יותר.     

היא קיימת כל הזמן אפי' עובדי האלילים ידעו מאלוקים, הרי אדם ידע וקין ובניו ידעו, נח ידע ובניו ידעו,
גם מצרים ידע, כולם ידעו שיש אלוקים מעל כל האלילות,
גם היום (חוץ מהכופרים באמת, שאין לדעתי רק לשם וויכוח) כל בני אנוש יודעים שיש אלוקים, ויש חוקיות אחת ביקום וכל המדע חוקרת בכיוון הזה דווקא, ולכן הצלחתה הגדולה,


 כמובן זה לא סוף פסוק, ובלי גמילות חסדים, ותורה (שבכללה משפט וצדק ועוד) הנוכחות הזו מאבדת מתוכנה ואדרבה היא עלולה להתחלל וכפי שקרה ערב חורבן הבית הראשון (ובמובן מה גם השני) אבל גם בימינו זה עדין נצרך.יש מה להאריך ולפתח בנידון, אבל לעת עתה אסתפק בזה.


אז תבחר בעיקר וגם תשיג את עבודת השם הגדולה הקבלית ,
אבל כידוע הדרך של עבדת השם לשם השם בלבד, גרם רק לקיצוץ בנטיעות,
למה דווקא השקפת הכפירה לכפור בכל, תגרום לפרדס לפרוח ?? כפי שאנו רואים במאות האחרונות,
אני מציע לך עבודת השם פשוטה (קטנות כדברך) אבל אמיתית מעצמה ותועלתית בכל המישורים
וגם נתמך מחז"ל והתנ"ך, (לדעתי זוהי התורה לאמיתה) וגם יכול לאחד את כל האנושות לעבודת השם שכזאת,
שוב לדעתי זוהי התורה ועומקה של תורה וחז"ל