וזאת אשר עניתי באתר שם (רק אומר שאיני חושב שאמשיך בדיון. הוא לא נראה לי מועיל, שכן פולמוסים כאלה בד"כ לא מסתיימים לעולם, ורק חוזרים על עצמם):
שלום רב.
בגלל שאיני אתיאיסט (שהרי אני אדם רציונלי), לצערי לא ניחנתי במידת החפרנות והטרחנות שמאפיינת את האוכלוסיה הנכחדת ההיא (כמתואר בדבריך). לכן איני מתכוין לעשות כאן עבודות מחקר מפורטות מדיי כדי להראות טענות פשוטות. אני גם מתנצל מראש על כך שאיני ממלא אחר ההוראות המפורטות שנתת לי לביצוע, ובכל זאת אני מלא תקווה להשתפרות בעתיד.
למרות הניסיון המר שיש לי עם יכולת ההקשבה של אוכלוסיית הבלוגרים האתיאיסטיים וקוראיהם (להבדיל מיכולת הציטוט של דברים מטעים אך מרשימים, ומהיכולת ולהתעלם משאלות קשות. כל זה משותף להם ולרוב הבלוגרים הדתיים אגב), אני מקווה שיורשה לי להוסיף כאן כמה הערות על בעיות חמורות בהבנת הנקרא שיש בדבריך. במחילה, יהיו כאן קצת חזרות, שכן לא היה לי די זמן כדי לקצר (כמו שכתב מוהר"ר מארק טווין זצוק"ל):
1. כשאני מדבר על רכיב בתיאוריה, כוונתי לברירה הטבעית, שהיא רכיב מתוך שלושת הרכיבים הבסיסיים שלה (הגדרתי זאת בספרי, בניגוד לדבריך שלא הבהרתי זאת): היווצרות מוטציות, ברירה טבעית, תורשה. הרכיב של תורשה או של היווצרות מוטציות הוא כמובן מדעי למהדרין, אבל לא הוא היסוד המחודש של האבולוציה (ראה דוגמת מקור הפרוש שנותחה בפירוט בספר), ולכן אני מרשה לעצמי לפעמים לדבר על אבולוציה כשכוונתי לרכיב הזה.
2. כפי שכתבתי, כשאני מדבר על כך שהתיאוריה (=רכיב הברירה הטבעית שבה) לא ניתנת להפרכה איני אומר בכך שהיא לא נכונה. להיפך, הטענה היא שהיא בהכרח נכונה, אלא שזה ברור אפריורי מרגע שהיא נוסחה (מה ששריד שורד). אגב, זה בדיוק מה שמסביר את הביטחון המלא שבו מדברים עליה מאמיניה (גם אלו שאינם אתיאיסטים).
3. לכן גם אם התירוצים לדוגמאות הנגדיות נשמעים טובים ומוצדקים ולא הסברי אד הוק (כמו ההצעות הלא מבוססות שהפרחת על זנב הטווס), העובדה שניתן לנבא מראש שיהיו תירוצים כאלה הופכת את הדיון ללא מדעי במובן שלי. אם אני יודע מראש שלכל סטייה יהיה תירוץ (שהרי המתמטיקה תמיד עובדת. ראה דוגמת סל התפוזים להלן), אזי מציאת התירוץ אינה עבודה מדעית, לפחות במובנה זה (ולא בגלל שהתירוץ לא נכון, כפי שהבנת מדבריי).
4. הדוגמה של הוספת תפוזים לסל מראה זאת היטב. במובן הפרקטי, שום הפרכה שבעולם לא תפריך את הטענה המדעית שההוספה הזאת מתוארת על ידי חיבור אריתמטי. נכון שתיאורטית זה כן ניתן להפרכה (אם נעשה זאת ונמצא בסל מספר שונה של תפוזים), אבל פרקטית לא.
כעת חשוב על מצב שהכנסנו 2 תפוזים לסל, ואח"כ הוספנו עוד 3, וקיבלנו 6. האם יש לך ספק שיימצא הסבר טוב לזה (ולא רק הסבר אד הוק)? ואם לא יימצא הרי זה רק בגלל שבינתיים עוד לא מצאנו אותו אבל הוא ודאי קיים, שהרי המתמטיקה תמיד עובדת.
5. כעת תבין שההסברים שאני מוצא לדוגמאות הנגדיות (כמו בדוגמת הסל) לא מאומצים על ידי בגלל שהתיאוריה הזאת חביבה עליי מסיבות סובייקטיביות שונות, אלא בגלל שברור לכולנו אפריורי שהיא נכונה.
6. פופר, ככל הידוע לי, לא עסק בדוגמאות כאלה. הוא מדבר על טענות שחביבות עלינו סובייקטיבית ולכן תמיד ניטה להציל אותן, או בתירוצים טובים או בתירוצי אד הוק. וזה ההבדל בין דבריי לדבריו. אבל אם בכל זאת פספסתי משהו בכתבי קודשו של מרן הר"ר קארל, אני מתנצל מראש על שלא ציטטתי. בקיאותי בכתביו מוגבלת.
7. אגב, היכולת להציל את הטענות הנכונות אפריורי הללו (שבהן אני עוסק), כמו גם טענות שסתם חביבות עלינו (שבזה עוסק פופר) היא בדיוק בגלל מה שאתה מכנה בלשונך הפומפוזית התזה של קווין-דוהם. תמיד יש הנחות סמויות שניתן לתלות בהן את הכישלון של הניסוי. לא צריך יום לימודים ארוך בשביל זה. אמצעי התצפית המדעיים (כמו הטלסקופ בדוגמה שלך) מניחים גם הם הרבה מאד הנחות נוספות, סמויות או גלויות. הם לא המציאו שום קונספציה חדשה, ואני דיברתי בדיוק על כך, אלא שבלי להזכיר שמות (אפרופו שימוש במינוח מרשים ומיותר).
8. הבהרה א: שרידת השרידים היא טענה ברורה אפריורית שכזאת. לכן גם לגביה נכון מה שנכון לגבי הוספת תפוזים לסל.
9. הבהרה ב: עקרון ההכבדה הוא כנראה נכון, ולא כתבתי בשום מקום שלא. שהרי עובדה היא שכך התהליך עבד. לא התכוונתי לטעון שהוא לא נכון אלא רק שהוא מהווה דוגמה לתירוץ צפוי מראש (שהרי תיאוריה ברורה מאליה ודאי תימצא תמיד נכונה. מה שגרם לשרידה ודאי היה מועיל שרידותית, לא?). לכן לא יהיה מפתיע לגלות שההסברים הללו גם עובדים היטב (ולא מהווים רק הצלה דחוקה של התיאוריה, מה שעליו מדבר פופר שציטטת).
10. הבאתי בספר דוגמה מפורטת על הניסויים של מקור הפרוש, ושם הצגתי את הדברים בצורה של טיעון לוגי מסודר. היא מדגימה היטב את דבריי על משמעותה האמפירית של הברירה הטבעית.
11. כדי לחסוך לך את כל הנקודות שכתבתי עד כאן, פשוט חווה דעתך על התזה הבאה: "התוצאה של הוספת תפוזים לסל מתקבלת על ידי חיבור אריתמטי". האם לדעתך זו תיאוריה מדעית? ליתר דיוק, בלשונך, האם בעקבות קווין דוהם היא תיאוריה מדעית? [כלומר האם היא מדעית-פופר או מדעית-קווין-דוהם]. טענתי היא ששרידת השרידים היא בדיוק טענה כזאת, וששתיהן אינן מדעיות במובן הפרקטי (אך נכונות כמובן). בה במידה עקרון ההכבדה הוא נכון, מפני שאם משהו שרד למרות ההכבדות, אות הוא שלהכבדה יש יתרון שרידותי. זו כבר טענה ממש אנליטית (כמו כל רווק אינו נשוי). לכן אני ודאי לא אתפלא אם עקרון ההכבדה יאושש אמפירית (למשל כשנראה גדלים שונים של זנבות טווס בסביבות שונות). זה צפוי מראש.
12. ההבדל בין אששנות והפרכנות מוזכר בספרי ואף נדון בו די בהרחבה בכמה מקומות, אם כי לא במינוח הזה.
13. הציטוטים שהבאתי מספרי לא התכוונו להראות את כל הסטיות מפופר שיש בספר, אלא רק להדגים שאיני נצמד אליו. מה שהבאתי לא היה אוסף של 8 פיסקאות שנאספו מהספר כדי למצות את כל הסטיות מפופר, אלא קטע רציף אחד במקום אחד שרק מדגים זאת.
14. אכן, הניסוח הפשטני של עקרון ההפרכה, מספיק לגמרי לצרכיי. לא טענתי שהוא לא פשטני, אלא להיפך כתבתי בפירוש שהוא פשטני. מה שטענתי הוא שהניסוח הפשטני הזה מספיק לצרכיי, ואת זה הראיתי היטב. הניואנסים של ההנחות הפריפריאליות שעומדות לרשותנו לצורכי הצלת התיאוריה (קווין דוהם) לא מוסיפים מאומה לדיון. הם רק מתארים איך אתה מציל, אד הוק או באמת, את התיאוריה, מה שצפוי שיקרה בגלל שברור שהיא נכונה. ראה שוב את דוגמת הפרושים.
15. לא אכנס כאן שוב להערתו החשובה של יואל מלמעלה (שטרם קיבלה מענה ראוי) לגבי ההבחנה בין תיאור של המדע לבין דרישות נורמטיביות ממנו. תזות כמו זו של קווין דוהם לכל היותר מצביעות על האופן שבו מדע מתנהל, אבל הן אינן יכולות להוות מדד מהותי למה שאמור להיות אופן ההתנהלות. זאת להבדיל מפופר קשישא, שמציב דרישה נורמטיבית. זו עוד סיבה מדוע כדאי להתמקד בתיאור הפשטני של פופר על אף פשטנותו. הוא זה שקובע נורמות (מה מדענים אמורים לעשות) ולא רק מתאר עובדות (מה מדענים עושים). אכן זה פשטני ואי אפשר באמת לממש זאת במלואו, אבל מה לעשות הדגמות לבעיות מהותיות חייבות להתבסס על נורמות ולא על תיאור עובדתי של התנהלות המדע. זה בדיוק מה שעשיתי בספר.
16. בגלל שהזכרת את צדקתו של דוקינס שעומדת לעד (ולא נימקת כמובן), אזי לסיום רק אחזור באופן כללי על מה שפירטתי בספר (וגם אני לא אנמק כאן. אני מקווה שתעמוד לזכותי העובדה ששם כן נימקתי): טענותיו הפילוסופיות של דוקינס הן אוויליות ממש. אין ביניהן ולו אחת משמעותית שמחזיקה מים, כפי שהראיתי אל נכון בספרי. אין לכך קשר לשאלות מהתחום המדעי, שבהן דומני שאין עוררין על הבנתו ועל הידע שלו (קטונתי מלהביע דעה על כך, יען כי איני בקיא בפרטים המדעיים של האבולוציה, וגם אין שום צורך בכך לצרכינו כאן). אלא שכולו מתברר שוב ושוב כבלתי רלוונטי לדיון הפילוסופי-תיאולוגי.
