ברכות להרב מיכי על ספרו "אלוהים משחק בקוביות" (דיון על הספר)

נספח ז

"עין כמונים": הסברים של העמדה על הלא מוכר

דולניקר, על איזה מעמדות אתה מדבר? אין כאן שום מעמדות. כל האיכרים אותו דבר. בית, כמון, פרות, טמטום

(אפרים קישון, השועל בלול התרנגולות)

בפרק הרביעי עמדנו בהרחבה על סוגיית התכנון התבוני. ראינו שם שהתזה הזאת אמנם אינה מדעית, אך היא סבירה מאד. בספרות שעוסקת בשאלת האבולוציה ואלוהים קיימות ביקורות לא מעטות על תזת התכנון התבוני גם במישור הפילוסופי, שכמה מהן נדונו בדברינו בספר.

בנספח זה בחרתי להתמקד בביקורת מייצגת שנכתבה על ידי פרופ' אליה לייבוביץ,[1] אסטרופיזיקאי מאוניברסיטת תל אביב, שכותב לא מעט על סוגיות אלו.[2] מעבר לביקורת על הביקורת שלו, אפשר לראות כאן שוב כשלי חשיבה טיפוסיים של אנשים שמכפיפים את טיעוניהם וצורת החשיבה שלהם לאג'נדה שעליה החליטו מראש.

טיעונו של לייבוביץ

טוב מראה עיניים, ולכן אביא את דבריו של לייבוביץ בלשונו:

החולשה העיקרית של רעיון המתכנן התבוני הינה בכך שאי אפשר לראות בו הסבר כלשהו לתופעה שאותה הוא מתיימר לבאר. את הטיעון המרכזי העומד בבסיסו אפשר להציג כדלקמן: אף אדם בר דעת לא יחשוב שהציורים המופלאים שצייר מיכלאנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית נוצרו כתוצאה מתהליכים מקריים, ללא כוונה וללא אינטליגנציה. כיוצא בזה - לגבי מטוס האף-16. על אחת כמה וכמה שהסבר כזה מתחייב למערכות ביולוגיות בעולם, שמורכבותן גדולה לעין שיעור.

ואולם, היסק זה מבוסס על קל וחומר של שטות. הסברה שיצור תבוני תיכנן את האף-16 מהווה אמנם הסבר מניח את הדעת לקיומה של מערכת מורכבת זו, משום שאנו יודעים על קיומם של מהנדסי אווירונאוטיקה, באופן בלתי תלוי בהכרתנו את המטוס עצמו. המחשבה שיד אדם תבוני ציירה את הקפלה הסיסטינית יש בה כדי להסביר את הציורים, רק משום שיש בידינו ידיעה מוקדמת על קיומם של יצורים שיכולים לתכנן ולבצע ציורים כאלה.

לגבי עולם הטבע והיקום אין לנו כל ידיעה מוקדמת על קיומה של תבונה שמסוגלת לתכננו. הסקה מקיומו של העולם המורכב והמופלא על מציאותו של מתכנן תבוני איננה ביאור של התופעה, אלא תוצאה פסיכולוגית שלה.

הטיעון הזה דומה להפליא לביקורתו של דוקינס על הראיה הפיזיקו-תיאולוגית (טיעון השעון של פיילי, או הבואינג של פרד הויל), ולכן לוקה גם באותם כשלים. לפי אותו היגיון היה עלינו להרים ידיים נוכח תופעות מופלאות כמו גאות ושפל, או נפילת עצמים לכדור הארץ, ולא להסיק מהן שקיים כוח פיזיקלי שקרוי "כוח הכבידה" (=גרביטציה), שהרי אף אחד מאיתנו לא פגש אותו, ובוודאי לא לפני שהחוק המתאר אותו נוסח על ידי אייזיק ניוטון.

הטיעון הפיסיקו-תיאולוגי אכן בנוי על המתווה שמציע לייבוביץ:

הנחה א: אני רואה לנגד עיני מציאות של עולם מורכב ומתוכנן, שהוא בעל תכונות מיוחדות במינן.

הנחה ב: אף גורם מבין אלו המוכרים לי לא יכול ליצור עולם כזה.

הנחה ג: עולם כזה לא נוצר מעצמו.

מסקנה: כנראה קיים גורם אחר, שאינו מוכר לי, שיצר זאת. הבה נכנה אותו "אלוהים".

טיעון מקביל לגבי כוח הכבידה (כמו כל טיעון מדעי אחר) יהיה בנוי כך:

הנחה א: אני רואה לנגד עיני תופעות מיוחדות במינן (גאות ושפל, נפילה של עצמים לכדור הארץ וכדומה).

הנחה ב: אף כוח או גורם מבין אלו המוכרים לי אינו יכול לחולל את התופעות הללו.

הנחה ג: לתופעות פיזיקליות חייבת להיות סיבה.

מסקנה: כנראה יש גורם שאינו מוכר לי עדיין, שהוא המחולל את התופעות הללו. הבה נכנה אותו "כוח הכבידה".

מדוע בעיני לייבוביץ הטיעון הראשון נראה בעייתי ואילו השני לא? הרי כל המדע בנוי על טיעונים מהטיפוס הזה.

אבל, לכאורה טענתו צודקת. כיצד אפשר להתייחס לטיעון שמציע יצורים לא מוכרים שמחוללים את התופעות המוכרות כ"הסבר"? הסבר הוא בדרך כלל העמדה על המוכר. כשאנחנו רוצים להסביר משהו לא מובן, אנחנו מנסים להעמיד אותו על דברים מוכרים. אבל כאן אנחנו מעמידים את המוכר (העולם, או תופעות הכבידה) על הלא מוכר (אלוהים, או כוח הכבידה).

הסברים מדעיים ואחרים

טעותו של לייבוביץ נעוצה בכך שהוא לא מבחין בין שני סוגים של הסבר. הסבר בהקשר יומיומי (ולפעמים גם בהקשר מדעי) הוא אכן העמדה על המוכר. כאשר אנחנו רוצים להבין מדוע נפל המטוס, אנחנו מחפשים תקלה כלשהי במערכות שלו. אם היה סדק בכנף, הצלחנו למצוא הסבר לנפילה, שכן התופעה הלא מובנת (נפילת המטוס) מוסברת באמצעות תופעה מוכרת (סדקים בכנפיים גורמים לנפילת מטוסים). כך גם לתופעה פיסיקלית כלשהי שמוסברת בתוך מסגרת התיאוריה המקובלת והידועה.

לעומת זאת, הסבר שמגלה תיאוריה או חוק מדעי חדש, מעצם הגדרתו, הוא העמדת המוכר על הלא מוכר. פילוסוף המדע, קרל המפל, מתאר את הבנייה של תיאוריה מדעית כסכימה דדוקטיבית-נומולוגית (נומוס – חוק). הסבר מדעי לתופעה פיזיקלית מסוימת (שמוכרת לנו) יכיל חוק כללי (נומוס), שכמובן לא מוכר לנו עדיין, שממנו אפשר לגזור את התופעה בכלים לוגיים דדוקטיביים. גאות ושפל הן תופעות מוכרות שהיו מוכרות היטב גם לפני ניוטון, וניוטון הציע להן הסבר במונחי חוק הכבידה, או כוח הכבידה, שלא היה מוכר עד זמנו. התיאוריה הזו מהווה הסבר לתופעת הגאות והשפל, מפני שלאחר שיש לנו תיאור של כוח הגרביטציה אנחנו יכולים לגזור ממנו מתמטית או לוגית את תופעות הגאות והשפל. זו משמעות השם של הסכמה: דדוקטיבית-נומולוגית, שכן היא מבוססת על גזירה דדוקטיבית של התופעה (המוכרת) מתוך החוק (הלא מוכר).

כאשר אנחנו מסבירים את הפרסקו בתקרת הקפלה הסיסטינית ואומרים שהיה צייר (מיכלאנג'לו) שצייר אותו, זוהי העמדה על המוכר. אנחנו יודעים שיש אנשים שיש להם יכולת לצייר ציורים כאלה, ולכן אנחנו מצליחים להעמיד את התופעה שבפנינו על המוכר, כלומר, להסביר אותה באמצעות חוק מוכר. אולם אם לא היינו מכירים שום צייר, מה היה עלינו לעשות? האם היה עלינו להניח שהם נוצרו מעצמם? ודאי שלא. כנראה היינו מניחים שיש גורם לא מוכר לנו שצייר אותם. לכן היותו של ההסבר מוכר לנו מראש אינה מגבלה מחייבת. להפך, הסברים של העמדה על המוכר מאפיינים מצב שבו ההיסק אינו מוסיף לנו ידע. לא למדנו שום חוק מדעי כללי חדש שלא ידענו קודם לכן, ובהסבר השתמשנו אך ורק ברכיבים שהיו כבר ידועים לנו. לעומת זאת, רק הסברים שיש בהם רכיב של העמדה על הלא מוכר יכולים ללמד אותנו דברים חדשים. כך המדע מתקדם, וכך מתקדמת החשיבה האנושית בכלל (גם מחוץ להקשר המדעי). כך אנחנו יכולים ללמוד על קיומו של אלוהים, אף שהוא אינו כלול בניסיון האנושי הרגיל שלנו. אין בכך שום פסול לוגי, והטיעון הפיזיקו-תיאולוגי עומד בכל הסטנדרטים הלוגיים שבהם עומדת כל תיאוריה מדעית (כמובן לא בסטנדרטים האמפיריים, שכן לא מדובר כאן במדע אלא במטפיזיקה).

מה ל"עין כמונים" ולכל זה?

בפסקה הבאה לייבוביץ מביא משל שמיועד לחידוד ולהבהרת הדברים. למען הגילוי הנאות, מן הראוי היה לומר שהמשל הזה לקוח מספרו של אפרים קישון, השועל בלול התרנגולות, ויחזקאל שלנו אינו אלא אמיץ דולניקר, העסקן האלמותי שמגיע לכפר עין כמונים, ומנסה לעורר שם בקרב ה'ילידים' תודעה מעמדית ופוליטית.[3]

וזהו המשל:

למה הדבר דומה? למקרה של יחזקאל, העובד כבר 17 שנה ככספר בסניף בנק קטן. לפני שנתיים רכש שמונה דונם בקיסריה ובנה וילה בת 400 מ"ר, מגרש טניס, שתי בריכות שחייה ואורווה של סוסי מרוץ. הדבר עורר את חשדם של שלטונות המס, אשר שלחו חוקר לבדוק את העניין. שאלתו הראשונה של החוקר ליחזקאל היתה פשוטה: מנין לך הכסף?

תשובתו של יחזקאל באה מיד וללא היסוס: במוצאי תשעה באב תשס"ב נגלה אלי אליהו הנביא בחלום ואמר לי: יחזקאל בני, קום, קח את חפירה, ולך לך אל קבר אסתר המלכה בגליל. בחצות ליל ראש חודש עמוד ליד מצבת הקבר וצעד 613 פסיעות לכיוון צפון, ו-49 צעדים לכיוון מזרח. בנקודה זו תחפור שבע אמות באדמה ותמצא שם תיבה עתיקה. פתח את התיבה, אחוז בה, ואמור שלוש פעמים: נ-נח-נחמ-נחמן-מאומן. וכאן עלה אליהו בסערה השמימה. עשיתי כמצוותו ובעודי עומד בליל ראש חודש אלול והתיבה הפתוחה בידי, החלה זו להתמלא בעשרה מיליון שקלים בשטרות חדשים של 200 שקל. החוקר לא התרצה ושאל: יש לך ראיה כלשהי לסיפור? בוודאי, השיב יחזקאל, וכי הווילה בקיסריה איננה הוכחה מספקת?

וכך ממש אומרים חסידי התכנון התבוני. אנו רואים עולם מופלא. ההסבר למורכבותו הוא בישות תבונית שתיכננה אותו. ואם תשאלו מנין אנו יודעים שישות כזאת קיימת, נענה לכם מיד: "וכי קיומו של עולם פלאי כזה איננו הוכחה מספקת"?

בפסקאות הקודמות כבר הבנו מדוע הוא אינו צודק. אבל למה אצל אמיץ דולניקר שלנו זה אכן נראה משעשע ומעגלי? מדוע קישון מצליח במקום שבו לייבוביץ נכשל? זה לא רק הבדל בין סטיריקן מוצלח ובין איש מדע טוב שמעלה טיעון פילוסופי כושל. יש כאן הבדל ברור נוסף. אצל דולניקר יש הסבר אלטרנטיבי פשוט מאד (שהוא העלים מס), אז למה שנקבל במקום ההסבר הפשוט הזה את ההסבר הפנטסטי שמציע לנו יחזקאל, או דולניקר האמיץ?! לעומת זאת, האם יש לנו הסבר אלטרנטיבי לבריאת העולם? אם לא, כי אז עלינו לאמץ את ההסבר הפנטסטי שיש "אלוהים" כזה שברא אותו.

השאלה אם יש או אין הסבר כזה (כלומר אם האבולוציה מציעה אלטרנטיבה כזו) נדונה לכל אורך הספר שלנו. דומני שהמסקנה העולה מדברינו היא שבהחלט אין הסבר כזה. אז כנראה יש גורם אחר, שאינו כלול בניסיון היומיומי שלנו, שעשה את כל זה. הבה נכנה אותו "|אלוהים".