דת השכונה

בכמה אשכולות טענתי שניתן להבחין אצל חלק מהעצכחים, כי  לצד הביקורת והבחינה המדוקדקת של אמונות שונות במאזני השכל וההיגיון, ישנה קבלה אקסיומטית של אמונות אחרות, בדרך כלל עיקרי הדת היהודית המינימליים, למרות אי עמידה בתנאי הביקורת המחמירה אותם הם עצמם מעמידים בפני מאמינים לא עצכחים.

בהכללה, ניתן לזהות תופעה רחבה אותה אני מכנה "דת השכונה". מאמיניה הם אנשים המבינים היטב, ברמות שונות של תודעתם, כי אין אפשרות להוכיח את קיומו של אלוהים בוודאי שלא אלוהים דתי שלא לומר יהודי, אך אין בהם את העוז הנפשי להסיק את המתבקש מאליו כתוצאה מוכרחת מהבנתם הם. בדרך כלל, מנהג אבותיהם בידם וכל הסבריהם ההגיוניים והאינטואיטיביים יקלעו תמיד לגרעין הדת המקובלת בשכונה בה הם נולדו במקרה גמור.

בקיצור, הופכים את העולם "להסביר" אמונה שאילולי נקלעו אליה במקרה לא היו טורחים כלל להתייחס אליה ועכשיו שנקלעו (החץ נורה) עסוקים בלתרץ ולהסביר (משרטטים את העיגול) דברים שהם עצמם לא מוכנים לקבל בדיון על אמונה שאינה "דת השכונה".

דברי מופנים למי שמקבל כי כדי לקיים דיון מכל סוג שהוא יש לקבוע את כללי ההוכחה איתם אנו משתמשים ולהחילם באופן אחיד, על כל הדיון. אין זה אומר שאת כל הדברים בעולם ניתן לבדוק באותה צורה בדיוק. אך ברובד הבסיסי, מי שמקבל את ההיגיון כמצפן  אמור, לכאורה, להפעילו במידה שווה בכל דיון.

במתמטיקה לא נצפה "להבין" את  התוצאה. נסתפק בהכרח בהוכחתה. אחד ועוד אחד הם שתיים גם אם אני לא מבין מדוע. בכל מדע מדויק הגורם המוביל הוא הבחינה והבדיקה. רק לאחריהן מגיע שלב ההסברים. זו בעצם מתודת המדע המודרני על רגל אחת. (אני מודע לטענה כי כל מדע מתחיל מהנחה מסוימת ורק לאחריה באה הבדיקה, אך במסגרת הבדיקה המדע מוכן לשנות בכל שלב את הנחתו הראשונית האינטואיטיבית).

בעולם הרגשות, כגון פחד, קנאה, שנאה, אין מקום לטיעונים הגיוניים. ניתן לנתח את התחושות, לנסות לשנות אותן בטיעונים כאלה ואחרים. המילה האחרונה תהיה שמורה לרגש.

בסוגיות תיאולוגיות אמוניות מבחן ההיגיון הוא הקובע. ברור שלכל אחד הזכות לחוש שיש אלוהים, דיבוקים , כישופים, שדים וידעונים, אך מי שרוצה לקיים בירור עם זולתו בסוגיות אלו הדרך היחידה היא שימוש בהגיון והוכחה. אינני שולל אפשרות של התגלות, אך היא צריכה להיות גלויה וברורה ולהיבדק מפני כל חשש לאחיזת עיניים.

 והנה, בשאלה הכה נכבדה, כיצד נוצר עולמינו והאם יש אלוהים, נלאו כל חכמי הדורות מלהוכיח דבר ודאי. אם על אלוהים פילוסופי יש עוד מקום לבעל דין לחלוק, למרות כל הסתירות מיניה וביה ברעיון האלוהים, אלוהים דתי לא הוכח מעולם וניתן לומר ברמה גבוהה של וודאות כי הוא בלתי אפשרי מבחינה פילוסופית.

אם הייתה התגלות המצביעה שיש אלוהים היינו נאלצים לכוף דעתנו בפני המציאות. העניין הוא שככל הידוע התגלות מעין זו לא התרחשה מעולם. על כל פנים אין ראיות סבירות להתרחשות מעין זו.

נשאלת השאלה, בנוסח אותו אשכול "למה אתם מאמינים".

כאן אני צריך לעשות הפסקה קצרה. אולי יבא מישהו ויוכיח שיש אלוהים דתי והוא גם התגלה. למיטב שיפוטי לא ראיתי ניסיון רציני להוכיח זאת אפילו לא כאן בפורום. האינטואיציות בעניין אין להם שום ערך מוסף על האינטואיציה הקבלית ועל האינטואיציה שיש גלגולים ועוד ועוד.

יש אמנם אמונות טפלות המעוררות גיחוך במבט ראשון. אך מישהו כאן יכול לומר בוודאות מוחלטת כי אין גלגולים? שעין הרע לא מזיקה? הטענה היא שאדרבא, יש להוכיח את קיומם של דברים ולא את שלילתם.

העובדה שרעיון מסוים מופיע בתנ"ך או בכל מסורת אחרת אינה הוכחה. אנו יודעים כמעט בדיוק איך הדברים התהוו ומה היו המניעים הפסיכולוגיים להתהוותם. קשה מאד גם להתעלם מכך כי אותו תנ"ך המודיע על קיומו של אלוהים גם מספר לנו אותות ומופתים שבהם העצכחים לא מאמינים כפשוטם. מין ברירה טבעית.

האם אין כאן התעלמות מהמציאות. מין פלגינן האומר, כל מה שלא הגיוני בתנ"ך כנראה רק מטאפורי, אבל הגרעין היסודי הוא אמתי. האם אין ההגינות מחייבת  להסיק כי לא ניתן לסמוך כלל על מי שהאמין בכל האותות והמופתים וראה לנכון לכתבם בתנ"ך.

בהתכתבות אישית עם הרב מיימוני, הוא ביקש ממני להביא דוגמאות לטענתי כי נעשה לעתים שימוש בסטנדרטים כפולים ביחס לאמונות שונות.

האם יש הבדל בין מי "שמאמין" באלוהים לבין מי "שמאמין" בגלגולים?

האם שאלות ביקורת המקרא מטרידות פחות מהשאלות על הזהר? ברור ששערי הסברים ותירוצים לא ננעלו, אבל האם ניתן לומר ביושר כי התורה כצורתה ניתנה למשה בסיני? ואם לא הכול, האם ניתן להצביע בוודאות שלפחות החלק העיקרי ניתן למשה בסיני? האם בוחנים ביושר את אמתות התורה באותם סטנדרטים ולפי אותו רף הוכחה כפי שדורשים מהקבלה ומכל האמונות שאינם עצכחיות?

האם באמת יש הבדל מהותי בין הלכה לבין חומרא ומנהג וכי אין נוהגין יו"ט שני מחמת מנהג אבותיהם. זה בסדר, אני מודע להבדלים במשמעות המילה מנהג, אני רק טוען כי ההלכה עצמה כפי שאנו מכירים את התהוותה היא תערובת של עקרונות, ערכים, פולחנים ומסורת. ההפרדה בין מעיקר הדין לחומרא היא כמעט רק כרונולוגית, הרי גם מה שמכונה עיקר הדין הוא בדרך כלל מוצר אבולוציוני שעבר כמה וכמה גלגולים עד להתקבעותו הסופית בנקודה מסוימת שמשם ואילך כל תוספת היא "חומרא". מי שאינו קראי, (גם במקרא יש דינמיקה הלכתית כידוע) על סמך מה הוא קובע את הנקודה העלומה בה מסתיימת ההלכה ומתחילה החומרא או המנהג.

טענת "שמים בתורה" אינה רלוונטית כלל. אין לי בעיה עם מי שטוען כי שמים בתורה. הוא רק צריך להבהיר אם בכל התורה הוא מוצא רק שמים והאם אין עוד מקומות שניתן למצוא בהם שמים (מגילת זכויות האדם, למשל). יש לי גם תחושה שעושים שימוש מניפולטיבי בטיעון לצורך הסחת הדעת מהעיקר. אין לטיעון זה שום משמעות לשאלות היסוד אותן העליתי. בפועל, נעשה בו שימוש בחצי קריצה, להצדקת אמונת תורה מן השמים.

אינני מתייחס כלל למי שבוחר להישאר לחיות בסביבתו הטבעית או אפילו מי שחושב שסביבתו הטבעית היא צורת החיים היעילה וההגונה ביותר. זו שאלה לגמרי פרקטית. אני מתייחס למי "שמאמין" שהיהדות היא אמת בעלת תוקף עצמי.

ברגע שמקבלים אמונה כלשהי מסיבות שאינן ברות הוכחה ושכנוע, אין מקום לשלול אמונות אחרות ואין שום משמעות לטיעונים הגיוניים השוללים אמונתה של שכונה אחרת.

איך כתב הרב מיימוני בלשונו הזהב: "אם יש מכנה משותף שאמור לאפיין את המשתתפים אצלנו, הרי זה נאמנות לצורת דיון. מודעות עצמית להשקפותינו ולהנחות היסוד שלנו, תוך מוכנות לבחון אותן. (לבחון זה לא אומר לזרוק"). http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2891265&forum_id=1364

לבחון באמת אפשר רק עם מוכנות אמתית לזרוק אם יתברר כי מדובר באשפה תיאולוגית

קבלת היהדות "מספק" היא בעצם ביטוי מועצם של קבלת עול מלכות דת השכונה.

מקס,

אתה ודאי יודע כי רוב היהודים ורוב האנשים בעולם המערבי הגיעו למסקנה כי הדת אינה רלוונטית. אז אנא אל תביא דוגמא מהגרמנים. הם הסיקו את המסקנה המתבקשת ולא ראו בכך כל בגידה. לכן הם כל כך מצליחים, כפי שכתבת. ולא. לא רק אנחנו כאלה טיפשים. כאמור, כל העולם המערבי השיל מעליו את אמונות העבר ועוסק ביישובו של עולם ובפיתוח המדע והרפואה ואינו שועה בדברי שקר.

לא חייבים לבעוט בעבר. אפשר לומר תודה על שהבאתם אותנו עד הלום, לברור אוכל מתוך פסולת ולהתקדם לחיים טובים והגיוניים יותר. זה לא אתה שמטיף כל כך בעד התבונה? הכול רק בתאוריה? במציאות אסור ח"ו לשנות כלום כדי לא "לבגוד"?

זכותך לרצות לחיות בין חבריך למרות שרובם משוכנעים שאתה כופר ומסית ומדיח. זו העדפה אישית לגיטימית.

לדעתך מי שנולד אצל הורים נחנחים או משיחיסטים עליו להישאר כך עד זיבולא בתרייתא?

 (בפועל, גם אתה מרשה לעצמך לאמץ דעות מאד חריגות. מדוע אסור לחשוב ולכתוב כי יסודות הדת לא משכנעים? לשיטתך, מדוע לחשוב שאלוהים לא רלוונטי ועוד דברים שבעיני הקהילה הם כפירה בעיקר זה בסדר, ולדון על בסיס האמונה זו בגידה?)

לכל אחד הזכות לחיות על פי הכרתו והבנתו. אם יש חברה שלא מבינה זאת זו הבעיה שלה. אינני מבין בכלל איזה בגידה יש כאן. אם אני מגיע למסקנה שקהילתי חיה בטעות ואין לי אפשרות לשנותה אני חייב להמשיך לחיות כל חיי בצל הטעות? בכלל, אם הקהילה הייתה נורמלית כמו רוב האנושות השפויה בעיית "הבגידה" כלל לא הייתה מתעוררת. איש באמונתו יחיה. אתה בעצם טוען כי מי שנולד בקהילה חשוכה הדורשת שכל בניה יישרו קו,  חייב להוריד את הראש, או שיוקע כבוגד.

עד כאן עניתי לדבריך.

האשכול דן באמונות ולאו דווקא במעשים. אני כותב זאת במפורש. אין לי בעיה עם הבחירה הפרקטית. גם אני חי בקרב הקהילה החרדית ומתנהג בהתאם. זה לא מונע ממני לברר דברים ולהסיק מסקנות ובעיני יש לכך חשיבות לא פחותה מהתנהגות מעשית. האשכול פונה למי שסבורים כי ללא קשר להתנהגות בפועל ראוי לנסות לברר את הדברים לעומק. לא להתנהג בבחינת "אחר הפעולות נמשכות הדעות". אני מרשה לעצמי לבקש ממך להשאיר את הדיון ברמה הזאת. אם יש את נפשך להעביר מסר על חשיבות ההישארות בקהילה בכל מחיר תוכל לפתוח אשכול בנושא.

 מצטער אני לא מצליח להירדם

ייתכן כתב:   מקס, אתה ודאי יודע כי רוב היהודים ורוב האנשים בעולם המערבי הגיעו למסקנה כי הדת אינה רלוונטית. אז אנא אל תביא דוגמא מהגרמנים. הם הסיקו את המסקנה המתבקשת ולא ראו בכך כל בגידה. לכן הם כל כך מצליחים, כפי שכתבת. ולא. לא רק אנחנו כאלה טיפשים. כאמור, כל העולם המערבי השיל מעליו את אמונות העבר ועוסק ביישובו של עולם ובפיתוח המדע והרפואה ואינו שועה בדברי שקר. גם אנו חושבים שהרבה דברים לא רלוונטים כמו בן סורר ועונש מות על חילול שבת וכדומה, אנו מקבלים את מסקנות המדע בחום אפי' פוסקים להלכה כמוהם בעניין חילול שבת ובהרבה דברים, כמו סכנות נפשות דין רודף בהפלה, = הריגת התינוק ועוד, אנו גם עסוקים בישובו של עולם ולא מתפנקים ומולידים הרבה ילדים בשביל האומה שנשמדה לא לפני הרבה זמן, אנו במלחמה מתמדת מול ריבוי הילדים של הערבים בארץ ישראל, איפה שהצבא וההנהגה נכשלה אנו מצילים במסירות נפש ממש, הרשעים האלה גם הפסיקו את תמיכתם בעניין ומקצצים לנו את קצבת הילדים ולא נותנים דיור לצעירים, רק הערבים בונים בכל מקום חוץ מהיהודים לא בונים ושבונים כבר ?! המחיר בשמים, הליצנים הפכו כל שטח לשטח ירוק, (= דת השכונה) אבל הגרמנים ?! אני מזמין אותך לשם (מקום במטוס על חשבוני)  ותראה לי איפה מורגש אפי' שהיית מלחמת עולם שם, על מה אתה מדבר ? רק הצלחנו להגיע לארץ ושוב רבים ושוב מרגישים לא צודקים בדרכינו, שוב אנו רואים רק את הדשה של השכן, אבל יש לנו ניסיון מר, אל לנו שוב להדבק בהם כעלוקות, הרי כבר עברנו את כל זה, יהודי גרמני טענו בדיוק את טענתך שאין הבדל בין עמי אירופה, בסוף אכלנו אותה אתה רוצה לשנות ?! תעשה זאת בשכונה כן כן כמו הגרמנים, לא חייבים לבעוט בעבר. אפשר לומר תודה על שהבאתם אותנו עד הלום, לברור אוכל מתוך פסולת ולהתקדם לחיים טובים והגיוניים יותר. זה לא אתה שמטיף כל כך בעד התבונה? הכול רק בתאוריה? במציאות אסור ח"ו לשנות כלום כדי לא "לבגוד"?   להפך לשנות ולשנות הרי דת ההשקפה משנה כל יום ויום אז למה אנחנו לא עושים כך,ובמקום זה בורחים לנו מעבר לגדר, זוהי הבגידה, למה דת ההשקפה מצליח לשנות לפי רוחם וטפשוטם ??? כי אני ואתה נותנים להם !! כן כן בגלל זה זה בגידה, בוא נלמד איך להילחם כמוהם, נקרא להם מינים וכופרים ועובדי ע"ז, כך זה צריך להיות וכך נוהג כל אומה ואומה, זכותך לרצות לחיות בין חבריך למרות שרובם משוכנעים שאתה כופר ומסית ומדיח. זו העדפה אישית לגיטימית. זה לא זכות זה חובה אין דרך אחרת, אחרת זו בגידה, כנ"ל לדעתך מי שנולד אצל הורים נחנחים או משיחיסטים עליו להישאר כך עד זיבולא בתרייתא? כן וכן ילחם בתוך המשפחה, אחרת אני היה עבד למשפחה אחרת, הרי בכל משפחה שתדבק כעלוקה תתחייב לה, ובסוף ישמיד אותך ברגע של חולשה כמו בשואה, (בפועל, גם אתה מרשה לעצמך לאמץ דעות מאד חריגות. מדוע אסור לחשוב ולכתוב כי יסודות הדת לא משכנעים? לשיטתך, מדוע לחשוב שאלוהים לא רלוונטי ועוד דברים שבעיני הקהילה הם כפירה בעיקר זה בסדר, ולדון על בסיס האמונה זו בגידה?) מישהו מפריע למישהו לכתוב ?? אבל אני אנסה לעזור לך להבין שאין זה מוסרי לעודד בריחה מהקהילה, לכל אחד הזכות לחיות על פי הכרתו והבנתו. זה מילה דמגוגית, נראה אותך ללכת ערום ברחוב כי בא לך, נראה אותך אוכל במסעדה עם הידים, יש נורמות ואפשר לשנותו אך ורק שהרוב איתך, זוהי יסוד ועיקר בכל חברה וחברה, אני כבר לא מדבר שיש חוקי יסוד שאפי' הרוב לא יכול לשנותו, החוקי היסוד של כל אומה ואומה שדבר ראשון זה טובת האומה וקיומו והמשכו, אם יש חברה שלא מבינה זאת זו הבעיה שלה. אינני מבין בכלל איזה בגידה יש כאן. אם אני מגיע למסקנה שקהילתי חיה בטעות ואין לי אפשרות לשנותה אני חייב להמשיך לחיות כל חיי בצל הטעות? בכלל, אם הקהילה הייתה נורמלית כמו רוב האנושות השפויה בעיית "הבגידה" כלל לא הייתה מתעוררת. איש באמונתו יחיה. אתה בעצם טוען כי מי שנולד בקהילה חשוכה הדורשת שכל בניה יישרו קו,  חייב להוריד את הראש, או שיוקע כבוגד. שוב ושוב איך בכלל האומות השתנו ?? הרי רק בגלל שאנשיה המהפכנים דאגו לבני עמם, אחרת היו עושים כמונו והיו בורחים להם למקומות אחרים, ואז לא התאפשר להם לשנות כמו אצלינו, עד כאן עניתי לדבריך. האשכול דן באמונות ולאו דווקא במעשים. אני כותב זאת במפורש. אין לי בעיה עם הבחירה הפרקטית. גם אני חי בקרב הקהילה החרדית ומתנהג בהתאם. זה לא מונע ממני לברר דברים ולהסיק מסקנות ובעיני יש לכך חשיבות לא פחותה מהתנהגות מעשית. האשכול פונה למי שסבורים כי ללא קשר להתנהגות בפועל ראוי לנסות לברר את הדברים לעומק. לא להתנהג בבחינת "אחר הפעולות נמשכות הדעות". אני מרשה לעצמי לבקש ממך להשאיר את הדיון ברמה הזאת. אם יש את נפשך להעביר מסר על חשיבות ההישארות בקהילה בכל מחיר תוכל לפתוח אשכול בנושא. אוקיי צדיק: אז תשנה את הכותרת, הכותרת זועקת זילזול בכל מי שחיי חיים נכונים ומוסריים במקום שנולד בה, ולכן גם שאלתי אותך מתחילת האשכול במה רצונך לדון,

שאני אבין - אתה גם יושב עם עצמך לבירה?

_________________

מיימוני,

למרות הדברים שהעלת, העיקר נשאר כפי שהיה. ייתכן כתב בפירוש שאדם ברשותו שלו יכול להשתמש בחוויותיו הרוחניות ככל שיעלה על רוחו. המבוקש היה אפשרות לדיון רציונאלי ציבורי וזאת ניתן לערוך בעיקר בעזרת הגיון או לפחות מה שמכונה שכל ישר. גייסת שורה של הוגים אקזיסטנציאליים - דתיים, אבל ברור שהגותם, או יותר מדוייק הכרעתם הריהי טובה עבור עצמם בלבד. אין "הגות" שכזו מאפשרת דיון אובייקיבי ברשות הרבים. חזרנו אם כן להתחלה.

(אני סבור שהדיון על היושר האינטלקטואלי של חכמי עצכ"ח, כגון שימוש במתודה זהה לבחינת מהימנות הזוהר והמקרא, ועיון בדרכו של יחיד או ציבור באימוץ יסודות אמונותיו, הם נושאים שאכן קשורים, אבל מוטב שיופרדו לשני אשכולות מפני שהדיון מוסט בכל פעם מאחד לשני)

הרב מיימוני,

בתחילת דבריך אתה טוען לכשל דיכוטומי. אז ככה.  לשאלה האם יש אלוהים או לא והאם תורה מהשמיים או לא, יש רק שתי "אפשרויות" מבחינה מעשית. כן או לא. אני מסכים כי יש "תשובה" שלישית ואולי רביעית כיוון שאיננו יודעים את המציאות. אין לבלבל בין "תשובות אפשריות" לבין "אפשרויות".

אני מקווה שאינך מסתפק בחצי או שליש או רביע אלוהים (מיגז גייז או מקלש קליש?). נכון שייתכן כי רק חלק מהתורה היא מהשמיים, אבל אותו חלק, או שהוא מהשמיים (אינני נכנס למתודת ההוכחה ולמה בדיוק קוראים שמיים) או שהוא מעשה ידי אדם במובן הפשוט של המילה. ספקטרום "האפשריות" צר עד כאב. ספקטרום "התיאוריות" רחב מני ים.

לשאלות על המציאות יכולות להיות הרבה "אפשריות". לדוגמא האם עכשיו זה יום? יש לנו הגדרת יום ויש לנו הגדרת לילה ויש בין השמשות ואולי כל ההגדרה הזאת חסרת משמעות.

לשאלה האם היום יום ששי יש רק שתי תשובות ורק אחת מהן נכונה. אלא אם כן לא נסכים למה הכוונה כאשר אומרים יום ששי.

אני יוצא מתוך הנחה כי למרות שלל האפשרויות במהות האלוהים (בעיה נפרדת בעצמה איך מקבלים עול מלכות של משהו כלל לא מוגדר) בכדי להתייחס לאלוהים כרלוונטי חייבים לקבוע את שאלת מציאותו או אי מציאותו.

אם עד כאן מוסכם אפשר להמשיך.

מה אנו אמורים לעשות כאשר אין לנו הוכחה לקיומו של אלוהים דתי. מצפן ההיגיון אומר שאין טעם להתייחס כאילו יש אלוהים ועוד אלוהים מאוד ספציפי. אלא אם כן, אנו מאמצים מראש את "דת השכונה" כל זמן שלא יוכח אחרת. ואכן, כנראה לעולם לא יוכח אחרת מעל "כל" ספק סביר. בהחלט ניתן להניח מעל ספק סביר כי לא ידוע לנו על קיומו של אלוהים.

ובשביל ההשוואה. מדוע הספקנות על הזוהר אינה לוקה בכשל דיכוטומי?

מה ההבדל בין הסתמכות על "חוויה דתית" כלפי היהדות, לבין הסתמכות על חוויה דתית כלפי הקבלה?

ההשוואה בין התנ"ך לזוהר זועקת מאליה. התנ"ך מלא בכשלים פסיאודואפיגרפים. ומבוסס לא פחות מהזוהר על מינות. אני מודע לפרשנויות האלגוריות, אך על זה בדיוק אני מדבר.

אתחיל עם הרמב"ם. הוא בעצם אומר כי כל התורה וחז"ל כפשוטם הם עבודה זרה ממש. במקום להסיק את המסקנה המתחייבת ולחפש פתרון פילוסופי לחיים, הוא מקבל מראש את תבנית "דת השכונה" ומכופף במאמצים ראויים לציון את כל התורה וחז"ל למשנתו הפילוסופית

הוא יכול היה לעשות אותו דבר בדיוק עם הברית החדשה וגם עם הזוהר. ואולי גם עם הארי פוטר. וכי אין זה דוגמא קלאסית של סימון המטרה מראש?

(יטען הטוען כי ניתן לפרש גם את הזוהר באופן זה והכל על מקומו יבא בשלום.  נכון כי בכך נפתור את בעיית הסטנדרט הכפול הזועק, אך מבחינה מהותית הסיבה שלא עושים זאת כי חשים, כנראה בצדק, שלא לכך התכוון משורר הזוהר. זו בדיוק טענתי. אם יתייחסו כך גם לתנ"ך יגיעו לאותה מסקנה. אלא מאי? מרחק הזמן מקל על פרשנות רחבה יותר ועיקר, "דת השכונה" מאלצת אותך להסתדר עם התנ"ך בכל מחיר).

ליבוביץ' עשה בעצם אותו דבר אך גרוע יותר. לא אכנס כאן לכל נבכי משנתו (אם ניתן לקרא כך לרעיונותיו ההזויים בעיניי). מבחינתו כל התורה מליאה באינפורמציה לא נכונה בעליל (אלוהים לא היסטוריון) אין בה שום הדרכה לחיים נכונים (אלוהים לא קופת חולים) אבל כיוון שאיננו מסוגלים לוותר על "דת השכונה", אז דבר ראשון נאמר כי אנו "רוצים" לעבוד את השם. ומה עם אלו "הרוצים" להיות "נחנחים"? דבר שני, בעייתי הרבה יותר. הדרך בה נעבוד את אלוהים תהיה זו שהוכוונה על יד מי שסבר שאלוהים כן היסטוריון והוא כן ממלא את פונקציית קופת החולים.

מדוע הוא נצמד דווקא לפורמט אותו כוננו אנשים אשר לטעמו היו עובדי אלילים ממש?

לשם מה המקרא השחית ששים רבוא אותיות (להירגע, אני יודע שהמספר לא מדוייק) על סיפורי אלף לילה ולילה ופרטי פרטים של פולחנים. למה לא להסתפק עם חוברת קצרה הכוללת הפניה ללימודי פילוסופיה ומדעים ופולחן פשוט בכדי למלא את הפונקציה של השבעת "הרצון" ו"ההכרעה" לעבוד את אלוהים.

בכלל מה כל כך רע ב"עבודה זרה". שאלה זו מופנית לכל סוגי המאמינים העצכחים. הרי אין לנו מושג מהו אותו אלוהים אחד, מה כל כך נורא לחשוב שיש שניים ואפילו שלושה? מבחינה פילוסופית ההבדל בקושי בין אלוהים אחד לכמה אלוהים זעיר מאד. אם בין כה וכה מקיימים את כל אותם פולחנים אשר כפשוטם הם עבודה זרה, למה כל כך נזעקים כאשר מישהו לא מבין זאת? האם זו הנקודה המרכזית של ההוויה האנושית? לשלול אי הבנה פילוסופית?

כתבת, או מפני שכך טבעי יותר לנפש בעולם המערבי דווקא טבעי לנפש לא להיות דתי.

חווית ההתגלות  נוסח ר' נחמן, סובייקטיבית לחלוטין ולכן מבחינת דיון היא שרירותית.

אני מסכים כי זה פרויקט גדול, אבל צריך פעם לעסוק בזה וללכת עד הסוף. הרי אם נכונים דברי אפשר לגנוז כמעט את רוב הדיונים בפורום. איזה טעם יש לדיון על חומרות בפסח בו בזמן שכל איסור אכילת חמץ איננו רלוונטי. אם מישהו מרגיש שאני מנדנד או חוזר על שאלות מוכרות, באפשרותו להפנות לתשובות או להשיב תשובות. עצם העובדה כי שאלה נשאלה כבר אין ספור פעמים אינה מערערת את תקפותה.

כאשר השאלות נותרות ללא מענה ענייני קונקרטי הן הופכות לתשובות.