|
|
| נשלח ב-10/5/2011 01:37 |
 |
| |
איש ציפור
פרזנט,
אני לא מהמחזיקים מהטענה שהתורה היתה "מותאמת למידותיו" אם כי היא כמובן נכתבה ונאמרה באופן בו יכלו להבין ולקיים אותה, אם כי היה ברור מראש שלא לטווח ארוך. (משה מתנבא בסוף ספר דברים שזה לא יחזיק מעמד יותר מדי זמן לפחות לא בפאזה הראשונה של הדברים)
בנוסף יש לך טעות קונספטואלית בולטת, אתה מתייחס לאלים כמושג סינטתי ותלוש וממילא גם לנבואה ולנכונות לקבל את דבר הא-ל ככזה, כך כיון שמבחינתך אין הבדל משמעותי בין א-ל אחד ל4 , או בין א-ל בעל מהות מסוימת לבעל מהות או כח אחרים, אתה משליך את הדברים על הדיון שלנו, וטועה בכמה וכמה טעויות.
הדיון אמנם לא בשל לכך אבל כיון שיש לי הזדמנות אומר שהקונספט היותר בכיוון יתייחס למושג האלים כקיומי לאדם (לפחות בזמנו ולדעתי לא רק, ואדרבה זה אחד הרקעים הבולטים לכפירה של המאה ה19 ועד עתה) כך שהבטחות בעלמא ותאוריות תלושות לא יכולות להחזיק מים בהקשר הזה, ולא בכדי רק אחרי השתלשלות של כמה מאות שנים, החל באברהם דרך יצחק יעקב ובניו, נוצר עם שהיה מקושר קיומית למציאות האלקית , גם אם די ברור ששכלית הוא שכח אותה בימי העבדות, כך שבזמן מתן תורה רצונו התברר כמתאים לרצון השם והאמירה היתה נעשה ונשמע , ולא חקרנות וברורים ש"יוכיחו" שאכן נקבל את הפרסים המובטחים וכד'. (אל דאגה זה הגיע בשלב מאוחר יותר ...)
לא כל כך הבנתי מה אמרת אבל עוד יותר לא הבנתי איך זה קשור לשאלה.
לו יהי שמושג האל אינו סינתטי ותלוש אלא מהותי לאדם כמו אהבה, שנאה ופחד (או יותר עמוק ומהותי מזה - מה שתגיד). איך זה מוכיח שהעם ההוא (או אברהם שהתחיל את 'התהליך') היה בשל יותר מכל עם אחר בכל נקודת זמן?
היה יכול להתחיל את התהליך באיזה הודי במומבאי, להמשיך עם בנו ונכדו עד שצאצאי צאצאיו "יהיו מקושרים קיומית למציאות האלוהית" ועל הדרך היה מרוויח את חוסר הצורך לתת להם מצוות אלימות (בכל זאת יש הבדל בין התרבויות) רק כדי לצפות מהם לנחש שהוא מעוניין שבשלב מאוחר יותר הם ימצאו את הדרך לעקוף אותן.
רצונו התברר? כל עם אחרי כאלו צ'ופרים והצגת כוח כמו שהייתה ביציאת מצרים ובים סוף אמור להסכים לקבל תורה (מהכרת תודה וגם מפחד).
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 01:58 |
|
| |
"כל עם אחרי כאלו צ'ופרים והצגת כוח כמו שהייתה ביציאת מצרים ובים סוף אמור להסכים לקבל תורה"
ההוה,
המציאות של העם היהודי שונה ממה שהזכרת.
עובדה שעם ישראל לא התרשם מידי מעשר המכות ורצה לשוב למצרים.
עובדה שאחרי ים סוף עם ישראל לא התרשם ולא האמין שה' יוכל להכריע את הענקים בארץ כנען.
וגם להיפך, לאחר שתם ירח הדבש והעם כבר לא חווה ניסים אלא חורבן - הם שבו לשמור את תורת ה' - מבלי לראות צ'ופרים וכוח.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 02:28 |
|
| |
יהודים
אתה שואל אותי למה הם התנהגו (לפי התיאור המקראי) כמו ילדים אינפנטילים?
תשאל אותם...
אני רואה זאת כך:
הם השתחררו מעבדות, ראו נקמה במשעבדיהם ויצאו עם הרבה כסף והבטחה (של אדם בשם אל שהתגלה אכן כבעל כוח עצום) להגיע לארץ זבת חלב ודבש. עד כאן הכל טוב ויפה. אבל מנקרות בהם ספקות... אולי משהו פה לא בסדר? אולי בסוף הולכים לדפוק אותנו כמו את המצרים?
הם באים לים, ואז הם מתחילים לפקפק. אולי הוא הוציא אותנו לכאן כי הוא בחר להרוג אותנו כאן (אחרי הכל הם ראו שהוא לא בחור סימפטי)? אולי הוא לא יכול להתמודד עם המצרים במצב כזה? (שוב ראייה שלא הייתה להם תפיסה של אל מונותאיסטי-אומניפוטנטי כמו שמדברים עליו היום)
ואז הכל בא על מקומו בשלום, והם שמחים ומודים לאל.
אחרי זה הולכים עוד קצת, ונהיים צמאים. נו... אז בטח זו המטרה. שנמות במדבר. אז הם צועקים על משה, והוא מסדר להם מים. ושוב הם שמחים.
ואז אומרים להם תעשו מה שאנחנו אומרים לכם. האם לא ניתן לדבר כאן על שילוב של פחד (ממה שיקרה אם לא, כדברי חז"ל: "כפה עליהם הר כגיגית... אם לאו - כאן תהא קבורתכם") והכרת תודה? תחשוב שילד קטן היה עובר את המסע הזה, כך בדיוק הוא היה מתנהג.
ומה לזה ולקשר קיומי עם אלוהים? זה נשמע נפלא אבל זה לא מה שכתוב (וכמדומה שבטעות הסכמת איתי בכך).
_________________
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 03:38 |
|
| |
יוצאי מצרים התנהגו בוודאי כעבדים בארץ מצרים שהשתחררו לחופשי. אם לא היו מתנהגים כפי המתואר בתורה היה קשה לנו לקבל את תיאור ההתרחשות. ולכן נותרו במדבר.
מצד שני זה היה הרווח הגדול בשהייתם במצרים. המסת הברזל בכור - עד שהוא מאבד כל תבנית וצורה. כך שעיצוב העם החל זה עתה.
אך סופו של דבר - היציאה ממצרים היתה מתוך רצון ללכת אחרי האל ולקשור את גורלם בדרכו. שהרי אין העבד בורח מן הפח אל הפחת. המדבר - ארץ הציה והשיממון לא קרץ לשום עבד לברוח ללא מזון וללא מים.
ולמעשה אנו חוזים בתיאור דור המדבר כיצד הם מתמודדים בין אמונה באל ונטילת אחריות על חופש הבחירה לבין הרגלי העבדות שלהם.
לגבי "כפה עליהם הר כגיגית", יש להבין את מאמר חז"ל בדיון נפרד. לעצם פשוטי המקראות , לא זכור לי שיש עוד אל ששואל את העתידים להיות עמו - "האם אתם רוצים לקבל את תורתי?". ובעת הוראת דרכו הוא שוב מפנים בהם את חופש הבחירה: "ראה נתתי לפניך את דרך הטוב ואת דרך הרע, ובחרת בחיים".
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 08:51 |
|
| |
| thepresent כתב: |  | ייתכן,
אני יודע שאתה לא באמת מחפש תשובות, אבל העלית שאלה מעניינת , שמאפשרת לחשוף קונספציה מוטעית נפוצה אז אני מנצל את ההזדמנות.
הקב"ה הוציא את ישראל ממצרים כשהוציא ונתן את התורה כשנתן, לא בגלל שזה המצב המושלם, אלא בגלל שזה הרגע הראשון בו היה עם שרצה לקבל את התורה, ובתוכו נביא שהיה מסוגל להעביר אותה לעם.
ומאז ועד היום אנחנו אוחזים בה ומצפים להביא את עצמינו ויחד איתנו אותה (דהיינו את התורה) לשלימות גילויה ולשלימות גילוינו שלנו ואיתם ממילא גם את מציאות השם.
הקונספט המוטעה שמתייחס אל התורה בעיקר כתאוריה יפה (אלוקית או לא זו כבר שאלה יחסית שולית מבחינתי בהקשר הזה, כי גם הגדרת האלוקות בקונספט הזה היא מצמצמת מאוד) אכן תלוש מהמציאות כיון שהתורה נחשפה ועוצבה במשך אלפי דורות בכל מיני דרכים,שפות הקשרים תרבותיים פוליטים הסטוריים ואחרים, ודרך מיליוני בני אדם שעסקו בה לאורך השנים. כך שעצם הניסיון לדבר על תורה שהיתה ניתנת בדור אחר "שלם יותר" יש בו טעות מובנית בהבנת מטרת נתינת התורה, שמטרתה תיקון המציאות כולה ולא נתינת תאוריה מסוימת ל"אנשים שלימים" כפי שיש הטועים לחשוב. _________________
כתבת שאז היה הרגע הראשון שבו יש עם שרוצה את התורה. וזאת מנין לך (שרצו)? זאת ועוד, אפילו נניח שרצו - בהינתן שמדובר בתורה המותאמת למידותיו, ואף מצ'פרת אותו היטב ביחס לדברים שמעניינים אותו (טריטוריה, הגנה מאויבים, פתירת בעיות פיזיות ועוד) מנין לך שאז היה רצון שלא היה בזמן אחר? אם אלוהים היה מתגלה לעם השומרי או לעם נוודים או עבדים לפני 10000 שנה ואומר להם לעבוד את (=לעשות את הטקסים הפולחניים המקובלים עליהם אך במקום לארבעת האלים שלהם לאל יחיד בשם-) יהוה, ובתמורה יקבלו טריטוריה זבת חלב ודבש וינצלו מאויביהם, מי לא היה מסכים? נראה לי שאני הייתי מסכים אפילו להפסיק עם הטקסים הפולחניים שאני מכיר.
ומה פירוש בתוכו היה נביא? וכי הנביא קם יש מאין? הנביא נוצר כי אלוהים מדבר אליו (במה יכל משה להתייחד בטרם נתינת התורה והמצוות? במוסריותו? וכי חסר אנשים מוסריים?), ואת זה אפשר לעשות בכל רגע נתון. _________________
|
|
אולי אלוקים חיכה שאחד מבני האנושות יתעורר מעצמו לאמונה בו (אברהם), ומשזה קרה החל אלוקים להאיץ יצירת עם מתוך אותו אדם, דבר שלקח כמה מאות שנים. כאשר הייתה כמות מסוימת של אנשים הוא התגלה בפניהם ומשם והלאה המשיך הכל כידוע (אין טעם להתגלות בפני מעט אנשים, ע"מ שהמסר יעבור הלאה כראוי, ולא כמו בנצרות ובאסלאם המתבססות על כמות מועטה של "מוארים"...
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 09:34 |
|
| |
אלי
תודה על הניסוח המבריק. אנסה לענות, אם כי זה לא אחרי מחשבה שאני חש שהיא מספקת. כוונתי שלפעמים אני נשאל שאלות שחשבתי עליהן ויש לי תשובה מוכנה וגם מסודרת. לפעמים אני קורא שאלות שהן חדשות, ואז עלי לרכז את מחשבותי ולסדרן. זה גורם לכך שאני כותב יותר ארוך ופחות מסודר. ועמך הסליחה. אבל אם אתעכב עוד, המרחק בין השאלה לתשובה יהיה יותר משל עמוד אחד באשכול.
אז כך.
הבה ונשווה שני תחומים.
בשפה ובפיזיקה אתה מקבל את המילים שאנו מכירים ואת הפיזיקה שרוב הפיזיקאים מסכימים לגביה. (לגבי החלק השני, איני מכיר מספיק פיזיקה, אבל כמדומה שיש מחלוקת יסודית למשל בשאלת המיתרים, שאפילו איני יודע מהי. הסתמכות על הקונצנזוס אינה מספקת כאן).
אז מדוע לא נקבל גם את השימוש המקובל, בחלקו הברור יותר, ויש כזה, לגבי "תורה", "נביאים", "חכמים"?
זה מה שאנו עושים תמיד. רוכשים את הידע בתקופה שבה איננו ביקורתיים, ואז חוזרים ועושים בו סדר.
כאשר מתגלה לנו בעיה, סתירה, או העדר מקור, אנו מציינים לעצמנו לגבי הטענות הסותרות שאחת ודאי לא נכונה, ולגבי העדר מקור שהדברים אינם מושתתים כפי שהורגלנו. איננו שופכים את התינוק עם מי הכביסה.
אולי זה מצריך אותנו, או אותי, לעיין מחדש בהגדרה של מהו מעשה דקארט.
אכן מעשה דקארט המקורי, כלומר להישאר רק עם ההכרחי ביותר, לא יוביל ליותר מאשר קיומי שלי (וגם זה צריך עיון במיוחד ממחקר המוח והמשתמע לגבי קיומו של אני רציף) ואפשר, כמו דקארט, לקיומו של אלוקים בורא. אבל גם דקארט צריך משענת, שמסתבר שלא תסכים לתת לו, כדי לאשר מחדש את המדע והעולם. והביוגרפיה האישית שלך וההיסטוריה.
מה הבסיס לסכין החריף שבו חתכת והשארת את המדע בפנים ואת ההיסטוריה בחוץ? נכון שאין לגביה אותם כלים של המדע אבל זה לא שאין לה כלים כלל.
זה בעצם הדבר הפשוט למדי שאני כותב וחוזר וכותב. הוכחה שהיא יותר מהיסטורית אין בהשוואה להוכחה הפיזיקלית (אם כי יש מקום לדיון נוסף במישור החויה ועוד). אבל זה לא שאין לנו כלום.
זה אומר שבהחלט אדם שתובע הרבה יצא מאוכזב. ומצד שני, אולי אותו אדם צריך ללמוד להבדיל בין רמות של ידיעה שהן באפשר לבין אלו שלא.
***
שאלת לגבי מידת ההתעניינות של האלקים באדם, בפסיק על כדור הארץ, אחד מאינסוף (או לא) כוכבים.
זו שאלה עתיקה ולא פחות כואבת מתמיד.
הרמב"ם אכן סבר שאי אפשר לצפות לזה.
ובכל זאת, אנו ממשיכים לייחל, להתפלל, לסמוך ולהאמין. למרות שזה לא קל.
ויש לנו מעין הוכחה כאשר אנו חווים השגחה פרטית בחיינו, כפי שאנו יכולים לראות הכוונה בתולדות עמנו. אני חפץ להיות זהיר כאשר אני קורא נבואות, אבל בכל זאת אני מתרגש מחדש כאשר אנו מגיעים לפרשת "ניצבים". האם זו הוכחה? לא. האם יש כאן בסיס למחשבה ולציפיה? לדעתי כן.
יותר מכך? ה' לא רצה לתת לנו יותר מזה (אלא אם כן אולי על ידי עבודה עצמית של התקדשות והיטהרות שפותחת פתח בפני יותר? אבל מסוכן מאד להשתמש בטיעונים מסוג "העין השלישית", של חויות הפתוחות למיעוט, כי לא רק לנו, היהודים, יש מיעוטים כאלו, וגם בינינו יש כאלו מיעוטים שהחויות שלהם הובילו לדימויים בעייתיים מאד...).
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 12:10 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | אלי
תודה על הניסוח המבריק. אנסה לענות, אם כי זה לא אחרי מחשבה שאני חש שהיא מספקת. כוונתי שלפעמים אני נשאל שאלות שחשבתי עליהן ויש לי תשובה מוכנה וגם מסודרת. לפעמים אני קורא שאלות שהן חדשות, ואז עלי לרכז את מחשבותי ולסדרן. זה גורם לכך שאני כותב יותר ארוך ופחות מסודר. ועמך הסליחה. אבל אם אתעכב עוד, המרחק בין השאלה לתשובה יהיה יותר משל עמוד אחד באשכול.
אז כך.
הבה ונשווה שני תחומים.
בשפה ובפיזיקה אתה מקבל את המילים שאנו מכירים ואת הפיזיקה שרוב הפיזיקאים מסכימים לגביה. (לגבי החלק השני, איני מכיר מספיק פיזיקה, אבל כמדומה שיש מחלוקת יסודית למשל בשאלת המיתרים, שאפילו איני יודע מהי. הסתמכות על הקונצנזוס אינה מספקת כאן).
אז מדוע לא נקבל גם את השימוש המקובל, בחלקו הברור יותר, ויש כזה, לגבי "תורה", "נביאים", "חכמים"?
זה מה שאנו עושים תמיד. רוכשים את הידע בתקופה שבה איננו ביקורתיים, ואז חוזרים ועושים בו סדר.
כאשר מתגלה לנו בעיה, סתירה, או העדר מקור, אנו מציינים לעצמנו לגבי הטענות הסותרות שאחת ודאי לא נכונה, ולגבי העדר מקור שהדברים אינם מושתתים כפי שהורגלנו. איננו שופכים את התינוק עם מי הכביסה.
אולי זה מצריך אותנו, או אותי, לעיין מחדש בהגדרה של מהו מעשה דקארט.
אכן מעשה דקארט המקורי, כלומר להישאר רק עם ההכרחי ביותר, לא יוביל ליותר מאשר קיומי שלי (וגם זה צריך עיון במיוחד ממחקר המוח והמשתמע לגבי קיומו של אני רציף) ואפשר, כמו דקארט, לקיומו של אלוקים בורא. אבל גם דקארט צריך משענת, שמסתבר שלא תסכים לתת לו, כדי לאשר מחדש את המדע והעולם. והביוגרפיה האישית שלך וההיסטוריה.
מה הבסיס לסכין החריף שבו חתכת והשארת את המדע בפנים ואת ההיסטוריה בחוץ? נכון שאין לגביה אותם כלים של המדע אבל זה לא שאין לה כלים כלל.
זה בעצם הדבר הפשוט למדי שאני כותב וחוזר וכותב. הוכחה שהיא יותר מהיסטורית אין בהשוואה להוכחה הפיזיקלית (אם כי יש מקום לדיון נוסף במישור החויה ועוד). אבל זה לא שאין לנו כלום.
זה אומר שבהחלט אדם שתובע הרבה יצא מאוכזב. ומצד שני, אולי אותו אדם צריך ללמוד להבדיל בין רמות של ידיעה שהן באפשר לבין אלו שלא.
***
שאלת לגבי מידת ההתעניינות של האלקים באדם, בפסיק על כדור הארץ, אחד מאינסוף (או לא) כוכבים.
זו שאלה עתיקה ולא פחות כואבת מתמיד.
הרמב"ם אכן סבר שאי אפשר לצפות לזה.
ובכל זאת, אנו ממשיכים לייחל, להתפלל, לסמוך ולהאמין. למרות שזה לא קל.
ויש לנו מעין הוכחה כאשר אנו חווים השגחה פרטית בחיינו, כפי שאנו יכולים לראות הכוונה בתולדות עמנו. אני חפץ להיות זהיר כאשר אני קורא נבואות, אבל בכל זאת אני מתרגש מחדש כאשר אנו מגיעים לפרשת "ניצבים". האם זו הוכחה? לא. האם יש כאן בסיס למחשבה ולציפיה? לדעתי כן.
יותר מכך? ה' לא רצה לתת לנו יותר מזה (אלא אם כן אולי על ידי עבודה עצמית של התקדשות והיטהרות שפותחת פתח בפני יותר? אבל מסוכן מאד להשתמש בטיעונים מסוג "העין השלישית", של חויות הפתוחות למיעוט, כי לא רק לנו, היהודים, יש מיעוטים כאלו, וגם בינינו יש כאלו מיעוטים שהחויות שלהם הובילו לדימויים בעייתיים מאד...). |
|
1.
"הרמב"ם אכן סבר שאי אפשר לצפות לזה.
ובכל זאת, אנו ממשיכים לייחל, להתפלל, לסמוך ולהאמין. למרות שזה לא קל."
עכשיו דיברת כמו פוסט מודרניסט בגרוש.
לגבי הרמב"ם - מצד אחד כתב ש"לו לבדו ראוי להתפלל" ומצד שני כתב "הדבר היה דומה באותם ימים כאילו בימינו היה בא נביא הקורא לעבוד את האל והיה אומר: "האל ציווה עליכם שלא תתפללו אליו ולא תצומו ולא תשוועו אליו בעת צרה. עבודתכם תהיה רק מחשבה בלי מעשׂה כלל" (מו"נ ח"ג ל"ב). האם ניתן להסיק שגם הוא היה עצכ"חי (אם תיזכר היה לסוסרטי אשכול בנושא)? מישהו למעלה, והמדברים בשמו למטה, חושב שאני טמבל ומנסה לעבוד עליי? וגרוע מכך, עוד מסכנים אותי בהבטחות חסרות בסיס שזה אמור לעזור שיגרמו לי לבזבז שעתיים ביום בפיתרון שהוא בעצם חסר תועלת, ובמקומו אפשר לפעול בצורות מועילות יותר (למשל: פעילות גופנית של חצי שעה ביום - תועיל לכל המחלות פי מיליון מכל התפילות)? ממש מעליב כל היהדות הזו... לא יפה!!!
2.
למעשה, לא דובר על שינוי חוקי הטבע למען כמה תרכובות פחמן באחת מאינספור גלקסיות (למרות שזה הרי כל מהות הסיפור התנ"כי) אלא על עצם ההתעניינות שלו במעשינו, שזה הבסיס לכל דת.
3.
מה מצאת בפרשת ניצבים? מתוך עשרות נבואות התגשמה אחת באופן חלקי ביותר ("אם יהיה נידחך בקצה השמיים משם יקבצך יהוה אלהיך ומשם יקחך"; בפועל, 10/12 מהעם אבד סופית כמה מאות שנים אחרי הנבואה הזו; השאר, חלק קטן מאוד ממנו עלה בכוחות עצמו לארץ ישראל, לאחר אלפיים שנה וכתוצר של תהליכים פוליטיים ברורים, ונאלץ להילחם על חייו בחירוף נפש)? איפה "גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תיזרע ולא תצמיח"? "ונתן יהוה אלהיך את האלות האלו על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך"? הרב יאשיהו פינטו כבר מצליח יותר...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 13:39 |
|
| |
רבינו המימוני, צר לי על התעקשותי, ואולי הבעיה בי, אך עדיין לא הבנתי.
1. תורת המיתרים במחלוקת? מה אכפת לן? עד שמישהו לא יוכיח אחד מן הצדדים, לא נקבלה.
2. הוכחות היסטוריות במקום פיזיולוגיות? ניחא. רק תביא כאלו שיוכלו לעמוד באותו מבחן הגיון ללא הנחות מוקדמות, כמו אלו הפיזיות. ודוק - מבחן הגיון. אפילו לא מבחן לוגי.
3. שימוש מקובל בתורה נביאים וכתובים? מקובל ע"י מי? חלק פצפון מהאנושות? להניח שוב הנחות? על בסיס מה?
ואחזור ואחדד את השאלה: האם ללא הנחות מוקדמות, נוכל להגיע ע"י היקש, היגיון ולוגיקה לאמיתות הדת היהודית או לפחות לאיזה הסתברות קרובה שלה?
אם התשובה חיובית, אנא, במטותא, נפתח אשכול חדש וננסה לעקוב שלב שלב בצורה הגיונית אחר הדברים המניעים אותנו, שכלית, להיות יהודים דתיים.
אם התשובה שלילית, נצטרך להודות, בצער רב, כי אנו דתיים מכוח האנרציה, ותו לא.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 17:21 |
|
| |
אלי,
"אם התשובה שלילית, נצטרך להודות, בצער רב, כי אנו דתיים מכוח האנרציה, ותו לא"
או מתוך הבעת אמון כללית במסורת, אותה יש לשייך לתחום הרגש.
מסכים לעיקר דבריך הנכוחים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 17:41 |
|
| |
הרב מיימוני, לענ"ד אינך מתייחס לרוב הטיעונים. זכיתי ומלאכתי נעשית בידי אלי. כתבת, אז מדוע לא נקבל גם את השימוש המקובל, בחלקו הברור יותר, ויש כזה, לגבי "תורה", "נביאים", "חכמים"? מקובל על ידי מי? הרי על זה גופא אנו דנים את מה מקבלים ואת מה מרחקים. אנו חוזרים לזה שמתכנסים סביב הנקודה הגרעינית הבסיסית בה חוששים להטיל ספק. חוששני שאפילו דת השכונה אין כאן. יש כאן עירבוב של "דת הככה" עם "דת ההזיה" סליחה "דת התחושה". הרב ספרן, לפי איזה קריטריון מחליטים באיזה מסורת להביע אמון כללי ואיזה מסורת היא לא רצינית?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 17:54 |
|
| |
ייתכן,
אין שואלים מן ההגיון על רגשות. אכן אפשר לנתח באופן הגיוני משכנע, כיצד הללו נוצרו, אולם אי אפשר להתכחש למציאותם.
( אלי טען שישנה רק אינרציה. בקשתי לדייק שישנו גם רגש אמון. אין בכך הכרה בצדקתו של הרגש, או בראייתו כאמת מידה לאמת )
תוקן על ידי ספרן ב- 10/05/2011 18:01:13
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 18:48 |
|
| |
ספרן, כמובן. ובלאו דווקא כתבתי. (והעיקר שנודה בפני עצמינו)
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 23:50 |
|
| |
פרזנט,
המציאות מוכיחה, כשמשהו בשל צומח ממנו פרי , כשלא זה נשאר ברמה של הרהורים פטפוטים וכיו"ב.
כך שזה שאני ואתה יושבים כאן ומדברים על זה היא ההוכחה היותר חזקה לכך בעיני.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-29/8/2011 17:03 |
|
| |
אוי ייתכן אילו היית מבין את הענינים בגדלות, היית מבין שהוולדו של אדם במקום מסוים הוא לא מקרי ובוודאי שלא אמונתו שהיא הקישוריות שלו לכוחות השולטים אותו מקום וכדברי הרמב"ן על הפסוק "אשר חלק וכו'" 
|
|
|
|
|
