| נתןהעזתי כתב: |  | יהודים.
אינני טוען שהמסורת מופרכת לגמרי, אלא שכל תיאורי הניסים עשויים להיות תיאורים סיפרותיים מוגזמים, ולא תיאורי מצב מדוייקים. וממילא כל ה"הוכחה" לאמיתות התורה על סמך הניסים אינה נכונה.
לא איכפת לי לומר שהתיאור ההיסטורי הכללי הוא קרוב למציאות, אך סתם תיאור היסטורי עדיין לא מוכיח כלום. רק הפרשנות הניסית שנותנים לתיאור ההיסטורי היא המשמעותית. ולכן לטעון שיש "הוכחה" לאמיתות התורה, הכוונה לטעון שיש הוכחה לאמיתות הפרשנות הניסית. וכאן אני חולק על הבנשק וסובר שאי אפשר להוכיח דבר כזה על סמך הוכחה שהספר נכתב בזמן מסויים. _________________ איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בשכל שבכל דבר! |
|
א. איזו פרשנות ניתן לתת למעמד הר סיני, שמיליוני אנשים בטחו שהוא אינו אנושי?
ב. אשמח לשמוע אילו הוכחות יביא העזתי לבניו, שישאלוהו מי אומר שהתורה אמיתית?
ג. אאל"ט ההוכחות האלו היו מקובלות על הרמב"ן והכוזרי, כך שכנראה שלא ניתן לבטל אותן בהנד עפעף.
ד. למרות כל הנ"ל, ארים (חלקית) את הכפפה:
טענה החוזרת ונשמעת פעמים רבות היא הטענה הבאה: אכן, האירועים המסופרים בתורה נכונים, היה עם שיצא ממצרים, השתתף במעמד מסוים של אש וקולות שנדמה היה לו שבאו מאלוקים, ואף נכנס אח"כ לארץ. אלא שמשה הוא זה ש"ארגן" וביצע את הכל. משה היה אדם חכם, פיקח וכריזמטי, ולאחר שהצליח להביא ליציאת עמו ממצרים, בהיעזרו באסונות טבע שפקדו את המצרים, הוא החליט לגבש אותם לעם ולהעניק להם תורה ומצוות, כדי לשמר את העם ולאחד אותו סביב מערכת משותפת של חוקים חכמים ותואמים לאופיו של העם. משכך, טוענים הטוענים, אין בסיס אלוקי ליהדות, אלא יסודה ובסיסה הם רק חכמתו ופקחותו של ממציא הדת - משה רבנו. נבחן טענה זו לאור התורה שהעניק לנו משה, ונבדוק האם אדם חכם ופיקח היה כותב את הספר הזה וממציא את הדת באופן כזה, או שמא היה עושה זאת באופן שונה לחלוטין. עוד בטרם נביא את סדרת הראיות לכך שאדם חכם ופיקח לא היה כותב תורה כזו, נשאל את טועני הטענה הנ"ל: אילו אכן מטרתו של משה הייתה לגבש קבוצת פליטים לעם באמצעות תורה מפוברקת אך בעלת חוקים חכמים, נבונים והגיוניים, מה פשרן של כל המצוות התמוהות, חסרות ההבנה וההגיון, ולעתים אף אבסורדיות וסותרות את עצמן? לשם מה הן הומצאו ולצורך מה הן נכתבו?! הנה דוגמאות על קצה המזלג: מה פשרו של איסור כתובת קעקע? מדוע מותר ללבוש בגד צמר ובגד פשתן יחדיו, אך אסור ללבוש בגד מצמר ופשתן? מדוע מותר לגלח את הזקן לחלוטין באמצעות מספריים או משחה אך לא בתער? מדוע אסור בשום אופן להקריב קרבן אם לא שמו עליו מעט מלח? מדוע אסור לאכול חֵלֶב אך מותר לאכול שומן? מדוע מותר לאכול חלב ובשר ביחד, אך אסור לבשלם ביחד ולאוכלם? מה ההגיון בזריקת היבול החקלאי העצי בשלוש השנים הראשונות? מה ההגיון המתיר להשכיר לאחרים בתים, חפצים, בהמות ועוד, אך אוסר להשכיר להם כסף ומחייב אותי להלוות להם ללא רווח על ההלוואה? איך ניתן להבין את האבסורד שבאיסור דודה לאחיין לעומת היתר אחיינית לדוד? מה ההסבר לתליית חוטים על קצות הבגדים, ובתנאי שיש להם 4 פינות? מה ההצדקה לשרוף בגד או לנתוץ בית בגלל כתם שהופיע עליו? ועוד ועוד. כאמור, קשה למצוא הגיון, חכמה או פיקחות בסדרת המצוות הנ"ל, והן מהוות קריאת תגר רצינית על הסבורים שמקור התורה אנושי, בין אם היה זה משה ובין אם היה זה אדם אחר. לא נסתפק בכך, ונפנה להוכיח את סדרת הטעויות הגסות שעשה משה, בהנחה שהוא מקורה של התורה (חלילה). א. מייסדי דתות אחרים, במטרה להניע את מאמיניהם לפעול ע"פ חוקי הדת ולהימנע מלעבור על ציווייה, הבטיחו להם תגמול תמורת המשמעת לדת וענישה בעקבות הפרתה. התגמול והעונש שהובטחו היו שכר בגן עדן ועונש בגיהנום, שני מקומות שאיננו מכירים משום שהם אינם נמצאים בעולמנו זה, אלא בעולמות אחרים. הבטחות אלו, דיים כדי להביא אדם המאמין בדת ובמייסדה לפעול כמצופה ממנו ולהימנע ממה שעליו להימנע. משה רבנו, משום מה, אינו אומר מילה על עולם הבא, ובמקום זה הוא מבטיח הבטחות שונות ורבות כתגמול וכעונש עבור קיום התורה או הפרתה. דא עקא, שכל הבטחותיו, הן לטובה והן לרעה, אמורות להתקיים כאן בעולם הזה ובזמן סמוך לפעולה שבעקבותיה הן באות. כך למשל מתחייב משה, שאם העם ישמור את התורה ויקיים את המצוות, יהיה שגשוג כלכלי, שלום, בריאות, שמחה ושלווה ועוד. אם, חלילה, יפרו את התורה ויעברו עבירות, יתרחש משבר כלכלי, תהיה בצורת, מלחמות, מחלות, מגפות, השמדה, חורבן וגלות. לא נפרט בשלב זה את התגשמותן המופלאה של ההבטחות הללו, אך עצם הרעיון להבטיח דברים מסוג זה אינו מתאים לאדם חכם. הלא תוך זמן קצר ייווכחו כולם שהוא אינו יודע מה הוא מדבר. כולם יראו שאף בתקופות שכל העם קיים את התורה והמצוות, התרחשו מלחמות, בצורות ומגפות. כולם ייווכחו שגם בתקופות שהעם עבר על התורה בזדון היה שגשוג כלכלי והחקלאות פרחה. איך העז משה לקחת על עצמו את הסיכון העצום שתוך כמה דורות ייווכחו כולם שאין כל כיסוי להבטחותיו, וממילא יזנחו כליל את תורתו?! הלזה חכם ייקרא?! מה מנע ממנו להבטיח הבטחות נשגבות על חיי נצח בגן עדן, עם שבעים בתולות או בלעדיהן, ועל עונשים נוראים בגיהנום, עם שבעים גרושות או בלעדיהן?! מדוע עשה שגיאה גסה שכזו?! ב. לא זו בלבד שמשה מבטיח לעם סידרת הבטחות שלכאורה אינן בשליטתו, אלא שהוא מוסיף ומבטיח להם סידרה של מעשי ניסים, שניתן להווכח בנקל אם הם מתקיימים או לא, ואעפ"כ הוא אינו נרתע מלהבטיחם. למשל, מצוות הסוטה. אדם החושד באשתו שזנתה, מביא אותה לבית המקדש ומעמידה למבחן המים. אם חטאה - מובטח שתמות בייסורים בו במקום, ואם לא חטאה - לא יאונה לה כל רע. בהנחה שהתורה אינה אלוקית (חלילה), האם אדם שפוי היה כותב התחייבות כזו שלעולם לא תתרחש?! הלא הנשים שחטאו יודעות זאת היטב, וכאשר, לאורך זמן, לא יקרה להן מאומה, בסופו של דבר אחת תספר זאת לחברתה, הדבר יתפרסם, וכל ההרתעה שאותה קיווה משה להשיג בטלה ומבוטלת! מדוע עשה זאת משה, החכם והפיקח?! דוגמא אחרת: התורה מצווה על כל העם להתייצב שלוש פעמים בשנה בירושלים, או במקום שבו נמצאים המשכן והמזבח. בפסח, בשבועות ובסוכות מצווים כל הגברים לנטוש את עריהם וכפריהם ולהתרכז במקום אחד בארץ. שמא תאמרו - הרי סכנה גדולה יש במצווה זו. הרי הארץ מוקפת אויבים חמדנים, הלוטשים עיניים לארצו זבת החלב והדבש. אם יעזבו כל הגברים את הערים כולן, ויושבי הספר ומגיני הגבולות יעלו ירושלימה, מה ימנע מהשכנים העוינים לחדור לארץ ולכבשה? אך התורה מרגיעה: "ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני ה' אלקיך שלוש פעמים בשנה"! הבטחה זו מפליאה ביותר. איך יכול משה או אדם אחר להעיז ולהביא טקסט כזה אל העם?! איך הוא מסוגל להבטיח הבטחה שכזו?! ומה יעשה אם באחת השנים הראשונות לאחר שיחלו לקיים מצווה זו תתרחש הפלישה הגדולה, ודבריו יוכחשו לחלוטין?! ואם לא די בכך, הוא כותב זאת בתורה העשויה להיות מתרגמת עם הזמן לשפות זרות, ואויבי העם ידעו ברורות מתי היא העת הנוחה להתקפה! האם אדם הגיוני, חכם, שקול או פיקח, היה עושה דבר שכזה?!... או דוגמא נוספת: התורה מצווה על העם לחדול מעבודת האדמה מדי שבע שנים. "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית? הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו?!" - עונה התורה: "וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלוש השנים"! משה מבטיח אפוא הכפלה של היבול במחזוריות קבועה מדי שבע שנים, ושילושו במחזוריות קבועה של 50 שנה, ערב היובל. האם אדם נורמלי ושפוי היה מבטיח הבטחות כאלו?! אם חשובה לו השמיטה, שיצווה אותם לחסוך במשך ששת שנות השובע שלפניה. מדוע עליו להבטיח הבטחות שאין בידיו לקיימן?! כיצד לא חשש שתורתו השקרית (חלילה) תיחשף בקלונה תוך שנים ספורות? הזו חכמה?! ברור אפוא, שמשה לא כתב את התורה, לא מתוך חכמה ולא מתוך טפשות. היא פשוט הוכתבה לו ע"י הכח השולט בכל מה שקורה בעולם, הכח היכול לקבוע מה יתרחש כשהסוטה תשתה את המים, מה יחשבו השכנים העוינים בזמן החגים העבריים, ומה וכמה תצמיח האדמה מדי שבע שנים ומדי 50 שנה! ג. משה רבנו עשה "טעות" נוספת. הוא התיימר לדעת את העתיד, וברזולוציה גבוהה ביותר. משה ניבא לעם הדרדרות מוסרית, שבעקבותיה יוכה העם מכות קשות, יצא לגלות, יתפזר בכל העולם, יהיה העם הקטן ביותר, ועל אף כל זאת ישרוד לנצח! איך הוא יכול לדעת דברים כאלו המהווים דבר והיפוכו?! אם אכן יהיה העם מתי מעט, מפוזר ומפורד, מושפל ומעונה, כיצד ניתן להתחייב על שרידותו המופלאה?! אכן, נבואה זו התקיימה במלואה, ואף זוהי ראיה על מקורה האלוקי של התורה. אך דיוננו מתמקד בעצם הסיכון שבהבאת נבואה כזו אל העם וכתיבתה בספר התורה. הלא יש בהבטחה זו סיכון עצום, ומעשה כזה הוא חסר אחריות עבור מייסדי דתות. כך גם נבואתו הפרדוקסלית, שהעם ייטוש את התורה, אך היא לא תשכח מפי זרעו! איך היה יכול לדעת דבר והיפוכו ממין זה? ובדומה לכך נבואתו על הארץ, שתתן פירותיה וטוּבה רק לבני העם העברי לדורותיו, ואילו אומות אחרות, תהיינה אשר תהיינה, לא יצליחו להפריח את שממותיה! איך ניתן כלל להמציא נבואה הזויה שכזו?! הזו פיקחות?!... אלא אם כן קיבל משה נבואות אלו מהכח הכל יכול, שעיניו משוטטות בכל ההיסטוריה טרם התרחשה, ואשר בידיו השליטה המלאה בטבע ובקורות העולם לנווטם כרצונו. רק כך יכול היה משה לומר דברים אלו ודומיהם בבטחה וללא סיכון. ואכן, נבואות אלו התקיימו ומתקיימות לעינינו! ד. מטבע הדברים, אדם המייסד דת ומגבש קבוצה סביב אידיאל מסוים, משתדל להביע התלהבות ובטחון עצמי. אין זה סביר שתוך כדי גיבוש הקבוצה הוא יאמר להם שברור לו שלאחר מותו תתפרק הקבוצה, והרעיון שהוא מנסה להנחיל יינטש על ידי חבריה. לו כך יעשה, הרי הוא זורע לגיטימציה לנטישת האידיאל שהציג להם, שהלא אפילו הממציא הדגול סבור שאין לרעיונו סיכוי לקיום עצמאי אחר מותו. והנה משה נוקט בדיוק בדרך מוטעית זו. הוא פונה אל העם לפני מותו ומבשר להם: "ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחיתון, וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם", "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ, והשחתם ועשיתם פסל תמונת כל, ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו", ועוד. מדוע הוא מדבר בסגנון כזה? מדוע הוא שותל רעיונות נון-קונפורמיסטיים כאלו במוחות מאזיניו?! וכי לא היה עדיף לוּ היה מתאר באזניהם את התגייסותם הנמרצת ומחויבותם הטוטאלית לרעיון התורה?! וכי לא היה עשוי להשיג יותר אילו הביע בהם אמון בלתי מסויג?! ולמצער היה עושה גם כך וגם כך, כלומר מביע בהם אמון מלא, אך מוסיף אזהרה מנטישת הדרך. אך לא! הוא מביע בהם חוסר אמון מוחלט! הזו חכמה?! הזו פרקטיקה יעילה להקמת דת?! ה. ואם לא די בזאת, בא משה ומפרט בתורתו סידרה ארוכה של מעשי אבות הנוגדים לחלוטין את הוראות תורתו. הוא מספר על אבות האומה שהקימו מצבות והקריבו בכל מקום בו חפצו, על אבי השבטים שנשא שתי אחיות, על אביו (!) שנשא את דודתו, על עצמו (!!!) שנשא מדינית לאשה ולא מל את בנו בזמן, ואחר כל זאת הוא מצפה שתלמידיו יקיימו את תורתו כלשונה ואיש לא יחקה את מעשי המנהיג ומשפחתו ואת מעשי האבות הנערצים! הלא הוא מעניק לגיטימציה עצומה לפשעים אלו ואחרים?! הרי נקודת המוצא כרגע שלא הייתה נקודת זמן ברורה של מתן תורה בה נפסלו מעשים אלו, אלא משה יצר תורה ושידל את ישראל לקיימה. אם כן מהווים מעשי האבות דוגמא נאותה לחיקוי, ומדוע לא חשש משה שהעם יתיר לעצמו לנהוג כמעשי אבותיו וכמעשי מנהיגו המתוארים בתורתו?! ו. ואם כבר עשה משה את כל זאת, וביים מעמד של 'כאילו' התגלות אלוקית, והעניק להם תורה כזו, כיצד הוא מעז להתחייב שאיש לא יחקה את מעשהו המוצלח?! באיזו יומרה הוא מתבטא על מעמד הר סיני "הנהיה כבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו?"? וכי למה לא יישמע כמוהו? אם משה עשה זאת בהצלחה, גם אחרים יעשו זאת. האם זה פטנט רשום?! בדומה לכך הוא מתבטא על התורה: "העמים אשר ישמעון את כל החוקים האלה, ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה... כי מי גוי גדול... אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים ככל התורה הזאת אשר אנכי נותן לפניכם היום". מדוע לא חשש מחיקויים? להיפך, כסוכן מכירות מומחה היה עליו לזעוק "הזהרו מחיקויים", "התורה המקורית", וכד'. איך הוא יכול להיות כה בטוח שלא יהיו עמים נוספים עם מערכת של חוקים הדומה לחוקי התורה?! אין זאת, אלא שמשה לא כתב את התורה מתוך פקחותו וחכמתו, אלא מתוך נבואה וקשר רציף עם האלוקים, נותן התורה והמלמדה לעמו ישראל.
|
|
