דייר
ירמיהו אומר להם:
אל תעבדו לִמְלֶכֶת השמים (? אולי הניקוד המקורי היה מַלְכת בכ' עם קוּבּוּץ, כלומר מַלכוּת השמים, מקבץ האלים שמקום מושבם בשמים ולא רק האל יהווה שמושבו שם [מטאפורית, מטאפורית, כמה צריך לומר?!] וכעין הטרמינולוגיה של ישוע בברית החדשה), כי בכך אתם מרגיזים את יהווה והוא יפרק לכם את הצורה (ובדילוגי אותיות מופיעה כאן גם הטענה: אלים אלו אינם קיימים).
הם לא היו פראיירים, ובתגובה ענו לו:
הטענה שלך הופרכה מדעית. כל עוד עבדנו למלכת השמיים הכל היה טוב (כנראה שעבודת האלים האחרים לא הייתה כה שולית כפי שרוצה קויפמן לטעון), ומאז שהפסקנו (חזקיהו? יאשיהו?) הכל התהפך לרעה. כלומר, הבעל והאשרה זועמים עלינו ולכן הגיעה אלינו הצרה הזאת.
ירמיהו מאפלגט:
לא, מה שקרה לאחרונה זה בגלל שחמת יהווה על עבודת האלים האחרים בתקופות הקדומות הצטברה לה, ובסופו של דבר התפרצה, ובמקרה זה קרה בדיוק כאשר הפסיקו להכעיס אותו בעבודת אלים אחרים.
הם:
צונזר (כנראה לא השתכנעו).
ירמיהו:
כד וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל-כָּל-הָעָם, וְאֶל כָּל-הַנָּשִׁים: שִׁמְעוּ, דְּבַר-יְהווָה, כָּל-יְהוּדָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כה כֹּה-אָמַר יְהווָה-צְבָ אוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, אַתֶּם וּנְשֵׁיכֶם וַתְּדַבֵּרְנָה בְּפִיכֶם וּבִידֵיכֶם מִלֵּאתֶם לֵאמֹר, עָשֹׂה נַעֲשֶׂה אֶת-נְדָרֵינוּ אֲשֶׁר נָדַרְנוּ לְקַטֵּר לִמְלֶכֶת הַשָּׁמַיִם, וּלְהַסֵּךְ לָהּ נְסָכִים; הָקֵים תָּקִימְנָה אֶת-נִדְרֵיכֶם, וְעָשֹׂה תַעֲשֶׂינָה אֶת-נִדְרֵיכֶם. {ס} כו לָכֵן, שִׁמְעוּ דְבַר-יְהווָה, כָּל-יְהוּדָה, הַיֹּשְׁבִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם: הִנְנִי נִשְׁבַּעְתִּי בִּשְׁמִי הַגָּדוֹל, אָמַר יְהווָה, אִם-יִהְיֶה עוֹד שְׁמִי נִקְרָא בְּפִי כָּל-אִישׁ יְהוּדָה אֹמֵר חַי-אֲדֹנָי יְהווִה, בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרָיִם. כז הִנְנִי שֹׁקֵד עֲלֵיהֶם לְרָעָה, וְלֹא לְטוֹבָה; וְתַמּוּ כָל-אִישׁ יְהוּדָה אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּחֶרֶב וּבָרָעָב--עַד-כְּלוֹתָם. כח וּפְלִיטֵי חֶרֶב יְשֻׁבוּן מִן-אֶרֶץ מִצְרַיִם, אֶרֶץ יְהוּדָה--מְתֵי מִסְפָּר; וְיָדְעוּ כָּל-שְׁאֵרִית יְהוּדָה, הַבָּאִים לְאֶרֶץ-מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם, דְּבַר-מִי יָקוּם, מִמֶּנִּי וּמֵהֶם. כט וְזֹאת-לָכֶם הָאוֹת נְאֻם-יְהווָה, כִּי-פֹקֵד אֲנִי עֲלֵיכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה--לְמַעַן, תֵּדְעוּ, כִּי קוֹם יָקוּמוּ דְבָרַי עֲלֵיכֶם, לְרָעָה. {פ}
התוצאה:
ברבות הימים נוצרה קהילה יהודית גדולה במצרים, שיש ממצאים על כך שהמשיכה לעבוד אלים אחרים. לא ידוע על שואת יהודי מצרים.
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D#.D7.99.D7.99.D7.A1.D7.95.D7.93_.D7.94.D7.A7.D7.94.D7.99.D7.9C.D7.94
גם לאחר שנוצר שם מונותאיזם יהוויסטי עדיין לא הפכו ל'ערליכע יידן', הם הפכו לקהילה גדולה, עשירה ומשכילה (מצרים הייתה אזור מרכזי באימפריה ההלניסטית) ובנו מקדש מתחרה (בהצלחה!) למקדש הירושלמי. שם גם קם מי שהיה ככל הנראה היהודי הראשון שזיהה בין המונותאיזם היהודי לאלוהי הפילוסופים - פילון האלכסנדרוני. כאשר שאר החכמים שישבו בירושלים המשיכו להטיל סנקציות, חרמות וגידופים על חכמת יוון, עד אשר כ1000 שנה לאחריהם יבואו ממשיכיהם ויטענו שלא נתכוון משה אלא לדברי אפלטון ואריסטו.
