היו שני רמבנ"ים בפרשה שהזכירו לי את האשכול הזה
(כא): וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' -
<*>עתידים אתם לאמר כשיבוא חנניה בן עזור ומתנבא (ירמיה כז טז): הנה כלי בית ה' מושבים מבבלה, וירמיה עומד וצווח (שם פסוקים יט כב): על העמודים ועל הים ועל יתר הכלים, שלא גלו עם יכניה, בבלה יובאו, עם גלות צדקיהו, לשון רש"י מספרי (שופטים קעח).
והדרש הזה, מפני שלא אמר "ואם תאמר בלבבך", והוא כמו שהזכרתי (לעיל ד כה): כי התורה תגיד ברמזים העתידות להיות:
ועוד אחד יותר ברור
(יד): ואמרת אשימה עלי מלך -
על דעת רבותינו (ספרי ראה סז, סנהדרין כ ב):
<*>כמו ואמור אשימה עלי מלך, והיא מצות עשה שיחייב אותנו לומר כן אחר ירושה וישיבה, כלשון ועשית מעקה לגגך (להלן כב ח), וזולתם.
והזכיר "ואמרת", כי מצווה שיבואו לפני הכוהנים הלווים ואל השופט ויאמרו להם רצוננו שנשים עלינו מלך:
ולפי דעתי עוד, שגם זה מרמיזותיו על העתידות, שכן היה כששאלו להם את שאול אמרו לשמואל (ש"א ח ה): שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגויים, וכן כתוב שם (פסוק כ): והיינו גם אנחנו ככל הגויים ושפטנו מלכנו וגו', כי מה טעם שתאמר התורה במצווה "ככל הגויים אשר סביבותי", ואין ישראל ראויים ללמד מהם ולא לקנא בעושי עולה, אבל זה רמז לעניין שיהיה, ולכך באה הפרשה בלשון הבינוני, כאשר פירשתי כבר (לעיל ד כה):
ועוד אחד לא בפרשה שלנו אבל על אותו עקרון
(כה): כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם -
עניין הכתוב הזה, שיזכיר ויאמר כי תוליד בנים ובני בנים ובעבור היותכם ישנים בארץ ותשבו לבטח אולי תשכחו את השם, והעידותי בכם היום שתאבדו מהר כי לא יאריך לכם מאחר שתעבדו ע"ז. והפרשה הזו אע"פ שהיא אזהרה לא נאמרה בלשון "אם", והטעם כי הוא כמתנבא על עניינם, וידבר בלשון ישמש בשני פנים בלשון אזהרה ובלשון עתיד לבא, יאמר שיעשו ויהיה להם ככה, ולא יגזור עליהם. ומפני זה אמרו רבותינו (גיטין פח א): שרמז לגלות בית ראשון במלת ונושנתם בגימטרייה, והייתה קבלה בידם כי יש בפרשה הזאת רמז לזמן הגלות, וכאשר בא עליהם התבוננו בה בינה:
 |
|
|
