גבולות חופש פרשנות טקסט

לבעל - 
טוב, אני רואה שלא לקחת את הקורס במבוא להומור עברי לא-מתוחכם...
אז לי יש קושיה יותר חזקה על הרמב"ם - איך ייתכן שהוא פוסק

את מה שכתבו, שדתיים נוטים פחות לתפילה ספונטאנית, אפשר להסביר לפי הקטע הבא, מתוך ראיון עם תלמידת בית יעקב שעזבה את החרדיות ולבסוף בחרה להשתמד ולהיות נוצרית קתולית:
http://daashedyot.blogspot.com/2009/03/better-know-kofer-sarah.html.

I still have not found a way to pray that I am comfortable with. Often, I revert to a few Hebrew prayers of specific meaning to me, ones that aren’t anti-Christian. Praying in the vernacular is not comfortable for me and Latin is a foreign language.
I still tend to sing or say psalm 39 (aka Mizmor L’Dovid) on all kinds of occasions, including when an ambulance passes by—a habit I picked up in seminary.

בעברית: עדיין לא מצאתי דרך להתפלל שנוחה לי. לפעמים אני פונה לכמה תפילות בעברית שיש להן משמעות מיוחדת עבורי, תפילות שאינן אנטי נוצריות. תפילה בשפת הדבור אינה נוחה לי, ולטינית היא לשון זרה.
אני עדיין נוטה לומר תהלים כ"ט (מזמור לדוד יענך) בשעת הצורך, כולל כשאמבולנס עובר לידי, מנהג שסיגלתי לעצמי בסמינר.

לא נראה שהבעיה שלה היא שהיא "מרגישה שהכל משחק". נראה יותר שיהודי דתי כבר התרגל שתפילה צריכה להיות בלשון גבוהה,  ולא במילים הנמוכות שלו, וההרגל נמשך גם אצל מי שנטש את היהדות.