|
|
| נשלח ב-10/5/2011 20:32 |
 |
| |
אמשלום היקרה:
קודם כל זה סיפור אמיתי (ולאו דווקא של הכותב)
הוא אמיתי כי כל מבקש תורה לעומק, עובר את אותו היסורים במגזר החרדי (ואין הבדל בין חסידי לליטאי רק אצל החסידי זה יהיה קצת שונה)
הוא אמיתי בלרדת לעומק של החצרות הליטאיות (שרוב בניה אפי' לא יורדים לעומק שכזה, כלומר חזו"אניק קלסי בעצמו לא יורד לעומק שכזו)
השמות נכונות, הגדרת הטיפוסים עם שמותיהם, מדויקים וחדים כסכין, בלי יוצא מהכלל, פרוש וחשין ר' שמואל (ותשובתו לגבי הזלברמנים מתאים לו במיוחד כתלמיד של הרב שך,) החוסר הבנה של הראש כולל בעניין מדויקת בלי שאני מכיר את הראש כולל, כי אני מכיר כאלה טיפוסים,
הסיום היא כמו התזה שאני מנסה להטיף לה כל הזמן בפורום כאן, כלומר: חבריה אנו מיצרים את התורה בכל דור,
אם כוונתך לדרוש יצירתיות ספרותית ?! אין לי בזה מושג כלל, במילא שאחרים יחוו את דעתם בעניין,
אבל הסיפור והמקומות והאנשים והעומקם של דעות והשקפות של חצרות במגזר ויסוריו האישי ?!
היא אמת ויציב, בלי שום הגזמה או מה,
תוקן על ידי maxmen ב- 10/05/2011 20:38:59
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 20:44 |
|
| |
| יהודים כתב: |  | מרתק, סיום בנאלי.
מדובר בסיפור בהמשכים הנשלח לרשימת תפוצה כפעם בחודש.
_________________
|
|
טוף, תודיעו כשיהיה המשך.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 22:14 |
|
| |
לפי הסיום זה נשמע כמו פמפלט מחב"תי מתוחכם קצת יותר מאתר הדברות.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 22:18 |
|
| |
צענע
נדמה לי כי עשית כאן מעשה לא ראוי ולא הוגן כלפי מקס-
נכון הבחור נפרד לפני שנה- לפי מה שבנתי אז כי הוא עוזב את הארץ וחוזר לעסק של אביו- ולא יהיה לו זמן לכתוב כאן,
כנראה שהעסק שבה עבד כן איפשר לו להמשיך בכתיבה כאן- שבכתיבה בו התאהב
.
בפעם השניה- הבנתי בין השורות- כי הוטל עליו תפקיד ששוב לא יהיה לו את הזמן המתאים,
ואכן השתתפותו התמעטה בהרבה. אבל מצא זמן לחזור לאהבתו.
כך אני הבנתי את הענין- האמת שאני מאד אוהב את הבחור- הוא האידיאליסט התמים- המאמין באמת ובתמימות במה שהוא כותב.
הייתי אמור לכתוב כל זאת באישי- אבל היות ועלבת בו כאן לפני כולם - גם דברי היו באשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 22:24 |
|
| |
לירוחם
אתה הרי מומחה לענייני עלבונות.
כאשר פניתי אליך בלי להזכיר את שמך המפורש -נעלבת.
כאשר שאלתי את מקסמן איך קורה שהוא נפרד כדי לעשות לביתו ובאותו יום חוזר-אתה קורא לזה עלבון?.
לי זה נראה מוזר ורציתי לברר את הסיבה מה גורם לאדם להכריז הכרזות ללא כיסוי.
אבל אתה כרגיל נעלב גם בשבילו.
נו.שוין.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 23:08 |
|
| |
לא הייתי מכנה את זאת מומחה- אולי ההפך. למומחה אין רגישות לעלבונות ולי יש רגישות גדולה. ולא כל כך לעלבונותי. אלא ובעיקר של אחרים, תתפלאי גם שהעליבו אותך כאב לי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 23:18 |
|
| |
נו באמת.
ממש חבל שאתה לוקח ללב בזמן שאני כלל לא נעלבתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/5/2011 23:59 |
|
| |
קראתי את כל המאמר בשקיקה,בפרט שאני קרוב ומכיר כמה מהדמיות הנזכרות כאן.
זה מדהים,מרתק.
היה כדאי שיגיע מימוני וינתח את המאמר הנ"ל,כי יש בו הרבה תובנות שמעורבות בהרבה רגש פנימי,אמיתי,וטהור.
ויש הרבה מה לנתח את "הדינים העולים",היוצאים מזה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 06:57 |
|
| |
[מקסמן,
העובדה שאמירה כלשהי (כתובה או בע"פ) היא כנה ומתארת "באמת" את מה שאדם חווה, לא הופכת אותה למעניינת, מרתקת או מדהימה (אפילו לא כל מה שנאמר/נכתב מתוך "רגש פנימי אמיתי וטהור", כדברי קסת לעיל, הוא מעניין). אני מניחה שיש הבדל בין אמירות הנוגעות לחייך שלך, שאז אתה חש קרוב לדבר ומכיר את הנושא (ובכ"ז לא כל שכן שלך שמביע דעתו על חייו-חייך עושה זאת באופן "מדהים!"), ובין אמירות אחרות, ובכ"ז - כותבים (ומספרים) טובים הצליחו לקרב אלי מאורעות עתיקים וארצות רחוקות שאין להם דבר וחצי דבר עם חיי שלי (לכאורה).
אע"פ שאני מאמינה שגם "עובדות יבשות" מסופרות באופן "ספרותי" כשהן מועברות לאדם אחר (בכתב או בע"פ, וע"ע כתבות בעיתונים שהזכרתי לעיל), אני מבינה שיש לאנשים רגישות מיוחדת כאשר מדובר ב"סיפור עובדתי" המתאר חלקים מחייהם, והם נוטים להתרכז ב"מה" שיש בסיפור ולהתעלם (כביכול) מה"איך" שלו. במקרה זה אין לי הפריביליגיה הזו, ולכן גם הגדרתי את הערתי הראשונה "הערת שוליים" והתכוונתי לכך.
למרות זאת, כדאי לשים לב - הסיפור הזה מופיע כסיפור (ואפילו "סיפור בהמשכים", כפי שאמר יהודים). משמע יש לו יומרה ספרותית כלשהי. בנוסף, יש לו "מחבר". המספר בסיפור אמנם לוקח חלק בעלילה ומדבר בגוף ראשון יחיד, אולם אין זה מעיד בהכרח על זהות בינו ובין המחבר ("מספר" הוא דמות בסיפור; "מחבר" הוא כותב הסיפור; לעיתים, למשל באוטוביוגרפיה, הם זהים; לעיתים, למשל בפסיאודו-אוטוביוגרפיה, הם רק כאילו-זהים; לעיתים אין ביניהם קשר). העובדה ששם המחבר נדמה בדוי, גם היא בחירה ספרותית של מישהו ומשפיעה מראש על הקוראים. בקיצור, אין שום סיבה שלא "לשפוט" את הסיפור הזה גם באופן ספרותי.
אני מודה שמשהו בהתפעמות מרובת הסופרלטיבים, הזכיר לי את ריבוי סימני הקריאה בטוקבקים וסמ"סים של נערים בני-עשרה. כשהכל מלהיב!, מרגש!! ומאאאאמם!!! באותה המידה, יש לי חשש כבד לאנינות הטעם של המגיבים.]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 07:54 |
|
| |
לאמשלום, ניסוי מחשבתי: אילו הסוף היה שונה [קרי: תואם יותר את ערכייך], האם גם אז היית שופטת את הסיפור בחומרה? אם כן -- הרי שגם אותך מטריד גם ה"מה" ולא רק ה"איך".
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 08:38 |
|
| |
אמשלום
כמה מהנקודות דברו אלי. עד כדי כך שהתכתבתי עם המחבר על חלק מהדברים שכתב.
אני האחרון שישפוט דברים מבחינת רמה ספרותית, אולם הנושאים שהעלה הכותב בהחלט יש להם ערך ובמיוחד למי שגדל בחברה מסויימת. האם הוא היה יכול להכתוב בצורה שתדבר גם ללבו של סטודנט יפני למדעי המחשב? אולי, אבל לא זו המטרה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 08:44 |
|
| |
זאת ועוד, אמשלום כותבת שהסוף, חוץ מזה שהוא "פשטני" ו"בנאלי" הוא גם "בלתי מודע לעצמו":
האם תנאי ל"מודעות עצמית", לדעתה, כמו גם לתחכום ולמקוריות הוא להסכים להשקפת עולמה?
לשון אחר: האם ייתכן, לדעת אמשלום, מצב בו למישהו יש השקפת עולם המנוגדת לשלה, ועם זאת הוא מודע לעצמו, מתוחכם ומקורי?
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 09:17 |
|
| |
אמשלום, תודה, החכם אותי בעניין,
לכולם:
הסיפור נוגע בויכוח ענק שקיים ביהדות מחוסר הבנת התורה, (וגם כאן בפורום כל הזמן)
יש את הטקסט, ויש כאלה שמקדשים אותם כמו ע"ז, ויש כאלה שמעניין אותם רק את נשמת הטקסט,
מכאן רוב המחלוקות מאז ימי קדם, היית הצדוקים והיום יש את ביקורת המקרא, שמקדשים את הטקסט והולכים ראש בקיר,
וכן רוב ההמון ביהדות מקדשים את הטקסט עם ראש בקיר,
דרכם של חז"ל היית נשמת הטקסט ולא הטקסט עצמו (כמו הצדוקים)
והדרשות היו לצורך אסמכתות בשביל ההמון המאמין דווקא בטקסט וקדושתם,
ובדיוק כך נהג החזו"א,
ומכאן יסוריו של שחקן הסיפור,
והסיום (של הסיפור) באמת עונה לו במפורש שאין קדושה לטקסט, יש קדושה לנשמת הטקסט,
תבינו שאין חולק שהמשיח יבטל את הטקסט וכך אומרים חז"ל, במילא אל כורחינו שנכון שרק נשמת הטקסט רלוונטית,
מצד שני הרמב"ם לא יסכים לכך, כי לדעתו רק הוא יכול לשנות ומכאן הכל מקודש,
וכך גם חז"ל עשו, רק הם שינו ומכאן הכל מקודש,
וכך תלמידי החזו"א עושים, שהוא שינה וממנו הכל מקודש,
וכן גם החסידויות,
וכן גם הקבלסטים,
כלומר כל אחד ידע שאין הטקסט מקודש רק נשמת הטקסט ולכן שינו ועשו מעשה בעל ביתים על התורה (ובצדק)
אבל בשביל ההמון הפכו אותם כמקודשים כמו התורה והנ"ך בעצמו, ואין לשנות לשיטתם,
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 14:07 |
|
| |
[רדף,
אין צורך לחזור על השאלה פעמיים. הבנתי אותה גם בפעם הראשונה...
התשובה היא כמובן, שסופו של הסיפור אינו משפיע על ניתוחו ה"ספרותי". אני מוצאת מודעות ותחכום גם בטקסטים שאינם מקובלים עלי מבחינת תוכנם (אתה מוזמן לעיין, למשל, בניתוחים שלי לסיפורים תלמודיים ולהיווכח בעצמך).]
בע"ב,
כתבתי לעיל שיש נקודות מעניינות בסיפור (אפילו בעיניי, שאין לי חלק בעולם שמתואר בסיפור), אבל הערתי התרכזה ב"איך" ולא ב"מה".]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2011 14:38 |
|
| |
אמשלום, הסיפור מרתק אך ורק מי שגדל וחווה חברה מאוד מאוד מסויימת. (בלי קשר לסיומו המאכזב)
כל מי שקורא ולא מבין את הדקויות ותיאורי הטיפוסים, אין שום סיבה שיהנה. הניחוש שלי הוא שאת אינך מגיעה מההווי הזה, כך שביקורת לא קשורה לעניין.
אכן, בתור סיפורת נטו, זה לא מעניין.
|
|
|
|
|
