סיפורת מדהימה על חייו של אליטיסט אורתודוקסי

ברוך זמיר

*

 פרק ג – עוצמות חדשות בכולל של הרב סופר

באופן מעשי עמדתי מאחורי הפשרה שלי עם עצמי, ללכת לכולל הייחודי של הרב סופר, אבל בלבי ידיעת 'שלא לנער הזה תפילתי' ולכן אמרתי לעצמי תתייחס לפשרה כדחיית הקץ של הדבר האמיתי, שהוא העיסוק במחשבת יהדות. במקביל להיסוסים, היה לי חשוב להתעדכן ולקבל תמונת מצב 'מה הולך היום בכוללים' ומה היחס לכולל של הרב סופר, אם בכלל. לא שזה קובע לי מה לעשות, אבל זה אצלי נטייה מקדמה דנא, להביט לצדדים כאשר אני עומד לעשות צעד משמעותי בחיים, זה עוזר להתמקם במרחב. אשתי צוחקת עלי לפעמים שאילו הייתי מצייר את העולם שלי בצורה סכמתית, הוא היה עשוי ממשבצות ממוסגרות התלויים על מערכת שקילה ודירוג. זה לא איכפת לי, כי אני יודע שזה לא משהו אמיתי אצלי, זה סתם כזה ג'וק שמתלווה אלי.

בכל אופן, חפשתי דרך להתעדכן, ונזכרתי בידידי אוריאל קוק, איש ציבור מפוקח, נחון בחוש ריח של קליטת מציאות אבל עם נשמה פנימית וסוערת מאחוריה. קבענו הליכה להורדת משקלו ובין שיחה טלפונית אחת לשניה התייחס לבקשתי לסקירה על מצב הכוללים וכה אמר:

"כל השאלה מתחילה כאשר אתה מתאושש יום אחד ואומר אופ! מה אני - האמור להיות שליט לפחות על עצמי ובשרי, בכלל רוצה מהחיים שלי? זה קורה בדרך כלל בין שלש לעשר שנים אחרי החתונה. אז או שאתה מתחיל להתגלגל לעסקים בשעות של בין הסדרים... ואז אתה פטור מהקונפליקטים של מה ללמוד ואיך ללמוד, כי אתה מתענג על כל שעה רצינית של לימוד תורה. או שאתה מתעקש על תורה נטו ואז עומדים בפניך שתי אפשרויות; א להחליט להתביית על המטרה המכובדת של משרה תורנית, אז הלימוד שלך ממשיך בכולל רגיל ועם שטיגען ישיבתי. ב להגיע למסקנה המצערת 'שהשטעלע' ממך והלאה, ואז אם אין לך אישיות של פלדה, אתה מתחיל לנוע באי נוחות בין כולל אחד למשנהו, מכולל הלכה לכולל בקיאות, מכולל חשוב לכולל עם מלגה משובחת, מעבודה תורנית 'בעוז והדר' ל'מתיבתא', וסופך במצב על הפנים כשכל אחד יוכל לזהות את זה על הפנים שלך".

אני מכיר היטב את הפסימיות המוצהרת של אוריאל, אבל אני יודע, שכתלמיד של ר' יצחק שלמה זילברמן, יש לו גם פן לא קונבנציונאלי באישיותו וזה מה שמחבר אותו לזרמים התת קרקעיים שפועלים למען עולם טוב יותר וקרוב יותר לקב"ה. לא סתם הבריות מרננות שאוריאל משמש בענינים הללו כיועץ סתרים לכל מיני גורמים עלומים. מסיבה זו הנחתי שיש מה למצוץ ממנו עוד, לא הרפיתי וזרקתי לעברו, וכי תאמר שכולם הולכים כעדר אחד?  מיד הכחיש אוריאל בכל תוקף ואמר: "אספר לך קצת על מה שקורא ואיך אני עובד":

"עולמנו מלא עם 'מתקני עולם' ו'קוראי תגר', והם רק מתחלפים; פעם זה היה 'מכון הרי פישל' שהגדולים יצאו נגדם, אח"כ היה הרעיון של פרידברג עם הבלין להקים כולל עם הֶסְפֶקִים מדידים וקבלת תארים, יש את 'הלפרין' עם הכולל שלו במכון הטכנולוגי בהלכה, היה גם 'שנקר' שהקים בחשאי לפני שנתיים את הכולל לכלכלה על פי הלכה, גם פופנאיים מהעדה החרדית הקים את 'כולל כשרות' וכולם מקרטעים או שכבר התפרקו. כך אני צופה שיקרה עם הכולל של הרב סופר, שמתיימר להיות כולל מקצועי לסוגיות אקטואליות, כל אלו מחזיקים מעמד כמוץ מפני הרוח. תשמע, אומר לי אוריאל, אנו חברה שמרנית שאינה יכולה להכיל שינויים ומהפכות, נקודה.

אבל בוא תראה איך שהקב"ה מנהל את העולם, הוא רוצה מאתנו רק קצת שכל. לפני שנתיים ניגש אלי ר' ברוך כאשר דבר מה נחוץ על לשונו: "תשמע אוריאל, הנגיד מצרפת מעוניין להקים גם קרן להחזקת ארבעים אברכים בצורה מכובדת לעשר שנים, אבל הוא מתעקש שזה יהיה 'בית מדרש לרבנים', מה עושים?" שאלתי אותו אם הוא מתנגד עקרונית שאברך יוציא היתר הוראה כל שנה על מה שלמד במשך השנה? הוא היסס לרגע אבל מיד התעשת ואמר שח"ו שיתנגד לכך שאברך יוציא היתר הוראה ושהוא שָלֵם עם זה לגמרי. אמרתי לו אם כך תראה את העסקה סגורה. את הרישום נעשה כרגיל בלי לדבר אפילו מלה אחת מיותרת! חמש דקות לפני שיכנסו לפגישת היכרות עם הנגיד, ניידע אותם שלנגיד יש איזה ג'וק של 'רבנים' ושנצטרך למצוא לכך פתרון. כחודש מתחילת הלימודים נשחרר שמועה בכולל שסוכם עם הנגיד שכל אברך יחפש לו איזה רב שהוא בקשר אתו, שיתן לו הדרכה כיצד לקבל היתר הוראה ספציפית על מה שלומדים בכולל. וראה זה פלא, העניין תפס חזק; הכולל רשם הצלחה כבירה, לומדים שם בעיון רציני, אבל מסודר ועקבי עד שכבר לקראת סוף השנה הראשונה הוציאו רוב האברכים היתר הוראה למלאכות שבת ומקוצה, כעת לקראת סוף שנה שניה אני שומע שכמעט כולם עשו שימוש על 'מראות' והם מתכננים לגשת לבחינות. תכלס, ר' ברוך מבסוט מהכולל החשוב, הנגיד מרוצה מהרבנים שהוא יוצר, האברכים מלאי סיפוק, נשותיהם גאות בהישגיהם, נוטרי ההשקפה לא שמו לב וכלל ישראל הרוויח.

אנו צועדים יחד בנחל צופים, בין סלעים לשפנים, אוריאל חובב טבע נהנה מכל רגע, הוא מפרק מתח כאשר הוא מחלק את חוויותיו עם מי שמבין את נחיצות העניין, ואילו אני נהנה מלהיות שותף בדרמות שמאחורי הקלעים, מתמלא בחשיבות עצמית, מתמקם בעיני עצמי במשבצת של הנושאים בעול האחריות למה שקורה בעולם התורה.

*

"שמעתי שאתה מצטרף אלינו" אומר לי הרב סופר בפשטות אופיינית – כאשר ספר עב קרס תחת לזרועו האחד ושקית זבל ענקית בידו השניה, בדרך לפח המרכזי. "תעלה אלינו מחר בבוקר, בקומה העליונה שברחוב תלמודי 17, בעזרת ה' סיימנו כעת את 'פסולי חיתון' ודין 'משפחה שנטמעה' והתחלנו סימן ה' דין פצוע דכא וכרות שפכה ואיסור סירוס. יש היום הרבה אי בהירות בתחום הזה אצל היושבים על מדין, אתה תסייע לנו לסכם את כל מה שנכתב ונאמר עד היום, לרכז את השאלות החדשות שלא קבלו התיחסות של הפוסקים, ולהעלות בפני עולם הדיינות מחשבות חדשות בכל הסוגיא".

נבלעתי מיד בשטח, ללא הכנות ובלי הקדמות טבלנו היישר בסוגיה ובמשך חמשה שבועות רצופות לא פסקנו לבלוע כל מה שקשור 'לפצוע דכא', כל הסוגיה ביבמות עם הראשונים, האחרונים, שו"ע ונושאי כליו, קצת חזו"א והרבה אגרות משה. כיוונו אותנו גם למפרשי התורה, לספרי ולספרי הפוסקים האחרונים. קבלנו גם צילומי תשובות של רבני זמננו, מהם שעדיין לא פורסמו, מחקרים שונים, ופסקי בית דין. דאגו לנו גם לכמה תלמידי חכמים מאד מגוונים שימסרו לנו שיעורים בנושא הנלמד. הראשון היה רבי יעקב חיים סופר, אחיו של ר' משה ראש הכולל, שהפציץ אותנו בידיעותיו העצמות בכל עניני פצוע דכא בהלכה ובאגדה. השני היה רבי אריה לייב וולדין תלמיד מובהק של בריסק, שדיבר על ההגדרות הלמדניות בסוגיה, שבהמשך היה לזה עבורנו השלכות הלכתיות.

אף שאני חורג מהסיפור, אני לא יכול להתאפק ואכתוב בקצרה ומי שמכיר את הסוגיה יבין. הרמב"ם כותב שבנולד בהם שחין והמסה אותן, הרי הוא כפצוע דכא בידי שמים וכשר, ומקשים העולם הלא דין בידי שמים נלמד מהיקש לממזר ושם אין משמעות לכוונה או סיבה. טען הרב וולדין שהנלמד מההיקש לממזר אינו שצריך מעשה אדם, ההשוואה היא בין 'מעשה ביאת איסור' שמחיל על הוולד דין ממזר, לבין 'מעשה פציעה' שהופך אותו "לפצוע דכא". סובר הרמב"ם שכל שנעשה לשם רפואה אינה 'מעשה פציעה' ולכן אינה הופכת אותו לפצוע דכא. אני מתנצל שוב על שאני חורג, אבל אני רק יסביר כאן נקודה חשובה, זה לא איזה הגדרה שרירותית שיצא להרב וולדין כסומא בארובה, זה ירידה לסוף דעת הרמב"ם, ואף שהרב וולדין לא יודה בכך (כדרך למדני בריסק שאינם עוסקים ב'למה'), הרי שבתת מודע היו לפניו דברי האור שמח שיסוד האיסור של פצוע דכא הוא כדי לעצור את התופעה החברתית של סריס שאסרה תורה, ואף שגם באונס נחשב לפצוע דכא, בא הרב וולדין וטוען שזה נהפך להגדרה הלכתית של 'מעשה פציעה' וזה כולל מעשה כלב או כל אונס, משא"כ פעולה רפואית אינה 'מעשה פציעה' ולכן אינה אוסרת. את האור של הדברים יחוש רק מי שהרגיש בחושך כאשר לא הבין את דעת הרמב"ם.  

אחריו היה יהודי גבוה ומרשמים במיוחד, אני לא זוכר את שמו, הסבירו לנו שהוא יד ימינו של הרב אליישיב בכל מה שקשור לדברים מדעיים ורפואיים. הוא הגיע עם ספר רפואי באנגלית, עם מאמרים ושרטוטים, ונתן לנו סקירה רפואית עדכנית לכל התהליך של היווצרות הזרע, בשלותו, מסלולו וכשירותו, שיטות טיפול בפוריות הגבר ואופנים כירורגיים להסרת גידולים.

הגענו לשלב הסיכומים, לשם כך הכין ראש הכולל רשימה של שאלות נפוצות אצל רבנים ויושבים על מדין, והתבקשנו כל אחד לכתוב סיכומים על שתי שאלות. בגלל ריבוי הנושאים ודברי הפוסקים, התבקשנו לכתוב על שני נושאים; טיפולי פוריות הדורשות פעולות כירורגיות שעלולות ליצור חשש לפצוע דכא, וטיפולים להסרת גידולים אם החולה נחשב לפצוע דכא שאסור לבוא בקהל. לפי התכנית, כל אחד עובר על הסיכומים של השני, ראש הכולל עובר על כולם ומעביר אותם לתלמידי חכמים מובהקים שמעירים את הערותיהם וחוזר חלילה שכל אחד מגיה מחדש את סיכומיו ואז זה יוצא לתפוצה לכל רבני ישראל בארץ ובתפוצות.

תקופה זו הייתה מהיפות ביותר שהיו לי בחיי, אם לא היפה שבהם. השילוב בין לימוד תורה בחשק, בהתמדה ובעיון עצום, המעמד הגבוה של הכנת סיכומים הלכתיים כתוצאה מלימוד העיון, הידע המדעי האדיר שנחשפתי אליו מתוך אוריינטציה תורנית, וכל זה בלי מתח אישי וללא קונפליקטים פנימיים. כאשר טוב לך מבפנים, הסביבה שלך נהנית ממך עוד יותר והפידבק מגיע מיד, כך שהכל היה כה גבוה ומושלם.

*

יש לי צורך לספר כאן שני דברים. האחד הוא ויכוח קצר שהיה לי עם חבר ותיק מוכשר מאד ובעל לב, בשם אליהו כי טוב, כאשר פגשתי אותו מלווה את אחד מתלמידיו בישיבת לימודי ה' לנוער בסיכון, להשתלמות אצל חשמלאי בשכונה. אחרי שסיפרתי לו על הכולל וכו', סיפר לי ששמע מהרב שך על רבי חיים עוזר, שאמר על עצמו שבצעירותו הייתה פסגת שאיפותיו לעוד ועוד תשובות ב'אחיעזר' (ספרו של רבי חיים עוזר. ב. ז.), אבל היום (בערוב ימיו ב.ז.) הוא אומר: "עוד שילינ"ג (מטבע של 5 אגורות. ב.ז.) לאלמנה, עוד זוג נעליים לישיבה בחור". אמרתי לו שהוא מדבר מטוב לבו ולא מרוחב בינתו, שכן בשביל זוג נעלים לא צריך את רבי חיים עוזר. כדי להתנקות מהסיפור הבדוי הזה, הוצאתי דף ועט ונוסחתי לעצמי את החשיבות של לימוד סוגיות בעיון ובהיקף ולהגיע לסיכומים הלכתיים בשאלות אקטואליות חדשות ומורכבות:

אנו מאמינים בני מאמינים שאמת הוא מה שאמרו חז"ל שלבריאה תכלית אחת והיא התורה, וכבר ביאר הנפש החיים את המושג של תורה באיכות. כבר נחלקו התנאים אם תלמוד גדול או מעשה גדול, ונמנו וגמרו שהתלמוד גדול שמביא לידי מעשה, היוצא מכך שהעיסוק בתלמוד, בדרך העיון, שמביאה לידי מעשה בצורה ישירה, הוא העניין הנעלה ביותר שיש לבן תמותה לעשות בעולם הזה. אין זה סתם תיאוריה, אלא דברים ישרים ואמיתיים בין אם זה נוח לכולם ובין אם לא.

העניין השני הוא חלום קצר שהחלטתי לא להתייחס אליו, כי הוא בוודאי עצת היצר, ובכל זאת רשמתי אותו לפני, פן יהיה בו צורך לעתיד ח"ו. ובחלומי, עומד אני ערום ועריה בפני ביה"ד של מעלה ונבדק בקפידה האם אני עשוי מאמת או משקר. מלאך אכזרי מופיע באקראי ופוסק את פסוקו: "אין לדין בר נש, לא את האמת הטבעית של 'עזרא' ולא את מסירות הנפש לאמת של 'יענקל בלוי'."

פרק ד – במרומי עולמה של תורה

רמז לבאות קבלנו כאשר הוחזרו לנו סיכומי הסוגיות שערכנו, מידי נשיא הכולל, רבי משה שפירא, כמות שהם - כי אינם ראויים לתגובה. בשיחה החודשית מסר רבי משה משא על המושג של 'פסק הלכה' ועל היותה שלב האחרון של השתלשלות התורה השמימית לפני שהיא מגיעה לקיומה המעשית בעולם הזה. אם הבנתי אותו נכון הוא הסביר בהתאם לכך כי 'הפוסק' אינו מושג אישי של בעל הידע הבוחן שאלות ופוסק על פי ידיעותיו וסברותיו, לדברי רבי משה 'הפוסק' מאבד את אישיותו ונהפך לכלי הממיר את התורה ממצב דעת עליון לתבנית היוצרת דפוסי פעולה לכלל ישראל. לכן טען רבי משה, על הפוסק להיצמד לחלוטין לקודמיו ואל לו לחדש דברים מתוך לבו. כל זה היה הקדמה למתקפה על כך שבכל הסיכומים שכתבנו בכולל, אימצנו את התפיסה של החזון איש כהלכה למשה מסיני, שהמציאות המוזכרת בגמרא ששני נקבים יש בגיד אחד למי רגלים ואחד לש"ז, הוא מהדברים המשתנים לפי הזמן והמקום ואינו שייך לזמננו כי השתנו הטבעיים. על כך הרים רבי משה את קולו: "נשתנו הפוסקים! וכי הראשונים וגדולי האחרונים לא הכירו את המציאות הנגלית לעיין? "שני שבילין" הם לדברי רבי משה תיאור מהותי בצורת האדם השלם שאינו בר שינוי וחס מלעלות במחשבה פסק הלכה שאינה המשך רצוף מדברי חז"ל על צורת האדם. רבי משה טען שיש קשר בין התפיסה של נשתנו הטבעיים לבין הקביעה שיש להחמיר במידות שיעורים של תורה בניגוד למסורת הקבועה בעם ישראל.

מפני חשיבות הדברים שרבי משה העלה, החליטו חברי הכולל לקיים דיון רחב על נשוא ההרצאה, ואני חייב לומר שמאד התרשמתי מהבגרות של חברי הכולל, כי בעוד שהלב שלי רעד והייתי בסערת רגשות מהשיחה, הרי שחבר הכולל היו רגועים והתייחסו לדבריו כאל שיטה וגישה ייחודית שיש לבחון אותה. ראש הכולל פתח את ספר החזו"א בפנים, חברי הכולל העלו דיוקים שונים וטענות שונות על דבריו בשם הרופאים, התפלספו שם על סוגיות השקפתיות, היה מי שטען שיסוד דבריו של רבי משה הם סינתזה בין בריסק לקבלה ולכן הם דעת יחיד, כך התנהל לו שיח רגוע, מעניין, בוגר ופורה אשר גלש לתחום השתנות הטבעיים בהלכה בכלל לגבי יולדת למקוטעין ורפואות התלמוד ועוד. אחד החברים סיפר על ששהה בשבת אצל חמיו בבני ברק ובשולחן שבת סיפר על העניין של שני שבילין, ותוך כדי דיבור קפץ חמיו כנשוך נחש ואמר שכעת הוא מבין את התנהגותו של 'הסטייפלר' זצ"ל. ומעשה שהיה כך היה, כאשר נולד בנו לפני כשלושים שנה, אמרו לו הרופאים שיש לתינוק בעיה אנטומית בכך שדומה שיש לו שני נקבים בגיד אחד למטה מהשני, והמליצו על ניתוח. הלכתי סיפר חמיו, כמנהג בני ברק, לשאול בעצתו של הסטייפלר. הסטייפלר התרגש מאד מהעניין וקם ממקומו וצעק, חס וחלילה לא לעשות לו ניתוח, שהרופאים לא יגעו בו ח"ו והכל יהיה בסידר על הצד היותר טוב. עד כאן הסיפור והתינוק ההוא גדל, התחתן ולו כמה ילדים כ"י. התפתח ויכוח בין חברי הכולל, יש אמרו שזה הוכחה לחזו"א שזה דבר העלול להשתנות בשינויי הזמנים והמקומות, ויש אמרו שזה ראיה לרבי משה, שבעצם זה קיים אצל כל אחד, אלא שלפעמים זה נראה בחוש, ולפעמים זה מוסתר וחז"ל הם אלו שהבינו שככה זה באמת עובד. בסופו של הדיון אמר ראש הכולל שהוא חש אבוד ונבוך בשאלות המעשיות הנובעות מהגישה של רבי משה ואינו יודע כיצד להתקדם.

היה זה יום חמישי בערב, סיימנו שבוע עמוס בכולל, נשארתי בכולל עד מאוחר בלילה, אני מכבה אורות, נועל את הדלת, יורד לרחוב אך נשאר בבית המדרש. זה מסוג הרגשות שאתה זוכר לכל החיים, היתה לי תחושה ברורה של נתק מהרחוב הגשמי, גם ההליכה הפיזית נדמתה בעיני כדילוג על ההרים וכקפיצה על הגבעות להגיע למחוז חפצי. אני מתבייש לספר עד כמה רחוק הלכתי, אבל כאשר הבטתי מסביבי כאשר הגעת לצומת בר אילן, חשתי בוז עמוק להתגודדויות סביב החנויות והקיוסקים וזה העלה לי בסיטואציה לא פחות מדמותו של רבי שמעון בן יוחאי כאשר יצא מהמערה ולא הבין איך מניחים חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. קשה לי לתאר את תחושת הרוממות שהייתה לי, זה תחושת שובע וסיפוק עמוק ואיכותי שמרומם אותך לעולם גבוה וכל חיי השעה עוברים לידך ואינם נוגעים בך. אלו לא סתם הרגשות דמיוניות, הם מבוססות על ערכים ואידיאולוגיות, כי אכן מה יש יותר מלשבת בבית המדרש עם חברים מקשיבים ולכתוב סיכומים הלכתיים לשאלות הלכתיות הרות-גורל כמו איסור חיתון של פצוע דכא, עם ניתוחי מקרים הקשורים לידע מדעי מתקדם ואשר קשורים לשאלות של יחס התורה למציאות הפיזית על פי שורשם במהות האדם בעולם העליון. שפתי לחשו תפילה לאל חי שלא אפול ח"ו ושיימשך המצב הרוחני הזה עד לקץ הימים.

*

לראשונה התגעגעתי במשך השבת לחיי הכולל וזה הזכיר לי את התקופות הטובות בישיבה, שתפילות שבת הארוכות והטקסים השונים היו עלינו לטורח והיינו מחשיכים בדעתנו על התחום לאמר מתי ייצא השבת. על בוקרו של ראשון מצאתי את עצמי צועד לכיוון הכולל כאשר ערימת כתבים באמתחתי, מדלג על מנהגי לקחת את הילדים לגן ומוכן ומזומן להשלים את עריכת הסיכומים שלי ולהעביר קולמוס על סיכומי ידידַי. אני מגיע לדלת והנה היא פתוחה לרווחה וראש הכולל שקוע בלימודיו. מתברר שזהו מנהגו היום יומי להתפלל כוותיקין ומשם היישר לכולל עד להפסקת צהרים. שהותנו יחד בשעה מוקדמת זו קרבה לבבות, ומצאנו את עצמנו משוחחים על הכולל, הורתו, הולדתו גדילתו והציפיות ממנו. הרב סופר מספר לי על חבר צרפתי אמיד שלמד אתו ב'פורת יוסף' ואשר נסע אח"כ למונטרה בשוויץ לקבל תורה מהרב וינברג, בעל ה'שרידי אש', משם המשיך ללימודי משפטים, נהיה פרופ' למשפטים ומשמש כיום כשופט בכיר בצרפת. יש לו חזון לבנות אליטה תורנית מובהקת שתתעסק בשאלות יהודיות אקטואליות, שלהם זיקה לידע אינטלקטואלי רחב כמו, מדע, רפואה, טכנולוגיה, מדיניות כלכלית, מדיניות ציבורית, ארכאולוגיה ואתיקה. הרב סופר מוסיף, שהיו ביניהם הרבה חילוקי דעות השקפתיות בנוגע לפרוגרמה של הכולל, ורב חשוב אחד מגדולי הדור ממש, שהרב סופר לא היה מוכן לנקוב בשמו, הוא שהכריע ביניהם ואף קבע בסופו של דבר את היעדים של הכולל והכין את תכנית הלימודים. בסיום השיחה, מוציא לי הרב סופר מגילת קלף עליה רשום בכתב יד ספרדי תכנית הכולל וההסכם בינו לבין חברו הצרפתי.

הרב סופר ממשיך ומדבר על הצורך שהכולל בא לספק, או כדבריו "על הצימאון היהודי-תורני שהכולל בא להרוות" ואומר בכאב: "הנה סוף סוף יש לנו ראש עיר, אחד משלנו עם רוב יציב של אנ"ש במועצת העיר, אבל האם ניהול העיר השתנה ולו במשהו לכוון התורני? האם הייתה חשיבה מחודשת מהזוית התורנית-מוסרית ביחס לגביית מיסים, חלוקת שטחי ציבור, תקציבים, מענקים ותכנון פרויקטים? התשובה היא לדאבוננו לא!" הסיבה לכך לדעת הרב סופר, היא מחסור עצום בחומר תורני כתוב המתייחס למגוון השאלות הציבוריות והמוסריות, הנובעת מהעובדה שבמשך רוב שנות הגלות לא היתה ההנהגה הציבורית בידי אנשי התורה. הרב סופר טוען שאכשר דרא בעניין זה ומספר על ידיד בשם הרב דר' מרדכי הלפרין שהתמנה כחבר בוועדה ממשלתית לתכנון חוק 'החולה הנוטה למות' שכמה גופי תורה חמורים תלויים בה. אבל מוסיף הרב סופר, תשווה את כמות החומר הכתוב בנושא זה, שעוסק בסוגיות חמורות ביותר של איסור רציחה חובת הצלה ופיקוח נפש, לכמות החומר שנכתב בכל נושא תורני-הלכתי אחר, ותאר לעצמך איזה כבוד התורה ואיזה חיזוק היה לחיבור של עם ישראל לתורה אילו היו מפתחים את הנושאים הציבוריים בקרב עשרות אלפי עמלי התורה. 

דווקא כאשר השיחה התחממה היינו צריכים להפסיקה כאשר שמנו לב ששעת הסדר ממשמש ובא וכי אברכים החלו להגיע. נצלתי את הרגעים האחרונים ושאלתיו בהיסוס, האם כל העניין של מדע וענייני שלטון לא מריח קצת 'מזרוחניקיות'? הרב סופר - ספק מרצין ספק מחייך, שם ידיו על כתפי ואומר בנועם: דע לך אחי, המחיצות הללו אינם קיימים בעולם ההלכה והדיינות, המחיצות נועדו לכל קהילה לגדל ולחנך את ילדיהם בדרך הנכונה בעיניהם, אבל האיש התורני הבוגר לא יביט על החלוקות בפרטי ההשקפה התורנית, אלא ירגיש מאוחד עם כל מבקשי ה' האמונים על התורה ומקיימים דבריה ללא פשרות. לא התעלם, מוסיף הרב סופר, מהעובדה שאצל תלמידי הרב קוק המוטיבציה לעסוק בהלכות ציבוריות נובעת בין השאר מתוך מבט של גאולה בשלטון הישראלי, אבל מאידך לא תמצא ולו ת"ח אחד משלנו שאינה רואה כייעוד בשלטון התורה בסוגיות ציבוריות.

רשימת הנושאים המתוכננים להילמד בכולל, תפסה אותי ובסיום השיחה התישבתי ורשמתי את רובם כפי שנשמרו בזכרוני, הן פחות הן יתר: מדע והלכה; הלכה ברפואה, תרומת איברים, סוגיות בפוריות כמו IUI IVF ופונדקאות; סוגיות אתיות ברפואה; סדרי עדיפויות בהצלה; היחס לרפואה אלטרנטיבית בכספי ציבור ובדחיית שבת; היחס לבריאות הנפש וגדרי פיקוח נפש לטראומות; סוגיות בטיחות בבתים, ברכבים ובמפעלים מדין לא תשים דמים בביתך; נורמות מוסכמות בסדרי בית דין; תקנות חדשות בהלכות שכנים ברוח התלמוד; סדרי עדיפויות בחלוקת משאבים בגופים ציבוריים כמו קופות צדקה, מנהלות קהילתיות, עיריות וממשלות; זכויות יוצרים במוצרים ווירטואליים; הלכות הונאה בשיווק; תכלת; סוגיות בכימיה בכשרות המזון; הגדרת 'שב ואל תעשה' במי שמחויב לעשות מכח תפקידו.

אודה ולא אבוש כי המקום ממנו דִבֵּר הרב סופר היה גבוה יותר ורחב מדי עבורי עשרת מונים, וזה גרם לי לסחרחורת. לא יכולתי להתרכז, התנצלתי לחברותא והלכתי הביתה לנוח. אשתי שמכירה אותי כבר מכף רגל ועד ראש, שמה לב לסערה הרגשית שהייתי נתון בה והיא דובבה אותי לספר לה בשל מי הסערה הזאת. כאשר סיפרתי לה על התכנים שהרב סופר מתכנן לכולל ועל המהפכה התורנית שתבוא בעקבותיה, הפטירה לעומתי: נו.. אתה באמת מאמין שייצא מזה משהו, מי ישים עליו...? הסברתי לה שמדובר בדברים אמיתיים, אבל היא בשלה: זה לא משנה כמה הוא צודק, שום ראש ישיבה או ראש כולל אשכנזי לא יזוז ס"מ בגלל תאוריה של איזה 'ספרדי'.

תודה רבה.

"רשימת הנושאים המתוכננים להילמד בכולל, תפסה אותי ובסיום השיחה התישבתי ורשמתי את רובם כפי שנשמרו בזכרוני, הן פחות הן יתר: מדע והלכה; הלכה ברפואה, תרומת איברים, סוגיות בפוריות כמו IUI IVF ופונדקאות; סוגיות אתיות ברפואה; סדרי עדיפויות בהצלה; היחס לרפואה אלטרנטיבית בכספי ציבור ובדחיית שבת; היחס לבריאות הנפש וגדרי פיקוח נפש לטראומות; סוגיות בטיחות בבתים, ברכבים ובמפעלים מדין לא תשים דמים בביתך; נורמות מוסכמות בסדרי בית דין; תקנות חדשות בהלכות שכנים ברוח התלמוד; סדרי עדיפויות בחלוקת משאבים בגופים ציבוריים כמו קופות צדקה, מנהלות קהילתיות, עיריות וממשלות; זכויות יוצרים במוצרים ווירטואליים; הלכות הונאה בשיווק; תכלת; סוגיות בכימיה בכשרות המזון; הגדרת 'שב ואל תעשה' במי שמחויב לעשות מכח תפקידו."
 
לא הבנתי מדוע למשל חוקי הבטיחות בבניה זקוקים להלכות של לא תשים דמים בביתך או תרומות אברים זקוקים להלכות שאבד עליהן הכלח בגלל החידושים ברפואה או סדרי עדיפויות הנגועים בשיקולים לא ענייניים של התורה מגנה ומצלה או שיקולים רפואיים הנגועים בשובניזם ושנאת זרים.וכו' וכו'.
שלא לדבר על הכלל של לקחת כמה שיותר מהמדינה ולעבוד כמה שיותר מתחת לשולחן -כלל הלכתי נודע.

נראה לי שלגבי האברך הנ"ל יהיה זה שינוי מרענן בשגרת הלימוד שלו אבל לגבי הציבור-איש לא מחכה להשלטת ההלכה .
הבעיה העיקרית בתחום החוקים היא שאין החוקים נאכפים מספיק ,שחיתות וחסכון בכסף גם כאשר זה נוגע בחיי אדם (לדוגמא עשרות עובדי בניין נהרגים כל שנה בגלל חוסר תשומת לב של קבלנים וזאת רק דוגמא אחת) לשחיתות.

"ורב חשוב אחד מגדולי הדור ממש, שהרב סופר לא היה מוכן לנקוב בשמו, הוא שהכריע ביניהם ואף קבע בסופו של דבר את היעדים של הכולל והכין את תכנית הלימודים. "