דרמה בבריסק: הגרא"י סולוביציק קם ועזב את השיעור

כבר התייחסנו לכך לעיל, כי שנינותו וחריפותו של רא"י, זה לא דבר שמוטל בספק. גם מבקריו יודו בכך שהאיש הוא פה מפיק מרגליות. לעולם הוא לא יישאר חייב. גם אם תבוא לקראתו מוכן לעימות, לעולם הוא לא יגמגם, תמיד הוא יפתיע אותך מיד ובתשובה מחודדת ומרשימה, כשהדגש הוא על מיד,  זה נכון שבבריסק מעריצים באופן כללי חריפות ושנינות, אבל רא"י מלבד מה שהוא מעריך את זה, הרי שהוא גם ניחן בזה ובכמויות בלתי מבוטלות.

אימרות השפר שלו, הם דברים שבכל יום. יש מומחים לדבר, שייזכרו כל אמירה שלו (כאמור, אצל אלו זה חלק מהסגידה לאיש). אני שאינני זכרן גדול של אמרות שפר, נזכר תוך כדי כתיבה למשל, כיצד באירוסי בתו, פנה אליו החתן הנרגש (י"ח פוברסקי) אשר טרם שלט אז בשפת ה'יידיש' (כידוע, אחד מתנאיו עם חתניו, שיידברו רק יידיש בבית) ושאלו בחיל וברעדה: "עדיין אני מתקשה ביידיש, אוכל אולי לומר את השטיקל תורה בעברית"? ותשובתו על אתר הייתה, "נו, ביכורים נאמרים בכל לשון".

עם זאת, לעיתים, בעיקר ב'חומש שיעור'. יהיו שיגידו כי שנינותו מלווה גם בגסות רוח בלתי מבוטלת, וכבר עמד על כך לעיל אתנחתא. כשהוא ייראה לנכון לבקר אנשים גדולים ומפורסמים כתלמידי חכמים ומרביצי תורה, הוא לא ימצמץ או יחשוב פעמיים, הוא ינחית את הביקורת בסיפורים ובמשלים כיד ה' הטובה עליו, אמנם שנונים יש לומר, אבל חצופים לא פחות. הוא לא חת מאיש. יהיו מתלמידיו שיראו בכך תכונה של משובת נעורים שטרם הבשילה ותו לא, ויהיו כאלו שיראו בכך, חוצפה ועזות מצח.

אביא בזאת, שתי דוגמאות:

כשרצה פעם 'להכניס' להגאון המופלא ר"ח קנייבסקי על ספריו הידועים "דרך אמונה" (הערוכים כסדר המשנה ברורה), המשיל את הדבר לסיפור על דודיו כאשר היו ילדים, חיים המכונה חיים דער רָבע'ס הלך וחיבר את כסאות המטבח זה לזה ויקרא לפניהם בגיל: "הנה רכבת", קמה אחותו ליפשא לעומתו ואמרה: "זה לא רכבת". פנה אליה הרב מבריסק ושאלה: "מדוע את אומרת שזה לא רכבת"? השיבה ליפשא: "ברכבת יש צווי דינים, א' צורתה החיצונית שדבר מחובר לדבר. ב' מנוע הגורם לתנועתה. כאן אמנם כסא מחובר לכסא אבל אין מנוע"! .  הוסיף וסיים רא"י, גם במשנה ברורה יש ב' דינים, הצורה והתוכן. ל'דרך אמונה' יש אולי 'צורה' של משנ"ב, אבל לא 'תוכן' של משנ"ב.

בתקופת המתח של הקנאים עם הגראי"ל שטיינמן אודות חוק טל והנח"ל החרדי, התבטא רא"י בהזכירו את הסיפור הידוע על סבו הנצי"ב שכאשר הדפיס את ספרו 'העמק שאלה' ערך מסיבה גדולה, במהלך המסיבה ביקש הנצי"ב את רשות הדיבור ותיאר בפני השומעים כיצד בעצם היה אמור להיות 'סנדלר' פשוט ו'יהודי טוב' העוסק למלאכתו הבטוח כי כשיעלה לשמים ידונוהו למוטב, ולא היא, כי בשמיים היו שואלים אותו: "ר' הירש לייב, היכן העמק שאלה שלך"?. הפטיר רא"י, הרב שטיינמן יעלה לשמים מתוך צפייה שיפארוהו על ספריו 'אילת השחר' וכו', ולא היא, השאלה הראשונה שישאלו אותו תהיה: "היכן הנעליים"?

"המשיל את הדבר לסיפור על דודיו כאשר היו ילדים, חיים המכונה חיים דער רָבע'ס הלך וחיבר את כסאות המטבח זה לזה ויקרא לפניהם בגיל: "הנה רכבת", קמה אחותו ליפשא לעומתו ואמרה: "זה לא רכבת". פנה אליה הרב מבריסק ושאלה: "מדוע את אומרת שזה לא רכבת"? השיבה ליפשא: "ברכבת יש צווי דינים, א' צורתה החיצונית שדבר מחובר לדבר. ב' מנוע הגורם לתנועתה. כאן אמנם כסא מחובר לכסא אבל אין מנוע"! . הוסיף וסיים רא"י, גם במשנה ברורה יש ב' דינים, הצורה והתוכן. ל'דרך אמונה' יש אולי 'צורה' של משנ"ב, אבל לא 'תוכן' של משנ"ב".

נדיר שאדם אומר משהו על אחר וזה תפור על האומר בצורה מדהימה.

נדמה לי שכל המסתכל על רא"י יאמר כך: בבריסק היו שני דינים א) המהות הפנימית, שהיא הלומדות והגאונות המקורית המוכחת ב) הצורה החיצונית, השטיקעס, ההשקפה הבריסקאית, הסגנון המיוחד, הסגידה לגזע. לרא"י יש לו הצורה הבריסקאית שהפכה ממש לאמנות מלוטשת חדה וחריפה (שאפשר לכנותה "חסידות" בריסק שהממלא מקום כיום רא"י) , אך כל הנוגע ללמדנות מקוריות יש בוודאי גאונים שעולים עליו פי כמה בעולם הבריסקאי. (זה מדהים, היהירות שלו. פשוט מדהים)

אגב, לפלא שלא יודעים כאן שגם מר' יושע בר הופיע שני כרכים על זבחים.

תוקן על ידי אתנחתא ב- 29/05/2011 22:23:41