טוב, אנסה לתאר קצת את היחסים המורכבים בין בריסק להרב שך. הדברים כמובן רשומים מן הזיכרון הישן, כך שאבקש לגלות הבנה לאי אלו חוסר דיוקים שיעלו מן הסתם בדברי.
בביתו של הרב מבריסק בירושלים, היו נוהגים תדיר להסתובב תלמידי חכמים אשר היו משתעשעים עמו בדברי תורה, היו מגידי שיעורים שעל כל שטיקל תורה מוצלח, היו עולים אליו כדי לשמוע מה אומר על זה 'הבריסקער רב' וגם כדי לקבל את אישורו. בין אותם תלמידי חכמים שנהגו לצאת ולבוא בביתו, היו ר' לייזר שך, ר' שמואל רוזובסקי, ר' לייזר פלצינסקי ר' אברהם פררבשטיין ועוד רבים וטובים. ר' לייזר שך, קיבל יחס חביב ומעודף על כולם. חובה יהיה להדגיש, הרב שך של היום, זה מבני ברק, מוכר לכולם כמנהיגה הבלתי מעורער של היהדות הליטאית, איש נוקשה ותקיף, אשר נהירים לו שבילי הפוליטיקה. אז, ר' לייזר של שכונת כרם בירושלים, איש לא היה מהמר עליו כי אי פעם הוא יהיה בקי בנבכי העולם הזה. ר' לייזר שך היה 'פרופסור מפוזר', עילוי תלוש ומהורהר במחשבות, מלא במתיקות, המנותק לחלוטין מהוויות העולם.לצורך המחשה, סיפר לי פעם עד ראיה, זה היה כאשר חיילי המנדט הבריטי עשו פסטיבל המוני לכבוד סיום מלחמת העלום השנייה, מרכזו של הטקס היה בצעדת ניצחון של החיילים הבריטים אשר התקיים במתחם 'שנלר' בירושלים, כל העיר באה לראות את ההצגה. הרב שך שהיה גר בקרבת מקום – 'שכונת כרם', עבר במקרה ברחוב, שקוע כולו בהרהוריו. כשלפתע עברה השיירה, נבהל הרב שך מהמחזה המוזר, הניח את ידו לראשו והחל רץ מבולבל ומפוזר לכיוון ביתו, מבלי שחשב לרגע, להתעניין או לשאול מי מהקהל העצום, לפשרו של האירוע. הוא לא היה טיפוס המעורב עם הבריות. ללמוד הוא תמיד אהב, הוא לא היה מסוג המתמידים שאהבו להספיק הרבה דפים, כמו ר"ח קנייבסקי למשל. הוא גם לא היה מסוג התלמידי חכמים הידענים, המכירים כל תוספתא וכל ש"ך בע"פ כמו הרב אלישיב. הוא היה סגנון של מתמיד מסוג אחר, מתמיד אשר שקוע יום ולילה בלחפש- 'אגוטע קושיה' ובלמצוא- 'אגוטען תירוץ' בדקדוק לשון הרמב"ם. אם נחפש דוגמא מתאימה מאדם החי בזמננו, לסגנונו התמים משהו והמתוק של הרב שך דאז, אני חושב שר' חיים שלמה ליבוביץ ממאה שערים (ר"י קמניץ – פוניבז'), הוא דוגמא נאה למופת. גם הוא מנותק לגמרי מחיי העולם ועוסק כל חייו, למצוא 'הגוטע תירוץ' על קושיה שהתעוררה לו אתמול ב -3 לפנות בוקר, גם כשהוא מתהלך ברחוב, תמיד יהיה מהורהר ב'קושיות', כמה קסם יש בתמימות ובתלישות של האיש הזה. את הזן הזה של התלמידי חכמים, אהב הרב מבריסק אהבת נפש, למדנים, עמקנים, ובעיקר - 'יודעים להבין' כמו שצריך שטיקעל ר' חיים. חיבתו של הרב מבריסק לר' לייזר שך הייתה לשם דבר (אגב, גם את הנער רח"ש ליבוביץ הוא החשיב מאוד, הוא היה בין הראשונים אשר ביקשם לבוא ולהצטרף לישיבה אשר הקים עבור בנו), הרב הרגיש כי ר' לייזר שך הינו מהיחידים המבינים אותו לעומק. הקשר המיוחד המשיך גם עם בניו של הרב מבריסק ובמיוחד עם בנו הפיקח והחריף ר' יושע בער (אגב, ר' יושע בער צעיר מהרב שך בכ- 20 שנים), הם היו עולים אליו לב"ב כדי להזמינו לשמחות, והוא מצידו היה עולה לירושלים ומשתתף בשמחותיהם.
תחילתו של הנתק המפורסם בין משפחת סולובייציק לרב שך, פרץ בשנת 1977 עת עלה בגין לשלטון. חשוב יהיה להדגיש, כי כבר שנים רבות קודם לכן, הרב שך הפך להיות למנהיג הציבור הליטאי. כדי להבין את הסוגיא היטב, אקדים מעט מן ההיסטוריה. כידוע בשנות ה- 50 כיהן ר' איצ'ה מאיר לוין כשר הסעד מטעם 'אגודת ישראל'. רבים באגודת ישראל ראו זאת כהחלטה אישית שלו מבלי שקיבל על כך שום הסכמה ממועצת גדולי התורה. היו שטענו כי גם גיסו האדמו"ר הבית ישראל מגור לא אישר לו מעולם להתמנות כשר. רי"מ לוין ראה עצמו כבר סמכה לקבוע עמדה בדבר מבלי לקבל את אישורו של גיסו, לפחות כך היו השמועות דאז. ידוע גם הפולמוס הרועש שהיה לרי"מ לוין עם הגר"א קוטלר עת הגיע האחרון לביקור בארץ, ר' אהרן שאל את הרי"ם: "מי נתן לך רשות להצטרף לממשלה"? והרי"ם השיב: "פה מחליטים הרבנים של הארץ"! ר"א: "איזה רבנים החליטו כן"? וכו' וכו'. למעשה, מאז תום כהונתו של הרי"ם עד שנת 1977 היה ברור לכל כי עמדתה הנחרצת של אגו"י כי אין בשפו"א להכנס לקואליציה. כאמור, המהפכה הגדולה של 1977 עת הצליח המון העם המסורתי להפיל את השלטון המפא"יניקי האשכנזי, הביאה עמה גם מהפכה בעמדתה של היהדות החרדית, מועצגה"ת בתמיכתו המלאה של הרב שך הגיעה לידי החלטה שיש לעשות פשרה באשר לכניסת החרדים לקואליציה, כאשר מצד אחד נכנסים לקואליציה ומאידך, לא לוקחים תפקידים מיניסטריאליים בממשלה וזאת כדי שלא להיות שותפים ל-'אחריות'. ר' יושע בער נחרד מאוד מהחלטתו הנועזת של הרב שך. הוא ראה בכך לא פחות מאשר בגידה במורשת אבא. זעמו של ר' יושע בער היה כה רב, עד שלא נחה דעתו עד אשר הלך ועשה 'מחאה' כדת וכדין בעת מסירת השיעור לתלמידיו, תלמידי הרב שך אשר למדו בישיבת בריסק באותה התקופה, חשו שלא בנוח ממעשה המחאה. מסופר על לפחות אחד מן התלמידים אשר קם ויצא כמחאה משיעורו של ר' יושע בער - היה זה ר' יוסל שרייבר הנודע, (גם שמו של ר' שמואל דוייטש משורבב איכשהו לפרשיה ואינני זוכר כעת איך וכיצד). כך בעצם נתפרדה החבילה והותר הקשר הידידותי רב השנים בין הרב שך למשפחת סולובייציק.
[יש"כ לניק מאור עיניים אשר מתקן אותי (בהודעה פרטית) בפרטים שהספקתי לשכוח]. בעצם הנתק התחיל לפרוץ, כחודש לפני הבחירות, כאשר הרב שך יצא בקריאה לציבור שיש להצביע בבחירות, והדגיש ואמר, כי נהג להסתובב בבתיהם של החזו"א והרב מבריסק ושניהם היו בדיעה שיש להצביע בבחירות. כמובן שמיד אחרי זה יצאו בני הרב מבריסק והכחישו באופן גורף את הדברים בשם הרב אביהם. לאחר ההכחשה, דרש הרב שך ואמר "עשו אותי שקרן". "אבל לגבי החזו"א אי אפשר להכחיש, גיסו הגאון "הסטייפלער" חי איתנו ואפשר לשאול אותו".
למעשה אני נוטה לחשוב, כי הטענות שיש לבריסק על הרב שך, אינן מתבטאות דוקא בסיפור ההצטרפות לקואליציה או ביחסו דברים בשם הרב מבריסק. ההצטרפות לקואליציה היא בעצם ביטוי לתחושת הבגידה הכללית שרואים בבריסק באופן התנהלותו של הרב שך. הם חשו, ובצדק יש לומר, כי הרב שך, למרות כל מה שקיבל מהרב מבריסק, לא רואה את עצמו כתלמיד נאמן לבריסק, שלא לומר מחויב לבית בריסק. עובדתית, זה נכון מאוד. הרב שך ראה את עצמו כעצמאי לחלוטין. מעולם הוא לא היה כפוף באמת למישהו, כאשר הוא ציטט רבנים גדולים בנאומיו הדרמטיים, זה רק היה כדי לחזק את משנתו. הרב שך תמיד היה מספר, כי הרב מבריסק 'רק' ייעץ לו כי ייסבול אם יענה להצעה להצטרף כחבר במועגה"ת. אתם שואלים אותי? גם אם הוא היה אומר לו במפורש 'אל תצטרף', הרב שך היה מקבל את אותה החלטה - ומצטרף. אגב, עד כמה שהרב שך לא ראה עצמו כבריסקער, תעיד אולי העובדה המפורסמת הבאה: בחור מישיבת פוניבז' ניגש פעם אל הרב שך ושאלו: "מי גדול יותר, הרב מבריסק או החזו"א"? השיב לו הרב שך: "עד שאתה שואלני על הרב מבריסק, שאל אותי על ר' חיים"?. היעלה על הדעת כי תלמיד נאמן לבריסק יענה תשובה שכזאת? אביא לכם תשובה בריסקאית אמיתית לשאלה 'מחוצפת' שכזו. העיד לפני אדם הנאמן עלי כבי תרי, כי שאל פעם את ר' רפאל סולובייציק ז"ל את אותה השאלה: "מי גדול יותר החזו"א או האבא הרב מבריסק"? וזה השיב לו כהוגן: "החזו"א? הרי בליטא הסתובבו עשרות כמוהו ואיש לא הכירם", זו תשובה בריסקאית אותנטית. קצת מוגזמת אמנם, אך הולמת את השאלה! כך או כך, בבריסק היו מאוכזבים מאוד מהתנהגותו הנועזת של הרב שך וכאמור, מאז היחסים התקררו מאוד. שמעתי פעם, כי אף לאחר הנתק, באחת החתונות לבית בריסק, המשפחה שלחה לרב שך הזמנה באמצעות הדואר ומבלי שבאו להזמינו פיזית כימים מקדם. ואעפ"כ, הרב שך מחל על כבודו ועלה לירושלים להשתתף בשמחה. לא ביררתי עד כמה הסיפור מוסמך, אך הוא בהחלט מתאים לרב שך. השנים חלפו, ר' יושע בער נסתלק לעולמו צעיר ובטרם עת, ואת מקומו תפס – בעוז וביד רמה- בנו וממשיך דרכו ר' אברהם יהושע. אם באבא ר' יושע בער ראה הרב שך כבר פלוגתא לגיטימי במידת מה – הרב שך לא ראה באיש כבר פלוגתא לגיטימי. הרי שבבנו וממשיכו הרהוט בהנהגת אסכולת בריסק, בודאי של ראה כבר פלוגתא לגיטימי, לכל היותר הוא החשיבו לילד חצוף וגאוותן. אינני זוכר מדוע זה התמקד הרב שך במיוחד ברא"י (מן הסתם אמר איזה משפט חריף), אך הבוז והאיבה שהרב שך רחש לו, היו לשם דבר. אצל הרב שך אין להעביר ביקורת וחסל, כשהרב שך מבקר מישהו, המשמעות היחידה היא כי נפתחה מלחמת עולם. כל תלמיד מישיבת פוניבז' או מכל ישיבה אחרת שהיה נכנס להתייעץ עם הרב שך אם ללכת ללמוד בישיבת בריסק, התשובה הייתה חד משמעית: לא! "מלמדים שם להשחתה" היה אומר בהחלטיות רבה. אגב, ישנם בודדים אשר טוענים כי הרב שך אישר להם באופן אישי ללמוד בבריסק, נו. לאחר שנים, כידוע. נפתחה חזית חדשה בין משפחת בריסק לרב שך. פרשיית הסכסוך בין ר' מלכיאל קוטלר לאשתו - בתו של ר' מיכל פיינשטיין. בפרשה כאובה וטראגית זו, אין צורך להרחיב, פרטיה ידועים לכל. רק בקצרה אבהיר את נקודות המחלוקת: היו שני ויכוחים חריפים בין בני הזוג. א. אם לעשות טיפולי פוריות לאחר שנים שלא זכו לזש"ק. ב. אם זכותה של האשה למנוע מבעלה יציאה לארה"ב כדי למלאות מקום אביו כראש ישיבת ליקווד. הדומיננטית מצד פיינשטיין הייתה הרבנית ליפשא, ר' מיכל עצמו שמר בתחילת הפרשה על פסיביות ונמנע מלקחת צד, רק לאחמ"כ כשהמלחמה הפכה לציבורית, נעמד כמתבקש בחזית, כדי להגן על משפחתו. לגודל הטרגדיה (האישית של ר"מ זצ"ל), גם כאן התגלגלו הדברים למלחמה אישית ועקובה מדם, כאשר בשלב המתקדם של המלחמה, היה ברור לכל תלמידי הרב שך, כי זו פגיעה בכבוד הרב שך להמשיך וללמוד בכולל של ר"מ פיינשטיין. האווירה המטורפת של אותם ימים הייתה, אם אתה לא צודק, הרי שאין לך זכות לחיות. אם הרב שך מבקר אותך, זה אומר שאין לך זכות קיום. רבים ממתנגדיו של הרב שך, מאשימים אותו עצמו, ביצירת הדינאמיקה הזו. אי אפשר שלא להזכיר כאן, את תלמידו המובהק של הרב שך ר' דוד פיינשטיין, בנו של ר' מיכל. אשר נאלץ לחתוך בבשרו החי ולבחור בין משפחתו הרמה לבין רבו המובהק. באותם ימים אין דבר כזה להיות ניטראלי, אם אתה לא תומך במלוא המרץ ברב שך, בהכרח תמצא עצמך כפועל נגד 'ראש הישיבה'. הטוטאליות שלטה אז במלוא כיעורה. כמובן, הוא העדיף לבחור במשפחתו.
חסידי הרב שך, נוהגים תמיד לשאול בהומור: מדוע כל נפגעי הרב שך לא מתאחדים לקואליציה אחת ופותחים מפלגה לבד? התשובה הם אומרים: כל נפגע ונפגע מודה כי לגבי האחרים, הרב שך צודק. התשובה הזאת נכונה ולא נכונה. נכון אמנם שאין חולק על פיקחותו של הרב שך, זה גם נכון שבמרבית המקרים ביקורתו התיאורטית של הרב שך היא מוצדקת ונכונה גם לדעתם של נפגעיו. השאלה היא האם ביקורת צודקת ככל שתהיה, מצדיקה מלחמת עולם? האם בגלל שר"מ פיינשטיין מגן על משפחתו, אסור שיהיה לו 'כולל'? האם בגלל שר' דוד פוברסקי סבור כי זכותו להכניס את חתנו לתפקיד ר"מ בישיבה ונניח שהוא טועה. האם זה מצדיק לחולל תוהו בבואו בקרב תלמידי הישיבה ולהמריד תלמידים ברבם? 'המחבלים' של אותם ימים היו נוהגים לטעון "אבל הרב שך אוחז שזה הרס הדור" אתם מבינים? הבא ונניח כי ר"ח גריינמן טועה ו'אסור' לו להתווכח עם הרב שך. האם זה מצדיק לכנות אותו 'טרייף חזיר' לפני מאות בחורי ישיבה צעירים ותמימים שבאו בס"ה להנחת אבן הפינה? ועוד כהנה וכהנה רבות. אמנם קטונתי מלדון את הרב שך. אך עם כל הכבוד והערכה הראויים לאיש הגדול בענקים זה, אני בהחלט סבור, כי בגודל גובה הלהבות של מלחמותיו הציבוריים, יכולים בקלות, כל נפגעיו ואף חלק רב מתומכיו, להתאחד ולהקים קואליציה מרשימה ויציבה מאוד.
יצוין, שעם כל מלחמותיו ומערכות אלוקים חיים שניהל הרב שך בגבורה ועוד בגיל זיקנה מופלג, האיש היה באופן אישי, טוב ומטיב לכל. מכריו ותלמידיו אהבוהו אהבת נפש. הוא היה איש חם, מתעניין ומתחשב באופן יוצא דופן, אהב ילדים ואהב אדם באשר הוא אדם, מסר את נפשו לתלמידיו ולהמון בית ישראל אשר באו לשעריו לקבל עצה ותושיה, כאשר אנשים אחרים בגילו, רוטנים בכעס על האחות בדיור מוגן. היה כפשוטו 'סבא טוב'. מתיקותו וחנו לא סרו ממנו מאז היה העילוי הצעיר המהרהר ברחובות קריה.
ניתן לסכם ולומר, כי למרות הכל, ההתייחסות בבריסק לרב שך, אינה חד משמעית. כי עם כל הכעס הזעם והביקורת. עדיין המגרש הטבעי של הרב שך, הוא הרבה יותר בבית בריסק מאשר במגרשם של הציבור הרחב בני הישיבות. הציבור הרחב ידע אמנם להעריך את הרב שך כ- 'גדול הדור', אך את יכולותיו המיוחדים ב- 'תירוץ טוב על הרמב"ם', אין לדבר מספיק הערכה בציבור הרחב כפי שיש לו בביהמ"ד בריסק. אמנם 'יתד נאמן' מנסה לבנות לו תדמית חדשה ומלאכותית של 'סטייפלער' אבל הציבור כמובן, לא קונה את זה. בס"ה, קיימת תחושת החמצה של ממש מהקרע שנפרם בין הרב שך לבית בריסק. נחדד אולי את העניין, בציבור הרחב, אין ל'דרך לימודו' של הרב שך, יתרון על פני 'הגדולים' האחרים (כאמור, ללא ההטפה המלאכותית של 'יתד נאמן'), אדרבה, ר' משה פיינשטיין, רש"ז אויערבאך, רי"ש אלישיב, ר"ח קנייבסקי הם הרבה יותר תלמידי חכמים ממנו בידיעת התורה. בבריסק לעומת זאת, יודעים להעריך את היתרון שיש לר' חיים שלמה לייבוביץ על פני ר"ח קנייבסקי והוא הדין לרב שך על פני האחרים. באירוניה אפשר לומר, כי מבחינה מסחרית, משתלם היה לרב שך לשמור על הקשרים עם בריסק. מאחר ובבריסק אין לו כמעט 'גדולים' מתחרים (מתנגדיו כמובן יאמרו, גם ככה, אל דאגה, הוא חיסל את כל מתחריו). ר' משה פיינשטיין, הוא חצי מזרחניק. הרב אלישיב, מזרחניק מושלם וגם לא 'יודע ללמוד' (אגב, החומרות שלו בשנים האחרונות, די מוצאות חן בבריסק). רש"ז אויערבאך, אמנם למדן, אבל בשיטת חזו"א (אגב, מסיבה זו כועסים החוזנאיניקעס על הגרש"ז, הוא הלך והשתמש בסברות 'הגיוניות' חזונישניקיות כדי 'להתיר', וע"ז נאמר לכבוש המלכה עמי בבית). ר"ח קנייבסקי, קדוש ות"ח אך 'אינו יודע ללמוד', הרב שך לעומת זאת, נכון שאין לו את 'המעלות' של הדיין ר' שמחה זעליג ריגער, אבל הוא לפחות 'יודע ללמוד' לעומק כמו שצריך.
לעת עתה, סוף
|
