דרמה בבריסק: הגרא"י סולוביציק קם ועזב את השיעור

אשכול מעניין.

חוץ מהגיבובי שטויות שכתב איש עיברי.

ראיתי שנכתבה עלי 'השגה' כביכול, בעוד שהוא בגדר טענו בחיטין והודה לו בשעורין. שכן גם בדברי הודגש כי הגרי"ז אחז מאוד מרא"ש בכל הנוגע ללימוד, אלא שסבר שאין לו יכולת ושייכות להשקפה כנ"ל. ובענין זה הלא אף ב'הסכמה' לא הוזכר מאומה.

ובכן יש להדגיש עוד, כי מה שכתבתי איננו 'תיאוריה', אלא 'עובדות', פשוט כך. [ועיין שוב שם וראה שמדובר בעובדות].

אלא שגם בענין ההסכמה בכלל, יש לדעת כי בדרך כלל נמנע הגרי"ז מלתת הסכמה על ספר עצמו, אלא הסכמתו היא על ה'גברא' ולא על הדברי תורה, וכך הם רוב ההסכמות שלו [כפי שנדפסו], מלבד מעטים שזכו להסכמה על עצם הספר. וכך נוהגים גם בניו אחריו, בדרך כלל. כאשר נתבונן בנוסח ההסכמה שכתב הגרי"ז לאבי עזרי, נראה כי הוא מתחמק באלגנטיות מלחוות את דעתו שלו עצמו על החידושים, ועיקר ההסכמה נסובה על הגברא, והטעם כי באמת לא אחזו שם מעצם החידושים שלו [וכמש"כ לעיל, כי סבורים שהוא לא כל כך ישר, וגם עצם זה שהוא חולק הרבה על הגר"ח מלבד שזה סיבה לא לתת הסכמה על עצם החידושים, הרי שזה מוכיח גם כן חסרון בישרות עכ"פ לשיטת בריסק].

כמו כן, הרבה פעמים ראה הגרי"ז את ההסכמה שלו בגדר מכתב המלצה, [מאחר וממילא אינו כותב כי אם על הגברא כנ"ל], כדי לסייע לאותו אדם. ועל כן הירבה בשבחים, וכיו"ב. וכך גם בנוגע להסכמה על האבי עזרי, היה זה בעיני הגרי"ז מעין מכתב המלצה, וככל מש"כ העובדות לעיל. אם כי כמובן נזהר הגרי"ז שלא לכתוב דבר שקר חלילה, ואכן סבור היה שהוא גדול בתורה כאחד מגדולי הדור בעת ההיא, [וכך היה סבור גם על ת"ח נוספים אף על צעירים בהרבה ואכ"מ], ותו לא מידי.

ואדרבה לומר על מרן הגרי"ז שהיה לו 'חולשה' כלשהיא, או שהוא 'העריץ' את רא"ש, אין זה אלא לעשות חוכא וטלולא מהגרי"ז, כמו גם זלזול נורא. ועל כן אי אפשר להעלות זאת על הדעת, מה גם שהעובדות אינם כן וכמש"כ.

אם כי בנוגע ליחסים המיוחדים של הגרי"ז עם רא"ש, יש אמנם להאריך, אך אקצר כעת.

מן הענין להוסיף עוד עובדא נוספת, כי בחיי הגרי"ז [כנראה לאחר ההסכמה] רצו למנות את רא"ש כחבר במועצת גדולי התורה, אולם מרן הגרי"ז התנגד לזה ודאג לטרפד זאת. ואכן רק כמה שנים לאחר פטירת מרן הגרי"ז נכנס רא"ש למועצת. וטעמו של הגרי"ז היה, כי רא"ש אין לו שום שייכות לענינים אלו, ולהנהגה והשקפה, ועל כן אין ראוי שיהיה שם. [זה מה ששמעתי, אם כי יתכן שהיו לו טעמים עמוקים נוספים ואכ"מ].

http://www.hydepark.co.il/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2610178&forum_id=20422

שאלת תם:
מה הם המקורות להשקפה הבריסקאית?

בזכרונותיו של ר' אליקים שלזינגר מהגרי"ז הוא מביא איזה סיפור שהגרי"ז זלזל בבית ישראל.

[איש עברי,הרב שך בהחלט הציג כמה וכמה פעמים לאוזני אלפי איש,כך שקשה להכחיש את הגלוי לכל-שהוא קיבל מהרב מבריסק.כמובן שלא משתמשים בשפה:"הרב למדני\הורני דרכי השקפה" אך כל אדם הבין שזה המצג.אם זה נכון או לא נניח לזה הרגע כי איני רואה כל ענין בדיון הזה-גם אם הרב מבריסק חשב שאין הרב שך מתאים לזה הרי כבודו במקומו מונח והרב שך יכול לסבור אחרת.אם דעתך שאין הרב שך יכול לחלוק על הרב מבריסק נמק אותה ועל תסתתר מאחורי גלימת הרב.עצם זה שאתה מעיז להכחיש את הידוע לכל שהרב שך הציג את המצג הזה (וחלק ממתנגדיו טוען כנגדו שכך "השתלט" על הציבור הליטאי.) כבר מריע את חזקתך בהבאת "עובדות".לא נשמע מהרב שך מעולם אגב הוראה מר' איסר זלמן,ולא בכדי, כי ר' איסר זלמן עמד כנגד כל מה שהרב שך ייצג למי שקצת יודע הסטוריה.

תיאור מה שנעשה במוחו של הרב מבריסק ומניעיו בנותנו הסכמה רצינית בהחלט אינו יכול להחשב ל"עובדות" אלא אם  תביא איזה שהיא ראיה או סמך.אני יכול לספר ההפך באותה מידה.למשל שהרב מבריסק התעקש כי חשב שהרב שך ראוי לנהל את הדור ומאד הצטער על כך שהרב שך לא מימש זאת בזמנו כי פחד מכך שבנו\בניו ינהלו כאילו בשמו את הדור (כמובן שזו בדיה שבאה להמחיש את יכולת ההמצאה שלי שלא נופלת משלך).מעשיות כל אדם יכול לספר.

גם הסתירה המובנית בדבריך קשה לעיכול:מצד אחד הרי אתה מסכים שהרב העריך את הרב שך ודבר איתו בלימוד ולזאת מסכימים גם בני הרב שטוענים רק שלא דבר עמו ב"השקפה".ומצד שני אתה טוען שחשב שהוא עקום.והרי אין דבר ששנא הרב מבריסק יותר מעקמומיות.אבל בהשמצת הרב שך הכל מותר (וכמובן "מבלי רצון לפגוע בת"ח והוא רחום....").

גם אם נניח שזו הייתה דעתו של הרב מבריסק הרי הוא טעה.הרב שך מתברר,גם לדעת מתנגדיו,הבין טוב מאד בכל מה שקשור להנהגה.ניתן לחלוק על הדרך אך לא על החכמה.

תוקן על ידי דער_ליטואק ב- 12/06/2011 18:38:40