|
|
| נשלח ב-12/6/2011 23:44 |
 |
| |
הנה יש כאן אשכול יחיד ונדיר במינו שלא נמצא דוגמתו לאחרונה ברחבי פורום זה ואף לא בפורום השני [שהולך ומתדרדר במורדות רדודים תוך איבוד בלמים], ולמרבה התימהון דווקא אשכול מיוחד זה שהצליח לשרוד 22 דפים מבלי תגובות מרגיזות שלא מן הענין, דוקא הוא זוכה כעת לקבל קיתונות של רטינה מעטם של מתפרצים לדלת פתוחה שבטוחני שלא עמדה להם סבלנותם לקרוא אף לא דף אחד ממנו.
במטותא ממכם, אנא תנו לנו ליהנות קצת מעמל החיים, ולמצוא מרגוע בסקירות הנהדרות שבאשכול זה. חיסכו מאיתנו את הגסות המרגיזה שלכם. צאו ופשטו ידיכם באשכולות הרבים הצפים מכל עבר, שירצו שם ואותנו הניחו לנפשנו.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/6/2011 23:59 |
|
| |
הודעה של ניק זה שכל מגמתו להרוס את האשכול במקום להתמודד עימו - נמחקה
בהזדמנות זו הנני מזהיר - כי מי שיפעל בדרך זו ייחסם לאלתר'.
<בחדרי חרדים>
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2011 00:07 |
|
| |
| יחביאנו כתב: |  | מה שאני לא מבין זאת, שכידוע בבית בריסק מאוד כואבים ומרגישים פגועים בזה שהרב אלישיב ישב בהיכל שלמה. למרות שהרב אלישיב מעולם לא הזדהה רשמית עם המזרחי ושותפיהן וכל השתתפתו היתה באופן פאסיבי, ולא ישב שמה בתור אידולוגיה וכדומה רק לצורך פרנסה גרידא. ומצד שני הגאון ר' צבי פסח פראנק זצ''ל היה מראשי הרבנות וניהל את כל המערכה הכבידה למען כבוד הרב קוק נגד העידה החרדית כידוע ליודעי העיתים. וראה זה פלא בבריסק מאוד כיבדו אותו והרב מבריסק היה שולח את שאלותיו שאירעו בביתו אצלו
|
|
זה פשוט,מילת הקסם היא:"משפחה"...אצל בריסק מותר לשפוך דם של כל מי שלא חושב כמוהם אך אם אתה משפחה יזהרו לפחות בגלוי בכבודך.ולכן הרב מבריסק הלך ללווית מאיר בר אילן וכיבד את ר' צבי פסח שהיה בונה הרבנות כפי שציינת.אגב יש גם בזה חכמה לא מועטה,בירושלים של אז ובעולם הישיבות כמו חברון וכו' לא בטוח מי היה מפסיד בקרב הזה הרב מבריסק או ר' צבי פסח, שהייה לו גם את ר' איסר זלמן לצידו.רק לימים הצליחו להשכיח זכרו,ורק לאחרונה יש לו עדנה כל שהיא.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2011 00:36 |
|
| |
| בדק_בית כתב: | |
ידוע הסיפור על ה'שפת אמת' מגור עת ביקר במעונו של ה'בית הלוי' - לפני שהספיק להתפלל תפילת 'שחרית'. הבית הלוי שלא העלה בדעתו כי האדמו"ר טרם התפלל, הגיש לאורח הנכבד מיני תרגימא - עוגיות ושתיה. האדמו"ר שהקפיד שלא לטעום לפני התפילה, היה במבוכה קטנה כיצד לנהוג. עודם מדברים, סורק האדמו"ר בעיניו את כל ארון הספרים בבית, ולפתע שולף שאלה קשה בהלכה הקשורה לאחד השו"תים, הבית הלוי מבקש לבדוק בפנים הספר (שו"ת) שאינו בנמצא בבית, שולח את בנו חיימק'ה כי יילך לבית הכנסת להביא את הספר, אך האדמו"ר מתערב, אל נא יטריח הרב את בנו, אני אלך להביא להביא את הספר מביהכ"נ, קם האדמו"ר ממקומו ויצא להביא את הספר. בעקבותיו רץ חיימק'ה ועיניו מגלות כי האדמו"ר נעמד להתפלל שחרית. כמובן כי כשחזר האדמו"ר לביתו של הבית הלוי כשהספר המבוקש בידו, בירך ברכת הנהנין וטעם מיני מזונות.
סיפור מעין זה מסופר בספר "מאיר עיני הגולה" על החי' הרי"ם כאשר נועד בוורשא עם רבי יעקב מליסא "הנתיבות" ורע"א בביתו של רב העיר בעל החמדת שלמה.
קשה להניח שאותו סיפור אירע גם אצל השפ"א והבית הלוי, וכנראה הוחלפו השמות
על נינו של הבית הלוי, ר' יושע בער, מסופר שהיה נוהג בימים כמו שבת ויו"ט, ר"ח וחנוכה וכיוצ"ב, לעמוד מתחת לחלונות ישיבת 'שפת אמת' הסמוכה לביתו, ולהקשיב לקולות שירה וזמרה עת היו בחורי ישיבת גור מנגנים את ניגוני היום. פעם, באחד מימי חנוכה, בעודו עומד מתחת לישיבה, חלף במקום הבית ישראל, ותפסו 'על חם'. פנה הגרי"ד לבית ישראל ושאלו: "הרי בהלכה מופיע 'ונוהגים להרבות קצת בשמחה...' וזה הרי כמה ימים שאני שומע כאן שמחה וניגונים וכי זה קצת"? ענה לו הבית ישראל: "אצל הבחורים שלנו, מקפידים על קצת מצוה כמו אצלכם על קצת עבירה".
לא מדוייק.
הב"י ענה לו: בחורים המקפידים על "קצת עבירה" כמו על עבירה חמורה, ראוי להם לנהוג הרבה שמחה, גם כאשר כתוב "קצת בשמחה"...
ויחי ההבדל הקטן !
|
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2011 01:03 |
|
| |
| קלעפער כתב: | | זה פשוט,מילת הקסם היא:"משפחה"...אצל בריסק מותר לשפוך דם של כל מי שלא חושב כמוהם אך אם אתה משפחה יזהרו לפחות בגלוי בכבודך.ולכן הרב מבריסק הלך ללווית מאיר בר אילן וכיבד את ר' צבי פסח שהיה בונה הרבנות כפי שציינת.אגב יש גם בזה חכמה לא מועטה,בירושלים של אז ובעולם הישיבות כמו חברון וכו' לא בטוח מי היה מפסיד בקרב הזה הרב מבריסק או ר' צבי פסח, שהייה לו גם את ר' איסר זלמן לצידו.רק לימים הצליחו להשכיח זכרו,ורק לאחרונה יש לו עדנה כל שהיא.
|
|
לידיעתך, גם רי"ש אלישיב הוא 'משפחה' בדיוק כמו רצ"פ פראנק, כידוע רי"ש חתן אצל ר' אריה לוין, שהיה חתן אצל ר' דוד שפירא, רצ"פ ג"כ היה חתן אצל ר' דוד שפירא.
ר' דוד שפירא היה נכד לר' ליבל'ה (קובנר) שפירא, שהיה אביו של ר' רפאל שפירא חותנו של ר' חיים מבריסק.
אם משום דין משפחה כיבדו את רצ"פ פראנק אז רי"ש אלישיב ג"כ משפחה מאותו 'גזע' רק דור מאוחר יותר.
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2011 10:06 |
|
| |
| בר_בי_רב כתב: | |
בדק בית כתב:
ידוע הסיפור על ה'שפת אמת' מגור עת ביקר במעונו של ה'בית הלוי' - לפני שהספיק להתפלל תפילת 'שחרית'. הבית הלוי שלא העלה בדעתו כי האדמו"ר טרם התפלל, הגיש לאורח הנכבד מיני תרגימא - עוגיות ושתיה. האדמו"ר שהקפיד שלא לטעום לפני התפילה, היה במבוכה קטנה כיצד לנהוג. עודם מדברים, סורק האדמו"ר בעיניו את כל ארון הספרים בבית, ולפתע שולף שאלה קשה בהלכה הקשורה לאחד השו"תים, הבית הלוי מבקש לבדוק בפנים הספר (שו"ת) שאינו בנמצא בבית, שולח את בנו חיימק'ה כי יילך לבית הכנסת להביא את הספר, אך האדמו"ר מתערב, אל נא יטריח הרב את בנו, אני אלך להביא להביא את הספר מביהכ"נ, קם האדמו"ר ממקומו ויצא להביא את הספר. בעקבותיו רץ חיימק'ה ועיניו מגלות כי האדמו"ר נעמד להתפלל שחרית. כמובן כי כשחזר האדמו"ר לביתו של הבית הלוי כשהספר המבוקש בידו, בירך ברכת הנהנין וטעם מיני מזונות.
סיפור מעין זה מסופר בספר "מאיר עיני הגולה" על החי' הרי"ם כאשר נועד בוורשא עם רבי יעקב מליסא "הנתיבות" ורע"א בביתו של רב העיר בעל החמדת שלמה.
קשה להניח שאותו סיפור אירע גם אצל השפ"א והבית הלוי, וכנראה הוחלפו השמות
בדק בית כתב:
על נינו של הבית הלוי, ר' יושע בער, מסופר שהיה נוהג בימים כמו שבת ויו"ט, ר"ח וחנוכה וכיוצ"ב, לעמוד מתחת לחלונות ישיבת 'שפת אמת' הסמוכה לביתו, ולהקשיב לקולות שירה וזמרה עת היו בחורי ישיבת גור מנגנים את ניגוני היום. פעם, באחד מימי חנוכה, בעודו עומד מתחת לישיבה, חלף במקום הבית ישראל, ותפסו 'על חם'. פנה הגרי"ד לבית ישראל ושאלו: "הרי בהלכה מופיע 'ונוהגים להרבות קצת בשמחה...' וזה הרי כמה ימים שאני שומע כאן שמחה וניגונים וכי זה קצת"? ענה לו הבית ישראל: "אצל הבחורים שלנו, מקפידים על קצת מצוה כמו אצלכם על קצת עבירה".
לא מדוייק.
הב"י ענה לו: בחורים המקפידים על "קצת עבירה" כמו על עבירה חמורה, ראוי להם לנהוג הרבה שמחה, גם כאשר כתוב "קצת בשמחה"...
ויחי ההבדל הקטן !
|
|
לגבי המעשייה הראשונה, אין לי סימוכין מלבד העובדה כי שמעתי את הסיפור על השפ"א והבית הלוי, הא ותו לא.
לגבי המעשיה השניה, שמעתי זאת מאחד מבניו של הגרי"ד, כך שאין לי סיבה להניח כי הגירסה הנפוצה בגור, מדוייקת יותר מאשר הגירסה הנפוצה בקרב בני משפחת הגרי"ד.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/6/2011 10:20 |
|
| |
| בדק_בית כתב: | |
לגבי המעשייה הראשונה, אין לי סימוכין מלבד העובדה כי שמעתי את הסיפור על השפ"א והבית הלוי, הא ותו לא.
לגבי המעשיה השניה, שמעתי זאת מאחד מבניו של הגרי"ד, כך שאין לי סיבה להניח כי הגירסה הנפוצה בגור, מדוייקת יותר מאשר הגירסה הנפוצה בקרב בני משפחת הגרי"ד.
|
|
מי שמכיר את סגנונו וחריפותו של הב"י, יודע היטב, שגירסתי מתאימה לו הרבה יותר מהגירסה שהובאה על ידך.
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2011 16:19 |
|
| |
יש עוד הרבה סיפורים המעידים על קשר הדוק בין רבני בריסק לדורותיה לבין אדמו"רי בית גור זצוק"ל, למרות שבאופן כללי אפשר להגדיר את רבני בריסק כמתנגדים, הבקורת שהיה להם על אישיות כזו או אחרת לא הייתה אף פעם על האיש באופן אישי אלא על הנהגותיו, לכן קשרי ידידות לא סתרו אף פעם את הבקורת על הדרך וההשקפה של הצד השני.
ברצוני להעיר כאן נקודה נוספת ששמתי לב שלא נגעו בה לכל אורך האשכול הארוך הזה, עניין החומרות שהיו נר לרגלם של רבני בית בריסק ואיננם, למרות שלכל אורך הדרך מנסים בבריסק לשמר את מה שהיה פעם, בכ"ז יש דברים שגם שם הבינו שיש לשנותם, ושלא מתאימים ונכונים בזמננו, דוגמה בולטת ששמעתי הוא בעניין המצות.
בשנה שהגיע הרב מבריסק לאר"י, לקראת חג הפסח ערך סיור במאפית ליבל'ה בבית ישראל, הרב שראה לראשונה את שולחנות הפינערים (עיבוד העיסה עם מוט) שלא היה קיים בחו"ל, המוט של אז היה עשוי מעץ ישן וחלול, דבר שלדעת הרב הקשה על העובדים לנקותם, לכן העדיף שעבודת הפינערים ייעשה ביד ולא ע"י מוט עץ מלא בשאריות בצק שנשארו בחורים וסדקים מימים קודמים, כמובן שבבית בריסק המשיכו עם מנהג זה עד השנים האחרונות, מנהג זה התפשט גם אצל הרבה מתלמידי בני הגרי"ז וכיום יש עשרות חבורות שעושים כך (משפחת ברלין המורחבת, משפחת ברגמן ועוד).
בשנה האחרונה נפתחה חבורת מצות חדשה ע"י הרא"י, (בנוסף לחבורה הישנה, עקב גידול טבעי של משפחתו) והוא הורה לבני המשפחה להתחיל להשתמש עם שולחנות הפינערים הקיימים במאפיות, בנימוק מוצדק שמה שהיה בזמן הרב מוט עץ חלול ובעייתי הוחלף כבר מזמן במוט אלומיניום איכותי וחלק, שניתן לנקותו בקלות ואין בהם חשש לחורים, כמובן שדבר זה גרם להד קהילתי והפך לשיחת היום בערב פסח, אך משום מה הדבר שונה רק בחבורה החדשה של הרא"י ולא בחבורה הישנה והותיקה.
אני לא מצליח להבין את פשר הדבר, אם הרא"י הגיע למסקנה שכיום מוטות הברזל ראויים לשימוש לכתחילה, אז למה זה הוא לא שינה את המנהג ג"כ בחבורה השניה? כידוע שעדיף מה שפחות נגיעה עם הידים החמות והמזיעות בבצק.
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2011 17:36 |
|
| |
למיטב ידיעתך החבורה החדשה היא לא של בני הגרא״י אלא של נכדי הגרי״ד (בניו של אחיו של הגרא״י) בניו לא השתתפו או לא שותפו אולי בגלל שהם רצו להנהיג דברים חדשים ופחדו שהם (בני הגרא״י) יפריעו להם בזה
תוקן על ידי שקול ב- 14/06/2011 17:37:08
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2011 18:03 |
|
| |
אם הסיפור האחרון נכון, זוהי נקודת אור יחידה בכל האשכול האפרורי (כלומר. המתאר מציאות אפרוריות של חיקוי (הלכתי) ודיכוי (מחשבתי) אז אולי יש עוד תקוה שמשפחה זו תחזור לחשיבה עצמית ומקורית.
כמה תגובות להאמור לעיל. לעיל מישהו כתב דרך התיבה האישית שכאילו איני מודע שבאמת הרבה מתדפקים על דלתות בריסק רק שלא יודעים אידיש (אם הבנתי נכון). הבאמת כך הוא? ורק בגלל מחסום השפה לא נוהרים לבריסק או שמא מחסום החשיבתי?
מישהו הסביר לי אירוניה מסויימת, שבאמת רוב בני ישיבות ארץ ישראל שהושפעו בדרך לימודם מר' שמואל (או חזונאישניקים) אין להם מאומה עם דרך הלימוד הבריסקאי ואין להם משיכה כלל לשם. דוקא הקבוצה הקרובה של הרב שך יש לה זיקה לבריסק שכן יש לרב שך יסודות בריסקאיים (כמובן בריסקאים אוהבים להפוך כל ניונס לשיטה יסודית כפי שמבחינים הבדל עצום ותהומי בין הגר"ח לגרי"ז לרא"י לבין דודיו, שאם אכן בוודאי יש הבחנות אך הנטיה להופך כל הבחנה למשהו יסודי נובעת מהפיכת צל של הרב להר, וכמובן הדמיון ששיטת בריסק היא איזו שיטה מדעית אמפירית שאפשר למדוד בצורה מדעית מיהו עקום ומיהו ישר וכו' שלרוב זו הרגשות כאלו ואין לכך כל בסיס מוצק כמו כל דרכי הלימוד, עכ"פ אין ברצוני לפצל כעת אופיו של כל בריסקאי באיזמל חד, רק שבאופן כללי יש מגמה בריסקאית שנגד זה אף יש תוכחת החזון איש נגד חידושו בדין מצות שמחה) ולכן יש לתלמידיו ולחוגו משיכה לבריסק, ובכן אלו הם הנוהרים לבריסק, ואי לכן שמעתי מתלמיד פונוביז שבעת היותו שם שמע שהרב שך מנע במפורש מתלמיד אחד ללכת לבריסק (כלומר מצד אחד יצר זיקה לבריסק ומצד שני באופן מוצהר שלל אותה) . (גם שמעתי מהנ"ל וכמדומני שלא הובאה כאן, שהרב שך אמר בהספידו של הגרי"ז שנסתם הגולל של בריסק ובית בריסק לא מחלו לו בגלל זה שכן יש ממשיך ומזה התחיל המתח).
בכל אופן כשמדברים על ההשפעה השולית של בריסק באה"ק זה בשני מישורים. בגישת בריסק בלימוד שבאה"ק, זה משהו שולי, והשקפת ביחס לעניני השקפה ובעיית השעה לגבי הרבה נושאים, מיחסם לכנסת, אגודה, עשיה בקירוב בני ישראל לאבינו שבשמים שיש בבריסק נטיה (או גישה מגובשת) נגד זה ועוד. בשני מישורים אלו קולם מהדהד בחו"ל יותר מפני כמה סיבות.
אם דנו על יחסם לגור יש לדון על יחסם לחסידות בכלל.פשיטא שהם מתנגדי חבד דהאידנא, אך תמוה לי יחסו השלילי של רא"י (וכנראה לבית אבותיו) לברסלב. על מה ולמה? כמדומה שבחור מרקע חבדי פושר אינו לוקח חלילה בישיבה (אולי הפחד שמא יעסוק בתעמולה) אך גם בחור מברסלב פסול. שמעתי על בחור מברסלבי עילוי בחו"ל שאשתקד רצה להתקבל בישיבתו וחקר ודרש על מדת ברסלביותו וכששאל אותו אם נוסע לאומן לר"ה, וענה כן (שמבחינת ברסלב זה מינומום ואינו מראה על אדיקות יתירה) פסל אותו על הסף.
כאן עוד פן מקטנות המוחין הנוראה והמחרידה של מקום זה, אם היו מספרים כזה על סקווירא למשל היו הליטאים אומרים כמה "צמצום" המוחין יש כאן, אך בריסק היא גדלות. בקיצור, המקום מקום מנוון ומבואס נאחז בנוהגים שעבר לעיהם הכלח
תוקן על ידי אתנחתא ב- 14/06/2011 18:26:49
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2011 20:22 |
|
| |
| מר_עולם כתב: | | ברצוני להעיר כאן נקודה נוספת ששמתי לב שלא נגעו בה לכל אורך האשכול הארוך הזה, עניין החומרות שהיו נר לרגלם של רבני בית בריסק...
|
|
אכן בכל ענייני החומרות, לא נגענו. אני חושב כי גם יהיה קשה מאוד לפרוט אותן כי רבים הן, האשכול יכלה והן לא יכלו. בכל זאת, אולי באופן כללי, ננסה מעט להבין את המניעים שמביאים לחומרות בבית בריסק וזאת מבלי להיכנס לפרטים של כל חומרה וחומרה. אני חושב כי גם כאן יהיה נכון לעשות אנלוגיה בין החזו"א לבריסק, אשר כידוע, בשתי האליטות (המרכזיות) הליטאיות הללו נוהגים להחמיר במיוחד. במילים קצרות ניתן לומר, כי בניגוד לדעה הרווחת אצל אדם מן הרחוב, לפיה קיימת זהות מסוימת בין בריסק לחזו"א בענייני חומרות, הרי שהאמת היא בדיוק הפוכה. ביהמ"ד חזו"א וביהמ"ד בריסק הם שני הקטבים הקיצוניים ביותר בכל ההתייחסות לפסקי הלכה. בעוד אצל החזו"א החומרות נובעות מתוך הכרעה ועמדה הלכתית מוצקת. בבריסק החומרות נובעות דווקא מתוך החשש להכריע והחשש מלקבוע עמדה הלכתית. במילים אחרות, החומרות אצל חזו"א נובעות (בד"כ) מתוך 'כתפיים רחבות' בענייני הלכה ופסק, לעומת בריסק שם החומרות הם תוצאה של 'הימנעות מודעת' וחשש מליטול סמכות בכל ענייני פסק והלכה. על החזו"א ניתן לומר, כי הוא ראה עצמו כממשיכו של הגר"א בלהחזיר את ההלכה לשורשיה ולמקורותיה הקדומים, הוא גם לא חשש לחלוק על פוסקים חשובים שקדמו לו. כשהגיע למסקנה בסוגיא, לא הסתפק בה באופן תיאורטי בלבד, הוא יישמה הלכה למעשה, גם אם הדבר כרוך במהפכות של ממש. לשם המחשה, ה'נודע ביהודה' נקט עמדה כי 'השיעורים' הם לפי המידה הגדולה, אך בשום מקום לא מצאנו כי כתב שיש להוסיף כסף ב'פדיון הבן', הוא הסתמך על המנהג שהנהיגו הפוסקים בכל עיר ועיר. החזו"א לעומתו, שינה במסקנותיו את סדרי בראשית. ואגב, לא רק בנוגע לחומרות, לחזו"א ישנם הכרעות של קולות לא פחות מאשר חומרות, (שבת, עונת אור זרוע וכיוצ"ב הרבה). אלא שעצם העיסוק הרב בפרטים הקטנים של ההלכות, הידיעה וההקפדה המדוקדקת שלהן, הופכת את בית מדרשו ל'מחמירים'. לעומת החזו"א, רבני בריסק משמשים את הדוגמא החריפה ביותר להיפוכו. הגר"ח מבריסק, עליו ניתן לומר כי היה המהפכן הגדול ביותר (אולי בכל הזמנים?) בדרך הלימוד 'הלמדנית', וללא ספק נחשב לאבי השיטה הישיבתית בעת האחרונה (אתנחתא, גם ר"ש רוזובסקי הוא בליל מוטציה של בריסק ואחרים). ספרו 'חידושי מרן ר"ח הלוי' הוא לדעתי הספר הראשון בהיסטוריה שעוסק ברמב"ם ובתלמוד ואין בו חידוש אחד בהלכה (לעיל נגענו באבסורד, כי ספרי רבני בריסק נכתבו דוקא על 'משנה תורה' לרמב"ם אשר כולו הוא ספר הלכה בלבד). האם גאון כמו ר' חיים או בנו הגרי"ז, לא עניין אותם 'הלכה למעשה'? ברור כי הלכה עניינה אותם, הרי הם הקפידו ודקדקו בהלכה יותר מאחרים, איך יתכן לומר כי בדבר שהם כל כך הקפידו והחמירו, דווקא הם פחות התעניינו? האמת היא כי גם ההגדרה 'יראי הוראה' אינה מספקת כאן, הם לא רק חששו לפסוק בעצמם, גם הכרעות של פוסקים אחרים לא הניחו תמיד את דעתם. החרדה לדבר תורה הלכה ולמעשה הייתה כה גדולה אצלם, עד כי חששו מלקחת עמדה בהכרעה ב- 'שאלה' באין בה הכרעה חד משמעית. מי אנו ומה אנו שנכריע במחלקות הרשב"א והרא"ש, וכל 'שאלה' (כמובן אם יש לה משמעות) שלא נקבעה בשו"ע במסמרות של ברזל, תמיד יש לחשוש לדעה או לסברה האוסרת. לא לחינם הפנו 'רבני' בריסק, הגר"ח והגרי"ז את שואליהם בדבר הלכה לדיין ר' שמחה זעליג ריגר, רמת יראת החטא והחששות שלהם מ- 'הכרעה' הייתה כזו גדולה, עד כי מסופר על הגר"ח כי גם כשפנה 'להתייעץ' בדבר הלכה, ביקש כי לא יכתבו לו את הנימוקים אלא את ההכרעה בלבד, שמא, לכשיראה את הנימוקים, ימצא בגאונותו סברא לסתור. נקל יהיה למצוא את ההבדלים ב'חומרות' בין חזונישניקים לבריסקערס, באיסורים 'דרבנן'. בעוד בבריסק ה'חומרות' כאמור נובעות מחשש, בזה קיים בהחלט חילוק מהותי בין חשש 'דאורייתא' אשר בו יש להחמיר, לבין חשש 'דרבנן' אשר בו ניתן להקל. משום כך נמצא, כי 'החומרות' בבריסק מתמקדות בעיקר בשאלות 'דאורייתא' ('ברכות' נחשבות אף הן לדאורייתא מחשש לשיטות הסוברות כי הזכרת ה' לבטלה שייכת גם בברכה לבטלה). לעומתם, בביהמ"ד חזו"א, שם החומרות נובעות מהכרעה ועיסוק דקדקני, לא נראה שם הבדל מהותי בין 'דאורייתא' ל'דרבנן' (מלבד הנ"מ ההלכתית בספק וכו'), שכן, בכל שאלה קטנה עוסקים בדקדוק ובדרך כלל מגיעים להכרעה מוחלטת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/6/2011 22:26 |
|
| |
בהמשך לדברים לעיל. ידוע כי הרב מבריסק היה יוצא כל ערב שבת למרפסת ביתו, מתיישב על כיסא כאשר מלבושיו בגדי שבת ופניו הוד והדר, ממתין ומצפה לבואה של המלכה וכך מקיים כפשוטו את דברי הרמב"ם: "איזהו כבוד... ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש מיחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך..." עם כל זאת, הוא נזהר מלקבל על עצמו 'תוספת שבת' (מעבר למינימום ההכרחי בהלכה), די היה לו בשבת עצמה, מי יודע אם יצליח לשמור את התוספת כהלכתה. בעוד שאצל אחרים "המיחל להקבלת שבת" הוא בשמחה נחת ושלוה. הרב מבריסק קיים זאת בהידור, אך בחיל ורעדה. בבריסק כידוע, טוענים תמיד אנחנו לא מחמירים, אנחנו מקיימים רק את עיקר הדין. אחד מאבני הדרך לטיעון הזה, מבוסס על הסיפור דלהלן: ראו פעם את הגר"ח שותה מחוץ לסוכה, שאלוהו, הרי כתוב בשו"ע "ומי שיחמיר על עצמו ולא ישתה חוץ לסוכה אפילו מים הרי זה משובח" ענה הגר"ח: "אנחנו עושים רק את עיקר הדין, איננו מחמירים". כמובן שאין הדברים סתירה להנ"ל, בבריסק, כדי שהדברים לא יהיו 'עיקר הדין', צריך שהשו"ע יכתוב במפורש "ומי שמחמיר"...
תוקן על ידי בדק_בית ב- 14/06/2011 22:32:36
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2011 15:02 |
|
| |
| שקול כתב: | | | למיטב ידיעתך החבורה החדשה היא לא של בני הגרא״י אלא של נכדי הגרי״ד (בניו של אחיו של הגרא״י) בניו לא השתתפו או לא שותפו אולי בגלל שהם רצו להנהיג דברים חדשים ופחדו שהם (בני הגרא״י) יפריעו להם בזה |
|
בחוה"מ פסח האחרון אמר רא"י לקהל התלמידים והמבקרים שעלו להקביל פני רבם, בזה"ל: 'פתחו חבורה חדשה, ואמרתי שכיום אין שום בעיה עם הברזלים וניתן להשתמש איתם לכתחילה, ואכן השתמשו עם ברזלים וזה היה טוב מאד'. ולכן מגוחך לומר שבני רא"י לא השתתפו או לא שותפו מהסיבה שציינת, אינני יודע למה בני רא"י עדיין לא לקחו מצות מהחבורה החדשה אבל בודאי ובודאי שהשינוי שנעשה שם קיבל את אישורו של רא"י, מסתמא בשנים הבאות כשצריכת המצות תגדל גם בני רא"י יקחו מצות מהחבורה החדשה.
תיקן אותי בדק בית באישי: החבורה החדשה נפתחה כבר בשנה שעברה, ולא רק השנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2011 17:03 |
|
| |
לגבי הקביעה היומרנית שספר רח"ה על הרמב"ם הינו ספר היסטורי בגלל שלא נכתב להלכה, כמובן שזו קביעה שאינה מבוססת כלל. יש לתת רשימה שלימה של ספרים על הרמב"ם שכלל לא מיועדים להלכה, החל מכסף משנה, מהר"י קורקוס, לחם משנה, פירושי הרדב"ז (ללשונות הרמב"ם) ואם תתעקש שכן כיוונו להלכה הרי בוודאי לספרי שער המלך יד המלך מרכבת המשנה, ועוד רבים וטובים.
אך אולי נכון לחלק בין ה"גברא" ל"חפצא", שמחברים הללו בוודאי כולם עסקו גם בהלכה למעשה רק הספר הפרשני המסויים ה"חפצא" לא היה להלכה, בניגוד לבריסק שיצרו לכאורה תופעה חדשה של רב בישראל שמשתמט לפסוק להלכה למעשה ה"גברא".
באמת זה משליך קצת על לאמיתתה של תורה של בריסק, שבאם אכן בריסק לאמיתה של תורה כיצד אי אפשר לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא שהלא זה אבן הבוחן מאז מתן תורהנ על אמיתות של סברא שהיא מוצקת ומיוסדת בהלכה עד שניתן להסתמך עליה למעשה. סברות ערטילאות או נועזות שמפחדים להכריע בה להלכה מוכיחות שאין "מעתיקי" השמועה והם משהו חדש.
במובן מסויים ניתן לתלות את העדר הכרעה באופי גישת בריסק שאין צורך להבין את למה רק את המה, כלומר להגדיר ולתת קונצפציה להלכה, ומכיון שכך אין מקום להכרעה שכן מספיק אם אתה נותן מקום לכל שיטה ושיטה במסגרת ההלכתית, כך שהן הרמב"ם והראב"ד יוצאים צודקים כל אחד מנקודת מבטם ולכן אין מקום להכרעה מי יותר צודק, ונותרים ללא הכרעה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-15/6/2011 17:23 |
|
| |
בדק.
אודה לך מאוד אם תפרט מהם הקולות של החזו"א בהל' שבת, ובעונת או"ז?
ומהם עוד כיוצ"ב הרבה.
|
|
|
|
|
