דרמה בבריסק: הגרא"י סולוביציק קם ועזב את השיעור

עובדתית, זה נכון מאוד. הרב שך ראה את עצמו כעצמאי לחלוטין. מעולם הוא לא היה כפוף באמת למישהו, כאשר הוא ציטט רבנים גדולים בנאומיו הדרמטיים, זה רק היה כדי לחזק את משנתו. הרב שך תמיד היה מספר, כי הרב מבריסק 'רק' ייעץ לו כי ייסבול אם יענה להצעה להצטרף כחבר במועגה"ת. אתם שואלים אותי? גם אם הוא היה אומר לו במפורש 'אל תצטרף', הרב שך היה מקבל את אותה החלטה - ומצטרף. אגב, עד כמה שהרב שך לא ראה עצמו כבריסקער, תעיד אולי העובדה המפורסמת הבאה: בחור מישיבת פוניבז' ניגש פעם אל הרב שך ושאלו: "מי גדול יותר, הרב מבריסק או החזו"א"? השיב לו הרב שך: "עד שאתה שואלני על הרב מבריסק, שאל אותי על ר' חיים"?. היעלה על הדעת כי תלמיד נאמן לבריסק יענה תשובה שכזאת? אביא לכם תשובה בריסקאית אמיתית לשאלה 'מחוצפת' שכזו. העיד לפני אדם הנאמן עלי כבי תרי, כי שאל פעם את ר' רפאל סולובייציק ז"ל את אותה השאלה: "מי גדול יותר החזו"א או האבא הרב מבריסק"? וזה השיב לו כהוגן: "החזו"א? הרי בליטא הסתובבו עשרות כמוהו ואיש לא הכירם", זו תשובה בריסקאית אותנטית. קצת מוגזמת אמנם, אך הולמת את השאלה!

כך או כך, בבריסק היו מאוכזבים מאוד מהתנהגותו הנועזת של הרב שך וכאמור, מאז היחסים התקררו מאוד. שמעתי פעם, כי אף לאחר הנתק, באחת החתונות לבית בריסק, המשפחה שלחה לרב שך הזמנה באמצעות הדואר ומבלי שבאו להזמינו פיזית כימים מקדם. ואעפ"כ, הרב שך מחל על כבודו ועלה לירושלים להשתתף בשמחה. לא ביררתי עד כמה הסיפור מוסמך, אך הוא בהחלט מתאים לרב שך.

השנים חלפו, ר' יושע בער נסתלק לעולמו צעיר ובטרם עת, ואת מקומו תפס – בעוז וביד רמה- בנו וממשיך דרכו ר' אברהם יהושע. אם באבא ר' יושע בער ראה הרב שך כבר פלוגתא לגיטימי במידת מה – הרב שך לא ראה באיש כבר פלוגתא לגיטימי. הרי שבבנו וממשיכו הרהוט בהנהגת אסכולת בריסק, בודאי של ראה כבר פלוגתא לגיטימי, לכל היותר הוא החשיבו לילד חצוף וגאוותן.

אינני זוכר מדוע זה התמקד הרב שך במיוחד ברא"י (מן הסתם אמר איזה משפט חריף), אך הבוז והאיבה שהרב שך רחש לו, היו לשם דבר. אצל הרב שך אין להעביר ביקורת וחסל, כשהרב שך מבקר מישהו, המשמעות היחידה היא כי נפתחה מלחמת עולם. כל תלמיד מישיבת פוניבז' או מכל ישיבה אחרת שהיה נכנס להתייעץ עם הרב שך אם ללכת ללמוד בישיבת בריסק, התשובה הייתה חד משמעית: לא! "מלמדים שם להשחתה" היה אומר בהחלטיות רבה. אגב, ישנם בודדים אשר טוענים כי הרב שך אישר להם באופן אישי ללמוד בבריסק, נו.

לאחר שנים, כידוע. נפתחה חזית חדשה בין משפחת בריסק לרב שך. פרשיית הסכסוך בין ר' מלכיאל קוטלר לאשתו - בתו של ר' מיכל פיינשטיין. בפרשה כאובה וטראגית זו, אין צורך להרחיב, פרטיה ידועים לכל. רק בקצרה אבהיר את נקודות המחלוקת: היו שני ויכוחים חריפים בין בני הזוג. א. אם לעשות טיפולי פוריות לאחר שנים שלא זכו לזש"ק. ב. אם זכותה של האשה למנוע מבעלה יציאה לארה"ב כדי למלאות מקום אביו כראש ישיבת ליקווד. הדומיננטית מצד פיינשטיין הייתה הרבנית ליפשא, ר' מיכל עצמו שמר בתחילת הפרשה על פסיביות ונמנע מלקחת צד, רק לאחמ"כ כשהמלחמה הפכה לציבורית, נעמד כמתבקש בחזית, כדי להגן על משפחתו.

לגודל הטרגדיה (האישית של ר"מ זצ"ל), גם כאן התגלגלו הדברים למלחמה אישית ועקובה מדם, כאשר בשלב המתקדם של המלחמה, היה ברור לכל תלמידי הרב שך, כי זו פגיעה בכבוד הרב שך להמשיך וללמוד בכולל של ר"מ פיינשטיין. האווירה המטורפת של אותם ימים הייתה, אם אתה לא צודק, הרי שאין לך זכות לחיות. אם הרב שך מבקר אותך, זה אומר שאין לך זכות קיום. רבים ממתנגדיו של הרב שך, מאשימים אותו עצמו, ביצירת הדינאמיקה הזו. אי אפשר שלא להזכיר כאן, את תלמידו המובהק של הרב שך ר' דוד פיינשטיין, בנו של ר' מיכל. אשר נאלץ לחתוך בבשרו החי ולבחור בין משפחתו הרמה לבין רבו המובהק. באותם ימים אין דבר כזה להיות ניטראלי, אם אתה לא תומך במלוא המרץ ברב שך, בהכרח תמצא עצמך כפועל נגד 'ראש הישיבה'. הטוטאליות שלטה אז במלוא כיעורה. כמובן, הוא העדיף לבחור במשפחתו.