דרמה בבריסק: הגרא"י סולוביציק קם ועזב את השיעור

מעמדו של האבא במשפחת סולובייציק.

זר לא יבין זאת, מעמדו של האבא במשפחת בריסק הוא דבר שלא קיים בשום מקום בעולם, אבא אדמו"ר, בניו יכבדו אותו בשל המעמד הציבורי שיש לו, סוף סוף גם הם שייכים לחסידות. אבא במשפחת סולובייציק, כלל לא קשור למעמדו הציבורי, גם אם הוא יהיה איש אפור, אברך כולל לא בולט, בבית הוא גורו לכל דבר. אין ילד שאוהב לראות את מחדליו של אביו, אבל בבריסק, לאבא אין אף פעם מחדלים, פשוט אין, אין לו בכלל חסרונות, אבא הוא גוף ריבוני מונרכי שאין לעשות דבר מבלי לקבל את הסכמתו, אין להתווכח עם האבא, מקסימום ניתן לשאול את האבא. אבא הוא מקור העוצמה והגאווה ולא משנה בן כמה יהיה הבן, הבן יכול להיות בגיל 30 והאבא משמש לו מקור השראה בדיוק כפי שהורים אחרים משמשים לילדיהם בגיל שנתיים.

טבע העולם הוא, כי בגיל ההתבגרות קיימת נטיה להתנתק אט אט מאבא ולהפוך לעצמאי, לפעמים על חשבונו של האב, לא כן כשאבא הוא גורו, כשאבא הוא גורו, זה כבוד להצמד אליו ולהתלוות אליו לכל מקום, כשאבא הולך לשלום זוכר בליל שבת, תמיד ייצא בשיירה מכובדת של בניו הבוגרים אשר פניהם דרוכים וחתומים בצייתנות ותמימות משל היו ילדים בני ארבע. לפעמים זה ממש מצחיק או פאתטי לראות את הטוהר בצייטנות השבטית התמימה הזו כשהילדים עוד רואים בזה מפגן עוצמה.

תענוג מיוחד הוא לראות את רא"י או את אחד מאחיו או דודיו מגיעים לכותל בחוה"מ, כששורה שלמה של ילדיהם בשנות ה 20 - 30 נצמדים אליהם בשורה ארוכה ונעצרים בזה אחר זה בסדר מופתי, כמו במשמר המלכה האנגלית, מול הכותל סמוך למדרגות, ליד המשטרה, ויותר לא מתקרבים. מדוע לא מתקרבים, פעם כשר' יושע בער הודיע לאביו הרב מבריסק כי בכוונתו ללכת לכותל, אמר לו הרב (ביידיש) "אבל תעמוד כמה שיותר רחוק מהכותל", מאז פשט המנהג בקרב צאצאיו לעמוד כמה שיותר רחוק. המרחק הוא לא קבוע, הוא עניין יחסי, אם מחר ייבנה בניין על החלק העליון של הרחבה, אזי 'כמה שיותר רחוק' ייקבע בהתאם לאפשות.

לפני מס' שבועות הוא פגש את אחד האברכים שלמד בישיבתו בעבר, אבל היה מגיע מדי להתפלל בבית המדרש
ושאל אותו למה אה משחק באינטרנט

הוא חשד בו שהוא אחד הכותבים על בריסק כאן בח"ח

היות והאברך לא נוגע באינטרנט כלל, הוא מאוד נפגע מהשאלה, והפסיק להתפלל בבית המדרש כלל



ראיה, שהרא"י יודע היטב מכל הנכתב כאן