| נשלח ב-23/5/2011 01:27 |
 |
| |
| frak38 כתב: |  | הדבר שבאמת יפריע או "יזיז" להגרא"י הוא - אם יצא נגדו מישהו מתלמידיו המובחרים של אביו זצ"ל
והדבא כמדומני היה כבר לעולמים. |
|
במידה מסויימת הייתי אומר הפוך, דוקא מתלמידיו של אביו אין לו בכלל חולשה, לחלקם הוא אמנם רוכש הערכה ואת חלקם השני הוא אף נוהג לבקר (תשאלו את הרב גרבוז), בסה"כ תלמידיו של אביו הם תחת חוקי הקודים הבריסקאים, שזה אומר שמבחינתו הם משחקים במגרש שלו, מה שאומר שהוא אולי מצפה מהם לדברים, אך בודאי שאין לו חולשה אליהם.
דווקא הייתי אומר שיש לו יותר חולשה מאותם תלמידי חכמים שאינם סופרים כלל את בריסק או שאינם מעריכים אותה מספיק, וגם שם החולשה היא לא חד משמעית, אלא מהולה בהתנשאות.
קח לדוגמא אדם כמו ר' חיים גריינמן, רא"י אינו יודע לגמרי כיצד לאכול את זה, מצד אחד הראש הגדול והידיעות הרחבות לעומת צרות האופקים הבריסקאית, זה לא דבר שרא"י רגיל להתמודד איתו, מצד שני, עם כל רוחב הדעת החזונישניקית ודרך החשיבה המקורית, סוף סוף אין להם את דרך הלימוד של הסבא הגר"ח. כך שהנחיתות מהולה אמנם בעליונות מסויימת.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 02:09 |
|
| |
| בדק_בית כתב: | | הערכה רק למי 'שיודע ללמוד' והזלזול הלא רשמי ל'מתמיד' שאינו למדן.
המניע ליחס של ביטול מוחלט לסיפורי מופת ומיסטיקה של חוגים אחרים, לעומת אמונה יוקדת ותמימה בסיפורי מופת ומיסטיקה של אבות המשפחה.
היחס האבסולוטי לרופא טוב, או בכלל הכבוד לרופאים, כל הציבור החרדי סובל מייחס של חולשה לרופאים כמו "והרופא התרשם מאוד מדבריו של הרב שך" או "והרופא ייצא מגדרו מהתפעלות מכח הסבל של האדמו"ר מגור", הרי שאצל בריסק הדברים חמורים שבעתיים.
|
|
בדק היקר לא חלמתי שגם באשכול כזה 'חריף' אפשר לשבת ולצחוק, אהבתי את התיאורים.
המניע לביטול סיפורי מופת ומיסטיקה של חוגים אחרים לא גדולה יותר מאשר ביטול סיפורים דומים שהיו אצל אבותם, אף פעם לא ראו בעשרות הסיפורים שיש החל מהגר"א והגר"ח מולוזין ועד הבית הלוי ור' חיים כדוגמאות והוכחות לגדלותם של אלו, הסיפורים היו וחלקם אפילו מפורסמים אבל לא ראו בכך ובודאי שלא השתמשו בזה בכדי להוכיח את גדלותו של בעל המעשה אלא כסוג של תוספת תיאור ומשהו שמובן מאליו, אין ספק שגדולי עולם בכל הדורות היו גם בעלי מופתים אבל בד בבד היו מפורסמים בעיקר ע"י גדלותם ויגיעתם בתורה, לא כן החסידים והאדמורי"ם שמנסים להוכיח ולספר על גדלותו של הצדיק ע"י כמה סיפורי קפיצת הדרך או תחית המתים ואלו הזיכרונות הבודדים שיש מאותם צדיקים, אצל החסידים לא צריך לחבר חיבור נדיר על הרמב"ם בשביל להיות צדיק מספיק שיספרו לך שהאיש הוא כביכול בעל מופת וכבר תראו אצלו תור ארוך של מבקשי ישועות, ולכן מזלזלים ומבטלים בבריסק תופעות אלו.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 02:43 |
|
| |
[אין עניין לטחון מים שוב, אך בדק הבית מתוך שחכם אתה, יש לתמהות עליך, הרי ההשוואה בין גישת בריסק לבן לאדין והמוסלמים - לא מטיבה עם בריסק ולא עם כושר הניתוח שלך. מותר להודות שבריסק היא היום אבסורדית אנכרניסטית להחריד ורא"י היא קרקיטורה, מאשר למצוא קנספירציות מדוע המדינה היחידה מחוץ לארץ ישראל שהתורה והיהדות והחסד והצניעות והקדושה פורחת שם למרות הכל, היא מקום שצאצאי בריסק הגריזיאנית אסור להם לדרוך שם. זה פשוט מגוחך ושום המצאות מוזרות על גבול הסהרוריות לא יתרצו את האבסורד. זכותם לטעון שמסורת אבות מעל הכל, אך אז שלא יצחקו על אחרים כאשר החמאה מרוחה על הראש (אך אין לצפות שאדם שנון זחוח הדעת יכיר בחסרונותיו ויתנהג בהתאם זה יותר מדאי).
בכל מקרה, שתי הסיבות היסודיות שאמריקה היא ה"שטן" הגדול היא, אחת, התמיכה הלתי מסוייגת במקום שבית בריסק מתגוררים שם והיא נקראת בעולםן כולו מדינת ישראל ולפנים פלסטינה, והשניה, שבדמיונם המפותח של אנשי בן לאדין ואנשיו אודות הג'יהאד הקוראני הבינלאומי שהם נלחמים דוקא במעצמת- על שמפריעה להן לכבוש את כל העולם ואילו אירופה נחשבת בעיניהם כמדינה רפוסה ונחשלת ולא חשובה מספיק לחום אתם הם רוצים לכבוש את המערב כולו. הדבר כה פשוט שהרי לא היתה מנהיג כה דתי במערב כזה כמה דורות כמו הנשיא בוש שהדתיות שלו היתה ללעג ולקלס באירופה הנאורה, ואילו דוקא הוא הפך לדמות השטן האמריקאי. (כמובן שאם אחרי המסולמים אנו הולכים כבר מזמן היה עליהם להתגורר במצרים ולנטוש את המדינה שבעיני המסולמים זיא אבי אבות הזוהמה והפריצות)
זה שבדמיונים הקודח אמריקה היא הסמל של מתירנית וכפירה, לעומת אירופה הבלתי מוסרית ואתיאיסטית אינו רק הזיה מרה שאכן מזכירה את הזיות בית בריסק על ארה"ב ותו לא. והדברים פשוטים]
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 11:55 |
|
| |
בדק - כל הכבוד שהצלחת לעניין את הגולשים [נכון לעכשיו למעלה מ11000 כניסות] בצבעוניות של בריסק בכלל
ושל הגרא"י בפרט.
לדעתי עליך גם להתייחס ולתאר את "גיור הבזק" שעושה בריסק לאמריקאים הבאים בשעריה-כלומר-קצת תורה
בדרך הלימוד של שושלת בית הלוי, קצת פירושים יפים על החומש של מרן הגרי"ז, מגוון סיפורים ועניני קנאות,
קצת דקדוקי מצוות וחומרות, הוסף לזה את האוירה של זכרון משה עם המודעות התלויות על הקירות-וכל אמריקאי ממוצע מרגיש כעבור שנה שהוא בפיסגת האידישקייט והאמת המוחלטת מונחת בכיסו.
החברה שם מהלכים כמי שהזריקו להם מנת סם משכר שמעלה אותם לשחקים.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 12:09 |
|
| |
חזק.
אהבתי הגדרת את הגיור הבזק....
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 13:36 |
|
| |
אתנחתא, אין ויכוח על כך שבבריסק די בכך שהרב הקפיד על חתנו ובתו ר"מ פיינשטיין וליפשא על שנסעו לאמריקה, כדי שאמריקה תהפוך לטרייף לעולמים. מסורת 'דער הטאטע' (האבא) כל כך חזקה שם, עד שהיא משפיעה לא רק על הליכות ומנהגים, אלא היא אף מחלחלת באופן פסיכולוגי גם לתחומים שוליים וזניחים עד שבני המשפחה עצמם לא בטוח שחשים בכך.
קח לדוגמא, את הנהירה ההומונית של צאצאי הרב מבריסק לחוף ים שרתון - תל אביב בבין הזמנים (הגיע הקיץ, נזכרתי מהים), כידוע הרב מבריסק היה נוהג בתקופת חודש אב לבקר בחוף ים זה. נכון, אמנם רבים נוהגים להגיע לחוף הים, אך בכל משפחה יש גם כאלו אחרים שלא אוהבים ים, גם אלו אשר כן אוהבים את הים, פעם מגיעים ופעם לא כמו כל תחביב אחר. אצל משפחת סולובייציק, זה משהו אחר לגמרי. תשאלו את ילדי חוף הים, רק מגיע בין הזמנים אב, דבר יום ביומו ממש בלי שום גוזמא (בימים של גברים כמובן), אתה רואה שיירות ארוכות של סולובייציקים, משתרכות זה אחר זה, הם על משפחתם לבית אבותם, בניהם דודיהם הטף (בלי הנשים) וכל אשר להם, מגיעים בפנים חתומות אופייניות ובהליכה זקופה מהירה וחפוזה, לאיפה? כן, ל'ים הגדול' בחוף שרתון. תשאל אותם, מדוע אתם הולכים לים בכל יום? התשובה תהיה בכנות: "ים זה דבר טוב, ים זה בריא" תשאל אותם, מדוע דוקא חוף שרתון? התשובה תהיה גם היא בכנות: "זה הכי קרוב לירושלים". אך כולם יודעים היטב, כי אילו הרב מבריסק לא היה נוהג ללכת לחוף שרתון או לים בכלל, לא היינו רואים כזו אובססיה משפחתית ללכת לים, כלומר, הם לא באמת מתכוונים להפוך את ההליכה לים למסורת בית בריסק, אך בתת ההכרה מופנם אצלם עמוק ובאופן ברור כי ים (שרתון) זה דבר ש'הולכים אליו בבין הזמנים',
יצויין, כי בשנים האחרונות דוקא יש רפורמה של ממש בעניין שרתון דייקא, כשרא"י ומשפחתו נופשים בבין הזמנים בחיפה וממילא הולכים לחוף השקט בחיפה וכן משפחת שיף בנתניה וכו'. אגב, המצחיק ביותר הוא לראות משפחות מסויימות שמנסים בכל מאודם להיות ולהיראות בריסקערס, וכמובן כחלק מהניסיון העילג להפוך לבריסקער אמיתי, הם מחקים את משפחות סולובייציק בהגעה אובססיבית לים, בכלל, תשימו לב כי בים רואים במיוחד הרבה בריסקערס הרבה מעבר לאחוזי שיעורם באוכלוסיה ואין הדבר צריך תלמוד כלל.
נחזור לעינייננו, כאמור בלי קשר לדברי הרב מבריסק על אמריקה, אם היא רלוונטית להיום או לאו, אני סבור באופן אישי, כי אמריקה מסוכנת לשימור אופי הדת יותר מאשר אירופה. בא נעזוב את בן-לאדן ואת איראן, נעבור לרגע למוסלמים שחיים באמריקה ולמוסלמים שחיים באירופה. באיזו מדינה המוסלמים החיים בתוכה יותר דתיים, באירופה או בארה"ב? ברור שבאירופה. ייתכן אולי כי באירופה הם אוכלוסיה רבה יותר ולכן קל להם לשמר יותר את הדת. אך לדעתי הסיבה היא אחרת וכפי שטענתי, מתירנות וכפירה אירופאית, הדת מזהה אותה באופן מובהק כנוגדת את הדת וממילא היא יודעת להישמר ולהיבדל ממנה, משא"כ חומרנות אמריקאית, קשה לזהות אותה בהכרח כנוגדת את הדת, ומשקשה לזהותה כנוגדת את הדת, אזי פחות מתבדלים ממנה וכך היא מצליחה לחלחל לתוך הדת ולהרוס אותה. זו הסיבה לדעתי, שהמוסלמים בארה"ב הם פחות דתיים מאשר המוסלמים באירופה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 13:45 |
|
| |
פראק, בהחלט העלת נושא מעניין.
כאן המקום יהיה להבהיר, לשאלות שנשאלתי בפרטי כיצד זה שהניק 'בדק בית' הפך לפתע לבריסקער?
אז ככה, אכן הניק 'בדק בית' אינו שייך לי, קיבלתיו מבעליו (הבנתי שיש כמה וכמה שכותבים מניק זה) בהשאלה לצורך האשכול הזה. יש לי אמנם ניק אחר שאני נוהג לכתוב בו בפורום זה לעיתים נדירות, אך מטעמים השמורים עמי, העדפתי לשאול את הניק 'בדק בית' וכאן המקום להודות לבעלי הניק.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 14:45 |
|
| |
| בדק_בית כתב: | | קח לדוגמא, את הנהירה ההומונית של צאצאי הרב מבריסק לחוף ים שרתון - תל אביב בבין הזמנים (הגיע הקיץ, נזכרתי מהים), כידוע הרב מבריסק היה נוהג בתקופת חודש אב לבקר בחוף ים זה. נכון, אמנם רבים נוהגים להגיע לחוף הים, אך בכל משפחה יש גם כאלו אחרים שלא אוהבים ים, גם אלו אשר כן אוהבים את הים, פעם מגיעים ופעם לא כמו כל תחביב אחר. אצל משפחת סולובייציק, זה משהו אחר לגמרי. תשאלו את ילדי חוף הים, רק מגיע בין הזמנים אב, דבר יום ביומו ממש בלי שום גוזמא (בימים של גברים כמובן), אתה רואה שיירות ארוכות של סולובייציקים, משתרכות זה אחר זה, הם על משפחתם לבית אבותם, בניהם דודיהם הטף (בלי הנשים) וכל אשר להם, מגיעים בפנים חתומות אופייניות ובהליכה זקופה מהירה וחפוזה, לאיפה? כן, ל'ים הגדול' בחוף שרתון. תשאל אותם, מדוע אתם הולכים לים בכל יום? התשובה תהיה בכנות: "ים זה דבר טוב, ים זה בריא" תשאל אותם, מדוע דוקא חוף שרתון? התשובה תהיה גם היא בכנות: "זה הכי קרוב לירושלים". אך כולם יודעים היטב, כי אילו הרב מבריסק לא היה נוהג ללכת לחוף שרתון או לים בכלל, לא היינו רואים כזו אובססיה משפחתית ללכת לים, כלומר, הם לא באמת מתכוונים להפוך את ההליכה לים למסורת בית בריסק, אך בתת ההכרה מופנם אצלם עמוק ובאופן ברור כי ים (שרתון) זה דבר ש'הולכים אליו בבין הזמנים',
יצויין, כי בשנים האחרונות דוקא יש רפורמה של ממש בעניין שרתון דייקא, כשרא"י ומשפחתו נופשים בבין הזמנים בחיפה וממילא הולכים לחוף השקט בחיפה וכן משפחת שיף בנתניה וכו'. אגב, המצחיק ביותר הוא לראות משפחות מסויימות שמנסים בכל מאודם להיות ולהיראות בריסקערס, וכמובן כחלק מהניסיון העילג להפוך לבריסקער אמיתי, הם מחקים את משפחות סולובייציק בהגעה אובססיבית לים, בכלל, תשימו לב כי בים רואים במיוחד הרבה בריסקערס הרבה מעבר לאחוזי שיעורם באוכלוסיה ואין הדבר צריך תלמוד כלל.
|
|
אתה סותר את עצמך, עצם העובדה שאתה כותב שרואים אותם גם בחיפה וגם בנתניה היא ההוכחה שאין להם עניין בשרתון דייקא, כי כמו שאני מכיר אותם אם היה בכך משהו עקרוני ואמיתי אז הם לא היו עוזבים ונוסעים לחופים אחרים, כנראה שהם שבאמת נוסעים לאיפה שיותר נוח וקרוב להם וכמו כל אנשי ירושלים שנסעו לשרתון כי רק לשם היו הסעות מירושלים עד שהרבנים יצאו בחרם על החוף והתחילו ההסעות לחופים 'הכשרים'. יש גבול לציניות, אכן יש להם מסורת אבות הדוקה וטוב שכך (אנחנו יכולים ללמוד מהם) אבל מכאן ועד להגיד שיש עניין במקוה שטבל בו הרב הדרך רחוקה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 15:02 |
|
| |
אבל במציאות כאשר הם לא בנתניה ובחיפה
אלא בירושלים הם מעדיפים לנסוע אך ורק לים שרתון
ולא לחופים אחרים
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 15:40 |
|
| |
| פליימען כתב: | | אתה סותר את עצמך, עצם העובדה שאתה כותב שרואים אותם גם בחיפה וגם בנתניה היא ההוכחה שאין להם עניין בשרתון דייקא, כי כמו שאני מכיר אותם אם היה בכך משהו עקרוני ואמיתי אז הם לא היו עוזבים ונוסעים לחופים אחרים, כנראה שהם שבאמת נוסעים לאיפה שיותר נוח וקרוב להם וכמו כל אנשי ירושלים שנסעו לשרתון כי רק לשם היו הסעות מירושלים עד שהרבנים יצאו בחרם על החוף והתחילו ההסעות לחופים 'הכשרים'. יש גבול לציניות, אכן יש להם מסורת אבות הדוקה וטוב שכך (אנחנו יכולים ללמוד מהם) אבל מכאן ועד להגיד שיש עניין במקוה שטבל בו הרב הדרך רחוקה.
|
|
אינני רואה כאן סתירה, שכן כפי שכתבתי למעלה, גם בבריסק קיימים תהליכים של שינוי, רק שזה בקצב יותר איטי וכפי שאתה רואה גם את כובעי הקסקט ואת הכובעים האפורים החליפו בסופו של דבר.
בכל זאת, אני מקבל את דבריך שאולי הגזמתי קצת בעניין הים ובקצב התדירות שהם באים לשם, אך בהחלט שקיים הלך בריסקאי שבבין הזמנים 'הולכים לים'. עד היום אני זוכר את החוויה הגדולה שהייתה לי בילדותי, ללכת ולהאזין לשיחות החולין הקלילות והשנונות של המבוגרים שביניהם (רא"י ואחיו) כשהמים משתכשכים בגופם הזקוף והגבוה ואשר מבטיהם החדים פעורים ומרותקים לעבר ילדיהם אשר סובבים אותם בשחיה מעגלית ובמרחק של קשר עין פן יפליגו למקום סכנה.
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 16:44 |
|
| |
frak אתה טועה בגדול. הבחורים המגיעים מאמריקה ללמוד אצל הגרא''י הם לא ה""אמריקאנר בוחרים" שמגיעים לישבת מיר. רובן שמגיעים לבריסק הם חברה מאוד ריצינים לומדים בהתמדה גדולה עם הבנה עמוקה (בלומדות ובהבנה הם פי 10 מהבחורים מהארץ ) כן, אולי הפאות שלהם מתחיל קצת להיגדל והקריאת שמע שלהם מתחיל ליהות קצת ארוך אבל בעיקרון הם ישיבשע חברה עם כל הגישמאק ולא צריכים שום גיור. ודווקא מאוד טוב ובריא שהאמריקים שמגיעים מארץ התאווה והחמדנות שומעים שיחות השקפה מהגרא''י איך להיסתכל עם מבט חד ומחוץ לקופסה ולא להיסחף עם הדעת ההמון.
תוקן על ידי יחביאנו ב- 23/05/2011 16:46:48
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 17:51 |
|
| |
ומהיכן הכמיהה של האמריקאים לבריסק? ליקווד קרובה יותר?
שמא בגלל הרב מבוסטון?
אגב האם בני משפחת סולוביציק מביטים בעין לא טובה בר' חיים גרינמן בגלל הערות החזו"א על הגר"ח? אם אינני טועה גם ספר זה הודפס על ידי הגרינמנים
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 21:23 |
|
| |
באתר רוטר נפתח אשכול על הדיון המרתק כאן, לינק לרוטר
http://rotter.net/forum/scoops1/36891.shtml
אשכול מעניין ביותר: מה זה בריסק? הנהגותיהם? מלבושיהם?
| | http://bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=4&topic_id=2893326&forum_id=771 זה התחיל באשכול אינפורמציה על דברים שאמר הרב אברהם יהושע סולובייציק ראש ישיבת בריסק בשיעורו, ובהמשך זה הפך לאשכול אינפורמציה כללית על שושלת בריסק, על הנהגותיה המיוחדות, על השמרנות הבריסקאית הידועה, על מעלותיה של בריסק וכן על חולשותיה. בהחלט אשכול מעניין לכל חוקר עיתונאי או סתם סקרן. אביא לצורך ההדגמה, קטע מתוך האשכול הארוך:
...מעמדו של האבא במשפחת סולובייציק. זר לא יבין זאת, מעמדו של האבא במשפחת בריסק הוא דבר שלא קיים בשום מקום בעולם, אבא אדמו"ר, בניו יכבדו אותו בשל המעמד הציבורי שיש לו, סוף סוף גם הם שייכים לחסידות. אבא במשפחת סולובייציק, כלל לא קשור למעמדו הציבורי, גם אם הוא יהיה איש אפור, אברך כולל לא בולט, בבית הוא גורו לכל דבר. אין ילד שאוהב לראות את מחדליו של אביו, אבל בבריסק, לאבא אין אף פעם מחדלים, פשוט אין, אין לו בכלל חסרונות, אבא הוא גוף ריבוני מונרכי שאין לעשות דבר מבלי לקבל את הסכמתו, אין להתווכח עם האבא, מקסימום ניתן לשאול את האבא. אבא הוא מקור העוצמה והגאווה ולא משנה בן כמה יהיה הבן, הבן יכול להיות בגיל 30 והאבא משמש לו מקור השראה בדיוק כפי שהורים אחרים משמשים לילדיהם בגיל שנתיים. טבע העולם הוא, כי בגיל ההתבגרות קיימת נטיה להתנתק אט אט מאבא ולהפוך לעצמאי, לפעמים על חשבונו של האב, לא כן כשאבא הוא גורו, כשאבא הוא גורו, זה כבוד להצמד אליו ולהתלוות אליו לכל מקום, כשאבא הולך לשלום זוכר בליל שבת, תמיד ייצא בשיירה מכובדת של בניו הבוגרים אשר פניהם דרוכים וחתומים בצייתנות ותמימות משל היו ילדים בני ארבע. לפעמים זה ממש מצחיק או פאתטי לראות את הטוהר בצייתנות השבטית התמימה הזו כשהילדים עוד רואים בזה מפגן עוצמה. תענוג מיוחד הוא לראות את רא"י או את אחד מאחיו או דודיו מגיעים לכותל בחוה"מ, כששורה שלמה של ילדיהם בשנות ה 20 - 30 נצמדים אליהם בשורה ארוכה ונעצרים בזה אחר זה בסדר מופתי, כמו במשמר המלכה האנגלית, מול הכותל סמוך למדרגות, ליד המשטרה, ויותר לא מתקרבים. מדוע לא מתקרבים, פעם כשר' יושע בער הודיע לאביו הרב מבריסק כי בכוונתו ללכת לכותל, אמר לו הרב (ביידיש) "אבל תעמוד כמה שיותר רחוק מהכותל", מאז פשט המנהג בקרב צאצאיו לעמוד כמה שיותר רחוק. המרחק הוא לא קבוע, הוא עניין יחסי, אם מחר ייבנה בניין על החלק העליון של הרחבה, אזי 'כמה שיותר רחוק' ייקבע בהתאם לאפשות...
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 22:44 |
|
| |
| יחביאנו כתב: | | | frak אתה טועה בגדול. הבחורים המגיעים מאמריקה ללמוד אצל הגרא''י הם לא ה""אמריקאנר בוחרים" שמגיעים לישבת מיר. רובן שמגיעים לבריסק הם חברה מאוד ריצינים לומדים בהתמדה גדולה עם הבנה עמוקה (בלומדות ובהבנה הם פי 10 מהבחורים מהארץ ) כן, אולי הפאות שלהם מתחיל קצת להיגדל והקריאת שמע שלהם מתחיל ליהות קצת ארוך אבל בעיקרון הם ישיבשע חברה עם כל הגישמאק ולא צריכים שום גיור. ודווקא מאוד טוב ובריא שהאמריקים שמגיעים מארץ התאווה והחמדנות שומעים שיחות השקפה מהגרא''י איך להיסתכל עם מבט חד ומחוץ לקופסה ולא להיסחף עם הדעת ההמון.
רציתי להתמקד בסוף דבריך שכתבת: "שומעים שיחות השקפה מהגרא''י איך להיסתכל עם מבט חד ומחוץ לקופסה ולא להיסחף עם דעת ההמון".
הייתי מאד מעונין שתציג כאן בפני חברי הפורום כמה דוגמאות מדבריו ויסודותיו איך לא להסחף עם דעת ההמון [חוץ מהסיפור עם עוז והדר]
וכאן עולות בי שתי שאלות נוספות: א. האם ניתן לומר שבאותה מידה שהוא מבקר אחרים-יש בו גם חוש ביקורת כלפי עצמו? מפני שידוע שביקורתו של הרב מבריסק זצ"ל התקבלה רק משום שידעו והכירו ביר"ש שלו שאת עצמו הוא מבקר הרבה יותר ממה שהוא מבקר אחרים.
ב. ידועים דבריו של הגר"ח זצ"ל שעלינו להלחם ברשעים כמו שהבעה"ב נלחם בעכברים-היינו שהוא קץ בהם ואינו נהנה ממציאותם, ולא כמו שהחתול נלחם בעכברים-שמאד נהנה ממציאותם והם מספקים לו את מזונו.
וע"ז נשאלת השאלה האם הביקורת נאמרת מתוך כאב לב אמיתי על "שפלות הדור" לאחר שהכר נרטב בדמעות על מצבינו, או שהדברים נאמרים תוך חיוך וגיחוך בהנאה גדולה?
אנא שתף אותנו בהתרשמותך.
תוקן על ידי יחביאנו ב- 23/05/2011 16:46:48 |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2011 22:47 |
|
| |
יחביאנו
רציתי להתמקד בסוף דבריך שכתבת: "שומעים שיחות השקפה מהגרא''י איך להיסתכל עם מבט חד ומחוץ לקופסה ולא להיסחף עם דעת ההמון".
הייתי מאד מעונין שתציג כאן בפני חברי הפורום כמה דוגמאות מדבריו ויסודותיו איך לא להסחף עם דעת ההמון [חוץ מהסיפור עם עוז והדר]
וכאן עולות בי שתי שאלות נוספות: א. האם ניתן לומר שבאותה מידה שהוא מבקר אחרים-יש בו גם חוש ביקורת כלפי עצמו? מפני שידוע שביקורתו של הרב מבריסק זצ"ל התקבלה רק משום שידעו והכירו ביר"ש שלו שאת עצמו הוא מבקר הרבה יותר ממה שהוא מבקר אחרים.
ב. ידועים דבריו של הגר"ח זצ"ל שעלינו להלחם ברשעים כמו שהבעה"ב נלחם בעכברים-היינו שהוא קץ בהם ואינו נהנה ממציאותם, ולא כמו שהחתול נלחם בעכברים-שמאד נהנה ממציאותם והם מספקים לו את מזונו.
וע"ז נשאלת השאלה האם הביקורת נאמרת מתוך כאב לב אמיתי על "שפלות הדור" לאחר שהכר נרטב בדמעות על מצבינו, או שהדברים נאמרים תוך חיוך וגיחוך בהנאה גדולה?
אנא שתף אותנו בהתרשמותך.
|
|
|
|
|
