ספירת העומר - "כדי לטהרנו"; האומנם?

<* style="border-left: #ccc 1px solid; margin: 0px 0.8ex; padding-left: 1ex; padding-right: 1ex; border-right: #ccc 1px solid">

התרגזנט
ניקח כוס מים
כעת מה התשובה?

מיסטר ניק

ברוך הבא אל הפורום!

העלית שאלה שאין כמוה. ולא רק אתה חש תמהון ואולי גרוע מזה לנוכח מה שתארת.

אמנם, רוב חברי הפורום הזה יצטרפו לתמיהה ולהתנגדות ורק מיעוטם יראו בנושא זה עיקר אמונה יהודי ולא עוד אלא שהעולם עומד עליו לדעתם.

אני עצמי, שמשתייך למחנה השולל, יכול לנסות לענות לפי מיעוט ידיעותי. אולם ראוי לצפות לתשובה מן המקורות משותף סוד ומאיש ציפור.

וזה החילי.

א. האם אתה מכיר את המילה "מיתוס"? המילה הזו זכתה, לפעמים בצדק ולפעמים לא, לשלילה וביקורת. מיתוס אינו רק סיפור דברים מופרך מעצמו כי הוא מזדקק למושגים מעולמנו הגשמי והגס. מיתוס הוא גם תיאור שאינו מסתפק בעובדות המופשטות ביותר ומציע מעבר להן. (ראה בספרו המופלא של קולקובסקי על "נוכחותו של המיתוס"). כיון שאין ראוי להפנות לאישים ולספרים במקום להסביר מה הם אמרו, אציין זאת בקיצור רב מדי. (גם כך התשובה תהיה ארוכה). מיתוס הוא דרך מסויימת להציג מידע שאפשר להציגו באמצעות מערכת מקבילה, "נקיה" ולפעמים גם זה. הסבר הוא יותר מאשר הקביעה כי "מעשה א' ונסיבות ב' גורמות איכשהו לתוצאה ג' ".

יש רמות שונות של מיתוס. יש מיתוסים שבעינינו אינם מיתוסים אלא מדע, כגון הקונטים או המיתרים, אבל במובן של קולקובסקי, כיון שאנו מתרחקים מן העובדות המדידות ונשענים על כלי מדידה או על תיאוריות מתווכות, יצאנו מן הנתון המיידי ולכן אנו כבר בחוגו של המיתוס.

ב. בתולדות המסורת של המחשבה (ויש שיגידו: הדמיון) היהודית, מצאנו הסבר מורכב המציע תשובות מרתקות לשאלות המעניינות ביותר על הבריאה, על העולם, ואולי אפילו על הבורא. מדוע נברא העולם? מדוע הוא נראה כמו שהוא נראה? האם אפשר לשפר את המצב?

התשובה היא שאנו יכולים לדעת על הבורא שהוא רצה להיטיב. אנו יכולים לדעת, אולי באמצעות חויות מיוחדות שזוכים להם אנשים מיוחדים, כמו אלו הנזכרים בזוהר או האר"י ותלמידיו, שראו מה קורה בעולמות האלוהיים.

(נכון, זה משונה מאד לדבר על "עולמות אלוהיים" וגם אני סבור שכאן יש בעיה, אבל אני משתדל להציג את עמדת המאמינים. וכיון שאני חשוד לשנוא, ראוי שתשלים את התמונה מדברי חברינו האחרים).

כאן קרה סיפור מרתק.

הבריאה יכולה להיות מתוארת כיציאת שפע ממקור השפע העליון. (המונח "אנרגיה" כמדומה הוא ראשוני בפיזיקה ומשתמשים בו ולומדים על אופני השימוש בו, אך אי אפשר להגדירו, כפי שקו, נקודה ועוד כמה מונחים הם מונחים ראשוניים בגאומטריה של אוקלידס, הדגם היסודי של שיטה בנויה לתפארת שיש לנו בהיסטוריה של המדע). שפע הוא אם כן מונח ראשוני.

בתוך הבורא עצמו, בשלבים ראשוניים של יציאת השפע שהיה אמור להביא לעולמנו, קרתה תקלה. המקובלים ידברו על כלים ועל תכולתם. השפע היה רב מדי מן הכלים. לפיכך, כמו שמוכר לנו גם בעולמנו, הכלים התרסקו. כאשר מתרסקים כלי חרס, נותרים שברים. כאשר התרסקו הכלים של נסיון הבריאה הכושל, נותרו קליפות.

ובתוכן השפע האלוקי בצורה של ניצוצות.

הבורא לא רצה לתקן את הדברים באופן ישיר, אלא עקיף. הוא הטיל את המלאכה על האנושות, ואחר כך על עם ישראל. זה לא היה רעיון כל כך בלתי סביר. כמה פעמים כמעט נאספו כל הניצוצות של השפע האבוד, והכלים הסתדרו בצורה מיטבית, והבריאה יכלה להתרחק מן הרע לגמרי. (האם הוא היה נעלם? או מוצא את תיקונו? כמדומה שזו כרגיל מחלוקת).

זה כמעט קרה בבריאת האדם, אבל חטא האדם הראשון בגן עדן קלקל. זה כמעט קרה בקבלת התורה בסיני, אבל חטא העגל קלקל. וכיו"ב.

מאז אוספים עם ישראל את הניצוצות הפזורים על ידי מעשי המצוות שלהם.

ג. למרות שכל מצוה אוספת ניצוצות - מיתוס שבא לומר כי היא חשובה, מתקנת את המציאות, ועושה זאת באופן מסויים - ידיעה שזו מצוה מתקנת ושיש כאן איסוף משפרת את רמת הפעולה.

לפי המקובלים, ראוי היה שבכל מצוה יכוונו את הכוונות האלו, אבל בשל נסיבות שונות, חלקן היסטוריות, דווקא מצוות מסויימות "זכו" ועשיית המצוה נכרכה בתשומת לב לנקודה זו.

מצות העומר היא אחת מהן. אבל המעיין בפרקים מסוימים בכתבי האר"י יראה שיש הדרכה להכנות דומות גם למצוות אחרות, ואפילו לתקנות דרבנן, מנהגים ועוד. הקבלה יוצרת מצוות חדשות בצורה זו. וזו כמובן הערה ביקורתית למדי. אני משער שלמקובלים יש עליה תשובה.

***
נוסף לכל אלו, יש שמפרשים את איסוף הניצוצות מן הקליפות בצורה פחות מיתית. הם רואים בכך משל לתיקון הנפש. ואכן, יש מידרג ומקביליות, כאשר מה שאני מתקן בתוך עצמי משפיע על כל העולמות.

ובתוך עצמי אני יודע שיש לי עבירות, מידות רעות, וכוונות לא טהורות לגמרי (כל אדם רוצה שכר על מעשיו, ואולי זה פסול, אפילו ברמה עדינה שבעדינות). יכול אדם לעבוד על עצמו, ויכול אדם לקבוע זמנים מסויימים להתבוננות בדבר, ויכול אדם להשתמש במצוה מן המצוות לתכלית הזו.

ואכן תמצא בזמננו שמחלקים את עולם הספירות (שהשתלשלו בזמן הבריאה) ל49, זו בתוך זו, והן מכוונות גם כנגד תכונות הנפש, וכל אחת מהן טעונה בירור ותיקון. ויש גם יישום מעשי, של חסד ושל גבורה, של חסד שבגבורה ושל גבורה שבחסד, ותמצא במדריכים שונים שיוצאים היום דוגמאות מעשיות, מה לחשוב ומה לבדוק ומה ליישם, בהתאם לחלוקת הימים.

למשל, התחשבות בזולת, ויתור, עבודה לא לכעוס, ועוד ועוד.

הדגם הזה נראה מלאכותי, אבל יתכן שיאמרו לך שצריך אירגון מסויים, אז הנה.

ואם מדובר בעבודה פסיכולוגית עצמית, יוסיפו ויאמרו לך, אז יכול אתה להתעלם מן החלק המיתי ולקחת את החלק המעשי. וכי לא ראוי לאדם לעבוד על עצמו? ודאי שכן.

***
עצם השימוש במיתוס שכולל רכיבים כמו ניצוצות, איסופם, קיומו של מיעוט שמודע לכך ומתקן, חשיבותה של ידיעת מיתוס זה כהכשר לתיקון, כל אלו מזכירים מאד את הגנוסטיקה הקדומה, מערכת אמונות נוצרית או שסללה את הדרך להתפתחות הנצרות. גם שם יש ניצוצות שנפלו, ספירות שהתנתקו, מאבקים פנים אלוהיים ולימוד שמטרתו להפוך את הלומד לבן המיעוט שזוכה להינצל. וכל זה הוא בעליל לא יהודי. ומצד שני, יאמר המקובל כי דמיון חיצוני אינו מעיד על פסלות רעיון. ואולי, כמו שטוענים מקובלים מסויימים, בכל ההיסטוריה שלנו היו כאלו שידעו על הקבלה ואף נאבקו נגדה, מפרעה ובלעם עד המן ואולי אפילו יש"ו ומוחמד...

***
אני מקוה שהקדמות אלו יבארו את הקשה. כמובן, אני פסול להציג את הדברים מתוך שאני חושד בהם ורואה בהם חסרון רב. אבל לפחות הצגת דברים ראשונית יש כאן. וראוי לחכות לחברינו שיבואו וילמדו זכות על מה שבעיניהם הוא דבר גדול ביהדות ועיקר בבריאה ובתכליתה.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

בהמשך לדברי מימוני,הקבלה בהיותה גם פילוסופיה קיומית באה לתת מענה למצוות שאיבדו את משמעותן בימינו כספירת העומר שכבר אין לה היום משמעות ובאמצעות שפת קוד חדשה של קליפות וכו' היינו התרחקות האדם מעצמו מנשמתו, מאלוהיו, ותחושתו שיש מחיצה בינו לבין עולמו וכיסופיו אל התוך אל הפרי אל היחידה ואל השכינה ושפת קוד זאת שהיא פילוסופיה של משמעות ועל כן היא שירית מעצם טבעה חברה חזרה יהודים רבים למצווה זאת ולעוד מצוות.

_________________

מיימוני,

מה לעתך חסר ופגום בכל אשר ביארת, יותר מאשר לומר, שישנו בורא יחידני שהינו מעבר לכל הגבל ומושג -רע או טוב. וברצונו ומעצמותו המציא מציאות רע ומציאות טוב, והמציא מציאות המאופשרת להפריד בין השניים מעצמה-במוחלטות. וכו' וכו'.

כלומר, האם סבור אתה שזירת הטוב והרע והבחירה המציאותיים, בהיותם עצמוניים ומנותקים מהבורא. לא מלמדת על פעילות אימננטית [זהה בדיוק למשתקף בכל פרט בבריאה] המצויה בבורא ?.
וכי מעצמה נוצרה המציאות ?, אם המציאות מעידה על בוראה, הרי שהיא מעידה גם על התהליכים הפנים-אלוהיים שהביאו להווצרותה. וכל אשר ישנו כאן ישנו שם, האם אין אלו מהויות לא שלמות ופגומות [כרע] או אפילו שלמות-מוגבלות [כטוב] שנמצאים בו [באיזו תפיסה או א-תפיסה שתרצה].

ובמילים אחרות -במה שונה בעצם תורת הניצוצות והעולמות הקבלית מכל תורה דתית ראציונאלית, [באם נתרגם את מונחי המחשבה הדתית  למשלי ניצוץ ושבירה].

לכאורה הסיבה לאמירה ההמונית של היה״ר של ספירת העומר בשונה משאר המצוות כי זו מצווה ללא כל רמז והבנה בפשט הכתובים . בשונה משופר בר״ה שכבר הרמב״ם מציין את הרמז לתשובה ומצה בפסח שהיא עדות בני ישראל על יציאת מצרים חג השבועות הרי מופיע בתורה כחג הקציר ולא כחג מתן תורה . ועוד שאינו ממש תלוי בקציר כפסח שצריך איכשהו להיות בזיקת מה לאביב. אז יותר אנשים נוטים להתעניין מהי הספירה הזו שיש מצווה מיוחדת בזמן הבית מדאורייתא וכעת מדרבנן לספור כל יחיד לעצמו ספירה זו. ההסבר של המקובלים נקלט טוב יותר כשיש רקע כזה... אולם ההתרסה הכוללת מקליפות לא קשורה ממש לספירת העומר .

_________________

אילו היית שואל אם ראינו מישהו שקיבל שפע רב ניחא , אני בכל אופן לא ראיתי אבל מזוככים ראיתי גם ראיתי . [ וכידוע לא ראינו אינו ראיה....]

_________________