|
|
| נשלח ב-17/5/2011 10:01 |
 |
| |
הרב זוסמן סםפר בחצות?
הרי הוא היה ליטבאק מושבע.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 10:04 |
|
| |
אח, בעל בעמיו, למה לא באת לראות את זה ?
היו זמנים ואינם עוד.
הספירה היתה לוקחת לו לפחות חצי שעה, בזעקות ותפילות קורעות לב.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 10:05 |
|
| |
אמממממ,
היות ושמי (ניק) הוזכר כאן, אכתוב את דעתי.
1. אני לא אומר את ה"יהי רצון" הזה, ואני גם לא רואה צורך שמישהו אחר יאמר אותו. (גילוי נאות: כשהייתי צעיר יותר כן אמרתי.)
2. קליפה/ות זה מטאפורה. (שאגב גם הרמב"ם משתמש בה אם כי בהקשר אחר)
3. א. את ספירת העומר (כמו עוד הרבה נושאים אחרים) ניתן וצריך ללמוד להבין בלי להשתמש במושג קליפות.
ב. אחרי שנבין את ספירת העומר נוכל להבין למה התכוון מי שביאר את הענין תוך שימוש במושג קליפות.
ג. אחרי שזה יעשה נוכל להבין גם למה הכוונה כשמדברים על קליפות במובן רחב יותר, וחשוב מכך נוכל להבין אלו כוונות מוטעות נפלו למושג הקבלי הזה. (כמו להרבה מושגים קבליים ,הלכתיים ועוד, אחרים)
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 10:10 |
|
| |
בעזרת נשים-הנשים - שלא הבינו את מילות התפילה- היו פורצות בבכי קורע לב בברכת החודש- כשהחזן היה אומר חיים של עושר וכבוד- וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 10:14 |
|
| |
איש ציפור,
היית בצבא ? שם יש מושג "שמישהו ירים את האלונקה", "שמישהו".
צריך וצריך ? אדרבא תלמדנו- מהי ספירת העומר בלי קליפות, מהו עניין הקליפות בעניין ספירת העומר, מהו עניין הקליפות באופן כללי, מהן הטעויות שנפלו בו.
אי אפשר כל הזמן לומר בצדקנות יש פירוש נכון אמיתי בלי טעויות (כלומר לא כדברי "מר שותפיסוד" שמופיעים לפניכם) אבל אני לא מגלה לכם אותו. זה לא נראה לי הוגן.
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 10:26 |
|
| |
.
שתי שאלות לי בנושא זה:
1.
במה "זכה" ה"לשם יחוד" של ספירת העומר, במקום בו לא זכו אחרים. עומדת קהילה שלמה, ושרה "הנני מוכן ומזומן" לקראת ספירת העומר, ומתי-מעט מתוכה שמים לב שמנגינה לא תואמת את המלים.
אחרים אולי יודעים שהמנגינה פשוט לא שייכת. מנגינה זו במקורה היתה המנגינה של "הנני מוכן ומזומן" שלפני ברכת המזון.
במה זכתה ספירת העומר שה"הנני מוכן" שלה התפשט בקרב קהילות רבות, בעוד מקבילו שלברכת המזון, אובד ומשתכח מן הלב?
2.
אני מכיר כמה מצוות הכרוכות בספירה. שתים מהן בולטות לעין הקורא בניסוחן הדומה: ספירת העומר והיובל. האם אין לנו לעודד את רוב עם ישראל לעלות ארצה, כדי שאפשר יהיה לקיים מצווה דאוריתא, או שנמשיך להתכונן בשירה ביחודים ובסילודים לספירת העומר, בעוד אשר ספירת השמיטין נשמטת מאיתנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 12:58 |
|
| |
שותפי,
אין לי בעיה לגלות אבל אני לא חושב שבאופן מלא התנאים הבשילו לזה.
בכל מקרה :
1. לא הייתי בצבא. (לא מסיבה אידאולוגית, אלא מסיבה רפואית)
2. אפשר ואפשר לומר שיש דרך שלימה וחדשה בלימוד התורה , גם מבלי לפרט אותה בטרם בשלו התנאים. (אני עושה את זה לא מעט, אך גם משתדל להסביר את מה שכן ניתן)
3. לגופו של ענין פטור בלא כלום א"א ולכן:
ספירת העומר הם ימי המעבר בין פסח לשבועות. בין הנפת העומר להקרבת שתי הלחם, בין המצב בו יש לחשוש שהחומריות תשעבד אותנו אם לא נישמר ממנה לבין מצב של תודעה שלימה, בה אנחנו מבינים שהחומריות ניתנה בידינו ע"מ שניצור בתוכה חיים שלימים של חירות , וכפי שאנחנו קוראים בפרשות השבוע בתקופה הזו. (ובפרט בשבת הקודמת וזו שתבוא "ואשבור מוטות עולכם ואולך אתכם קוממיות" וכפירוש רש"י במקום.) כדי שזה יקרה יש הכרח שנבין את התהליך הזה ונהיה שותפים לו תודעתית וזה ענין ספירת העומר.
כיון שלא מדובר רק בתהליך פנימי תודעתי של ישראל אלא בתהליך שגם קורה במציאות, וישראל רק שותפים לו הרי שיש בכך או ליתר דיוק צריך שיהיה בכך פן של השתחררות והטהרות מתודעת השעבוד שהיתה לפני כן, ואמון גדול (לא כתבתי אמונה כדי שהקוראים לא יפלו להבנה הנפוצה והמטעית של המושג הזה) שהמהלך יוביל אותנו בסופו של דבר אל מקום אחר כיחידים וכציבור (וזה חלק מענין הכלל והפרט בספירה שאנו מונים ימים ומונים שבועות ואכמ"ל בזה) וכפי שתיארתי למעלה.
מכאן ניתן להבין :
1. את ענין הקליפות המוסרות, כלומר המערכות הטבעיות שהיו בזמן בו היינו בתודעת שיעבדו, כאשר התנאי העיקרי שזה יקרה הוא הבנת התהליך והליכה בו בתמימות (עוד ענין של הספירה תמימות, אך גם כאן יש לחשוש להבנה המוטעית של המושג כתרגום של נאיביות, ואכ"מ) ככל שאנחנו פחות מאמינים שהתהליך אכן קורה ושותפים לו בשלימות (=תמימות) כך אנחנו פחות מאפשרים לו לקרות.
2. ניתן להבין מדוע תלמידי ר"ע מתו באותו פרק (בקצרה : כי הם לא האמינו/הבינו שהתהליך חורג מהגבולות של התודעה הפרטית שלהם, ולכן לא נהגו כבוד באופן בו חבריהם חוו את התהליך וממילא גם לא בחבריהם עצמם) , ובכלל את ענין ר"ע , ומה היה חסר כדי שאכן התהליכים המשיחיים עליהם חלם יקרו בפועל. אבל זה נושא בפ"ע שאין זה זמנו ומקומו.
אשמח לתגובות, בקשות להבהרה וכד'.
_________________
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 15:20 |
|
| |
בהסבר שנותן הגרי"ד מבוסטון על משמעות ספירת העומר בחיבורו "זמן חירותינו" הוא מציין שהרב זרחיה הלוי (ספר המאור הקטן, פסחים,כח ע"א בדפי הרי"ף, ד"ה ובספירת) אומר כי אי אמירת ברכת "שהחיינו" לפני הספירה נובעת מכך שכל האירוע כולו הוא מעשה של אבלות. והמקובלים הסכימו עם הרב כי לספור משמעו להתאבל, אבל במקום לקשר את האבל אל אירוע היסטורי כגון חורבן בית המקדש, הם קישרוהו אל המצוקה הקיומית שחש האדם בשל היותו אדם. הספירה משקפת את החרדה וקוצר הרוח הטבועים באדם.
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 15:22 |
|
| |
יוסקה
המקובלים כאקסיסטנציאליסטים?
תוקן על ידי בעלבעמיו ב- 17/05/2011 15:24:03
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 15:30 |
|
| |
יוסקה,
אוי ווי, זה פירוש שמהפך את כל משמעות הספירה, מתוך הנחת יסוד שגויה. (שהחרדה וקוצר הרוח טבועים באדם, לאפוקי מהאמת שהם תוצר של חיים במציאות קשה וכד')
_________________
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 15:33 |
|
| |
בעל,
הגרי"ד רק מביא את עמדת המקובלים ודבריו מסבירים איך הגיעו המקובלים מתקופה שאמורה לייצג תקופת אבלות לקליפות ולשאר מרעין ביישין -
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 15:36 |
|
| |
לא הבנתי איך לספור משמעו להתאבל.?
הרי סופרים את הימים דווקא במצב של קוצר רוח חיובי בהמתנה למשהו משמח(קבלת התורה)
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 15:39 |
|
| |
אישציפור,
נו אז המקובלים הפכו את משמעות הספירה - ומה חדש בזה ?
לגבי הנחת היסוד..אני לא בטוח, אבל בוא לא נתווכח על זה ...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 15:45 |
|
| |
צענע,
לא אומרים ברכת "שהחיינו" לפני הספירה מכאן, שכל האירוע כולו הוא מעשה של אבלות...
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2011 15:48 |
|
| |
יוסקה,
לפי דבריך לא מדובר רק במקובלים. (אלא אם הרב סולבייצ'יק נחשב כאחד המקובלים כמובן)
בכל מקרה אני לא חושב שזה מוסכם על כלל המקובלים.
לגבי הנחת היסוד אני כן בטוח, אבל באמת אין ענין להתווכח על זה, אם אתה רוצה לדון בענין זה דוקא עשוי להיות מעניין. :-)
_________________
|
|
|
|
|
