ספירת העומר - "כדי לטהרנו"; האומנם?

איש ציפור

א. החילוק שאותו הזכרת ושהזכרתי אני הוא בין מה שהרמב"ם כינה "תארי פעולה" לבין "תארי מהות". הפתרון שלי הוא להסביר שגם תארי מהות כביכול אינם אלא תארי פעולה. ובזה אני הולך, אם גם לא לגמרי, אחרי הרמב"ם.

ב. גם אני סבור שה' אוהב חסד, צדקה ומשפט, וכמדומה שכתבתי זאת לעיל. אמנם אני מבין זאת כפי שכתבתי לעיל, שאין זו תכונה פסיכולוגית אלא ניסוח שלנו לערך שהוא מציב בפנינו.

וכן אני סבור שזה בדיוק מה שהנביא התכוון אליו. כלומר, הנביא ירמיהו, הרמב"ם ואני הקטן משתמשים בתארים אלו כאחד, ולא רק אנו.

לגביך, הבנתי מדבריך שאתה סבור שהביטוי הזה מספר לנו משהו על ה' ומהותו כאילו היתה לו פסיכולוגיה. אני מבין את הצורך והרצון לדעת משהו על ה', אולם אני כופה את עצמי לא ליפול בטעות הפילוסופית המושכת הזו.

לגבי עולמות, אולי תרצה לבאר לי איך אתה סבור שיש עולמות אלוהיים שגם הם אלוהים.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

"ההוא דנחת קמיה דר' חנינה אמר: האל הגדול הגִבור והנורא האדיר והחזק היראוי והעזוז, אמר ליה: סימתינהו לכלהו שבחי דמרך? השתא אנן תלת קמיתא אלמלא דאמרינהו משה רבנו באוריתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפילה אנן לא יכילנן למימרינהו. ואת אמרת ואזלת כולי האי?¹⁹ משל למה הדבר דומה למלך בשֹר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף, והלא גנאי הוא לו! כאן מסתיימים דברי אותו איש-מעלה.
התבונן אפוא בראשונה באי-רצונו וסלידתו להרבות בתוארי חיוב. התבונן גם שאמר במפורש שאילו השאירו אותנו [לנהוג] על-פי שׂכלינו גרידא לא היינו אומרים את התארים לעולם ולא היינו מוציאים מפינו דבר מהם, אלא רק מפני שההכרח חייב לפנות אל האנשים במה שיקנה להם מושג²⁰ כלשהו, כמו שאמרו²¹: דברה תורה כלשון בני אדם, לתאר להם את האל בשלמויותיהם. מטרתנו היא להיעצר אצל אותן אמירות ולא לכנותו בהן אלא רק בשעה שקוראים אותן בתורה. אולם מכיוון שבאו גם אנשי כנסת הגדולה, והם נביאים²³ היא, שהוא אמר במפורש ששני מיני הכרח הזדמנו-יחד [לגרום] שאנו אומרים אותן²⁴ בתפילה. האחד שהן מופיעות בתורה והשני שהנביאים תיקנו להתפלל בהן. והנה, לולא ההכרח הראשון לא היינו מזכירים אותן, ולולא ההכרח השני לא היינו מוציאים אותן ממקומן²⁵, ולא היינו מתפללים בהן; בה בשעה שאתה²⁶ ממשיך בתארים!

התברר אפוא גם לך מן הדברים האלה שלא מותר לנו להתפלל בכל התארים המיוחסים לאל בספרי הנביאים ולומר אותם, שהרי הוא לא אמר: אלמלא דאמרינהו משה רבנו לא הוינא יכלינן למימרינהו²⁷ אלא הוא [הוסיף] תנאי אחר והוא: ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפילה²⁸ ואז מותר לנו להתפלל בהן; ולא כמו שעשׂו הללו שלא ידעו את האמת, אשר הרבו דברים, האריכו וחידשו-מדעתם²⁹ בתפילות שחיברו ובדרשות מליציות שיצרו, כדי להתקרב בהן אל האל לפי טענתם, כשהם מתארים בהן את האל בתארים שאילו תואר בהם אחד מבני-האדם היה זה חיסרון לגביו...."

http://press.tau.ac.il/perplexed/chapters/chap_1_59.htm

_________________

מיימוני,
א. את החילוק התאורטי אני מכיר, אבל את משמעותו דה פקטו לא, ועל כך שאלתי וטרם נעניתי.
ב. תנוח דעתך גם אני לא מתיימר להיות פסיכולוג של הקב"ה , ולענ"ד גם לא רוב ככל המקובלים.
    בכל מקרה מלבד לענות לנבוכים וגם לחדד נקודה מסוימת וחשובה באמת שהקב"ה אינו "סוג של" אדם/בריה רק משוכללת יותר, אלא מהות אחרת ונבדלת ,לא ברור מה רצה הרמב"ם ואם אכן היתה כוונה עצמית באמירה הזו של הרמב"ם כפי שאתה מבין אותם. ואדרבה אם אכן הרמב"ם התכווין לטעון משהו חיובי על עצם מציאות הקב"ה הרי שהקושיא היא עליו (או אם נדייק עליך שטוען בשמו את הדברים, הוא לא איתנו כאן לפחות לא פיסית...) שהרי מצד האמת כברואים אין לנו שום השגה בעצמות מציאותו, אלא שאנחנו מתייחסים אליו (אליו עצמו !!!! לא אל הגילוי חלילה) דרך האופנים בהם הוא מתגלה במציאות.
        זה נובע ישירות ובהכרח מכך שהוא יתברך החליט לברוא את העולם...
                

_________________

אישציפור,

להעמיד דברים על דיוקם לדעת הרמב"ם

בפרק נ"ד של החלק הראשון במו"נ מפרש הרמב"ם את בקשתו של משה לראות את פניו של האל, ואת תשובתו של אלוהים שלא ניתן לראות את פניו, אבל הוא יגלה למשה את אחוריו. הרמב"ם דוחה כמובן קריאה מילולית חזותית של האירוע הזה, שבו נחשף גבו של האל למשה. לפי המילון של הרמב"ם, יש להבין את הבקשה של משה לראות את האל ככמיהתו לדעת את מהותו, כאדם המכיר את פניו של חברו. האפשרות להכיר את מהותו של האל נחסמה בפניו, כמו שהיא חסומה בפני כל אדם, שהוא יצור חומרי ולשוני כאחד. כל מה שניתן לדעת על האל הוא אחוריו, ולפי הרמב"ם הכוונה היא לפעולותיו של האל ולא למהותו. לפי פירוש בהיטוי "אחור" פירושו מה שנגרם בעטיו של מישהו : הסדר הסיבתי שבטבע הוא הסימן היחיד שיש בידינו מן האל, ובאמצעותו ניתן להכיר באופן מוגבל את האלוהות. מעלתו של משה אינה בכך שהוא הכיר את מהותו של האל שאותה אין להכיר, אלא בכך שהכיר את היקום כולו. את מענה האל למשה "אני אעביר כל טובי על פניך" (שמות לג,יט) מסביר הרמב"ם באופן הבא:

"כל טובי" רומזים שהציג לפניו את הנמצאים כולם, שעליהם נאמר: "וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". ב"הציגו לפניו" כוונתי שהשיג את טבעם והתקשרותם זה בזה, כך שהוא ידע את הנהגתו של האל אותם, כיצד היא בכלל ובפרט. אל עניין זה הצביע באומרו "בכל ביתי נאמן הוא". כלומר, הוא הבין מציאות עולמי כולו הבנה אמיתית בת קיימא שהרי לדעות הלא נכונות אין קיום מתמיד. השגת מעשים אלה היא איפוא השגת תאריו יתעלה אשר מבחינתם הוא יתעלה נודע "

_________________

יוסקה
תודה לך.
זה בדיוק מה שאמרתי , אם עושה לך טוב להבחין בין גילוי לבין פעולה, תהנה. 
בעיניי זה דקדוק עניות שאין בו טעם אמיתי, ולכן הוא מיותר, אבל אם יש השמחים בו כמוצאי שלל רב, חלילה לי מלקחת מטבע נחושת (או שמא מדובר בפרוטה) מן העני... :-)
                      
           

_________________

איש ציפור,

הבחנה בין גילוי לפעולה איפה מצאת ?

יוסקה,
כך אני הבנתי את הנקודה בה אתה מדייק את הרמב"ם ביחס למה שאני כתבתי.
האם הבנתי לא נכון לדעתך ?

_________________

"התברר אפוא גם לך מן הדברים האלה שלא מותר לנו להתפלל בכל התארים המיוחסים לאל בספרי הנביאים ולומר אותם, שהרי הוא לא אמר: אלמלא דאמרינהו משה רבנו לא הוינא יכלינן למימרינהו27 אלא הוא [הוסיף] תנאי אחר והוא: ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפילה28 ואז מותר לנו להתפלל בהן; ולא כמו שעשׂו הללו שלא ידעו את האמת, אשר הרבו דברים, האריכו וחידשו-מדעתם29 בתפילות שחיברו ובדרשות מליציות שיצרו, כדי להתקרב בהן אל האל לפי טענתם, כשהם מתארים בהן את האל בתארים שאילו תואר בהם אחד מבני-האדם היה זה חיסרון לגביו...."

משה רבנו אמר את התארים על הקב"ה.
אנשי כנסת הגדולה קבעו לומר אותם.
היש הוכחה גדולה יותר שהרמב"ם טועה בעמדת הנגד שלו?

אישציפור,

אתה מודע לכך שעמדת הרמב"ם שוללת כל התייחסות אליו אלא רק אל גילויו - ואתה עומד על כך שההתייחסות היא "אליו !!! ולא אל גילויו חלילה" - ואחרי כל זה אתה מודה לי על הדברים, וכותב ש"זה בדיוק מה שהבנת" (? דבר והיפוכו ! )  אני מייעצך לעיין שוב ושוב בפרק אליו ציינתי ( כבר נוכחת שבקריאה ראשונה אתה נוטה לטעות בהנת הדברים) תיווכח שלא מדובר על דיקדוקי עניות חסרי טעם אלא שהדברים הם עקרוניים, והבנתך הראשונה אותם לוקה בחוסר הבנה משווע

נ.ב. קצת ענווה לא תזיק לך ואתה רחוק מלייעץ לנבוכים..