ספירת העומר - "כדי לטהרנו"; האומנם?

ייתכן

שאלה חשובה מאד שאלתך, וכמדומני שכבר קדמך מסתברא (אתנחתא) היקר והחכם שלנו בזה, אלא שעזבנו לאנחות.

אין לי תשובה ברורה.

למעשה, יש לי כמה תשובות, וסביר שכולן מצטרפות כאחת.

א. זה שקר. וזה שקר מסוכן. (או טעות מסוכנת).

למה זה מסוכן? מפני שאי הבנה יכולה להוביל בדיוק למה שהמקובלים הגיעו אליו:

1. א-לוהים שצריך לחפש את הכפתורים שלו כדי להניע אותו לעשות מה שאנו רוצים (באמתלה שזה מה שהוא רוצה).

2. א-לוהים שכפוף לכל מיני כללים ואינו ריבוני לגמרי (העמדה הקוייפמנית). ולכן אולי אין טעם לקוות לטוב כי אפילו ה' אינו יכול לעשות הכל וקל וחומר לאדם. זה מביא לדיכאון וייאוש בחיי האדם.

3. אם האלקים כביכול דומה לאלילים בנקודות מסויימות, מה כבר ההבדל.

ויש טעמים נוספים.

4. בכל מה שקשור לאלקים, כדי לגרום לאדם לכבד אותו, נקבעו הלכות רבות שמרוממות אותו. כגון שאסור לנקוב בשמו המפורש, שאסור להישבע בשמו לשקר (וגם כאן יש טעמים נוספים לאיסור כמובן), שאסור לפגוע בטקסט שנתן, התורה, או במקדשו. ועוד.

וממילא אמונות לא נכונות לגביו ראויות לעונש כדי לרוממו.

וכמובן, אין צריך לומר שלו זה לא משנה, אלא שזו תקנה הכרחית לחברה אנושית שבה כולם נולדים בלא ידיעות ועם נטיה לאמונות מגיות (צריך לבאר מדוע וזה באשכול אחר).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

יוסקה,
הרמב"ם גם כתב שיש הכרח להתפלל אל הקב"ה עצמו ולא אל גילויו, כלומר יש הכרח להתייחס אל הקב"ה עצמו (!!!) ולכך בדיוק כיוונתי.
אתה לא מבחין בין נושאים, מפרש את דברי כפי עניות דעתך ואח"כ עוד "נותן לי על הראש"...
                   במחילה קודם תבין עברית אח"כ תתחיל לעסוק בפילוסופיה ותבקר אחרים .(העיצה אינה מופנית דוקא אליך יש כאן עוד כמה ממאורות הפורום עם או בלי מרכאות שזקוקים לה .)

_________________

הרב מיימוני,

כדי להבין את תשובתך יש לברר קודם מה חובתו של האדם בעולמו, ממה עליו להתרחק ומה תכלית התורה.
ציינת נקודות נכונות. אני שואל מדוע הן כל כך עקרונית. מדוע מי שמגשים או מרבה הוא מין. וכי מעשי המקובלים הם השפל אליו המין האנושי עלול להידרדר? אין דברים קריטיים יותר לתפקודה התקין של האנושות?

השאלה מתעצמת לנוכח עמדתו של הרמב"ם כי הרבה מצוות נועדו רק לעקור עבודה זרה. למה זה כל כך חשוב ומדוע זה בראש סולם העדיפויות. וכי מוסריותם של אנשים וצרכיהם הפיזיים לא קודמים להבנתם הפילוסופית המופשטת, או אפילו רח"ל לחשש הנורא כי יעסקו בסגולות?

יתכן

עלי לחשוב על תשובה מנוסחת. ולא שהשאלה אינה מתמיהה גם אותי.

אביא לפניך רעיון יפה ששמעתי אי פעם, ואולי זה גם כתוב היכן שהוא. (בעלי המוסר?).

מסופר על שלמה המלך, שבזקנותו הטו נשותיו את ליבו, ועבד עבודה זרה.

הגמרא לא ניחא לה באמירה כזו על שלמה, וברור מדוע, ולכן היא מעמידה שהנשים (אלף היו לו) עבדו עבודה זרה, והוא לא מחה בהן.

ונשאלת השאלה: מדוע לא מחה? וכי האמין באלילות? 

התשובה שהוצעה היתה: שלמה הבין שבאלילות אין ממש. וכי היית נוזף בילד שמשתעשע בבוץ? מה יש בכלל להתייחס לשטויות האליליות שהרי אין בהן ממש.

והרי זה כעין דכעין לשאלתך.

ולכן צריך לברר מה באמת מזיק כאן. חלק ממה שמזיק כתבתי לעיל. אך הבה נניח, לשם הדיון, שיש שיטה של עבודה זרה שהיא כל כולה מוסרית. דוגלת בחינוך האדם, בהתעלותו, בלנהוג בצדק ויושר וטוב, מה אז?

(אולי הנצרות באחת מגרסאותיה הראשונות? אולי דת זרתוסטרא, שהאמין בשני אלים, אבל סבר שראוי לעבוד את הטוב)?

צריך לחשוב. אולי יוסיפו אחרים משלהם. אולי תוסיף אתה? מותר גם לענות, לא רק לשאול.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אישציפור

כתבת: שהרי מצד האמת כברואים אין לנו שום השגה בעצמות מציאותו, אלא שאנחנו מתייחסים אליו (אליו עצמו !!!! לא אל הגילוי חלילה)

אולי תסביר לנבוב שכמותי איך מתייחסים "אליו עצמו" אם אין לנו השגה בעצמות מציאותו?

להזכירך, אלה דברי הרמב"ם בהקשר המדובר : כל הכוונה היא שהתארים המיוחסים לו הם תוארי הפעולה שלו ולא שהוא בעל איכות.

להבנתך, הרמב"ם מבדיל בין התארים המיוחסים לו בתפילה לסתם תארים המיוחסים לו,  ולכך בדיוק כיוונת?

גם כן תשובה, מה אומר ומה אדבר.. גאון הדור !

_________________

  רק אל הקב"ה פירושו שאתה מתפלל לזה שבעטיו נגרם הסדר הסיבתי = תוארי פעולותיו, שהם הסימן היחיד שיש ממנו  -

_________________

איפה מצאת בדבריי התייחסות אליו עצמו -  האם בזה שהתייחסת אליו כעל זה שבעטיו נגרם הסדר הסיבתי התייחסת אליו עצמו ? אמרת משהו על טיב איכויותיו על מהותו ?

הרב מיימוני,

כתבת צריך לחשוב. אולי יוסיפו אחרים משלהם. אולי תוסיף אתה? מותר גם לענות, לא רק לשאול.

יש כאן שתי הנחות סמויות. א. לשאלה יש תשובה. ב. יש מי שרק שואל.

אז אם הכוונה אליי, בחיפוש מהיר ניתן לגלות תשובות שונות שכתבתי גם על דברים שאינני מסכים עם המכלול שלהם. שאלה נקודתית שאני סבור שיש לה תשובה טובה (להבדיל מתירוץ) אני גם טורח להעלותה על הכתב.

יש בהחלט שאלות שאין עליהם תשובה. חלקן ניתן להשאיר בצריך עיון כיוון שהאלטרנטיבה אינה טובה יותר וחלקן יש בהן כדי לחשוב מחדש על ההנחה עליה השאלה מוסבת.

ולשאלה דנן. אני יכול לחלק את שאלתי לשניים. א. כלפי קדמונים (הרמב"ם ועוד) שקידשו מלחמה על ההגשמה והשיתוף וכלפי אנשים כאן בפורום העוסקים בשאלה האם אין בקבלה משום מינות.

בתורה אנו רק רואים תעמולה (לא במובן שלילי) בעד תפיסת אל מסוים ושלילת כל האלים האחרים. ברור לחלוטין כי בשלב כינון דת יש לשלול כל אופציה אחרת. בעצם, מדובר בשלילה "פוליטית" של כל דת אחרת.

על הרמב"ם וסייעתו הייתי אומר שכיוון שהוא יצא מתוך הנחה כי הפילוסופיה קודמת רעיונית לקנון היהודי והוא הקדיש את מיטב מרצו למנוע סתירה פילוסופית לתורה, לכן הוא קידש מלחמת חורמה על כל תפיסה דתית שאינה תואמת את הרעיונות הפילוסופים שהוא קיבל למוחלטים. מאותה סיבה הוא אף ניסה (באופן מלאכותי ומאולץ לטעמי) לפרשן את כל התורה כעוסקת בהרחקת האדם מעבודה זרה, היינו מאמונות שאינן עולות בקנה אחד עם התפיסה הפילוסופית שלו.

אילולי שהוא חיבר גם את "משנה תורה" (ואולי למרות זאת) ניתן היה לומר כי הרמב"ם בעצם מודיע על ביטולה של הדת. כדי להמתיק את הגלולה הוא נותן לכל המצוות טעמים הגיוניים ומסתברים, אך מוציא לגמרי את העוקץ העיקרי של הדת. קבלתה כאקסיומה מחייבת מחמת עצמה.

עליך, הרב מיימוני, אני באמת מקשה. מדוע אתה רואה בקבלה וכו' משהו כל כך נורא ושלילי. "מינות" על כל המשתמע. ממך אני מצפה להסבר ואין טעם שאני אנסה לתרץ בכוחות עצמי. במידה מסוימת, ההסבר שנתתי על הרמב"ם נותן מענה גם על העצכחיים. פשוט הקבלה מעמידה להם מראה לא נוחה מול העיניים. לא מספיק לומר שזה פשוט לא נכון. אז צועקים. זהירות! מינות!