אנסה לסכם ולחדד.
יש הבדל עצום בין הישענות על טקסט, לבין אמונה בטקסט. כאשר מאמינים בטקסט או ברעיונות ברמה הדתית, בשפה המדוברת , הכוונה היא שהטקסט או הרעיון אמתיים באופן אבסולוטי. אם אין אלוהים משגיח ומתערב ומעולם לא הייתה התגלות כלשהי, אזי אין לנו תפיסה מחויבת. לשון אחר אין לנו דת.
אפשר ואף רצוי ללמוד מכל מי שאמר או כתב דבר חכמה, כפי שהפילוסופיה המודרנית נוהגת בפילוסופיה העתיקה, כפי שהפסיכולוגיה החדשה נוהגת ברעיונותיו של פרויד וכפי שהמדע העכשווי נוהג בתזות המדעיות החשובות גם אלו שאינן מקובלות היום. זו ההגדרה המדויקת של תוכו אכל קליפתו זרק.
הדתיים עושים משהו אחר לגמרי. מקבלים את התורה כאקסיומה ובמקרה הטוב עושים מאמץ לפרשה, לעתים תוך כדי לוליינות פרשנית וסירוס טוטאלי של הטקסט המקורי, כדי שלא תסתור את מה שאנחנו יודעים ומבינים היום.
קריאה פשוטה של התנ"ך וחז"ל מגלה שהכותב/ים חי/ו בעולם אחר לגמרי משלנו. ידע מדעי המפגר בשנות אור, אמונות בשדים ורוחות, אובות וידעונים אותות ומופתים.
(לא מבין איך אותו רמב"ם הכותב כי אין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להאמין שיש ממש באובות אך התורה אסרתם, מסתדר עם הסיפור על העלאתו של שמואל הנביא באוב)
הבעיה הקשה יותר לעיכול, התפיסה המוסרית. אי שוויון בין המינים. גזענות. כפיה על דעות עד כדי הוצאתו להורג של מי שלא מאמין באמונות הנכונות. כפיה פיזית של קיום מצוות מלווה בעונש מוות למפר את המצוות החשובות.
אינני מאשים אף אחד. זאת הייתה התקופה ואולי ביחס לתקופה, התנ"ך אפילו קצת מתקדם. אין לי מושג. כיהודי אשמח מאד לדעת שאלו הם פני הדברים.
ונשאלת השאלה על אותם אנשים המכירים את המדע ומאמצים את התפיסות המוסריות של זמננו, מדוע הם נצמדים בעקשנות לדת ולמצוותיה.
אילו הייתה התגלות כלשהי המאמתת את התורה, בהחלט, היה מקום לעשות מאמץ עליון לפשר בין תפיסתנו לבין מה שהתגלה. אבל כאשר אין הוכחה לקיומו של אלוהים וודאי שלא אלוהים משגיח מתערב ומצווה (שאף כמעט בלתי אפשרי מבחינה פילוסופית) וככל הידוע לא הייתה שום התגלות, האם אין זה אומר כי האדם החושב צריך להסיק את המסקנה המתבקשת שלא לומר מתחייבת.
אם יש דברים יפים בתורה ויש! אדרבה. ניתן לשלבם במערכת החיים, במוסר ובתרבות. כעם אין גם סיבה להפסיק לחגוג את החגים המסורתיים, אם כי יש כמובן להתאימם לזמנינו.
אינני מדבר על החברה החרדית. היא נמצאת בפלנטה אחרת לגמרי. אינה מכירה את המדע ואינה מקבלת את העמדות המוסרית של המערב ומצהירה כי איננה כפופה להגיון.
אני מדבר אל אותם אנשים המכירים היטב את כל מה שאני מדבר עליו ובכל זאת מתעקשים כי זו האמת וזו הדת.
אני מכיר מקרוב את הקושי בעשיית מעשה והתנתקות חברתית משפחתית על כל המשתמע. אבל ב"ה על המחשבה, החברה החרדית עדיין לא מסוגלת לפקח, מדוע אנשים מתנהגים בבחינת יודעים שאינו ריבונם ומתכוונים להאמין בו.
כותב דייר, כנראה שהעם היהודי רוצה יותר וכי מה עניין רצון לכאן. אם מישהו מאד "רוצה" להיטהר רק במקווה עם קומבינת השקה למי גשמים, תוצר ישיר של תקופת טרום הברזים, שיבושם לו. אם אלמנה בלי ילדים לא רוצה להינשא לפני שתעבור זובור שיערב לה. אבל למה להיתמם. עושים זאת רק משום שיש "מחייב". ואם אין מחייב חיוב מנלן?
זה לא ענין של לזרוק הכול מכל המדרגות. ברגע שאין בסיס אלוהי לתורה המסקנה המתחייבת היא לחיות חיים אזרחיים מוסריים ערכיים. אתה מציין דברים יפים ביהדות. מצוין. אני בהחלט סבור כי יש לא מעט ערכים מוסריים בתורה שעדיין לא הפכו נחלת הכלל ברמה מחייבת, דוגמת לשון הרע וכו'. מה לזה עם מניעת אכילת מעדן חלבי מילדה בת שתים עשרה כל זמן שלא עברו שש שעות מארוחת הצהריים הבשרית.
אני לא מערער רק על החומרות והתוספות אלא גם על הבסיס. על כל פנים מה שמוגדר כבסיס. למה לא לאכול בשר וחלב? (אגב, גם בעלי טעמי המצוות התחבטו בטעם האיסור) למה לא לאכול מינים שונים של בעלי חיים? למה להתעקש על צורת הריגה מסוימת של בעלי החיים אותם אוכלים? למה לא ללבוש שעטנז? למה לא להשאיר בבית חמץ בפסח? למה לעגן אישה רק כי בעלה לא רוצה לתת לה גט? למה לעגן אישה כי היבם שלה עדיין קטן? למה? למה? למה? ועוד באופן מחייב.
אתה שואל מי יקבע מה רלוונטי ומה מוסרי? ואני שואל מי כתב את התורה? למה נראה לך שהכותב למרות כל מגבלותיו האמורות יכול היה לקבוע ואתה לא יכול?
ברית מילה זו באמת שאלה לא פשוטה. מה נותן לאב את הזכות לבצע בתינוק חסר ישע פעולה כירורגית על בסיס אמונה בתורה שאינה מהשמיים?
אתה מסיים בקיצור זה לא כל כך פשוט מה שאתם אומרים. האם אנו אמורים לעשות רק דברים פשוטים? ובכלל, לקיים את התורה ובעיקר לחנך את הילדים על ברכי התורה, כאשר אין לזה בסיס, זה כן פשוט?
סתם בשביל הסקרנות. במה בדיוק אתה עדיף על גוי שוודי חביב?
אלי,
לענ"ד מהאבולוציה, ברמה התיאולוגית, משתמע כי אין שום צורך במתכנן תבוני. אולי זה לא "סותר" מתכנן תבוני, אך לפי הטיעון הרווח, כאמור, זה נותן מענה למציאות ללא מתכנן תבוני.
הרב מיכי,
כפי שכתבתי אני מסכים לגמרי כי האבולוציה אינה נותנת תשובות לשאלת הקיום, אבל ההוכחה הפיסיקותיאולוגית בעצם רק מחדדת את שאלת הקיום, אך אין בה משום תשובה לשאלות אלא קביעת מסגרת של מקום ומושג שעליו לא חלים שאלות.
גם אם נניח שהיא "מוכיחה" קיומו של אלוהים, אזי עדיין יש לנו רק אלוהי הפילוסופיים. מהי ההוכחה כי אנחנו מעניינים אותו וכי הוא בכלל רוצה משהו מאתנו. מה עם הקושי הפילוסופי באלוהים "רוצה"?
גם אם נניח שזה האלוהים וזה מה שהוא רוצה, עדיין אנחנו צריכים לדעת מה בדיוק הוא רוצה וזאת מנין לך?
אם הוא כל כך רוצה, מדוע הוא לא טרח ליידע אותנו בכך? אני כמובן מכיר את רעיון הבחירה, אבל למה הוא חשוב כל כך? לא יותר טוב שאנשים יידעו את אשר מוטל עליהם? אני גם לא מבין את הטיעון "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" ברגע שאנו אומרים שאיננו מבינים את מחשבתו של אלוהים אז מנין לנו שהוא בכלל רוצה משהו? אנחנו מחליטים מה הוא "חייב" לרצות ובמה "מותר" לו להיות בלתי מובן?
מה ההיגיון שרק קבוצה שולית של שברי אחוזים מהעולם ייחשפו לרצונו?
אז אינני יודע אם אלוהים משחק בקוביות או בשש בש. למה, למען השם, שאנחנו נשחק בנדמה לי?
לכבוד התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי
