אלי
וידעת היום והשבות אל לבבך:
הפורום הזה מתחלק לכמה סוגים:
1. הבנש"ק ודינזאורוס, וגם מיקי אברהם (שגם הוא לבוש כמו חרדי-מזיע!!!). מחב"תים מצויים עם טענות מהסוג המקובל בשיח לוגי או אמפירי. דא עקא - שגויות , חסרות בסיס, סתירתיות, לא רלבנטיות או
נון-סקוויטור-יות. אלו ישתמשו הרבה גם בדמגוגיות ובניסיון לפגוע בבטן הרכה או מתחת לחגורה (תלוי מהו מינך ואם את/ה בהיריון) - למשל להציג אותך כבּוּר בגלל שלא שמעת על האפולוגוטיקה האחרונה מבית היוצר של המכון הגבוה לפסאודו-מדע שע"י אוניברסיטת בר מצווה, ללעוג למוצאך, לגילך ולצבע עיניך, וכשצריך גם
רדוקטיו אד היטלרום הולך.
אותם אפשר למצות ולראות שאין בהם ממש (לדעתי).
אמנם, הילד הקטן שבכל אחד מאיתנו תמיד יטריד אותנו במחשבה: מה, כל המבוגרים לא צודקים? והם הרי חכמים! ופיזיקאים ופרופסורים! וכתוב עליהם בוויקיפדיה (ע"י מעריציהם השוטים) שהם מומחים ללוגיקה! וכי יעלה על הדעת ש היבחוש בן שלולית בן דומן, בן למשפחה חרדית מזיעה (טוב, לא בדיוק), thepresent, הראה שהם מבלבלים את השכל?
אפשר להתמודד עם התחושה הזו משתי זוויות:
between: כידוע לך גם הפילוסופים הדגולים ביותר הגנו על אמונה מופרכת כמו השילוש הקדוש (האמת שלאור הניאו-פנאתאיזם, שלא לומר ניאו-פגאניזם, המיוצג באשכול זה - היא לא נראית כל כך מופרכת). צורך דת יגרום לאנשים חכמים להשתטות.
within: אותם אנשים חכמים עצמם, מגנים גם על דברים מחוץ לדת שנראים לך הזויים לחלוטין. למשל מיקי מוכיח לוגית (או לפחות טוען שברמה סבירה) את קיומם של שדים ורוחות וגם אמפירית על בסיס סיפורי ספתא של אשתו, ונדב שנרב מתנהג כאוהד ביר ממוצע כשהוא בא להגן על עמדותיו הפוליטיות. אז את אותם משתנים עצמם תוכל לייחס גם להגנה על הדת (כפי שתיאר זאת מיקי עצמו - ראה בערך שלו בוויקיפדיה - את ההבדל בין החשיבה הסינתטית המובילה לתאיזם-דתי-ימני לבין אתאיזם-שמאלני. בעובדות אני מסכים איתו, אלא שאני מתייחס אליהם בצורה שונה, בפרט לאור העובדה שהחשיבה הסיתטית יכולה להוסיף לשרשרת גם אמונה באסטרולוגיה ובפסיכואנליזה ובסיינטולוגיה [הייתי אומר גם בשדים ורוחות אבל זה אשכרה אמיתי])
2. מיימוני ודומיו - יערבבו לך את השכל עד שתצא נשמתך באחד (מתוך 14 הסעיפים שאף אחד מהם לא רלבנטי)
3. אישציפור, אדם עליון ודומיו - מדברים במושגים מעורפלים כאילו הם מסתירים סוד כלשהו, מתעבים לוגיקה יבשה, ונעלבים כל שני וחמישי.
המוח (או ה"נפש", אם תרצו) האנושי אוהב סודות. הוא גם נוטה לאמונה באנשים. לכן תמיד תטריד אותך המחשבה האובססיבית אולי יש במה שהם אומרים משהו.
אבל ככל שהדברים מראים, הם בני אדם כמוני וכמוך (עם שערות בחזה, הולכים לשפוך את תרכובות הפחמן פעמיים ביום ויתכן ש, רח"ל, אפילו מאוננים מדיי פעם), ואין שום סיבה לחשוב שהם מחזיקים סודות מיוחדים. בפרט שקל לראות שהם בהחלט ניחנו באותם משתנים המהווים את ההסבר האלטרנטיבי לטיעונים מיסטיים (אי שימוש בחשיבה לוגית מסודרת, מסיבות כאלו ואחרות), ושבדברים מסוימים שהם הסכימו לחשוף חלק מהסוד הכמוס לפרה ולסוס התגלה שלא דובים ולא יער ואפילו לא ציפור אלא הכל עורבא פרח.
בסופו של דבר אתה מול עצמך עם הידיעה שאין שמץ של קורטב של שבריר של ראיה או הוכחה ויתירה מכך זה לוקה במיליון בעיות וסתירות לוגיות.
אבל...
קול מבפנים צועק לך: אולי יש בזה משהו, בכל זאת? אולי הם צודקים ואני יודע ומאמין רק עובד על עצמי בגלל תאייוועס? ואחרי זה אני אשרף בגיהינום? או כולם יהיו בגן עדן ואני לא? והרתיעה ה"טבעית" מלהזיז את המתג של האור בשבת...
האופציות הן:
1. לראות את הקול הזה כשריד ילדותי מפוחד, ולהרים את המתג. קשה, מפחיד, מעורר הרבה ייסורי מצפון (לפחות בתחילת התהליך), אולי - לך תדע - גם יזיק לך בעתיד, אבל מתבקש ובוגר.
2. לא להכריע מחמת הקושי, ולנסות להתנהל בלי להפריע לאף אחד - למצוא את הדרך (לא חייבת להיות לוגית במיוחד - בפסיכולוגיה של הרגש עסקינן) איך התורה לא תחייב אותך לעשות דברים שלא מוצאים חן בעיניך או לוקים בחשש א-מוסריות. לנסות לחיות את החיים בלי לעצבן את אלוהים, משהו כזה, ולנצח תלווה אותך התחושה שנכנעת לפחד ילדותי.
תחזור להודעה הזו אחרי שתתדיין כאן כמה חודשים.
