האם האמונה היא ממחלקת המצבים?

דייר,

אשמח מאד אם תתייחס לדברי ואולי גם תענה לשאלותיי. (ברמה האנתרופולוגית מעניין אותי בעיקר מדוע אתה חושב שהנך עדיף על גוי שוודי חביב)

האם כשתרד אש משמים ותאמר שאתה טועה אתה תודה?

מתי הבעתי בוז או זרקתי אבנים כלפי מישהו? ראה גם התייחסותי באשכול "עצור כאן חושבים?" אליו לינקתי.

מבחינתך כאן חושבים = כאן מאמינים. יש מי שחושב כי כאן חושבים = כאן חושבים.

אייל,

ראה נא תגובתי באשכול שפתחתי  http://www.bhol-forums.co.il/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2894770&forum_id=1364

אשמח מאד להמשיך כאן את הדיון בנושא האשכול המקורי.

בוא נתחיל מזה שאתה מוציא שם רע לחז"ל ולתנ"ך כאילו פעם האמינו באובות וידעונים
כשברור לכל מי שקורא תנ"ך שהתורה מתנגדת לכל אותן עבודות זרות שהיו נפוצות בימי קדם.
אתה טוען שהתורה לא מוסרית באופן גורף אבל כשהבאתי דוגמאות אחרות אז פתאום אתה משנה
את עורך וטוען שדווקא יש כמה דברים טובים בתורה באמת תודה רבה לך.
אין לי שום דבר נגד שוודים או שוודיות.....
בסה"כ טענתי שהעם היהודי לא הסתפק בסתם להיות בן-אדם רגיל והוא שואף ליותר.
אתה גם משוכנע לא יודע על בסיס מה שכל עיקרי האמונה הם שקריים ולכן המסקנה המתבקשת
שאין שום הגיון להישאר מאמין.
כשטענתי שזורקים אבנים לא התכוונתי אליך אלא לכמה ניקים שכשמזכירים משהו
שנוגד את השקפתם קופצים בלי לבדוק וישר תוקפים אם תרצה דוגמאות תמצא בשפע
באשכול שפתחתי על הספר נפלאות מתורת ה'.
אתה מדבר בפסקנות אתה משוכנע שהכל שקר ולא באמת מעוניין להקשיב יש הבדל בין
מי שרוצה באמת ללמוד לבין מי שכבר הגיע למסקנה ומשתומם איך עדיין לא ראיתם את האור
שגיליתי.

הייתי שמח אם חלק מהעם היה מגיע לדרגת שבדים חביבים
היינו נראים אחרת לגמרי.

שלום לכולם

נדמה לי שמר יתכן יוצא מנקודת הסתכלות פנימית שלפיה השכל הוא היחיד המשמעותי והמחייב את האדם בכל ענייני חייו. אך לענ"ד, השכל הוא מרכיב אחד בחיי האדם, ודווקא לא הדומיננטי ביותר, לפחות בשביל רוב מוחלט של האנשים מאז ומעולם.

במיוחד בנושא הדת והאמונה, שהם נוגעים בתחומי נפש ומציאות הרבה יותר גדולים ועמוקים ממה שהשכל יכול להכיל ולתת מענה. זוהי הכרה ברורה בימינו. לכן סבורני, שהאדם המאמין אינו צריך להתרשם כלל מאמירות כמו 'האמונה אינה מוכחת'.

אמנם לענ"ד, ראוי למאמין החכם, ביחוד אם הושפע מתרבות המערב (מאז פילוסופי יון והלאה), לבדוק האם השכל סותר ומפריך באופן ברור את אמונתו או פרטים ממנה.
מצד שני: ראוי לו לבדוק האם השכל מסכים, מאשר או לפחות מאפשר את אמונתו ומרכיביה. וכן האם השכל רואה את דתו כמועילה ותורמת לחיי האדם. ואם כן, באלו דרכים עליו ליישם את דתו כדי שהתועלת שבה אכן תתגשם ולא להיפך.