האם האמונה היא ממחלקת המצבים?

הרב ספרן,

תודה על הערותיך המחכימות.

לאחר שנניח מהי הבחירה ההגיונית, בעיניי היא תהיה גם הבחירה הטבעית.

המינוח "לדחות" אכן מדויק יותר, אך אני התכוונתי לכך שגם אם יש שאלות שונות דוגמת אלו שהוצגו ע"י דייר, בהנחה כי המסקנות העולות מהן הן פחות סבירות, יש לתרץ את אותן שאלות.

כפי שכתב דייר בעצמו, יש תירוצים סבירים, אך הוא טען בצדק כי יש להסתכל על המכלול. על כך עניתי שכיוון שמכלול השאלות העובדתיות והפילוסופיות לכאורה מכריע יותר, צריך לחזור ולתרץ את השאלות וממילא לדחות את המסקנה הפחות סבירה העולה מהן לכאורה.

בעל,

נטל ההוכחה לקיומו של כל דבר הוא על הטוען לקיומו ולא להיפך.

_________________

ורבינו משה בן מיימון במשנה תורה (ע"ז פי"א הט"ז) כתב "ודברים אלו כולם דברי שקר וכזב הן והן שהטו בהן עובדי עבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהו אחריהן. ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על הלב שיש בהן תעלה. שנאמר "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל" (במדבר כג כג), ונאמר "כי הגויים האלה, אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן, נתן לך ה' אלוהיך" (דברים יח יד). 

כל המאמין בדברים אלו, וכיוצא בהן, ומחשב בליבו שהן אמת ודברי חכמה, אבל התורה אסרה אותן, אינו אלא מן הסכלים ומחסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלימה. אבל בעלי החכמה ותמימי הדעת, יידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה, אינן דברי חכמה, אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסירי הדעת, ונטשו כל דרכי האמת בגללן. ומפני זה אמרה תורה, כשהזהירה על כל אלו ההבלים, "תמים תהיה, עם ה' אלוהיך" (דברים יח יג).

3 הערות.

1.      איך הרמב"ם הסביר את ספר שמואל המתייחס לאוב כאל דבר טבעי?

2.      כל המיתממים בעניין היחס לנשים. " ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה"

3.      כל ההולכים בתמימות, שימו לב לפרשנותו של הרמב"ם על הפסוק תמים תהיה.

_________________

תוקן הנוסח עפ"י מהדורת פרנקל

ייתכן,

רק אעיר על עניין העלאת שמואל באוב שאתה מרבה להזכיר, ודרך אגב תוכל גם להיוכח עד כמה נותר לך לחקור וללמוד.
פולמוס שלם על הענין התנהל בין גאוני בבל. מה שאני זוכר הוא שרב שמואל בן חפני, גאון סורא וחותנו של רב האי, כתב שבעלת האוב רימתה את שאול! לעומתו גאונים אחרים פירשו שבאמת אין ממשות באוב, אלא שכאן באופן מיוחד היתה איזו התגלות (כמו בחלום) של שמואל לשאול. בכל אופן, אלה ואלה שללו את אמיתות האוב. (רד"ק על המקום מביא את הפולמוס, אך כיום ידועים מקורות גאוניים שמעידים עליו).
מה שתוכל ללמוד מזה, שאצל הגאונים התקיים עדיין חופש מחשבה ביהדות, כמו שמתבקש באופן טבעי, וכמו שבאמת היה בכל הדורות הקדומים.
והאמת שכל החשיבות שאתה נותן לזה, היא מופרכת ביסודה. אני לא אוכל להאריך כאן. אך אפילו הוגה כמו הראי"ה קוק, בן הדורות האחרונים, כתב באגרותיו שעיקר התורה הם החוקים והמצוות, ושאר סיפורי ה"תורה" הם כקליפה לפרי. קל וחומר על ספר שמואל. די להשקפה שטחית שהנחילו הגננות. צא ובדוק וחקור בראש פתוח, ותגלה עולם אחר ויהדות אחרת.

צענע,

הפתיחות שאני מזהה בפרשנות הנ"ל, מכוונת קודם כל לשלילה של האוב, שזו לא העמדה התמימה והפשוטה של יהדות מאמינה. ועוד יותר: ההעזה לפרש שסיפור המסופר במקרא - בספר שע"פ ההשקפה המקובלת נכתב על פי נבואה עד כדי קדושת כל אות שבו ואפילו הקרי והכתיב שבו - באמת לא התרחש, אלא שזו היתה פיקציה של בעלת האוב ש'עבדה' על שאול וגרמה לו להאמין שהוא משוחח עם שמואל המת, בעוד באמת היא עצמה היתה המשוחחת. ומי מדבר על כך שחז"ל דרשו דרשות שלמות על דברי שמואל המועלה באוב.
בקיצור, פיתחי את  הספר ותקראי בעצמך.
 

לגבי מה שהבאתי בשם הראי"ה, אם לא הובנתי די, אוסיף שהוא מדבר שם על היחס ל"סתירות" בין סיפורי בראשית להשקפות המדע. וד"ל.