עונשים ומידתיות: מדוע מת ר' יהודה בן נחמיה? (מנחות סח ב)

יקירי, 
דומני שמעיון בפשט הסוגיא נוכל למצוא פתח להבנת הנושא. (וכן לענין תלמידי ר"ע בכלל)
ההבחנה הבסיסית שהסוגיא עושה היא בין עולם החול שאליו התבואה (שקול אולי לד"ת) מוכשרת כבר בפסח, לעומת עולם הקודש שאליו התבואה מוכשרת לכתחילה רק בעצרת, כאשר המשנה מגלה לנו שבדיעבד גם לאחר הפסח יש הכשר לתבואה אפילו לעולם הקודש.
ההקבלה היא כמובן לזקן, שעולמו נחשב כמשויך לקודש, לעומת התלמיד שעולמו משויך לסדר העולם.
השאלה היא כמובן איך עוברים מגדר של תלמיד לגדר של זקן ומגדר של חול לגדר של קודש, בהקשר הנידון התשובה הברורה היא "ספירת העומר"  שככל הנראה נמשלת ללימוד מהזקנים, שמתוכה נבנית אחרי איזו תקופה תודעה שלימה ובת קיימא של תורה.
             הנקודה הקריטית בכל הענין ששברת את כל הבנין עוד בטרם נבנה היא חוסר כבוד לחכמים, כאשר אדם נמצא בדרגה של תלמיד , אבל הוא בטוח שבאיזה תרגיל אינטלקטואלי מבריק או לא, הוא הצליח "לנצח" את המערכת/זקנים, כך שהמערכת נדמית בעיניו כ"מצויה בכיס שלו" הרי שכל הבנין שלו לא יוכל להיבנות, כי הוא חושב שהתרגיל וההבנות שלו הם אלו שגורמים לעליה אל הקודש, ולא הימשכות הזמן בתוך התהליך של הלימוד.

          עד כאן הכל יפה (לטעמי על כל פנים) , אלא שאם נחזור להלכה הפותחת את המעשה, הרי שיש כאן ראיה לגישתו של תלמיד כזה, שאמנם לכתחילה כל עוד לא עבר התהליך אין תבואה של תמיד כזה שעודינו משויך לחול ראויה, אך בדיעבד כיון שעל כל פנים בגדר תלמיד הוא ואעפ"י שאין דעתו השלימה מיושבת עדין בתורה, כיון שקרה המקרה ודבריו קרבו להיות נכונים, הרי ש"קורבנו קורבן" ודבריו מתקבלים.
            וכפי שאכן הובאו מקורות בענין ר"ע שחלק על רבו ר' אליעזר ועוד כיו"ב. אפשר אולי לתרץ שמנהג כבוד שתלמידים האחרים ובזקנים בפרט, הוא מה שיוצר את ההבחנה בין מי שיש לו כבר זיקה אל הקודש גם אם עוד לא הגיע אל המדריגה השלימה (דהיינו שעבר כבר את יום ההנף, אם נחזור אל המשל ההלכתי) לעומת זה שאין לו בעולמו אלא התורה שלו ולפי הבנתו זו הוא מזלזל בחבריו ובזקנים, שזה גם ברמת החולין עדין מקושר לטבעו החומרי  וממילא כאשר הוא מנסה להתקרב אל עצם מדריגת הקודש, הרי שהוא בטל ועובר מן העולם.
                   הדברים נכתבו בסגנון מעט דרשני , ולא מנופה כל צורכו, אבל דומני שהם מתקרבים לפשוטו של המעשה, ולענין תלמידי ר"ע בכלל, ואפשר וכדאי לדקדק בו יותר, ולנפות את מה שלא דייקתי בו כראוי.

_________________

איש ציפור

איקון ירוק. נאים דבריך!

אבל פשט, עד כמה שאני מבין, הם לא.

ואפילו לשיטתך, מדוע ייענש יב"נ במוות?

(דבריך מזכירים לי את המהר"ל. וגם שם יש לי תחושה לא נעימה שלא הבנתי הכל אלא רק חלק... ועלי לעיין עוד).

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

ב"ה.

ירוחםשמ,
 
א. המקור לסיפור מותם של תלמידי רבי עקיבא הוא ביבמות ס"ב:, וכבר העליתי זאת באשכול זה ואף ביקשתי ממיימוני לתת טעם לייחוס מקור תלמודי מפורש לגאונים.

ב. הקשר שאפשר אולי לעשות עם הסיפור המובא ממנחות, הוא לראות בו איזה סוג של שריקת הפתיחה למאורעות אי נתינת הכבוד, או לחילופין מאורע שיא בעניין. (וגם זה כבר כתבתי לעיל בקיצור)

ג. לאחר עומק פשטו / דרשתו של אישציפור בעניין, אפשר אולי גם לקשור לכך את ה"פרק" בו התרחשו המאורעות.