|
|
| נשלח ב-11/5/2012 01:36 |
 |
| |
אתה מדבר על הדרך ואיך שהיא תעצים ותקשר את כל הקומה אך העיקר חסר מהספר והוא מה היא אותה דרך.
הרי ידוע לך היטב שאין קשור רק בין שני פרטים קרובים הווה אומר משפיע ומקבל עילה ועלול.
העלול משיג בעילה שקדמה לו אך לא בעילת עילתו.
מה שיכול לקשר בן הפרטים הרחוקים הוא רק הביטול, הדרך היא ביטול, ביטול לבורא העולם וההכרה שעלה ברצונו שהעולם יתנהל בסדר והדרגה.
רק מצד הידיעה שלית מחשבה תפיסא ביה ואין עוד מלבדו ניתן להבין שהירידה בציור קומה היא לצורך העליה דזה מה שעלה ברצונו- שפרטים מנגדים יסכימו לקבל מרות מי שעליהם ולמעט אפ' התענוג הרוחני שלהם לצורך השלמת רצונו.
כלומר שהרגל יסכים לעבוד באתכפיא ולא להרגיש את האור בעבודתו ולקבל מרות מן הצדיקים שהם עובדים בהתגלות האור בבחינת אתהפכא.
ואלו הצדיקים יקבלו התעוררות תשובה ויהיה להם הצער על שהם עובדים מתוך הכרה ולא מצד קבלת עול כמו היהודים הפשוטים והרי הם יש מי שאוהב.
והכרה זו יכולה לבוא רק ע"י ההשגה דלית מחשבה תפיסא ביה וכו'
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 01:40 |
|
| |
קרוב ורחוק זה יחסי ברגע שיש תודעה נכונה רחוק הופל לקרוב ולהפך, וכפי שמובא בסוף מסכת עדויות על אליה הנביא , ובפסוק "שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר השם ורפאתיו".
כמובן התודעה הנכונה הזו היא בסיס הענין כולו , והיא אכן חסירה כאן מהספר (כי היא לא קיימת בפ"ע היא מתייחסת למציאות נתונה כלשהוא, שזה למעשה משפט , ויש מה להאריך בזה)
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 05:48 |
|
| |
חה חה חה חה האדמור מסלונים מדבר על אורו של משיח.(איזה פורום עלוב)
תחי הגיזענות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!פלצנים עלובים,פורום עכור.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 06:11 |
|
| |
שמע בני מוסר אביך,ואל תיטוש תורת אימך,אל תשחה במים עכורים,והבן!!!
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 06:55 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 11:27 |
|
| |
אי"צ
כתבתי תשובה והיא נעלמה לי. אז בקיצור נמרץ
נניח שההסבר שלך נכון, התוכל להסביר למה אז כן היה צורך שיהיה במעטה של סוד וכו', ומה הרוויחו בזה?
[אני נבוך מאד בכל המובן של המילה סוד כאן, ואולי אאריך בזה בהמשך בפנ"ע, כי נראה לי שלא היה זמן ומקום שזה היה סוד באמת, אלא במובן שכל המידע היה אז פחות נפוץ, אבל מי שהתעניין ידע די בגלוי בכל הזמנים, וכל ענין הסוד כאן נראה לי צ"ב. ]
|
|
|
|
| נשלח ב-11/5/2012 15:06 |
|
| |
יהיאור,
הצורך היה לייצר שפה אלטרנטיבית לזו הנורמטיבית, שפה שבה מציאות השם מתגלה בתודעת האדם, כאנטיתיזה לתודעה הנורמטיבית בה כלו כל הקצין ומציאות השם נסתרה ממנה.
כמובן זה פתרון בינים זמני (שאצל רבים מדי הפך תחליף לדרך המרכזית של השתדלות במסגרת העולם הזה, במקום להיות תגבורת לדרך הזו כפי שלדעתי היא היתה אמורה להיות במקור) אבל ככזה הוא חשוב . (ככל שזוכרים כאמור שהוא נועד לתגבר ולסייע לדרך המרכזית ולא להפוך לדרך שעומדת בפ"ע ועושה שבת לעצמה במנותק מהחיים הנורמטיביים של העם , דבר שבסופו של דבר בעומק הגלות, קרה גם לתורת הנגלה אגב.)
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2012 22:33 |
|
| |
תוקן על ידי אורח50 ב- 12/05/2012 22:34:06
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2012 22:40 |
|
| |
איש-
בחסידות מבואר שהמשל הוא הכח היחיד שיש בידו להוריד את עניני האלוקות בהשגת השכל.
לא ניתן כלל לדבר על אלוקות שלא בלבושים אלו.
ואדרבה מי שמנסה לדבר אך ורק בלשון מופשטת מביא לידי טעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2012 22:55 |
|
| |
המנונא,
ומי אמר שצריך לדבר על האלוקות ?
למיטב זכרוני (גם ואולי בעיקר לפי החסידות) הגענו לעולם , כדי שהאלקות תנכח בו למעשה , לא כתאוריות פורחות באויר.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2012 23:05 |
|
| |
בנוגע לדברך שהקבלה היא כביכול דרך אלטרנתיבית.
לדעתי אתה טועה.
אמנם תורת הקבלה נתגלתה בעיקר מזמן רשב"י ואילך אבל הגילוי האלוקי בתורה היה עוד קודם לכן.
ובהקדים שמוסבר בחסידות בכמה מקומות ההבדל בין אור חוזר לאור ישר וכללות הביאור הוא שאור ישר הוא הארה מלמעלה למטה משא"כ אור חוזר הוא ממטה למעלה.
והיינו דמלמעלה למטה הוא ע"ד מ"ש וירד ה' על הר סיני דאז הגבל את ההר וקדשתו דאין זה אלא בזמ הגילוי אבל אח"כ הרי שבמשוך היובל המה יעלו בהר שלא נתקדש, משא"כ ע"י ויעל משה הרי שהוריד עוז מבטחו בלוחות גשמיים וארון וכו' וכל מעשי משה נתקדשו עולמית.
והסיבה לכל זה כי ירידת ה' היא כעיין התערותא דלעילא שאין זה מצד המקבל משא"כ ויעל משה מלמטה למעלה בהתערותא דלתתא הרי שההתערותא דלעילא שאח"כ נקלט בו בפנמיות להיותו כלי לזה.
ע"ד זה אפשר לומר בענין גילוי האלוקות שהיה בתורה גם מקודם הרשב"י דודאי היה גילוי ואדרבה היה הגילוי לאין קץ מהיום, דמפורש אמרו ליראות ולהראות ופשוט.
אלא שהיה זה מצד גילוי המעלה שנתגלה האלוקות שבתורה מלמעלה למטה ולא כ"כ מצד השכל אבל ע"י גילוי תורת הקבלה ע"י הרשב"י וכו' הרי שבא הגילוי האלוקי שבתורה מצד עיון והשגת השכל וממילא האור מאיר בקביעות.
ועיקר המכוון שבזה הוא דווקא משום שע"י זה נשלמת הכוונה בבריאת העולמות לזכך את המטה עד שגם השכל דנפש הבהמית יבין שאין עוד מלבדו וישיג במוחו אלוקות (וכך מוסבר בחסידות בענין עין בעין יראו דנפש האלוקית יראה באמצעות הנה"ב).
וזה שורש טעותך כי אף שנתחדשה ולא היה כ"כ קודם לדבר באופן זה דמשלים וכו' אבל גם בהפשטה לא דברו כי מה ידברו הרי היה הגילוי מצד נפש האלוקית לבדה שלא באמצעות נפש הבהמית (ולכן כל שבחיהם וכו' נאמרו בשבחי הטבע שמים וארץ וכו' כי לא ידעו דבר בחכמה האלוקית ורק בקשו לאחוז האלוקות שנודע להם בענין הגשמי כי התהוות הגשמיות היא מן העצמות [שהוא לבדו יכול להוות יש מאין ואפס המוחלט כי לא קדמה לא עילה אחרת ח"ו] והגשמיות היה בעיניהם טפל עד כלא חשיב לעוצם הגילוי,וראה בזה שער היחוד לבן בעל התניא פרק ז' בסופו)
וזה הגדיל הרשב"י וחדש שתתגלה האלוקות גם בחומר העולם ויהיה זה הכנה ללא יכנף עוד מורך ועין בעין יראו ובדא יפקון מגלותא ברחמי.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2012 23:08 |
|
| |
| אישציפור כתב: |  | המנונא,
ומי אמר שצריך לדבר על האלוקות ?
למיטב זכרוני (גם ואולי בעיקר לפי החסידות) הגענו לעולם , כדי שהאלקות תנכח בו למעשה , לא כתאוריות פורחות באויר. |
|
כדי שהאלוקות תנכח בעולם למעשה הרי שצריך לברך בתורה תחילה- כלומר להמשיך גילוי אור אין סוף בתורה הנגלית ע"י כוונת המוח והלב ובלא כך הרי לא פרחא לעילא כנודע!
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2012 23:37 |
|
| |
המנונא,
הטיעון שלי הפוך, שמצד האמת זו לא צריכה להיות דרך אלטרנטיבית, אלא שלאורך הגלות במחוזות לא מבוטלים זה הפך להיות כזה אם לא לגמרי אז למחצה לשליש או לרביע.
בנוגע לברכה בתורה בתחילה, ברור שצריך להזכיר שם שמים בלימוד תורה ובכלל , ע"מ לתת נוכחות למציאות השם קודם כל ברמת הדעת האנושית, הענין הוא שיש סכנה (שכבר קרתה במובנים רבים מדי) שזה יהפך לתכלית לעצמו, ולא כשלב בדרך להשלמת המהלך בעולם העשיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-12/5/2012 23:59 |
|
| |
| אישציפור כתב: | | המנונא,
הטיעון שלי הפוך, שמצד האמת זו לא צריכה להיות דרך אלטרנטיבית, אלא שלאורך הגלות במחוזות לא מבוטלים זה הפך להיות כזה אם לא לגמרי אז למחצה לשליש או לרביע.
לא הבנתי את דברך - האם אתה חולק עלי או שאתה מתכוון לומר שמלכתחילה הבנתי את דברך הפוך-לא נכון?
בנוגע לברכה בתורה בתחילה, ברור שצריך להזכיר שם שמים בלימוד תורה ובכלל , ע"מ לתת נוכחות למציאות השם קודם כל ברמת הדעת האנושית, הענין הוא שיש סכנה (שכבר קרתה במובנים רבים מדי) שזה יהפך לתכלית לעצמו, ולא כשלב בדרך להשלמת המהלך בעולם העשיה
כפי שאתה בעצמך הזכרת הרי שבחסידות הדגש הוא על ברור העולם ודירה בתחתונים.ואחרי בקשת מחילה לדעתי טענות מעיין אלו הינם בגדר תרוצים גרידא.
אני לא צריך לומר לך שאלה היו הטענות של המתנגדים לפני שלוש מאות שנה, מה שבמאות האחרונות הוכח כטעות אבסולותית ואדרבה החסידות חיזקה את מעוז הדת וביצרה אותה עשרת מונים ממה שהיתה בלעדיה.
. |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-13/5/2012 00:12 |
|
| |
1. אכן טענתי מלכתחילה היתה שמצד האמת לא מדובר בדרך אלטרנטיבית, אבל בפועל קרה במקומות ובהקשרים רבים מדי, שזה כן היווה סוג של אלטרנטיבה.
2. אני לא חושב שזה קשור לדיון המתנגדי-חסידי, אדרבה העולם המתנגדי (או לפחות חלקים לא מבוטלים ממנו) הפך מזמן את הלימוד לערך בפני עצמו , שהקשר בינו לבין עשיה די חלש . ובטח שלא לשאלת "ביצור הדת" בפרט שמקובל אני ממשה רבינו (או לפחות מרש"י על אתר) שהתבצרות מורה על חולשה, וד"ל.
|
|
|
|
|
