עולם האצילות- החידוש הגדול של הרשב"י שהסתיים ביום ל"ג בעמר

יש נבראים הנקראים נאצלים (מלשון אצלו) אשר איתם מתייחד הבורא בחיבור עצום ונורא כדוגמת גוף ונשמה. 

***

מורה נבוכים חלק א פרק נב

אין ייחס בין ה' לנבראיו

אבל מקום החקירה והעיון, האם יש בינו יתעלה לבין אחד העצמים שברא יחס אמיתי כל שהוא, שאז יתואר בו. והנה שאין צירוף בינו לבין דבר מברואיו, הרי הוא ברור בעיון ראשון, כי מסגולת המצטרפים היא יחסי הגומלין, והוא יתעלה מחויב המציאות, וכל זולתו אפשרי המציאות כמו שנבאר, ולכן אין צירוף.

אבל אם יש ביניהם יחס מסוים, הוא דבר שאפשר לחשוב בו שהוא נכון. ואינו כן, לפי שאי אפשר שיצטייר יחס בין השכל והצבע, ושניהם כוללת אותם מציאות אחידה בשיטתנו, והיאך יצטייר יחס בין מה שאין בינו לבין זולתו שום עניין הכוללם בשום אופן? כי המציאות אינה נאמרת אצלנו עליו יתעלה ועל כל זולתו כי אם בשיתוף בהחלט, ובאמת אין יחס כלל בינו לבין שום דבר מברואיו, כי היחס לא ימצא לעולם כי אם בין שני דברים שהם תחת מין אחד קרוב בהכרח. אבל אם היו תחת סוג אחד, אין יחס ביניהם.

***

מי שסובר שיש ייחס בין ה' לנבראיו מגשים את הבורא.

***

יהי אור

(ברוך הבא אל הפורום, אם עדיין לא כתבתי זאת אי שם)

דבריך נפלאים.

אמנם, השאלה היא אם המקובלים (כמו האר"י, שותף סוד, בעל "הבהיר" ועוד) יסכימו לפרשנות שלך.

הבה ונשווה את הדברים לשני נושאים מוכרים יותר.

א. יש שולחן ויש לו צבע. נניח שצבעו חום שחור. אני חש את הצבע, רואה אותו בעיני, אבל ברור לי שהחויה שלי אינה הצבע. היא רק האופן שבו עיני (ומוחי, וכל חלק ממני שרלוונטי לזה) קולטים את הצבע.

אבל יש גם צבע. איני יודע מהו באמת. היום כבר יודעים שהתחושה של הצבע אינה זהה לצבע כפי שהוא במציאות. אבל ברור שיש צבע שם, על השולחן.

האם הספירות הן האופן שבו מצטיירת לנו ההנהגה האלוקית או שיש גם משהו, יש בפני עצמו, שנתפס באופן כזה?

ב. יש לי חבר, ראובן. הוא בעל חסד גדול ונדיב יותר מדי. כאשר מישהו בא אליו ומבקש הלוואה/גמ"ח/סיוע, הוא מייד יתן לו.

האם יש כזה דבר בעולם, נדיבות של ראובן? או שהוא נדיב?

סבורני שנסכים כולנו שאין מה לדבר על "נדיבות". ראובן הוא נדיב. הוא פועל בנדיבות, הוא אוהב נדיבות. זה הוא.

רגע, אפשר לטעון שגם הנדיבות מקבילה, אולי, למצב מסויים של חלקיקים במוח. אבל על זה אענה לך שלה' אין חלקיקים ואין מוח.

לכן, לפי שני המשלים שלי, אין לייחס לה' תכונות מסויימות שעומדות בפני עצמן.

ואילו המקובלים, עד כמה שידוע לי, כן מייחסים לו את התכונות עצמן כעומדות וקיימות בפני עצמן, והן אלוהות אבל לא הוא עצמו.

עד כאן ביקורת.

ובכל זאת, נשאו דבריך חן בעיני. אולי תצליח להסביר לי מה שקשה לי?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

דרום,
צר לי אבל כאן מתגלה האבסורד בדברי הרמב"ם או לכל הפחות להבנה שלך בדבריו... כי אם אין יחס בין הבורא לברואיו הרי שגם אין שום יכולת לקבוע האם יש יחס בינו ובין ברואיו או לא.
  ותשובתו בצידו שהרמב"ם סובר שיש יחס והוא שהקב"ה נבדל מברואיו, ואידך פרושיה הוא .

מיימוני,
אני מצפה לתגובתך.

_________________

נראה לי שהמילים אלוהים ואלוהות נזרקות לחלל העולם הפורומי ללא השגחה והגדרה.
 
אכן אולי נמנה משגיח.

הגדרתי לעיל שהנאצלים הם נבראים מחודשים אשר נמצאים בדביקות גמורה עם הבורא.

נבראים מחודשים-מיהם נבראים אלה?מי חידש אותם ?מתי?לאיזו מטרה?

דביקות זאת מאפשרת לנו הנפרדים להתייחס אל הבורא דרך הנאצלים הנ"ל,

האם בגלל שאנחנו נבראים לא מחודשים איננו יכולים לפנות לבורא ישירות כמו שעשתה חנה?


כאילו היו "לבושי המלך", "רצונותיו", "מחשבותיו" או "הנהגותיו". זה נקרא אצלך שהם "אלוהים" ? נראה לי שאתה תאמר שלא. אלוקים הוא הבורא עצמו. זה נקרא אצלך שהם מתווכים ? נראה לי שאתה תאמר שלא. מתווך לוקח מזה ונותן לזה, וכאן רק הבורא לוקח ונותן כביכול. יש עם זה איזו בעיה ? נראה לי שגם על זה תאמר שלא. זה האופן שבחר בורא עולם שבו אפשר ליצור קשר איתו. זהו פרוטוקול התקשורת.

איפה ניתן לקרוא את הפרוטוקול הנ"ל?
ולגבי הצרוף-פרוטוקול תקשורת-ככל הידוע לי אין צרוף כזה בשפה העברית מפני שאין לו משמעות כלל.

[quote]
לפי התורה וחז"ל, הקב"ה שומע תפילה ללא צורך במתווכים, והוא קרוב לאדם בכל סוגי קירבה. 
[/quote]

[quote]
מי שסובר שיש ייחס בין ה' לנבראיו מגשים את הבורא.
[/quote]

יש לך דרך ליישב, בלשון פשוטה, את הסתירה לכאורה בין שני הציטוטים הנ"ל?