עכשו כבר יש מצית "חרדי". מי אשם?

"תושב ניו-סקווער אומר ל'בחדרי חרדים': "מדובר בטרוריסטים שפועלים על דעת עצמם ואין להם שום גיבוי של האדמו"ר".

אם לא היה אומר לא הייתי יודע?

דוד אסף מתאר ב"נאחז בסבך" כמה פרשיות אלימות. ואיני מתכוון דווקא לרדיפת חסידויות בשל אמונות שונות, אלא לסכסוך על נדל"ן שבו אדמור מנסה להשתלט על עיירה דרך האלימות של אנשיו (ואולי הוא לא ידע מזה? שכחתי כבר).

התיאור שם יכול להזכיר, בזעיר אנפין, השתלטות של גובי פרוטקשן. (בדברים מסויימים) אבל יש לזכור שהוא לקוח מתיאור כתב מי שחשוד לשנוא. כוונתי למקור בעיתון שממנו לקח אסף.

***
השאלה היא כמסתבר כיצד מתפתחת קנאות שמביאה לאלימות. ויש עוד דוגמאות לזה, גם בפורום השכן שמותר להזכיר את שמו. האם הדת, התורה חלילה והחרדיות תורמות לזה? האם זה תלוי רק באדם עצמו? האם יש טיפוסים שנוטים לזה יותר? 

מן הראוי להזכיר את הספר "קנאות דתית" שכמדומה עוסק גם בזה, כלומר בתהליכים הפסיכולוגיים והחברתיים שמעודדים תגובות כאלו. אלא שלא עיינתי בו די הצורך בינתים, ומראה מקום אני בלבד. _ מ' שכבר לא החליף יוזר לפני התגובה (ונאלץ לערוך מחדש כדי לציין זאת).

_________________

מה הפירוש מי אשם ? מדובר ביהודי חסידי שרץ להדליק מדורה לל״ג בעומר , גם זה כבר אסור???

_________________

נישטאיך, הספקתי להבחין שאתה נוהג להעלות נושאים מפתיעים וחדשים. הנושא שהעלית כעת איננו חדש כלל. חסידות סקווירא כידוע מתייחסת לחסידות סווראן, והם הלא ידועים ומפורסמים כמהלכי אימים אלימים במיוחד.

קונטרס ימי התלאות: "...ובבואו לבית הרב מסוראן, צוה עליו שיתן לו תקיעת כף שלא יתן למוהרנ"ת להתאכסן אצלו, וגם לאנשיו כן. ושם בוועד החסידים שהקיפוהו מסביב בעמדו לפני הרב, אם לא היה מסכים על דבריו, בודאי היו מכים אותו החסידים מכת רצח, כאשר קרה פעם אחת לרב אחד שלא היה כלל מאנ"ש, והרב מסווראן היה לו תרעומות עליו מחמת סבות אחרות, והרב הזה היה יושב על שלחנו של הרב מסווראן, אבל לא רצה להכניע את עצמו כל כך לפניו, והכו אותו חסידיו בצדו השמאלית עד שנחלה ומת".

פג תוקף

הםא כל הרבנים מחסידות סווראן היו כאלו? וכל החסידים?

מהו "קונטרס ימי התלאות"?

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

לא כתבתי "כל", אבל זה בהחלט לא המקרה האלים היחיד, אלא אחד מני רבים.
ימי התלאות הוא קונטרס המתנה את תלאות ר' נתן ברסלבר מידי יריבו המר, אדמור מסאווראן.
אציג כאן את הכרוז המסית שפירסם אדמור מסאווראן, בכרוז זה קורא האדמו"ר כמעט במפורש להתיר דמם, וזה מסביר היטב איך הותרה הרצועה.
המליץ שנה ד (הובא בדור דעה בערך "הרה"ק האוהב ישראל מאפטא"): "מודעת זאת בכל הארץ כי קמו חסידי הברסלובר תחת אבותיהם תרבות אנשים חטאים חוטאים ומחטיאים את הרבים, ע"כ הנני מזהיר את הסרים למשמעתי להרחיק את הרשעים האלה בכל מיני התרחקות: לא תתחתנו בהם כי אסורים המה לבוא בקהל ה', מלמד מעדת הברסלובים לא ילמד את בניכם תורה כי תהפך למינות במעיו, שוחט ברסלובי שחיטתו פסולה, שליח צבור לא יהי' מעדת הזרים האלה כי תפלתו תועבה, כללו של דבר התאמצו לשבור להם כל מטה לחם, כל המרחם עליהם אסור לרחם עליו וכל השומע לנו ישלח ה' ברכה בכל מעשה ידיו והוא בן עולם הבא".

פגתוקף

<הספקתי להבחין שאתה נוהג להעלות נושאים מפתיעים וחדשים, הנושא שהעלית כעת איננו חדש כלל. חסידות סקווירא כידוע מתייחסת לחסידות סווראן, והם הלא ידועים ומפורסמים כמהלכי אימים אלימים במיוחד>

לא העליתי את הנושא מפני שבעיני הוא חדש או לא היה צפוי, אלא העליתי אותו כדי לראות מה תהיינה התגובות, והן היו כפי שציפיתי.

טענתך שהסיבה שאיש חצרו של האדמו"ר מסקווירא הצית את ביתו של יהודי אחר וסיכן את חיי דייריו, מפני שהתנהגותו של היהודי לא היתה לרוח של האדמו"ר המשתייך לחסידות סקווירא המתייחסת לחסידות סווראן, שהיו ידועים ומפורסמים לפני מאות בשנים כמהלכי אימים אלימים במיוחד, ובל"א, הגנים שלהם דפוקים, לא נראית לי כלל.

סקווירא מגיבה לראשונה: "רוטנברג תיכנן מרד מאורגן באדמו"ר" • בלעדי

אלימות פיזית אינה דווקא בציבור החסידי או בציבור המתייחס לחסידות סווראן, השאלה אינה מיהו האשם הישיר במה שהוא עשה, אלא מדוע לא היה מי שעשה זאת עד עתה.