| נשלח ב-25/5/2011 00:09 |
 |
| |
| כושןרשעתים כתב: |  | נתן העזתי העלה שאלה, על האפשרות להשליך מסיפור "גילוי" ספר הזוהר ועל קבלתו בציבור הרחב
--
לטעמו של מיימוני -- אודות ספרים ורעיונות אחרים. בפרט, אפשר לשאול לגבי ספר דניאל,
שדומה
ברבים ממאפייניו (החיצוניים וכן התוכניים) לספר הזוהר (תוספת שלי).
האם אפשר לציין קישורים לאותם האשכולות שבהם השאלה עלתה ונדונה, כדברי מיימוני
בתגובתו?
חיפשתי במפתחות (אמנם במהירות) ולא מצאתי משהו כזה.
תוקן על ידי - כושןרשעתים - 24/05/2011 23:44:14 |
|
בקישור הזה, בתוצאה הראשונה, אפשר למצוא את האשכול.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2011 00:40 |
|
| |
האם קראת את האשכול שהפנת אליו? הוא דן באספקט הלשוני בלבד, ולא בטיעון העיקרי שהעלה
נתן
העזתי. השאלה אם הארמית המקראית בלולה במלים פרסיות מעניינת וחשובה, אך זהו נושא אחר.
תוקן על ידי - כושןרשעתים - 25/05/2011 00:42:56
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2011 01:39 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: | | להזכירך הספר של הצחוק- הכפירה- שגרמה לקלות ראש וצחוק, דפיו היו ספוגים ברעל, והמדפדף, היה מרעיל את עצמו.
בספריה לא היו ספרי כפירה אחרים, |
|
נראה לי שגלשנו מנושא האשכול. הספר הנ"ל היה מורעל כי הוא היה נגד ציפור נפשו של הנזיר העיוור. כל הספריה הייתה נעולה במצוות אב המנזר ונבנתה כמבוך בגלל הרבה ספרי כפירה (כפי שמסביר אב המנזר כשהוא מקבל את האינקווזיטור, בהתחלה)
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2011 04:48 |
|
| |
אבקש את סליחת הגולשים אודות המשך הגלישה מנושא המפתח.
אני לא חושב שיש קשר בין מיהמנותו של ספר לבין הצלחתו. "ספר טוב", הוא ספר שמדבר אל קוראיו. ובזה, הזהר הצליח בגדול.
מה זה משנה מי "המציא" את הזהר. רשב"י מד"ל האריז"ל או ר יעקב עדס. (כל התשובות שגויות)
הדבר היחיד שמשנה הוא מה כותב הספר, ואם זה מסתדר לנו עם שאר עיקרי דתנו,מחשבותינו ואנושיותנו.
כמו כן, השאלה האם פלןנטי היה קדום למחברי הספר היא לא אמורה לעורר דיון מלבד דיון היסטורי ביוגרפי. הרי, לא השפויים מבינינו לא יטענו כי רשב"י , או מי שלא יהיה קיבל את דבריו ברוה"ק וכד'. הקבלה, לתפיסתי, משקפת את הבריאה. ברבדים עמוקים יותר.
אין טעם לומר שחכם ערל, ישים עיינו ומעייניו אל סביבותיו פחות מאשר חכמינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2011 11:00 |
|
| |
לכולם
אומברטו אקו ראוי לאשכול בפני עצמו, ואולי יותר מאחד.
ספרו "שם הורד" הוא פחות חשוב מאחרים לדעתי, אבל עדיף לדון בו באשכול מיוחד. נא לא לדון בו עוד כאן.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-25/5/2011 11:28 |
|
| |
איש, נכון שאין קשר בין מהימנותו של ספר או יותר נכון זהותו של מחבר הספר, לבין הצלחתו. אבל יש לשים לב על מה אנחנו מדברים. אם אנו מדברים על הצלחתו של ספר ברמת מכירות וכמות קוראים הרי שמדובר בנתון אמפירי שאין לנו אפשרות לדון כלל על עצם קיומו אלא רק על הסיבות להצלחה. נכון, שאנו יוצאים מתוך הנחה כי ספר מצליח הוא כנראה ספר "טוב" במובן שהוא טוב לקוראיו. אפשר לנסות ללמוד מכך מה היא הנוסחה להצלחה מסוג זה של ספר. לגבי תוכן ספרותי פילוסופי או הדרכתי שאלת זהות המחבר זניחה. אם זה מעניין ומספק תובנות חכמות, מה לנו כקוראים ולזהות מחברו. שונים הדברים בתוכן דתי קנוני. נניח שכל הרעיונות המופיעים בזוהר חדשים לחלוטין וכי אין הבדל מבחינת הסמכות מי הוא ואיזה הוא אשר כתב את הספר? יש הבדל בין מחשבותינו ואישיותנו לבין עיקרי דתינו.
|
|
|
|
| נשלח ב-27/5/2011 03:00 |
|
| |
יתכן, נגעת בנקודת התורף. אם אתה מדבר על לקבל כסמכות מוחלטת, אתה צודק. אע"פ שברמת העיקרון גם אם הזהר כתב או שכתב רשב"י. ושאר החכמים לא נקטו בדרך זו, אזי גם הוא אינו סמכות. אנו אין לנו אלא שכלנו ומסורתינו.
מה שברור, יטענו מגיני הזהר, הרבה לפני עידן מד"ל דוברה תורת הסוד. גם אם זה היה בזעיר אנפין.(כפשוטו...) נכון שהזהר הוא מקור מקיף ומחודש, הרמבן, שלא ראה את הספר. מדבר על דברים דומים.
|
|
|
|
|
