האם רבנים אמורים להתערב?

אז אני מבינה שאתה תמיד הולך לפי הקולות, מה שאומר שלילדתך בת ה12 + תתן להתחפש בפורים לגבר, כי יש רב שמתיר (שמו לא אזכיר). הא?

טוווובבבב

אתה אוכל רבנות רגילה, כי יש רב שמתיר ואפשר לסמוך עליו!

ואתה עובר על כל דבר אם יש רב שמתיר..

ווואוו... כיף לאשתך, היא תעשה מה שבא לה!! מה הבעיה למצוא מי שמתיר? החסרים אנו רבני רב בריח??


מספיק עם השטויות!!!
הגדולים שהזכרת אני אוחזת מהם, אוקי?
אבל בוא נראה אותם היום רואים את הפריצות הנוראה ואומרים לאאא זה בסדר!! מותררר!!

נכון??????????

תוקן על ידי אנוני_מוס ב- 01/06/2011 13:27:51

ראשית, הלוואי שכל מה שתעשי תמצאי רב שמתיר, ולא תעשי שום דבר שאף אחד לא מתיר!

שנית, אין שום בעיה ללכת בפסק הלכה זה כמו רב פלוני, ובפסק הלכה אחר כמו רב פלמוני. זה לא סותר אחד לשני. יש איסור ללכת באותו פסק הלכה פעם כמו זה ופעם כמו זה.

וכתב מרן הגאון רבי שלום משאש, שגם מי שנוהג לפסוק תמיד כרב זה או אחר, צריך ללמוד את הסוגיה כראוי, ולעיין בדברי הפוסקים המתירים, שמא הלכה כמותם. וזה לשונו בשו"ת שמש ומגן (שם): "רבני ודייני הספרדים ואבות בתי הדין בארץ ובחו"ל, כולם נשיהם יוצאות בפאה נכרית, ורק מעט מזעיר מהאברכים הספרדים של היום, או מחמת עניים או מחמת תמימותם, קיימו "ויאמר לאוסרים ה' עמכם" ונמנעו מזה, ומובטחני שעוד זמן גם הם יפקחו עיניהם ודעתם ויחזרו ללבוש פאה נכרית".

ובתשובה שכתב לאחר מכן, ביאר את כוונתו בדבריו הנ"ל: "וזהו שאמרתי שהתלמידים הם תמימים... נתכוונתי לומר שעדיין לא הגיעו להכריע בעניני הלכה, וכל מה שאומרים להם קדוש. ואמרתי, שבעוד זמן יפקחו עיניהם להעמיק ולדעת האמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ויבואו גם להתיר, ויעמיקו לראות שכל טעמי האוסרים פג טעמם ונס ליחם". עכ"ל. וכל ת"ח צריך לשאוף להכריע בעצמו מתוך דברי הפוסקים האחרונים כמי ההלכה, ורק בדין המסופק עליו ואינו יודע להכריע, ישאל את הפוסק המקובל עליו. וראה במשנה באבות (פרק א' משנה ט"ז): "עשה לך רב", ובפירוש רבינו עובדיה מברטנורא: "אם בא דין לפניך ונסתפקת בו, עשה לך רב".

ומובא בגמ' (ראש השנה יד:), "לעולם הלכה כדברי בית הלל. והרוצה לעשות כדברי בית שמאי - עושה, כדברי בית הלל - עושה. מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל - רשע, מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל - עליו הכתוב אומר והכסיל בחשך הולך. אלא, אי כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון, אי כבית הלל בקוליהון ובחומריהון". ופירש רש"י שם: "מקולי בית שמאי כו' - בעירובין מפרש לה במחלוקת אחת, שיש מקום שנוטין בה דברי בית שמאי להקל, ויש מקום שנוטין בה דברי בית הלל להקל, כגון, כמה חסרון בשדרה שלא תטמא באהל, בית שמאי אומרים: שתי חוליות, ובית הלל אומרים: חוליה אחת, וכן לטרפה, נמצאו דברי בית שמאי מקילין בטריפה ואומר עד שתחסר שתי חוליות, ובית הלל מחמירין בה ומקילין לענין טומאה, לומר שכיון שחסרה חוליא אחת אינה מטמאה, והאוחז בזו קולי בית שמאי וקולי בית הלל - רשע, שהרי דבריו סותרין זה את זה כדי להקל, והאוחז בחומרי שניהם - כסיל בחשך הולך הוא, שאינו יודע להבחין על מי לסמוך, אבל בשתי מחלוקות שהקילו אלו בזו ואלו בזו - אין כאן לא משום רשע ולא משום סכלות, דסבירא ליה בהא כבית שמאי ובהא כבית הלל".

דוגמא ל"רשע": אדם המאחר להכניס את השבת, כדעת רבינו תם, ומקדים להוציא אותה, כדעת הגאונים.

ובתשובת הר"י בן הרא"ש בשו"ת "זכרון יהודה" (סי' נ"ד), הובאו דבריו בספר "עין יצחק" להגאון רבי יצחק יוסף שליט"א (חלק ג' עמ' נ"ה), כתב ש"אין חיוב לילך אחר חכם אחד, וגם במיעוט נגד רבים יכולים לנהוג כדעת המיעוט, דהפס' אחרי רבים להטות אינו מדבר אלא בדין שנחלקו בו רבים ויחיד שנעשה כרבים, אבל מי שמחבר ספר בענין דינים והוראות, שאם רובו כדין נלך אחר כולו, חלילה וחס, שאין לך אדם, אפי' בזמן הזה שהלבבות אטומות, אם נפתחו קצת בתלמוד ויחבר חיבור בו, שלא יהיו רוב פסקיו כדין, ובמיעוטו שטעה יש חורבן עולם להטות משפטים וחוקים ולעבור על כריתות ומיתות בית דין. וראה עוד בלשונו שם, דמשמע שאי אפשר לנהוג בכל ההלכות כחכם אחד, דשמא פעם אחת טעה" [ע"כ לשון "עין יצחק" שם. וכתב שעכ"פ אין ללמוד מזה לפסוק כנגד השו"ע, שהתקבלו הוראותיו].

לגבי הדברים שהזכרת: אי אפשר ללכת כמו רב אחד ויחיד, שהתיר משהו מסויים, כשכל הפוסקים אומרים אחרת. גם לגבי הכשר "רבנות", אותו רב שמתיר (הרב עובדיה יוסף), לא ממליץ על כך לבני התורה, כי המציאות היא שהכשר "רבנות" הוא לא הכשר רציני שאפשר לסמוך עליו.

_________________

תגיד לי,
יש התחייבות שמי שמביא הוכחה חותכת שמותר לחבוש פאה יקבל במזומן 20,000 שקל, למה אתה לא הולך על זה??

חחח

את לא מעודכנת, הסכום עלה ל-100,000 דולר. והוא יכול להמשיך ולעלות, כי אברהם ליפשיץ (שעומד מאחרי הפרסומים), בכל מקרה אינו מעוניין באמת לתת כסף, וכל הענין הזה הוא תעלול פרסומי, שנועד לשכנע אנשים תמימים, שכביכול אי אפשר להוכיח שזה מותר, כי אם זה היה מותר, בוודאי לא היה מי שהיה מציע סכום גדול של כסף. ואנשים מתפתים לחשוב שאכן הוא צודק, וכל האחרונים שהתירו, כנראה לא זכו לרדת לעומק הסוגיה כמו אותו אחד...

אולם כמה תמימים שהלכו להתווכח עמו, חזרו בידיים ריקות, כי כל מטרתו היא לשכנע, ואם נכנסת עמו בוויכוח, רוב הסיכויים שישכנע אותך, כי אינך יודע את סברות המתירים וטעמיהם, ותירוצי האחרונים על הקושיות שהוא מציג. וכאשר הוא ראה שיש לו עסק עם ת"ח שמבינים בסוגיה, נעלם כלעומת שבא, והתחמק מויכוח.

גם כאשר הציעו לו שבי"ד חיצוני יחליט מי הצודק בויכוח, והאם מגיע להם הכסף, הוא לא הסכים. כי מטרתו היא שכנוע נטו, כאמור. ואם באמת היה בטוח בעצמו, היה מסכים לבורר חיצוני.

וכך הגיב מרן הגר"ש משאש זצ"ל, עמוד ההוראה בדורנו, כאשר כתבו לו על אותו ליפשיץ:

"גם מה שאמר הכותב, שיש ת"ח שמוכן לשבת עם כל גאון וכל גדול הסובר להתיר והוא יוכיח להם בראיות ברורות לאסור, זה באמת חוצפה וגאוה גדולה שאין כמותה, שחושב עצמו יותר גדול מכל גאוני עולם האדירים אשר כל הש"ס מנח להו בכיסן, ודי בזה לדעת שאותו חכם המתייהר לא יודע כלום ולא יוכל לעמוד, כמאמר חז"ל כל המתייהר חכמתו מסתלקת ממנו. וה' יזכנו לראות בתחיית המתים, לראות אם יוכל לעמוד וליגע בקרסולייהו דרבנן הגאונים זיע"א אשר כל רז לא אניס להו, ואל יתהלל חוגר כמפתח. וכבר אמרו אין משיבין את הארי לאחר מיתה. גם אמרו חז"ל ואל תאמר קבלו דעתי שהן רשאים ולא אתה. גם אבטליון אמר חכמים היזהרו בדבריכם שמא וכו'. ור' יוחנן בן זכאי אמר אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך".

_________________